בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מופקרים

חנן פורת פועל בשדרות למען תושביה המופגזים. אותם הוא מבין, את שרי הממשלה הוא לא מבין

תגובות

בשעה שרבים מתושבי שדרות מתכננים בשבועות האחרונים כמה שיותר סופי-שבוע מחוץ לעיר המטווחת, כאלף מאנשי הציונות הדתית יעשו היום את דרכם בכיוון ההפוך: מרחבי הארץ לשדרות, כדי לשהות בה בשבת ולחזק את ידי התושבים.

היוזמה היא של עמותת "אורות חסד", בראשות חבר הכנסת לשעבר חנן פורת.

בשנה האחרונה מיקדה העמותה חלק ניכר מפעילותה בעיר. הפעילות מתמקדת בשני תחומים: האחד, סיוע לתושבים שנשארו בעיר. כך, למשל, גויסו מתנדבים שיערכו קניות עבור תושבים שפוחדים לצאת מביתם. התחום השני הוא שותפות במבצע הרענון לתושבים שמבקשים לשהות ימים אחדים מחוץ לטווח הקסאמים. אנשי "אורות חסד" מציעים שהות במוסדות חינוך של הציונות הדתית, חלקם בגדה המערבית, שבאופן אירוני נחשבים כעת לבטוחים יותר.

למרות הדימוי של איש ימין המבקש "עמידה נחושה", אין לפורת ביקורת על רצונם של האנשים לעזוב את העיר לימים אחדים: "זה נראה לי טבעי שאנשים רוצים להתרענן ולחוש כמה ימים ללא פחד".

הוא עצמו מבקר בשדרות לפחות פעם בשבוע. "אני כועס על אלה שמזלזלים בפחד של אנשי שדרות ואומרים: ?בסך הכל נפגעו אנשים בודדים'", הוא אומר, "הסיוט הוא הפחד המתמיד שזה עלול ליפול עליך, וכך חיים בעיר הזאת כבר שבע שנים. הייתי בבית משפחת אבוקסיס (הבת אלה נהרגה בינואר 2005 מפגיעת קסאם, לאחר שנשכבה על אחיה הצעיר כדי להציל את חייו; י"ש) כשנשמעה הקריאה ?צבע אדום'. ראיתי משפחה רועדת. כך אי אפשר לחיות".

"הייתי בשדרות כאשר תושבים התפרצו לבניין העירייה והתחילו לנפץ חלונות. הייתי גם בהלוויה של שיראל פרידמן וספדתי לה. הגיע שר הפנים, רוני בר-און, שרצה גם כן לדבר. התושבים לא רצו לתת לו לדבר. התפתחה מהומה, עד שבסוף אמרתי למשפחה שלא ראוי שתהיה חלילה מריבה על הקבר הפתוח, ואיפשרו לבר-און לדבר. אבל גם אז הוא לא נתן שום התחייבות ממשית לפעולה נחרצת בעזה, אלא דיבר באופן כללי על ?תג מחיר' שייגבה מהמחבלים.

"אני כמובן לא מצדיק את ההתפרצויות האלה, אבל אני יכול להבין את הזעם. הוא נובע לא רק מהתסכול על הקסאמים עצמם, אלא מהתחושה שיש עוד הרבה מה לעשות כדי למנוע או לצמצם את הירי, והממשלה בוחרת שלא לעשות זאת. זו תחושה קשה של הפקרה, וממילא של תסכול. אין לי ספק שלו הקסאמים האלה היו נופלים במרכז הארץ התגובה היתה נחרצת בהרבה, וגם תושבי שדרות יודעים זאת. משום כך הזעם".

כדי לחדד את תחושת הסולידריות בין אנשי שדרות לשאר תושבי ישראל מציע פורת גימיק. "בכל פעם שנשמעת כריזת ?צבע אדום' בשדרות, תושמע צפירת סירנה בכל רחבי הארץ. בכל פעם שנופל קסאם יושמע מין ?בום' סמלי גם בשאר רחבי הארץ, שישמעו אותם גם בקריית הממשלה, גם בקניון מלחה וגם במגדלי עזריאלי. כך אנשים ירגישו את תחושת הפחד שחשים בשדרות. כי מבחינת אנשי שדרות, העובדה שהם חיים בפחד מתמיד בשעה שבתל אביב הבורסה פורחת, היא תחושה בלתי נסבלת".

מאותה סיבה, פורת דוחה את ההשוואות שנעשות לאחרונה בין התלונות והעזיבות בשדרות לבין עמידתם העיקשת של תושבי גוש קטיף לשעבר מול אלפי הפצמ"רים שנחתו עליהם, או עמידתם של הירושלמים מול מחבלים מתאבדים. "אי אפשר להשוות למצב בירושלים, כי לירושלמים לפחות היתה התחושה שהרשויות עושות הכל כדי למנוע את הטרור. כאן, כמו שאמרתי, יש תחושה שדברים שיכולים להיעשות לא נעשים משיקולים זרים. לירושלמים גם לא היה לאן לברוח, כי כל הארץ הותקפה על ידי מחבלים. לגוש קטיף אי אפשר להשוות, כי באמת גוש קטיף זו סקאלה אחרת, בכל המובנים: גם במידת החסד והאמונה וגם בהיאחזות העיקשת בהתיישבות. אי אפשר לתבוע מכל אחד רמה כזאת".

כצפוי, עולה בשיחה גם התחושה החריפה של "אמרנו לכם". זה גם ההסבר שלו להעדרות השמאל, לפחות באופן מאורגן, מההתגייסות למען שדרות: "אני חושב שזה נובע גם מתחושת הבושה על כישלון הקונצפציה. לדעתי, גם בממשלה קיימת התפכחות, אבל חסר האומץ להודות בכישלון. הבושה להודות בצורך לחזור למקומות שנטשנו היא שמכתיבה את חוסר התגובה.

פורת לא תומך בהצעות מיליטנטיות, כמו ההצעה "לשטח" עיירות שלמות ברצועת עזה. "אלו הצעות לא יעילות, מכיוון שהמחבלים מעוניינים בהסלמה שתגדיל את מעגל השנאה ויצר הנקמה של האוכלוסייה הפלשתינית. לדעתי, יש גם בעיה מוסרית בהצעות האלה. אני לא מתנגד לסיכולים ממוקדים גם כאשר הם עלולים לפגוע בדרך באזרחים שהמחבלים מסתתרים ביניהם. אבל מדינה לא יכולה להרשות לעצמה להתנהג כמו ארגון טרור ולהפציץ באופן מכוון אוכלוסייה אזרחית, שלא ברור כלל אם היא תצא מהבתים גם אם נזהיר אותה מראש. זה לא מוסרי וזה גם לא יעמוד מול תגובת העולם".

מה שהוא מציע הוא כיבוש מחודש של הרצועה, כאשר תושביה ינהלו בעצמם את חייהם האזרחיים. בחזרה למודל האוטונומיה הנשכח. "ההצעה הזאת לא נובעת מרצון להוכיח שהיציאה מעזה היתה מוטעית, אלא מניתוח מפוכח של המצב בהווה. רק שליטה פיסית ברצועה תאפשר לנו למנוע את ירי הקסאמים, מה גם שכאמור הרעיון של פגיעה מכוונת באזרחים אינו מוסרי. נכון שפעולה כזאת יוצרת סכנה לחיי חיילי צה"ל, אבל בשביל זה בדיוק קיים צבא - כדי להגן על האזרחים ולא שנסכן את האזרחים כדי למנוע פגיעה בחיילים. חוץ מזה, אם נפעל במלוא העוצמה המתחייבת מהמצב, כל המערכה תיראה אחרת ובסופו של דבר מספר הקורבנות יהיה נמוך יותר. כפי שקרה במבצע ?חומת מגן', כאשר הזהירו אותנו שהמבצע יתבע המון קורבנות וחוץ מהתקלה במחנה הפליטים בג'נין המבצע גבה הרבה פחות קורבנות מהצפוי".



שדרות, לאחר נפילת קסאם. "נראה לי טבעי שאנשים רוצים לחוש כמה ימים ללא פחד", אומר חנן פורת (למטה)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו