בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לה ריינה כריסטינה

בעוד יומיים עתידה כריסטינה פרננדס דה-קירשנר להיבחר לנשיאת ארגנטינה בניצחון סוחף - ולהחליף בתפקיד את בעלה. אמנם הם לא אוהבים שמכנים אותם הזוג המלכותי, אבל ביחד הם מתכננים לשלוט בארגנטינה עוד שנים רבות

תגובות

השבוע כריסטינה פרננדס דה-קירשנר בעיקר שתקה. שתיקה שלוותה בהרבה מלים, כהרגלה. היא שתקה בקול מול המיקרופונים, שתקה בקול בפגישות פרטיות ושתקה בקול במגוון אירועים ציבוריים. היא דיברה הרבה, אבל לא אמרה מאום. השבוע הזה, הישורת האחרונה במרוץ לנשיאות ארגנטינה, לא היה שונה בהרבה מהשבועות שקדמו לו. לכל אורך הקמפיין היתה כריסטינה פרננדס נאמנה לאסטרטגיה שהפכה אותה למועמדת הכמעט ודאית לניצחון בבחירות לנשיאות, שייערכו ביום ראשון הקרוב: אם לא תדברי, לא תגידי דברים שלאחר מכן תצטערי עליהם. לא היה מדובר במשימה קשה מדי עבורה, בבית היה לה מורה טוב מאוד לשתיקות קקופוניות כאלה - נסטור קירשנר, בעלה, נשיא הרפובליקה.

כריסטינה פרננדס, בת 54, תלמידה שקדנית, סירבה בחודשים האחרונים להעניק ראיונות לתקשורת הארגנטינית, למעט בכמה הזדמנויות נדירות, והסתפקה בשיגור מסרים מבוקרים ועמומים, כגון: "המדינה עוברת ימים קשים ואנחנו צריכים שכל בעלי הרעיונות המשותפים יתאחדו למען המטרה הגדולה". נשמע טוב, אבל מה באמת היא רוצה להגיד? קשה לדעת, וזאת עוד אחת ההצהרות היותר בהירות שלה בתקופה האחרונה. בכיר בממשל קירשנר צוטט לאחרונה כמי שאומר שביום שבו היא תלך לעולמה יהיה קשה למצוא משפט בעל ערך שאמרה כדי לחקוק על המצבה שלה.

פרננדס שותקת בבית, אבל מפטפטת בלי סוף מחוץ לארגנטינה. בחודשים האחרונים טענו יריביה, שהיא מזניחה את החזית המקומית לטובת פיתוח קשרים עם מנהיגים ממדינות אחרות (ברזיל, צ'ילה, מקסיקו, ארה"ב, ונצואלה ומדינות האיחוד האירופי). מה יכול היה לגרום לה לוותר על מפגשים עם בוחרים פוטנציאלים ועל הופעות בכנסי בחירות המוניים בארגנטינה, ולהסתכן, לכאורה, באיבוד קולות? "זה שילוב של יוהרה, מוצדקת לחלוטין, של פרננדס, שיודעת שהבחירות למעשה כבר הוכרעו", כתב השבוע חורחה לנאטה, מבכירי העיתונאים בארגנטינה, בעיתון "פרפיל", "ושל הרצון לשחק על הקלף החזק שלה בקמפיין - ההבטחה לשפר את מעמדה של ארגנטינה בזירה הדיפלומטית. למעשה, היא אומרת למצביעים: ?בעלי טיפל בהצלחה בכלכלה ובבעיות הפנים שלנו, אני אביא לנו גם את תמיכת הקהילה הבינלאומית'".

הסיפור הזה, על נשיא מכהן ורעייתו שמשלבים כוחות כדי לשלוט בארגנטינה, מוביל להשוואות בלתי נמנעות לזוגיות המפורסמת של הגנרל חואן דומינגו פרון ורעייתו אוויטה, נסיכת ההמונים, אלילת "חסרי החולצות" וגיבורת התרבות (והמחזמר) שעדיין ממשיכה לרדוף את הפוליטיקה הארגנטינית כמו צל עיקש, גם 55 שנים אחרי מותה. בחודשים האחרונים התקשורת העולמית הירבתה להשוות את פרננדס לאוויטה, כולל פרסום ידיעות על החיבה המשותפת של שתיהן לבגדי מעצבים - אוויטה אהבה שמלות שחורות, פרננדס מעדיפה בגדים לבנים - ולטיפולים קוסמטיים, ועל כך שהמועמדת לנשיאות קיבלה שיעורי משחק ותנועה כדי להקנות לנאומיה את אותו להט שאיפיין את ההופעות הפומביות של הגברת הראשונה האמיתית של ארגנטינה.

התגובות של פרננדס לאותן השוואות היו תמיד זהירות ומחושבות. מצד אחד, היא לא רצתה להיתפש כמי שמנסה לסחוט אהדה אלקטורלית מהמיתוס ששמו אוויטה (מה גם שהנשיאה היחידה בתולדות ארגנטינה, שאימצה לעצמה גינונים כאלה, איסבליטה פרון, אשתו השלישית של הגנרל, מצאה את עצמה בסופו של דבר בגלות ועם בקשת הסגרה לארגנטינה בחשד למעשי שחיתות). מצד שני, כל רמז, או צלו של רמז, לזלזול באתוס של אוויטה עלול להתברר כהתאבדות פוליטית.

פרננדס בחרה בדרך השלישית. חנופה רוויה בענווה מעושה. "אוויטה היתה תופעה יוצאת דופן בהיסטוריה של ארגנטינה", היא אמרה לשבועון "טיים". "אני לא מעזה להשוות את עצמי אליה, אבל אין ספק שהנשים בדור שלי חייבות לה חוב גדול. כשגדלנו בצל הדיקטטורה הצבאית בשנות ה-70, היא שימשה לנו מודל לנשיות חזקה ולוחמת, שיכולה להתגבר על כל מכשול".

הטקטיקה הזהירה הזאת שימשה אותה גם כשנשאלה, בתכיפות שגובלת באובססיוויות, לגבי הדמיון שלה, ושל בעלה, לזוגיות הפוליטית של הילרי וביל קלינטון. קווי הדמיון ברורים, לכאורה: נשיא חזק ופופולרי, עם אשה חזקה (עוד יותר?) שמתעתדת להחליף אותו בתפקיד. הילרי בבית הלבן וכריסטינה בביתה הוורוד של נשיאי ארגנטינה. "שתינו נשים חזקות שמביאות גישה אחרת לפוליטיקה", הסבירה פרננדס ל"טיים", "אבל אסור לשכוח שבניגוד אליה, אני הייתי סנטורית הרבה לפני שבעלי נבחר לנשיא".

מחמאה, עקיצה, הרבה כבוד עצמי, מעט מאוד תוכן - כל האסטרטגיה הפוליטית של פרננדס מקופלת בשני משפטים קצרים.

מהפכה משל עצמם

כריסטינה אליזבת פרננדס נולדה בעיר לה-פלטה, במדינת-המחוז בואנוס איירס, ל"משפחה מהמעמד הבינוני", כפי שהיא מקפידה לציין, כאילו שהרקע הצנוע, יחסית, שבו גדלה יכול לטשטש את השורה התחתונה, עתירת האפסים, בחשבון הבנק שלה. היא למדה בבית ספר דתי נוקשה וזכתה למנת פרסום ראשונה בחייה כאשר יצאה עם שחקן רוגבי מוכר למדי באותם ימים, ראול קפראטה.

את נסטור קירשנר, בעלה לעתיד, היא הכירה בחגיגות יום הסטודנט של 1974, כששניהם למדו משפטים באוניברסיטת לה-פלטה. האגדה המשפחתית מספרת שנסטור, שהיה מבוגר ממנה בשלוש שנים והגיע ללה-פלטה ממחוז סנטה קרוס, בדרום ארגנטינה, היה שיכור לחלוטין כשהכירו ביניהם. "הוא התווכח אתי על כל נושא שבעולם, אבל מיד לאחר מכן ניסה להתחיל אתי, כאילו כלום לא קרה", סיפרה שנים מאוחר יותר פרננדס בביוגרפיה הרשמית שלה, "לה ריינה כריסטינה" ("המלכה כריסטינה"), שכתבה אולגה וורנאט.

במאי 1975 הם התחתנו, וביציאה מהכנסייה, אחרי טקס הנישואים הדתי, הם שרו את "לה מארצ'יטה", ההימנון הרשמי של הפרוניזם. בני הזוג היו פעילים בתנועת הסטודנטים JUP (נוער אוניברסיטאי פרוניסטי), אולם במארס 1976, אחרי שהגנרלים תפסו את השלטון במדינה, קירשנר ופרננדס חוללו מהפכה משל עצמם: הם עזבו את לה-פלטה, עברו לסנטה קרוס ונהפכו מסטודנטים חדורי אידיאלים חברתיים לכרישי נדל"ן מצליחים. במקביל לעבודתם כעורכי דין, השניים רכשו עשרות נכסים שהיו שייכים לחקלאים שנקלעו לחובות ושאדמותיהם הוחרמו על ידי הבנקים. בני הזוג ניצלו את קשריהם עם מוסדות השלטון בפרובינציה כדי למכור אותם לאחר מכן ברווחים נאים, וצברו הון לא מבוטל.

בשנות ה-80 המאוחרות, לאחר שהדמוקרטיה חזרה לארגנטינה, שבו קירשנר ופרננדס לפעילות פוליטית. קירשנר מונה לתפקיד כלכלי בכיר בשלטון המקומי בסנטה קרוס, ופרננדס נבחרה ב-1989 לקונגרס המקומי במחוז, מטעם המפלגה החוסיטיסיאליסטית (שאותה הקים פרון ב-1947, ושמשלבת בין תפישות חברתיות שמאליות לאידיאולוגיה פוליטית לאומנית). ב-1990 פרננדס אף כיהנה כמושלת סנטה קרוס, למשך 24 שעות, כשמילאה זמנית את מקומם של המושל ושל סגנו, שיצאו מחוץ לתחומי ארגנטינה. בעלה, לעומת זאת, כיהן במשרת המושל במשך 12 שנים, מ-1991 עד 2003. באותן שנים פרננדס נבחרה לייצג את סנטה קרוס בבית הנבחרים הארגנטיני.

רעיון "מפגר"

בשנותיה בבית הנבחרים, ולאחר מכן גם בסנאט, פרננדס נודעה כלוחמת נגד השחיתות. עובדה זו נראית היום מוזרה, בהתחשב בכך שיריביה טוענים נגדה שהיא ובעלה אחראים לכמה מפרשיות השחיתות הגדולות ביותר בארגנטינה בשנים האחרונות. היא גם עמדה בראש הוועדה שחקרה את הפיגועים בשגרירות ישראל ובבית הקהילה היהודית בבואנוס איירס.

אולם, הפעילות שלה הצטמצמה בצורה ניכרת ב-2003, כשנסטור קירשנר נבחר לנשיא מטעם מפלגת החזית למען הניצחון (FPV - Frente Para la Victoria ), שהתפצלה מהתנועה הפרוניסטית. "הפינגווינים" - כינוי שדבק בזוג הנשיאותי מפני שהם מגיעים מפטגוניה - ארצם של בעלי הכנף המגושמים - נכנסו לבית הוורוד, ונראה שאף אחד לא יוכל להוציא אותם משם בשנים הבאות.

פרננדס לא הסתפקה בתפקיד האשה הראשונה והשתתפה באופן פעיל בהליך קבלת ההחלטות בלשכת הנשיא. במקרים שבהם היו לה חילוקי דעות עם בעלה, ידה היתה על העליונה, גם אם בדרך היחסים ביניהם כמעט והגיעו לכדי פיצוץ.

ב-2003, למשל, בימים שבהם קירשנר העלה את הרעיון להלאים את מערכת הרכבות במדינה, היא פרצה למסעדה שבה ישב הנשיא עם יועציו. פרננדס נזפה בו ליד כולם והבהירה לו שמבחינתה מדובר ברעיון "מפגר". הוויכוח הגיע לטונים גבוהים, כשבסופו של דבר הנשיא צעק עליה, ליד כולם, כמובן, "תעזבי אותי בשקט ותחזרי לסנטה קרוס". פרננדס עזבה את המסעדה והנשיא ויועציו המשיכו את הסעודה בדממה מוחלטת. קירשנר ניצח בקרב, אבל הפסיד במערכה - הוא לא שב לדבר על הלאמת הרכבות.

למרות המריבות הפומביות וחילוקי הדעות הנקודתיים, האיחוד בין קירשנר לפרננדס הוא בלתי מעורער. לפי כל הסקרים, קירשנר יכול היה לזכות בקלות במערכת הבחירות הנוכחית, למרות העלייה המשמעותית של האינפלציה בארגנטינה וההידרדרות המתמשכת ביחסים בינה לארה"ב.

סומכים על הפחד

מדוע, אם כן, הוא החליט לוותר על התמודדות על תקופת כהונה שנייה? בני הזוג לא באמת סיפקו הסברים כנים להחלטה (ההסבר של פרננדס היה שבעלה רוצה להיות דוגמה לפוליטיקאי שלא נצמד לכיסא). הסבר אחד, המקובל על כל הפרשנים הפוליטיים בארגנטינה, הוא שמדובר בניסיון ליצור אפשרות שהמשפחה הנשיאותית תשלוט בארגנטינה לפחות במשך 16 שנים (הכהונה הראשונה של קירשנר, שתי כהונות של פרננדס וכהונה נוספת של קירשנר, אם לא יותר). החוקה הארגנטינית מגבילה את הנשיא לשתי קדנציות רצופות "בלבד", ולכן הסידור הזה נראה הגיוני, כל עוד בני הזוג בטוחים ביכולתם להיבחר פעם אחר פעם.

לעת עתה נראה שהם יכולים להיות רגועים. שני היריבים הרציניים היחידים של פרננדס - אליסה קאריו מ"הקואליציה האזרחית", והמועמד העצמאי רוברטו לוואגנה, לשעבר שר האוצר של קירשנר - מפגרים אחריה בסקרים ב-20%-30%. נראה שהיא תוכל להיכנס לבית הוורוד, או לפחות לעבור למשרד המרכזי בו, בלי להידרש לסיבוב שני של בחירות - במקרה שבו לא יושג רוב של 40%, או יתרון של 10% על המועמד השני בדירוג.

נראה שפרננדס וקירשנר סומכים בעיקר על הפחד של הציבור הארגנטיני מפני שינויים רדיקליים. זה תוצר ברור של הטראומה שעברה המדינה ב-2001, אחרי המשבר הכלכלי הקשה והאנדרלמוסיה הפוליטית שבאה בעקבותיו ושהגיעה לשיאה בשבוע המטורף, שבו היו לארגנטינה חמישה נשיאים שונים.

אין ספק שהארגנטינאים לא רוצים לחזור לאותם ימים מבלבלים ובלתי אפשריים. הם מעדיפים את הרע במיעטוט, את היציבות היחסית שמציע קירשנר ושעליה מבטיחה פרננדס לשמור.

בצירוף הנסיבות הזה, כריסטינה פרננדס דה-קירשנר, אשה שמסתירה מאחורי חיוך רחב והרבה מלים ריקות את דעותיה האמיתיות, תיבחר מחרתיים לנשיאה החדשה של ארגנטינה.



פרננדס בעצרת בחירות (ברקע: אווה פרון).


מלמעלה: עם בעלה, הנשיא נסטור קירשנר ועם קפטן נבחרת הראגבי של ארגנטינה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו