בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כמעט פורנוגרפיה של הרוע

בסדרת הטלוויזיה התיעודית הראשונה שנוצרה בגרמניה על תולדות היהודים לא רואים את היטלר, אבל יש תיעוד מדוקדק וסצינות מומחזות, שממחישים את מאות שנות האכזריות הנוצרית שקדמו לו

תגובות

רשימה חלקית של הדברים שאינם נכללים בסדרת הטלוויזיה החדשה "היהודים - סיפור של עם": תמונות של אדולף היטלר (יש בסך הכל 2-3 דקות על הרייך השלישי); מיתוס הגניוס היהודי, בדמות איינשטיין ופרויד; מיתוס הכסף היהודי, בדמות משפחת רוטשילד; הומור יהודי ויוצרים יהודים, כמו בשוויס-זינגר, וודי אלן וסיינפלד; עיסוק במדינת ישראל ובפלשתינאים; וגנגסטרים יהודים, או יהודים רעים כלשהם.

אבל מה שיש בסדרה הזאת, הראשונה מסוגה שנוצרה בגרמניה, היא כנות יוצאת דופן והבנה מסוימת בפסיכולוגיה לאומית. אחרי שני הפרקים הראשונים, שעוסקים בתקופות התנ"ך, המשנה והתלמוד, הסדרה נהפכת למסכת פרטנית ודקדקנית של מה שאפשר להגדיר כשנאה בלתי מוצדקת ואכזריות לא אנושית של העולם הנוצרי כלפי יהודי אירופה.

הסדרה עמוסה ב"דוקו-דרמה" - שחזורים של אירועים היסטוריים על ידי שחקנים. הדם עצמו נחסך מהצופים בסצינות האלה, אבל לא יהודים שמובלים לעינויים או מועלים על המוקד. לצד השחזורים, הושקע מאמץ גדול באיתור מסמכים על משפטי האינקוויזיציה מימי הביניים, על חקיקה אנטי-יהודית ברוסיה הצארית, או דיווחי ערים בגרמניה על ירידה בהכנסות ממסוי, בגלל טבח שנערך ביהודים. התוצאה המצטברת היא כמעט פורנוגרפיה של הרוע, חפה מאידיאולוגיה.

רשת "ארטה", ששידרה ראשונה את הסדרה, הקרינה את הפרקים ברציפות (הטלוויזיה הממלכתית הגרמנית, ART, תשדר פרק מדי שבוע), כך שחוויית הצפייה גורמת לטלטלה פיסית כמעט, תוך חשש מתמיד מהסצינה הבאה. בתום כארבע שעות צפייה, התמונות של פסל החירות ונמל ניו-יורק הן רגע מרגיע.

בשבע השנים האחרונות, נינה קוסהופר יזמה, כתבה וביימה את חמשת פרקי הסדרה, בני 50 דקות כל אחד, שהפקתם עלתה מיליון וחצי יורו. קוסהופר, בת 38, אינה יהודייה, אבל בגיל 11 התברר לה שסבה סולק בבושת פנים מהצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, לאחר שהתגלה במקרה כי אביו היה יהודי (שהומת באושוויץ).

ממרטין לותר עד גבלס

בדיונים שנערכו לאחר ההקרנות הפומביות של הסדרה עלתה, כמובן, שאלת האי-עיסוק שלה בשואה. אבל נראה שלמעשה, הסדרה עוסקת ברובה בשואה, כלומר במהות הטכנית שלה - רצח יהודים במדינות אירופה הנוצריות. התחושה המתקבלת היא שהשואה שגרמו הנאצים אינה תפנית בעלילה, אלא המשכה.

ישעיהו ליבוביץ נהג להסביר את העימות היהודי-הנוצרי, ואת שנאתו שלו לנצרות, כנובעים לא מסיפור מותו של ישו ובגידתו של יהודה איש-קריות, אלא מדבר עמוק יותר. הוא טען, שמדובר בשתי דתות המתיימרות להיות אותה דת ולכן אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.

קוסהופר לא מתיימרת להסביר את הצד הפסיכולוגי שהביא את הנוצרים לשנאת היהודים. "ישנו עניין שנאת הזרים. אנחנו מוצאים שהקונפליקט היהודי-אירופי התחיל עוד לפני הנצרות, בדחייה היהודית של התרבות היוונית. אבל מצאנו בהמון כנסיות, בעיקר במזרח, ממש פולחן של סיפור יהודה איש-קריות. אז אי-אפשר למעט בשנאה שזרעו ספרי הקודש".

עם זאת, היא מדגישה שהעולם הנוצרי אינו עשוי מקשה אחת. "מצאנו הרבה מקרים על בישופים ואפיפיורים שהגנו על יהודים. לעתים מסיבות מוסריות, ולעתים בשל אינטרסים. גם מבצעי הזוועות לא פעלו רק מרקע דתי, אלא לעתים קרובות מאינטרסנטיות".

אבל קוסהופר לא מניחה לתיאולוגים הנוצרים. לפי הסדרה, מרטין לותר, מחולל הרפורמציה בנצרות, דווקא הפגין סימפטיה מסוימת ליהודים בתחילת דרכו, ותלה את הסיבה לכך שאינם מתנצרים בהסתאבות הנצרות. אולם, בהמשך הוא הפך את עורו וקרא להשמדת יהודים, להריסת בתיהם ולגזילת רכושם. במאה ה-20, שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס עשה שימוש ישיר בדברים הללו של לותר.

לפשט את הסיפור

העיתון הצרפתי השמאלי "ל'הומינטה" ציין בביקורת לא מחמיאה על הסדרה, ש"העגלות הנוסעות מצד לצד של המסך נותנות תחושה של עם נרדף". למבקרת העיתון חסר בעיקר מקומם של יהודים במהפיכות חברתיות.

קוסהופר מודה, שבסדרה עשתה לעתים קרובות מאמץ לשחזר תחושות, דבר שבא לידי בהמחזת אירועים היסטוריים. כך לדוגמה, באחד הפרקים, דמותו של משולם בן-קלונימוס בן ימי הביניים, היא למעשה הכלאה של שתי דמויות היסטוריות - קלונימוס בן-משולם ומשה בן-קלונימוס. "לעתים צריך לפשט קצת את הסיפור", מסבירה קוסהופר, "בייחוד כשמדובר בסיפור מבלבל כמו זה של משפחת קלונימוס, שהוציאה מתוכה אנשי שם רבים שהמקורות ההיסטוריים מבלבלים ביניהם".

ב-1096 הזהירו יהודי צרפת את יהודי העיר מיינץ בגרמניה - שם היתה משפחת קלונימוס המיוחסת ביותר - מפני אבירי צלב שטובחים ביהודים. משה בן-קלונימוס ניסה לארגן כוח יהודי להגנה עצמית מפניהם. יהודי מיינץ, שרבים מהם היו ידועים ביכולתם בחרב, נכנעו לעדיפות המספרית של הצלבנים. הסצינה מסתיימת בתמונתו של לוחם יהודי העומד להרוג את אשתו וילדיו על קידוש השם. הבמאית מתעקשת להביא את צילומי כתב היד המתאר את הטבח במיינץ. סוגיית קידוש השם, שעשויה להיראות שנויה במחלוקת בעיניים מודרניות, חוזרת לא פעם בסדרה.

בפרק שעוסק בתקופת המגיפה השחורה, מתוארים העינויים שעברו יהודים, כדי שיודו שהרעילו את מימי העיר ונציה. מתוך עשרות יהודים שעונו, אחד נכנע לאחר שדקרו את בטנו בברזל מלובן, הודה בהאשמה המופרכת, וכך הורשעו עשרות יהודים. על רקע מותם של שליש מתושבי אירופה במגיפה, ההודאה הזאת הביאה למעשי טבח בכל היבשת.

"השתדלתי לאזן"

קוסהופר אומרת, ששמעה על פרשת הפרופ' אריאל טואף, שטען בספרו שהיה יסוד של אמת באחת מעלילות הדם, תוך שהוא מתבסס על עדויות שניגבו בעינויים. לטענתה, בשנים שהשקיעה בעבודה על הסדרה, היא לא נתקלה בשום פרט עובדתי שעשוי לתמוך בטענות של טואף. כאשר היא נשאלת אם זו פרובוקציה או טיפשות, היא מושכת בכתפיה ומסרבת לענות.

משהו מהסיפורים שנתקלת בהם קומם אותך באופן מיוחד?

"מעשי הזוועה של הקוזקים בפרעות חמלניצקי, אולי מפני שהסיפור הזה היה פחות ידוע לי. היקף הטבח הזה חורג מכל מה שהיה לפניו. גם האכזריות עולה על מה שאירע קודם לכן".

פרעות חמלניצקי היו אחד המקומות בהן בחרה הבמאית שלא לספר לצופים את העובדות הקשות ביותר - "למשל דקירת נשים הרות והוצאת עובריהן" - או החדרת גורי חתולים לרחמי נשים יהודיות כדי שיאכלו את דרכם החוצה.

עשויים לטעון, שאת יומרנית, שאין לך דוקטורט או רקע אקדמי בולט, אז כיצד את מעזה לעסוק בנושא כל כך טעון?

"אני לא חושבת שסדרה כזאת יכול ליצור רק אינטלקטואל בולט. אנחנו חיים בדור שיודע כל כך מעט על יהודים. רוב מי שייחשפו לסדרה יהיו הדיוטות, שזה יהיה להם המפגש הראשון עם יהדות".

המימון לסדרה הגיע ממחלקת הדתות של הערוץ הממלכתי. לא היו להם הערות?

"פעם אחת תיקנו לי טעות, הראיתי תמונה של רומא בהקשר לאפיפיור מסוים והם ציינו כי בתקופה הזאת הוא ישב בצרפת. אבל חוץ מזה לא. הם קיבלו לחלוטין את רוח הסדרה".

"באמת לא התכוונתי ליצור סדרה על שנאה ואכזריות", אומרת קוסהופר, "השתדלתי לאזן בין הדברים הללו להרבה מאוד מקרים שבהם אפשר למצוא יחסי שכנות טובים בין יהודים לנוצרים. אני הולכת לפעמים ברחוב בקלן ורואה את ה'שטולפרשטיין' (פרויקט של אמן גרמני שמניח בפתחי בתים לוחות ועליהם שמות המשפחות היהודיות שהתגוררו בהם, ר"ד). זו יצירה מונומנטלית. אתה מבין ממנה מה היה מרקם החיים פעם. מה תרבות גרמניה איבדה".

הכלכלה של הרדיפות

לא פעם, כפי שמסתבר בסדרה, האינטרסים שעמדו מאחורי רדיפות היהודים הם העניין המקומם ביותר, כמו לדוגמה בפרשת עלילת הדם הנוצרית הראשונה. באביב 1,144 נמצאה גופת ילד בשם וויליאם ליד העיר נוריץ' שבאנגליה, ועליה סימנים ברורים לרצח. זוג משרתים שעבד בבית יהודי האשים את מעסיקיו בביצוע הרצח. הבישוף והשריף המקומיים, שבדקו את המקרה, הודיעו שלהאשמות אין בסיס, והן נותרו בגדר שמועה זדונית בלבד.

אולם, לקתדרלה בנוריץ' לא היה אז קדוש מקומי, דבר שהיה בעיה כלכלית, כיוון שהעיר לא יכלה להתפרנס מתיירים נוצרים שנסעו בין אתרי הקדושים. כך, 29 שנים לאחר הרצח, הגיע לעיר נזיר נודד וחיבר ספר על "חייו ונסיו של וויליאם הקדוש מנוריץ'", שבו תיאר כיצד יהודים רצחו את הילד באופן טקסי. בעקבות הסיפור, זכתה נוריץ' בזרם תיירים נוצרים, העלילה התפשטה במהירות באירופה ו-17 שנים אחר כך ערכו תושבי נוריץ' טבח ביהודים.

הבמאית קוסהופר מראה בסדרה את הציור המתועד המוקדם ביותר של עלילת הדם בנוריץ', הנמצא בקתדרלה בעיירה הסמוכה לינקולן - ילד צלוב שיהודים חופרים באבריו הפנימיים.

במקרים אחרים, האינטרסים הכלכליים לרדיפת היהודים היו ישירים עוד יותר. קוסהופר מתעדת את מסמכי העיר רייגנסבורג שבבוואריה, שבה היתה אחת הקהילות היהודיות המשגשגות ביותר בגרמניה. העיר ניהלה רישום מדויק של היהודים - מתי הגיעו לעיר ומתי סולקו ממנה; לעתים מצוינת הוצאה להורג של יהודי בצירוף סכום הכסף שנלקח ממנו.



תמונות מהסדרה (מלמעלה למטה): תחריט אנטישמי של יהודים וחזיר; ארכיון האינקוויזיציה במדריד; כתב יהודי המהלל את קידוש השם; ספר חוקים מימי הביניים, שאוסר על הריגת יהודים; ציור בקתדרלה באנגליה, המתאר את עלילת הדם בנוריץ'; ושחזור פרעות חמלניצקי / תצלום ותצלומי טלוויזיה: באדיבות "5 Gruppe"


הבמאית, נינה קוסהופר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו