בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המה-שמו של מה-שמו

תגובות

יש לי כתובת דואר אלקטרוני, שדי קל להשיג אותה (היא מופיעה, למשל, באתר "הארץ"), ואומרים שזה מאפשר לאחרים לחדור לפרטיותי. אני מקבל באופן קבוע הרבה דואר זבל, בין היתר, הצעות למכור לי כדורים נגד דיכאון, ויאגרה וכן ערכה שתאפשר לי להאריך איבר פרטי מסוים שלי. ואני שואל את עצמי, מאיפה הם יודעים?

הרי כל אלה עניינים שהצנעה יפה להם. ב"ידיעות אחרונות" מודעים לכך שכזה הוא גם חלק מהמידע המתפרסם מחומר החקירות של א' ושאר אותיות האלף-בית, וכי אין זה חומר מומלץ לקריאה לילדים, ועל כן הם הוסיפו ביום ו' לעמודים המלאים פרטים עסיסיים את הסמליל עם ילד וילדה בתוך עיגול אדום עם פס אלכסוני, זה המופיע על מסך הטלוויזיה כשהתוכנית המוקרנת מכילה תמונות שעדיף להסתיר מעיני ילדים. את הטלוויזיה אפשר לכבות, אבל מה צריך לעשות הורה הרואה אותו בדפוס? לשרוף את העיתון לאחר קריאה? האם ילדים שיראו את הסמליל ידלגו על הכתבה ויעברו הישר למדור הטבע, שבו מופיע הסבר מפורט על דרכי הרבייה של הדבורים והציפורים?

כאן המקום להדגיש שפרשת קצב, שנהפכה בינתיים לפרשת מזוז, היא תסבוכת של עניינים רציניים ביותר, כולם ביחד וכל אחד לחוד: מדובר כאן בחשד לעבירות מין של איש ציבור, בחייהן וכבודן של נפגעות אונס והטרדות מיניות, בזכות לחפות, בכבוד מוסד הנשיאות, בכבוד וביושרה של הפרקליטות והיועץ המשפטי, בנורמה הציבורית בכל הנוגע לעבירות מין, בעניין ההטרדה המינית, בזכות הציבור לדעת, בתפקידה של עיתונות חופשית. כל זה מאוד לא מצחיק.

כמו בפרשת רמון גם כאן מתרכז העניין באיבר קטן אחד של בכיר אחד שנמצא במקום הלא-נכון בזמן הלא-נכון. בכמה מתיאורי המתלוננות נזכר התיאור שהנשיא לשעבר לכאורה היה נוהג לחשוף לעיניהן את המה-שמו שלו. למרות שמקורבי הנשיא וסניגוריו עשו הכל כדי להטיל ספק במהימנות המתלוננות, הן לא נתבקשו לתאר את המה-שמו, וככל הידוע לי תיאורן לא הושווה לדבר עצמו, כדי לבדוק את מהימנותן.

גם כאן יש בעיה לשונית, אבל זה לא מה שאתם חושבים. סקסולוגים/ות ממליצות/ים לאנשים/ות לפתח אינטימיות עם גופם באמצעות מתן שם פרטי לאיברים אינטימיים. התיאטרון הלאומי "הבימה", שהוקם במוסקווה כדי שידבר על הבמה בעברית, מעלה את המחזה של איב אינסלר "מונולוגים מהווגינה". על כן עולה השאלה "מה שמו של המה-שמו", בין אם מדובר בכלי המשרת איש ציבור, או כזה השייך לסתם אזרח פרטי.

אפשר לכתוב "איבר מין", אלא שכבר אמר מי שאמר שאיבר המין הגדול ביותר בגופו של האדם הוא המוח. אפשר "פין", שהגדרתו המשנית במילון היא "איבר המין הזכרי", אלא שהראשונית היא "חף, שן או זיז כלשהו במפתח או מכשירים אחרים: פין ביטחון בנצרת רימון יד, מוקש וכדומה", וזה קצת מכני לעניין אינטימי.

לא כל כך ברור במה זכתה ציפור השיר Pycnonotus capensis, שבשל קולה (קולו?) הערב יש המכנים אותה(ו?) "זמיר ישראלי", שתתאר את איבר המין הזכרי בפי עוללים - "בולבול". אבל זה בהחלט מזכיר את "ציפור המכנסיים הקטנה" של חנוך לוין, שפצתה את מקורה בפעם הראשונה למנגינה של רפי קדישזון מפיו של רפאל קלצ'קין בסרט "פנטסיה על נושא רומנטי", בבימויו של ויטק טרץ'. כאמור לעיל, זה לא נושא לילדים.

מה שנשאר זה לקרוא למה-שמו בשמו, זין, כשמה של האות השביעית באלף-בית העברי, או ברוח הדיווחים בעניין זה, ז'. מילון אבן-שושן טוען שזו "לשון דיבור". ההיסטוריונים ישראל ברטל ודוד אסף ייחדו לז' מאמר ב"לשוננו לעם", גיליון פורים תשנ"ג: הם מודעים לדמיון במשמעות המלה ל"כלי נשק ומלחמה", אך לדעתם זו כנראה אטימולוגיה מאוחרת הרואה בפעילות מינית של הגבר מעשה של תוקפנות. הם שוללים את הדמיון הטיפוגרפי בין האות ז' לאיבר המין הזכרי, כיוון שגם הו' היתה מתאימה כאן. את שורש העניין - או שמא זנבו - הם מחפשים ב"זנב", שהגיע לעברית מן ה"שוונץ" היידי, שהוראת הלוואי שלו היא גם "שוטה". הז', כאות הרומזת לזנב כולו, היא מין לשון נקייה. הם גם מצטטים את דן אלמגור, המצטט שיר של הבלשן המשכיל יהודה ליב בן-זאב (1764-1813): "ואומר: שימי נא ידך תחת ירכי,/ ואת הילד הזה הוליכי,/ ועשי כאשר עם לבבי,/ שלחי ידך ואחזי בזנבי".

אלא שמקור הזיהוי של האות ז' עם איבר המין הזכרי הוא קדום יותר, ויש לי על זה קבלה: רבי משה קורדובירו (1522-1570) מהמקובלים הבולטים בצפת, כתב בספרו "פרדס רימונים", בחלק "שער האותיות" פרק י': "ויש מי שפירש, הזין הוא יסוד, הוא סוד הברית, והוא סוד השבת. וכמו ששבת עמדה על ששת ימי המעשה, כן בזין עטרה על הוו, והעטרה הזאת היא עטרה שבברית (...) והיא הברית הנמשכת מהתפארת, שהיא הגוף הנרמז בוו, והזין ברית והחית נקבה, העומדת לקבל ופוסקת את רגליה לקבל שפע הזכר". כל זה שריר ועומד וקיים ללא כל קשר לפרשת הנשיא לשעבר משה קצב, והיועץ המשפטי מני מזוז, על שתי הזיינין והוו האחת שבשם משפחתו.



איור: עמוס בידרמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו