בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל היתה ביתה, למרות הכל

הבלשן ומנהיג השמאל הרדיקלי על שותפתו לדרך, טניה ריינהרט, שמתה בשבוע שעבר

תגובות

אם בדרך כלל מתנוססים על העמודים הראשונים של עיתוני השמאל הרדיקלי בארה"ב פרצופיהם של דונלנד רמספלד ושל ג'ורג' בוש, בצמוד לכתבות ולמאמרים על זוועות המלחמה בעיראק, בשבוע האחרון כמה מהם פינו מקום לדיוקן אחר: זה של פעילת השמאל הישראלית טניה ריינהרט. בעיתונות המודפסת והמקוונת של תנועות השמאל וההתנגדות לגלובליזציה, הוקדשו למותה של ריינהרט מאמרים נרחבים. הבלשנית הישראלית היתה אחת הנציגות המוכרות ביותר של השמאל הישראלי בעולם, והתגובות למותה המפתיע, ביום ראשון שעבר בעת חופשה בלונג איילנד, ביטאו זאת היטב.

מעל כל האחרים, התבלט ההספד של הבלשן נועם חומסקי, מורה של ריינהרט ואחד מבכירי האינטלקטואלים בעולם. "טניה היתה אחת מלוחמות זכויות האדם האמיצות והמרשימות ביותר שזכיתי לפגוש אי פעם", כתב חומסקי, שנחשב בעיני רבים למנהיג הבלתי מעורער של השמאל האקדמי בארה"ב, "כמו שכל אדם הגון אמור לעשות, היא מיקדה את תשומת לבה ואת האנרגיה שלה בפעולות שמבצעות המדינה והחברה שלה. הספרים והמאמרים שלה הסירו את המסווה מעל פעולות נפשעות ושערורייתיות".

אף על פי כן, חומסקי אומר ל"הארץ" שהוא מתפלא על השאלה, מה גרם לידידתו להישאר במשך שנים בישראל, על אף האיבה הרבה שהופנתה כלפיה, גם בתחומי האקדמיה. "ישראל היתה הבית שלה. למה שהיא לא תישאר שם? מישהו שואל למה מרטין לותר קינג בחר להישאר בארה"ב, אף שהוא האשים אותה בגזענות, דיכוי מעמדי וחוסר צדק? או למה הנביאים לא נדדו לארצות אחרות, והשאירו מאחוריהם את כל אלה שקראו להם 'עוכרי ישראל'? אם יש בך דאגה אמיתית לחברה שלך, לחיים ולגורל של האנשים, אין שליחות גדולה יותר מאשר מלהקדיש את כוחותיך לחשיפה ולמאבק נגד דיכוי ואי-צדק שנטועים בחברה, בתרבות ובמוסדות ובהגנה על הקרבנות".

אף על פי שהציגה את עצמה כאנטי-ציונית, חומסקי סבור שריינהרט פעלה מתוך מסירות לחברה הישראלית. "היא נאבקה למען הישרדות ראויה של ישראל - באותו אופן שאנדריי סחרוב נלחם כדי להגן על התקווה להישרדות ראויה של רוסיה. יש עוד הרבה אחרים שאנחנו מכבדים, בזכות המסירות שלהם לחברה שלהם. אבל כשמדובר בישראל, העניין חורג מעבר לכך. אם הישראלים יבחרו לדחות את הדרך להישרדות ראויה, ייתכן מאוד שהם לא ישרדו בכלל. זה הרי לא לקח חדש, הוא מוכר מההיסטוריה הפוליטית של היהודים, אבל בישראל של היום יש לו משמעות מרה במיוחד".

חומסקי, אבי הבלשנות הגנרטיווית, פגש לראשונה את ריינהרט בשנות ה-70, כשהיתה סטודנטית שלו במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). הוא הנחה אותה בעבודת הדוקטורט שלה על "התחום התחבירי של האנאפורה", והתפתחה ביניהם ידידות ועבודה משותפת. "עבדנו ביחד גם על ענייני בלשנות ונושאים קרובים, כמו פילוסופיה ומדעים קוגניטיוויים, וגם בענייני זכויות אדם, בעיקר בישראל-פלשתין, אבל גם במקומות אחרים", מסביר חומסקי. "לצערי, במה שנוגע לבלשנות, לא היו לנו מספיק הזדמנויות לעשות דברים ביחד. במה שנוגע לזכויות אדם, היו למרבה הצער הרבה יותר מדי הזדמנויות".

לדברי חומסקי, ריינהרט היתה אחת הבלשניות החשובות והמשפיעות בעולם בעשורים האחרונים. הערכתו לתרומתה המחקרית היתה גדולה עד כדי כך, שלפני כמה שנים פעל כדי להביא למינויה למחליפתו בראש המחלקה לבלשנות ב-MIT לאחר פרישתו - יוזמה שלא יצאה לפועל מטעמים ביורוקרטיים. "כמעט לא היה תחום אחד של חקר השפה שטניה לא תרמה בו תרומה משמעותית ומשפיעה. הספר המוקדם שלה, 'אנאפורה ופרשנות סמנטית', הוא ממש קלאסיקה והוביל להרבה יצירות אחרות, שלה ושל חוקרים אחרים. בשנים האחרונות היא כתבה מחקרים מרתקים, על מה שעשוי להיות השאלה העמוקה ביותר שאנחנו יכולים לשאול בנוגע לטבע השפה: באיזו מידה ובאילו אופנים השפה בנויה כדי לתקשר עם מערכות של חשיבה, במובן הרחב ביותר. בתחום הזה, עדיין מוקדם מדי לדבר על עבודות שמתבססות על הרעיונות של טניה, אבל אני בטוח שיהיו הרבה כאלה".

בקיץ האחרון, ריינהרט שיתפה את חומסקי בהחלטתה לעזוב את ישראל. "זאת היתה החלטה קשה וכואבת, כמובן", הוא אומר, "אבל היא לא האדם היחיד שקיבל החלטה דומה. יש אחרים, גם בזרם המרכזי של האינטלקטואלים הישראלים. כמה מהם הביעו ייאוש מהסיכוי להישרדות ראויה של ישראל. למשל עמוס אילון".

בעניין משמעותי אחד, חומסקי לא הסכים עם ריינהרט: תמיכתה בחרם על האוניברסיטאות הישראליות. "כיבדתי מאוד את העמדה שלה, את הנימוקים ואת האומץ, וחשבתי שחלק מההתקפות על העמדה שלה היו לא הוגנות ואפילו שערורייתיות. אבל לא הסכמנו לגבי החרם האקדמי, אף שדיברנו על זה הרבה. בכל אופן, אני חייב לציין שלא תמכתי גם בחרם על דרום אפריקה".



ריינהרט. "היא נאבקה למען הישרדות ראויה של ישראל, כמו שאנדריי סחרוב נלחם ברוסיה", אומר חומסקי (למטה)


תצלומי ארכיון: עמיר חדד וקלאודיו נוטקביץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו