בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מילון פלוסי לפרו-ישראליות

ערב ביקורה בארץ, מסבירה יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, מדוע תומכים האמריקאים בישראל

תגובות

ואשינגטון

ליו"ר בית הנבחרים, האשה החזקה בארצות הברית, אולי בעולם, אין ספקות. היא מנפנפת בידה בתנועת ביטול, היא סומכת על כולם. על חברי מפלגתה הדמוקרטית המתמודדים על הנשיאות, ברק אובמה והילרי קלינטון, וגם על המתמודד מהמפלגה השנייה, ג'ון מקיין. כולם יתמכו בישראל - וכל השאר זה פוליטיקה של ערב בחירות ולא המדיניות האמריקאית.

ננסי פלוסי ישבה זקופה על הכורסה שבמשרדה. את בוקר יום חמישי החלה בפגישה כבר ב-6:30 בבוקר, כדי להספיק כל מה שצריך לפני העלייה למטוס, בדרך לישראל. גם היא באה לחגוג שישים למדינה קטנה במזרח התיכון. מדינה שהקמתה היא לדבריה "נקודת אור יחידה בהיסטוריה של המאה העשרים". יחסי ארה"ב וישראל, אמרה, חשובים לכם, וגם לנו. התמיכה בהם אינה מפלגתית, ופלוסי סירבה להיגרר לניתוח מעמיק של הקרב הפוליטי המתחולל כעת בשאלת איזו-מפלגה-טובה-יותר-לישראל. נדמה שזאת שאלה שמעוררת בה קוצר רוח, בטח ערב נסיעה חגיגית כזאת.

בשבוע שעבר קראה ב"ואשינגטון פוסט" מאמר מעניין של ריצ'רד הולברוק, מבכירי ממשלו של ביל קלינטון ומי שראה עצמו כמועמד כמעט בטוח להיות שר החוץ בממשל הילרי קלינטון, שכנראה כבר לא יהיה. הולברוק גם סייע לקלארק קליפורד, יועצו של הנשיא הארי טרומן, לכתוב את זיכרונותיו. בעיתוי מובן, שיחזר לפני כמה ימים את סיפור העימות הגדול ב-1948, בין קליפורד לבין שר החוץ של טרומן, ג'ורג' מרשל. הראשון תמך בהכרה אמריקאית זריזה במדינת ישראל הנולדת, השני התנגד בחריפות. "החלטתו של טרומן, נגד עצתם של מרבית חברי הממסד העוסק במדיניות חוץ שהתנגדו לה, היתה הנכונה", כתב הולברוק.

פלוסי קראה ונזכרה באביה, חבר הקונגרס תום דאלסנדרו, שהיה גם הוא מהתומכים המוקדמים והמובהקים בהכרה בישראל. עוד קודם לכן נעכרו יחסיו של דאלסנדרו עם מי שהיה קודמו של טרומן והמנהיג הנערץ עליו, הנשיא פרנקלין רוזוולט. דאלסנדרו היה מחברי הקונגרס שניסו לדחוף את הנשיא לפעולה נמרצת יותר נגד מכונת ההשמדה הגרמנית, לשווא. "אני לא אומרת שרוזוולט לא היה מכיר בישראל", היא מיהרה להבהיר.

כל כך נרגשת

לחדר העבודה שלה נכנסים דרך מסדרון מבודד ששוטרים בכל אחת מפינותיו, בקומה השנייה של בניין הקונגרס. הוא נמצא בצד הדרומי, זה של בית הנבחרים, אך ממש על גבול תחומו של הסנאט. בכניסה ארבע כורסאות עור כבדות המתהדרות בהיסטוריה ארוכה. שריד אחרון של כורסאות כאלה, המשמשות את משרד היו"ר כבר מהמחצית השנייה של המאה ה-18. ביום רביעי היה הקונגרס עמוס מחוקקים שהצביעו על חוקים חקלאיים חשובים, וגם במבקרים. אך המסדרון של פלוסי שקט.

בימי עבודה של הקונגרס, היא עבדו הנרצע של שעון ההצבעה. בטלוויזיה הדולקת מולה מסך מפוצל לארבעה חלקים. באחד מהם נראו המחוקקים המצביעים באולם המליאה, ועל מסך אחר דמותו של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש, שנאם באותה שעה בירושלים. פלוסי מוכנה להחמיא לו: מאמציו להשכין שלום במזרח התיכון "כנים", אמרה, והיוזמה שהוא מקדם "רצינית". וכן, היא כבר שמעה על ירי הקטיושה על אשקלון, על כך שיש נפגעים. באחד מביקוריה הקודמים סיירה בדרום וראתה עד כמה קרובות הערים הישראליות לרצועת עזה. היא מבינה שייתכן שישראל תחליט להפעיל כוח צבאי. "לכל מדינה החובה להגן על עצמה", אמרה.

בשבועות האחרונים עומד מי שיהיה כנראה מועמד מפלגתה לנשיאות, ברק אובמה, תחת מתקפת תעמולה של המפלגה היריבה. דוברי חמאס אמרו שהם בעד אובמה - ואם הם בעדו, אמריקאי שפוי יהיה נגדו, כך הם טוענים. אך עמדתו של אובמה בשאלת היחסים עם חמאס, ליברלי ככל שיהיה בכמה עניינים אחרים, דומה מאוד לזאת של מקיין וגם של פלוסי: עם ארגון טרור אין מדברים. היא לא רואה "ערך במסלול שיעקוף את הנשיא (הפלשתינאי) עבאס". רק אתו, אמרה, צריך לדבר.

זו הודעה מעניינת מצד מי שנקלעה לפני כשנה לקטטה קצרה עם ממשלת ישראל, בעקבות החלטתה לנסוע לביקור בדמשק, לשיחות עם הנשיא בשאר אל-אסד. פלוסי היתה בישראל, ישבה עם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ואחר כך יצאה לסוריה. היא היתה תחת הרושם שהוא מבין את נסיעתה ושהיא נושאת אתה מסר ממנו. אולמרט התנער ממנה בפומבי. פלוסי נעלבה - עלבון שנדמה כי שרידיו לא נעלמו.

"חברי המשלחת שלנו החליטו לנסוע (לסוריה). נפגשנו עם ממשלת ישראל לפני שיצאנו. הם העבירו לנו את המסר שרצו שנעביר לסורים. זה בדיוק מה שעשינו. את מה שקרה אחרי זה אינני יכולה להסביר לך", אמרה. בין מקורביה יש החושבים שאולמרט פשוט נבהל, אחרי שקיבל טלפון מוואשינגטון, אולי מאנשי הנשיא שלא היו מרוצים מהמהלך המדיני הפתאומי הזה. אין פלא שפלוסי התרגזה על אולמרט, שהרי היא זאת שבסופו של דבר בוזתה בציבור. מאמרו הראשי של "ואשינגטון פוסט" כינה את נסיעתה "לא רק מזיקה, אלא גם מטופשת".

זאת לא היתה הפעם היחידה שבה הצליח אולמרט להכעיס אותה. גם דברים שאמר על המלחמה בעיראק - ושפורשו כתמיכה מובהקת בעמדת הנשיא המתנגד לנסיגה - לא נשאו חן בעיניה ובעיני חבריה למפלגה. אך פלוסי מפויסת כעת, ששה לקראת הנסיעה הקרבה ו"כל כך נרגשת". היא שלפה במהירות את ההגדרה המתאימה בעיניה לביטוי השחוק "פרו-ישראלי".

חלוצים ומהגרים

בשבוע שעבר באו לקונגרס שני סוקרים חשובים, ניל ניוהאוז הרפובליקאי וסטנלי גרינברג הדמוקרטי, שערכו בעבור ארגון "הפרויקט הישראלי" מחקר על אהדת הציבור האמריקאי לישראל. מצביעי מקיין (85%) מאמינים שארה"ב צריכה לתמוך בישראל יותר ממצביעי קלינטון (58%) ואובמה (62%), קובעים הממצאים. אך מבלי להיכנס לפערים של פוליטיקה, מדובר בתמיכה מרשימה: 76% מהאמריקאים מאמינים שישראל היא "בעלת ברית חיונית לארה"ב". גרינברג, שהציג השבוע כמה ממצאיו בישראל, אמר ש"רמת התמיכה בישראל מעוררת התפעלות". זאת, אמר, מעין מתנה שמקבלת ישראל לחגיגות השישים.

אך מה הופך אמריקאי ל"פרו-ישראלי"? הנה ההגדרה שבחרה פלוסי: "תומך מובהק בישראל הוא מי שקודם כל יודע להעריך מהי ישראל ואת הדברים שבהם אנחנו דומים", קבעה. אחר כך מנתה את אותם דברים: זו גם זו נוסדו בפעילות חלוצית והתמלאו מהגרים. ישראל היא גם דמוקרטיה, היחידה באזור חשוב.

והנה סיבה נוספת שפלוסי מנתה לקשר המיוחד בין המדינות - סיבה שההכרה הפומבית בה ודאי תוכל לזכות לאזכור של שורה או שתיים במהדורה הבאה לספרם השערורייתי של הפרופסורים וולט ומרשהיימר על "הלובי היהודי". זה הלובי המעוות לטענתם את מדיניות החוץ האמריקאית לטובת ישראל. הנה, כך אמרה זאת פלוסי: "התברכנו במדינתנו בקהילה יהודית-אמריקאית חזקה שיש לה קשר חזק לישראל, ובאמריקה לנטיות (של אזרחים) בבית יש השפעה על יחסי החוץ".

בשבועות האחרונים מלאה העיתונות האמריקאית במאמרים על עתידה של ישראל, שכמה מהם הטילו ספק ביחס אליו. "האם ישראל מחוסלת?" שאל ג'פרי גולדברג בירחון "אטלנטיק". "האם ישראל תשרוד עוד 60 שנה?" שאל בעל הטור כריסטופר היצ'נס במגזין "סלייט". לפלוסי יש תשובה. "בהיותי אמריקאית ממוצא איטלקי, יש לנו ברכה, 'סנטאני', שפירושה 'עד מאה שנה'. אבל מאה השנים האלה לא מבטאות דווקא מאה שנים בדיוק. הן מבטאות 'לנצח'".



תצלום: רויטרס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו