בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רפיק סלאמה מבטיח אינתיפאדה דרוזית

מצד אחד, ירכא שבגליל המערבי היא אחת הרשויות המקומיות הכושלות בישראל. מצד שני, המרכזים המסחריים שלה מגלגלים עשרות מיליונים. כשאריה טל, יו"ר הוועדה הקרואה של משרד הפנים, נשלח לבדוק מה בדיוק קורה שם, אמרו לו שאם ייכנס ייצא רק בארון קבורה. ביום ראשון הוא מתכוון לחזור. ראש המועצה המודח מתכנן לו קבלת פנים מיוחדת

תגובות

ח"כ אופיר פז-פינס: "נכון שבירכא יו"ר הוועדה הקרואה פוחד להיכנס?"

רני פינצ'י: "הוא לא מפחד, יש איסור של המשטרה להיכנס למקום... שמו ארון קבורה בפתח של המועצה".

פינס: "אז ניכנע לאלימות ואיומים? איפה אנחנו חיים? תכניס אותם לבית הסוהר".

פינצ'י: "פנינו למשטרה, והיא זאת שלא מאשרת לנו להיכנס לירכא. אנחנו לוחצים עליהם יום-יום. אנחנו מאבדים את הרשות הזאת. ראש הרשות מאוים ברמה כזאת שיש חשש לחייו אם הוא ייכנס לירכא".

(דיאלוג בין יו"ר ועדת הפנים אופיר פז-פינס לרני פינצ'י, מנהל מינהל שלטון מקומי במשרד הפנים, ישיבת ועדת הפנים, 4.9.07)

שלושה שבועות אחרי הדיון הזה בוועדת הפנים החליט יו"ר הוועדה הקרואה, אריה טל, לבדוק אם יש ממש בדברי המשטרה ולהתיישב במשרד המיועד לו במועצת הכפר ירכא, כפר דרוזי גדול ומשגשג לא רחוק מעכו. טל - סא"ל במילואים, 22 שנה בחיל האוויר, מנהל בית הספר הטכני וראש עיריית טירת הכרמל במשך 10 שנים - לא ישכח כל כך מהר את הביקור הזה. "כמו מערבון", משחזר טל את התחושה. אלא שבסרט הזה טל לא היה הצופה, הוא היה משתתף פעיל בעל כורחו.

"עבדתי במשרד שלי בקומה השלישית", משחזר טל. "בסביבות 11 בבוקר נכנסו שמונה בריונים עם עיניים בורקות. הם ניגשו אלי, תפסו אותי בחולצה, הקימו אותי מהכיסא והתחילו להכניס לי אגרופים. כמו לינץ'. הם גררו אותי החוצה למסדרון, נתתי להם לסחוב אותי, רק בלמתי את האגרופים. כשהתקרבנו למעקה, הם אמרו לי: ?אתה לא תרד לא במעלית ולא במדרגות'. הבנתי שהם רוצים להעיף אותי מהקומה השלישית. טסתי הרבה פעמים בחיים שלי, אבל לא ככה. בסוף הצלחתי איכשהו להגיע למדרגות, הכניסו אותי למעלית, הבריחו אותי לאיזה בית בכפר, ואז באה המשטרה וחילצה אותי".

רפיק סלאמה, ראש המועצה שהודח ושאת מקומו אמור טל למלא, מחייך כשהוא שומע את התיאור הזה. מפיו האירוע הזה נשמע שיא של איפוק ונימוס. "טל נכנס למועצה, היתה התקהלות, והיתה החלטה שהוא ייצא", מספר סלאמה, ביושבו במשרד מאולתר ב"מכללת המזרח התיכון" בכפר, מוסד המנוהל על ידי אחד מבני משפחתו.

אחד מאנשיו של סלאמה מתנדב להשלים את התמונה. "נכחתי במקום", מספר המקורב שמעדיף להישאר בעילום שם. "האנשים פתחו את דלת המשרד, ניגשו לטל ואמרו לו: ?אתה לא רצוי, לך מפה', והוא קם מהכיסא ויצא. הלכתי לידו במסדרון, אף אחד לא הרביץ לו ואף אחד לא איים לזרוק אותו מהחלון. כאן בירכא, אם רוצים, עושים. לא מדברים".

המשטרה דווקא מאמינה יותר לטל. ארבעה מתושבי ירכא - בהם אחיו של סאלמה, בן אחותו ובן אחיו - נעצרו בחשד שניסו ללמד את טל איך לעוף בלי כנפיים.

14% משלמים ארנונה

מקום משונה, ירכא. לפי הנתונים המובאים במכתבו של מנכ"ל משרד הפנים הקודם, שבו נמסר על ההחלטה להדיח את סלאמה מתפקידו באפריל, מדובר באחת הרשויות הכושלות במדינה. גירעון מצטבר של 68 מיליון שקל, סכום השווה ל-172% מהתקציב. רק 14% מ-14 אלף התושבים בכפר משלמים ארנונה, 8% משלמים את חשבונות המים שלהם. בשנים האחרונות ספרו שם 252 הפסקות מים, אשפה התגוללה ברחובות, עובדי המועצה לא קיבלו משכורות במשך 14 חודשים. התקציב ל-2007 לא רק שלא אושר, הוא אפילו לא הוכן, משום שלמועצה לא היה גזבר.

הנתונים הקשים האלה לא משתלבים עם המראות בכביש הכניסה לירכא. אפילו בשעת בוקר של יום חול אפשר לראות שירכא הפכה לאחד ממתחמי הקניות הגדולים בצפון, אם לא הגדול ביותר. שני קניונים גדולים, חנות ענק לציוד לתינוקות, מכון עצום לרישוי רכב, שלט המכריז כי בקרוב יקום כאן סניף "אייס ירכא", מפעלי בטון, ואינספור מגרשים למכירת רכב. בשבתות, כך מספרים, כביש הכניסה לירכא פקוק לגמרי. לכולם ברור שהעסקים האלה מגלגלים מיליונים. מה שפחות ברור הוא איך רק פירורים מהעושר הזה מתגלגלים לקופת המועצה הריקה.

באפריל החליט משרד הפנים לשים קץ לסיפור הזה. רם בלניקוב, המנכ"ל הקודם, המליץ לשר הפנים הקודם, רוני בר-און, להדיח את ראש המועצה ואת המועצה, ולמנות במקומם ועדה קרואה. זה היה חלק מגל של פירוקי מועצות שהחליט עליו בר-און, בעיקר במגזר הערבי והדרוזי, אבל גם במועצות יהודיות כמו אופקים או ערד.

אבל בירכא, איך נאמר, ההחלטה הזאת לא התקבלה בעין יפה. "ההחלטה לא היתה הוגנת", אומר סלאמה. "נבחרתי ב-2004 וקיבלתי מועצה הרוסה. מכל העסקים כאן בכניסה לכפר, רק שניים שילמו ארנונה, עסק של 10,000 מ"ר היה רשום כאילו השטח שלו הוא 900 מ"ר, למאות משפחות לא היו אפילו תיקי ארנונה. בתים היו מחוברים למים בלי שהיה להם אפילו שעון". האשם האמיתי, אומר סלאמה, הוא משרד הפנים שבמשך שנים נתן לעניינים להתגלגל ככה. עכשיו קל למשרד להתלבש על החלשים, כלומר עליו ועל ירכא ועל הדרוזים בכלל.

זמן קצר אחרי ההחלטה להדיח את סלאמה, נערכה עצרת מחאה בכפר. סלאמה מספר כי בעצרת שאירגנה "ועדת ההתנגדות" המקומית השתתפו אנשים מכל קצות הקשת הפוליטית, שבמקרה של ירכא מורכבת משתי משפחות בלבד. "היו שם כל מיני הצעות", מספר סלאמה. "אמרו שאם כבר מדיחים את ראש המועצה, שיביאו במקומו מישהו אחר מהכפר. יש לנו פנסיונרים של צה"ל, גנרלים יותר בכירים מאריה טל". ומשום שבירכא, כפי שאמר אותו מקורב של סלאמה, מעדיפים מעשים על דיבורים, למחרת בבוקר רותכו דלתות המועצה, ומול הפתח הונח ארון קבורה שיועד - כך נאמר - למי שינסה להחליף את סלאמה.

סלאמה אומר שהוא לא יודע מי הניח את הארון. "לקח לנו שבועיים לשכנע את הצעירים להוציא אותו משם", הוא מספר. אבל קשה להגיד שהוא לא מבין לרוחם. "אין לנו שום דבר נגד טל או נגד יהודים. הכפר הזה מכניס אורחים יותר מכל מקום בארץ, עד שפוגעים לו בכבוד". המינוי הזה, אומר סלאמה, נתפש בכפר כפגיעה בכבוד, ולכן הוא "לא יקום ולא יהיה". יום לפני אירועי הקומה השלישית, מספר סאלמה, הבריחו צעירים מירכא את טל לאחר שבא לבקר באחד מבתי הספר בכפר "ורדפו אחריו עד ג'דידה (הכפר הסמוך, מ"ר). זה היה צפוי, הכתובת היתה על הקיר. הכניסה של טל למועצה היתה התגרות".

מביקור קצר בירכא קשה להעריך עד כמה התמיכה בסלאמה רחבה. טל, שמונה לתפקיד יו"ר המועצה הקרואה בתחילת אוגוסט (במשך כמה חודשים שימש החשב המלווה, אדם עינב, כראש המועצה, אבל דלתות המועצה היו מרותכות, ועינב חשש להיכנס לכפר), אומר שהוא מקבל מסרים של תמיכה מתושבים שרוצים שהמועצה תתפקד סוף-סוף, לא חשוב מי יעמוד בראשה. סביר להניח שיש לא מעט אנשים כאלה בירכא. כשהסתובבנו עם סלאמה בכפר, לא קיבלנו תחושה שמדובר במנהיג של מאבק עממי. אבל באותה מידה ברור שהמרירות שמבטא סלאמה בנוגע לקיפוח של הדרוזים משותפת לרבים, גם אם הם לא נמנים על אוהדיו.

ברומא צריך לדעת רומאית

שייח' מוחמד רמאל הוא איש עצמאי בירכא. אין לו התנגדות עקרונית שסלאמה יודח, הוא רק לא חושב שהבעיות של ירכא תלויות רק בו. הבעיות נובעות מבפנים, ממשטר החמולות שחזק מאוד במגזר הדרוזי, אומר רמאל. "לא חשוב מה יהיה, אני בוחר בבן הדוד שלי, גם אם הוא נרקומן". אבל האשם האמיתי נמצא בחוץ, וקוראים לו הממסד הישראלי. הממסד הזה פירק את העדה הדרוזית, מסר אותה לידי כל מיני נכבדים, ועכשיו אנחנו רואים את התוצאה. "הדרוזים נמצאים במצב הכי גרוע שלהם מאז ותמיד, הרבה יותר גרוע מהמצב של הערבים", הוא אומר.

רמאל טוען שהחטא הקדמון היה ההסכמה של הדרוזים להתגייס. "בהתחלה הנוצרים היו מוכנים להתגייס, אבל לנוצרים יש פאפא (האפיפיור, מ"ר), והוא אמר להם לא להתגייס", אומר רמאל, "אז הישראלים תפסו את הפראיירים הדרוזים וגייסו אותם". מהדיל הזה הדרוזים לא קיבלו כלום, אומר השייח'. את האדמות לקחו להם בדיוק כמו מהערבים, את הבתים שהם בונים על האדמות שלהם הורסים בכמויות, ושיוויון הם לא קיבלו. "כמה שמרביצים לדרוזים יותר, ככה הם נעשים יותר ציוניים מהיהודים".

סלאמה לא רדיקלי כמו רמאל. הוא עדיין חושב שהגיוס לצה"ל הוא עניין מבורך, אבל פרט לכך, הניתוח שלו דומה לזה של השייח'. "אנחנו הדרוזים רואים שאנחנו נותנים הכל ולא מקבלים כלום", אומר סלאמה. "אין פה מקומות בילוי, אין מועדונים. נפלו אצלנו 51 קטיושות במלחמת לבנון, כל מה שפיספס את שלומי נחת אצלנו, אבל המענק בירכא נמוך ב-1,200 שקל בממוצע לנפש מהמענק בשלומי. אנחנו דפוקים, מאבדים זהות. לערבים בישראל יש כרית לישון עליה בלילה, כי הם מרגישים שהם פלשתינאים. אנחנו לא יודעים מי אנחנו. אני מקנא בדרוזים בלבנון ובסוריה. הם יודעים מיהם. בסוף אנחנו נגמור כמו הצד"לניקים. ישתמשו בנו ויזרקו אותנו".

לתוך האווירה הזאת נכנס אריה טל בראש צלול. על ארון הקבורה שהמתין לו בפתח בניין המועצה הוא שמע אחרי שקיבל על עצמו את המינוי משר הפנים. אבל הארון ו"ההתראות המאוד רציניות" שקיבל מהמשטרה לא הרתיעו אותו. "אני אוהב אתגרים", אומר טל. הוא החליט לתת למשטרה לנסות לתווך, וכמה פעמים ישב עם סלאמה ואנשיו בנוכחות מפקד המרחב. אבל שום דבר לא יצא מזה. "הם ביקשו שסלאמה יישאר בחדר שלו וינהל את העניינים הפוליטיים, ואני אנהל את השוטף. הבנתי שזה לא הולך לשום מקום, אז החלטתי להיכנס למועצה". סלאמה מאשר שזאת אכן היתה הבקשה שלו. "אני יודע שהחוק לא מאפשר את זה", הוא מודה, "אבל צריך למצוא פירצה. ברומא צריך לדעת רומאית, ובירכא צריך מישהו שיידע לדבר עם האנשים בשפה שלהם".

טל מאמין שמה שעבד בטירת הכרמל, יעבוד גם בירכא. "ירכא יכולה להיות מקום פורח", הוא אומר. "מספיק שהעסקים ישלמו ארנונה, ומי שמחובר למים ולחשמל ישלם את החשבונות שלו". העובדה שהוא בא מבחוץ, סבור טל, יכולה רק לסייע לו. "במועצות הדרוזיות מקובל שאחרי כל מערכת בחירות, הקבוצה שמקורבת לראש המועצה מקבלת תפקידים, אבל אני לא מחויב לאף קבוצה".

טל לא מאמין בדיבורים על קיפוח. "המצב הזה קיים גם ביישובים של יהודים שלא רק שירתו בצבא, אלא עשו יותר מזה", הוא אומר. "הוועדה לא הוקמה כדי לפגוע במגזר כזה או אחר. היא הוקמה כדי לסייע". ובכל זאת, גם לטל ברורה המשמעות הסמלית של מינויו. "ירכא היא הזרקור, כל המגזר הדרוזי מסתכל עליה. אם אני נכשל, משרד הפנים נכשל, המשטרה נכשלה, שלטון החוק נכשל".

ביום ראשון הקרוב מתכוון טל להיכנס לירכא. לפי התיאור שלו, מדובר בכוח ליווי שמתאים יותר לכניסה ליעד מבוצר. משרד הפנים יספק לטל מכוניות משוריינת ושבעה מאבטחים, מתוכם שני שומרי ראש של ממש, והמשטרה תשלח לפחות 14 שוטרים. "האיומים עלי מאוד ממשיים", הוא אומר. סלאמה, חייבים לומר, לא מפיג את החששות. "טל מסכן את עצמו ואת הכפר", הוא אומר. "אי אפשר יהיה לשמור עליו. ואני חושש שהכניסה שלו לכפר תהיה כדור הפתיחה הראשון באינתיפאדה הדרוזית".

רק השייח' רמאל מנסה להכניס את הדברים לפרופורציה. "ישראל לא מפחדת מ-300 מיליון ערבים שיושבים מסביב לה, אז היא תפחד מכמה חבר'ה בירכא?" הוא אומר, "זה לא רציני, מישהו רוצה לנפח פה את העניינים".

השתתף בהכנת הכתבה: ג'קי ח'ורי



סלאמה: "אין לנו שום דבר נגד יהודים. הכפר הזה מכניס אורחים יותר מכל מקום בארץ, עד שפוגעים לו בכבוד". בתצלום למטה: אריה טל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו