בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא בא בחשבון

תוכניות לימוד מיושנות, בגרויות שמשתנות מדי שנתיים ומערכת שלמה שפועלת רק כדי להגדיל עוד ועוד את מספר הזכאים לבגרות - גם במחיר מחיקת נושאים שלמים מתוכנית הלימודים. פרופ' דן עמיר, יועץ בכיר של משרד החינוך בתחום המתמטיקה, היה בטוח שיצליח לשפר את המערכת. לפני ארבעה חודשים הרים ידיים ופרש מתפקידו. זאת אחיזת עיניים, הוא אומר, בטח לא מתמטיקה

תגובות

ביוני 2004 כתב פרופ' דן עמיר מאוניברסיטת תל אביב, יו"ר הוועדה המייעצת של משרד החינוך בתחום המתמטיקה, מכתב ארוך לראשי המשרד. במכתב סיכם עמיר, שמונה לתפקידו כמה חודשים קודם לכן, את מצב לימודי המתמטיקה בגילאים השונים. אף על פי שהציג רשימה ארוכה של בעיות - בתוכניות הלימודים, בספרי הלימוד, בהכשרת המורים ובבחינות הבגרות - עמיר עדיין האמין שניתן לחולל שינוי. מאז, מדי שנה, הוא חיבר דו"ח דומה. במכתב האחרון, שנשלח לפני כמה חודשים ובו הודיע על התפטרותו, חזר בו עמיר מהערכתו הראשונית, האופטימית.

"אני מתוסכל לנוכח התוצאות הדלות של מאמצי, במשך ארבע השנים בהן כיהנתי כיו"ר הוועדה, לקדם את החינוך המתמטי קידום משמעותי", הוא כתב ליו"ר מזכירות הפדגוגית. "לצערי, רוב הבעיות שהצבעתי עליהן כבר בתזכירי הראשון, בקיץ 2004, עדיין עומדות במלוא חריפותן, ורוב ההצעות שהעליתי רחוקות גם היום מביצוע".

"קצב השינויים במשרד החינוך אטי במידה בלתי מתקבלת על הדעת", מסביר השבוע עמיר ל"הארץ". "יעברו עוד הרבה שנים, אולי עשור, עד שרמת הלימודים תעלה מחדש. אני כבר בן 75 ומעדיף להקדיש את זמני לנושאים שבהם אוכל לתרום יותר".

את מכתב ההתפטרות שלח עמיר למשרד החינוך לפני ארבעה חודשים. עד עתה לא התקבלה תגובה רשמית כלשהי מהמשרד.

שרשרת הסיכומים השנתיים שכתב עמיר, פרופסור אמריטוס בחוג למתמטיקה ששימש בעבר גם רקטור אוניברסיטת תל אביב, מאפשרת להבין את תסכולו. "תהליך ההידרדרות ברמת לימודי המתמטיקה הוא כמעט קבוע", אמר. "לא גיליתי במשרד החינוך נכונות ואומץ להתמודד עם הבעיות הכבדות של המקצוע, ואני כבר לא יודע מה אפשר לעשות. קשה להאשים את שרת החינוך. אני מבין את האילוצים הפוליטיים, את הקשיים הנובעים מחילופי הנהגת המשרד, את הצורך לטפל באופן דחוף במשברים עם ארגוני המורים, את הבעיות המינהליות של המשרד. ולמרות כל זאת, אי-עשייה היא הרבה יותר גרועה".

שום תחום לא חומק מביקורתו של עמיר. הכנת תוכנית, שאמורה להקנות היכרות ראשונית עם המתמטיקה בגני הילדים, נמשכת כבר כארבע שנים ו"בינתיים מעכבים את אישור השימוש בכמה חומרי עזר חדשים, בנימוק של העדר תוכנית", הוא כתב בסיכום הפעילות של שנת הלימודים הקודמת; תוכנית לימודים חדשה לבית הספר היסודי, שהחליפה תוכנית אחרת שעליה נמתחה ביקורת מקצועית קשה, הוכנסה לשימוש רק ב-2006 - שמונה שנים לאחר שהחלו לגבש אותה; גיבוש תוכנית לימודים לחטיבת הביניים נמשך כבר כשמונה שנים, ועדיין לא אושר סופית. בעקבות כך, "הרוב המכריע של המורים בחטיבת הביניים אינם משתמשים בספרי לימוד, אלא בקובצי התרגילים המקובלים כהכנה לבחינות הבגרות".

טלאי על טלאי

לפי עמיר, הכשלים המאפיינים את לימודי המתמטיקה בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים רק מתעצמים בחטיבה העליונה ומגיעים לשיאם בבחינות הבגרות. כרוניקה של כישלון ידוע מראש. תוכנית הלימודים בכיתות י-י"ב נכתבה ב-1975 והוכנסו בה מאז עדכונים שונים, מעין טלאי על גבי טלאי. הסיבה העיקרית לכך הם השינויים התכופים, מדי כמה שנים, במבנה בחינת הבגרות במתמטיקה. לדברי עמיר, שינויים אלה נבעו "מתוך הרצון של הדרג הפוליטי במשרד החינוך להגדיל את שיעורי ההצלחה בבחינות הבגרות בכל מחיר. הגדלה דרסטית בשיעור הזכאים לתעודת הבגרות אפשרית רק במחיר של הורדת הסף".

"אין ספק שלפני 20 שנה התלמידים בחטיבה העליונה למדו יותר מתמטיקה", אומר עמיר. "במשך הרבה שנים, התפישה השלטת היתה שיש ללמד הרבה בבית הספר, כי צריך לחזק את הבסיס לקראת האוניברסיטה. כיום התהליך התהפך: מה שהתלמידים היו אמורים ללמוד בבית הספר, נלמד בתואר ראשון. המוצר הסופי, שמגיע לאוניברסיטאות או לצבא, נופל באיכותו במידה ניכרת מזה שהיינו רגילים לו בעבר".

כמה מורים ותיקים למתמטיקה, שמלמדים כבר 20 שנים ויותר, שותפים לקביעות אלה. לדבריהם, עם השנים הוצאו מחומר הלימודים בארבע ובחמש יחידות נושאים כמו אינדוקציות, וקטורים ואלגברה לינארית, וחלקים גדולים מחומר הלימוד בהנדסה אנליטית. אחת המורות, בעלת ניסיון של 30 שנים בהוראה, הוסיפה שגם בתחום הסטטיסטיקה וההסתברות נרשם כרסום מתמשך. עוד אמרו המורים כי גם פרסום "המיקוד" לקראת בחינת הבגרות (צעד נוסף, שהוכנס בסוף שנות ה-90, ושנועד להקל על התלמידים באמצעות השמטת כ-40% מחומר הלימודים) גרם לכך שנושאים שונים לא נלמדים בפועל. "אף תלמיד לא יחזור אחר כך לנושאים האלה. יש להם חור בהשכלה המתמטית והם אפילו לא יודעים מה הם הפסידו", הסבירה אחת המורות. "שיטת המיקוד הביאה לכך שהמורים מהמרים על הנושאים שיופיעו במיקוד ואינם מלמדים, ממש עד הרגע האחרון, נושאים שלפי ניחושם לא יופיעו", הוסיף עמיר.

ב-2002, הגיע שינוי נוסף, אולי המשמעותי מכולם, תחת הנהגתן של לימור לבנת ורונית תירוש. באותה שנה הוכנסה "שיטת הצבירה", לפיה כל רמת בחינה הורכבה משלושה שאלונים, כאשר השאלון השלישי משותף לשתי רמות לימוד. כך, למשל, השאלון השלישי ברמה של שלוש יחידות הוא גם הראשון ברמת ארבע יחידות. יתרה מזאת, השאלות בשני השאלונים הראשונים ברמה הבסיסית של שלוש יחידות נלקחו ממאגר מצומצם שפורסם על ידי משרד החינוך. "שני השאלונים הפכו לבדיחה, ורוב הנבחנים עברו אותם בציון שקרוב ל-100 נקודות. מספיק לדעת קרוא וכתוב ולשנן בעל פה את התשובות מתוך המאגר, כדי לעבור את הבחינה הזאת", אומר עמיר.

הקפיצה הגדולה

נתוני בחינות הבגרות במתמטיקה מהשנים האחרונות מחזקים את דבריו של עמיר. מאז הנהגת ההקלות השונות בבחינות "הגרלת המקצועות" ב-1995, הנהגת "המיקוד" ב-1998, הנהגת "מועד שני" ב-2001 ויישום "שיטת הצבירה" ב-2002, עלה הציון הממוצע בבחינה במתמטיקה ברמה של שלוש יחידות מ-71.7 ל-79.8 ב-2006. שיעור העוברים את הבחינה בהצלחה קפץ בתקופה זו מ-83.5% ל-97.1%. בהתחשב בכך שרמת המורים לא השתנתה, הצפיפות בכיתות רק הלכה וגדלה ושעות הלימוד המוקדשות למתמטיקה ספגו קיצוץ חד בחטיבה העליונה, זהו נתון מעורר מחשבה.

"שיעור ההצלחה בבחינות הבגרות הפך להיות הקריטריון העיקרי לבחינת מערכת החינוך בכלל ולהצלחתם של שרי החינוך בפרט", אומר עמיר. "ראשי משרד החינוך אז האמינו ש'שיטת הצבירה' תמשוך יותר תלמידים לרמות הגבוהות ותשפר את ההישגים. הזהרנו שמדובר ברעיון מפוקפק ודי מהר התברר שהתשלום עליו כבד: לימוד המקצוע הפך מקוטע, ובמקום לראות את המתמטיקה כמכלול שלם, היא נלמדת כנושאים נפרדים, העומדים כל אחד בפני עצמו". הפרגמנטציה הגיעה לפעמים עד אבסורד. כאשר ביקש לפני כמה שנים לשנות שאלה של משוואה ריבועית באלגברה, שנראתה לו קלה מדי, ו"להלביש" עליה מסגרת גיאומטרית, נענה בשלילה כיוון שהנושא של "שאלות מילוליות" לא נכלל בשאלון הבחינה.

"גם כשראשי משרד החינוך הבינו לבסוף ש'שיטת הצבירה' היא קטסטרופה, הם היססו לשנות אותה, בטענה שבתי הספר רק החלו להתרגל אליה", אומר עמיר. סימנים ראשונים, מהוססים, להכרה בטעות אפשר למצוא בהחלטת המשרד שהתקבלה לפני כמה שבועות, לפיה יתחיל בשנת הלימודים הבאה תוכנית פיילוט בכ-100 בתי ספר - שמבטלת למעשה את השיטה הקיימת. המפקחת על לימודי המתמטיקה במשרד, ד"ר חנה פרל, דווקא זוכה ממנו לשבחים: "העומס המוטל עליה עצום, והצורך לכבות שריפות אינו מאפשר לה להתפנות טיפול אסטרטגי בבעיות".

נקודות רבות שמעלה עמיר זכו לתמיכה מצד מבקר המדינה, שהתייחס בדו"ח שפורסם השבוע לליקויים בתוכניות לימודים במתמטיקה. "במשך השנים ביקשו כל ממלאי התפקידים במשרד החינוך, כולל הבכירים ביותר, להצביע על שיפורים בהישגי התלמידים", נכתב בדו"ח, "ועל כן שינו בקביעות את מבנה הלימודים ובחינות הבגרות והקלו אותם על התלמידים. כל אנשי המקצוע סבורים שבשל שיטות אלה, הידע של התלמידים הולך ופוחת. כתוצאה מכך ירדה בעשורים האחרונים רמתם של לימודי המתמטיקה בכל שכבות הגיל".

"המורים למתמטיקה אינם מלמדים אלא מכינים לבחינה", מסכם עמיר. "זה נכון גם במקצועות אחרים, אבל המתמטיקה היא המראה החדה, הברורה ביותר, לתהליך ההידרדרות. לא ידוע לי על שום מדינה אחרת בעולם, שבה הלימוד בתיכון הוא אך ורק לצורך ההכנה לבחינות. אף אחד לא מוכן להתאמץ, ומשרד החינוך גם לא דורש זאת. אין כיום במערכת החינוך אווירה של לימודים".

לא מבינים בשברים

הציון הממוצע במתמטיקה של תלמידי כיתות ה' בבחינות המיצ"ב ("מדדי יעילות וצמיחה בית-ספריים"), עמד בשנה שעברה על 56.9 בלבד. במבחן, בו נבדקה שליטת התלמידים במספרים טבעיים, שברים פשוטים, גיאומטריה ומדידות, השתתפו כ-41 אלף תלמידים. המבחן גילה פערים של ממש בין המגזרים השונים: בבתי הספר היהודיים היה הציון הממוצע 61.3, בהשוואה ל-45.9 במגזר הערבי. יצוין כי בשנה שעברה עברו מבחני המיצ"ב שינוי משמעותי ולכן לא ניתן לערוך השוואה עם תוצאות המבחנים משנים קודמות.

במבחן "פיז"ה" הבינלאומי, שנערך ב-2006 ובדק, בין השאר, את רמת האוריינות המתמטית, הגיעו תלמידי כיתה י' למקום ה-40 מבין 57 מדינות, עם ציון ממוצע של 442 נקודות מתוך 800 (56 נקודות פחות מממוצע מדינות ה-OECD). במבחן הקודם, שנערך ב-2002, הגיעו התלמידים מישראל למקום ה-31 מבין 41 המדינות שהשתתפו. בשונה מבחינת המיצ"ב, מבחן פיז"ה בודק ידע בגישה מעשית ויכולת לפתור בעיות מורכבות, שמצריכות שילוב בין תחומים שונים. עוד נמצא כי בישראל נרשמו הפערים הפנימיים הגדולים ביותר - בין בתי הספר ובתוכם - בהישגי התלמידים. בסוף השנה אמורות להתפרסם תוצאות מבחן בינלאומי נוסף, מבחן "טימס", שמתמקד ביכולת של תלמידי כיתה ח' במתמטיקה ובמדעים. במבחן האחרון, שנערך ב-2003, דורגה ישראל במקום ה-19 מתוך 46 מדינות.

על פי נתוני משרד החינוך, הציון הממוצע בבחינת הבגרות ברמה של שלוש יחידות עמד ב-2006 על 79.8, בארבע יחידות 80.9 ובחמש יחידות 86.3. כמחצית מהתלמידים הנבחנים במתמטיקה, ניגשים לבחינה ברמה הבסיסית של שלוש יחידות.

על פי בדיקה של מרכז המחקר של הכנסת, שהתבססה על נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רק כ-20% מכלל המורים למתמטיקה בחינוך היסודי וכ-40% מהמורים בחטיבות הביניים הם בעלי הכשרה במקצוע המתמטיקה, ואילו בחטיבה העליונה (במגזר היהודי) רק 14% מהמורים הם בעלי תואר ראשון במתמטיקה. ממשרד החינוך נמסר, שתוכנית הלימודים לחטיבות הביניים מצויה בשלבי אישור אחרונים, ועם אישורה יחל המשרד בפיתוח התוכנית לתיכונים. עוד נמסר, שההחלטה לשנות את "שיטת הצבירה" באופן הדרגתי תאפשר "לערוך בקרה והערכה, בניגוד להחלת השיטה שבוצעה באופן גורף". בנוגע לאיכות הבחינה בהיקף של 3 יחידות לימוד, נמסר ש"אכן מבנה הבחינה מצריך שינויים, שיוכנסו באופן הדרגתי".



עמיר. "כיום, מה שהיה אמור להילמד בבית הספר, נלמד בתואר ראשון"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו