בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנו ילדי הפלא

מצויידים בחוש שמיעה נדיר יצאו האחים בדיר, עיוורים מלידה, למסע מתוחכם אל תוך מערכות טלפוניות אסורות. עם מעצרם הוצגו כאויבי הציבור וכגאונים להשחית, אבל מנגד הפכו לגיבורי קהילת העיוורים. בשבוע שעבר נגזר דינם

תגובות

האחים לבית בדיר מרגישים עכשיו כמו הגיבורים המורדים של קהילת העיוורים כולה. "אנחנו מפורסמים עכשיו ואנשים מעריכים אותנו", אומר מוזהר, המבוגר מבין השלושה. "נותנים לנו כבוד כי הוכחנו שאנחנו לא נכנעים. יצרנו מהפכה. דיברתי עם הרבה עיוורים וכולם אומרים לי שכשמסתכלים עלינו נזכרים שגם העיוורים יכולים, שגם העיוורים עשו משהו". התגובות האלה לא מאזנות בהרבה את גזר דין שחרצה המדינה למוזהר ולאחיו מונדיר, לאחר שהורשעו בשורת עבירות שעניינן פריצה לקווי טלפון וניצולם לצרכיהם ולעשיית רווחים: שישה חודשי עבודות שירות וקנס של 25 אלף שקלים למוזהר, חמש שנות מאסר בפועל ועוד שנתיים על תנאי וכן קנס של 75 אלף שקלים למונדיר. אחיהם הצעיר, שאדי, ממתין לתסקיר קצין מבחן בטרם ייגזר דינו.

הכרעת דינם של מוזהר (25), מונדיר (24) ושאדי (21) בדיר, שניתנה בשבוע שעבר בתום משפט שנמשך שנתיים, מלמדת שההיסטריה התקשורתית סביב מעצרם היתה מופרזת, ונבעה לא מעט מכך שהאחים אינם נמנים עם הקטגוריה של צברינו החמודים והעוקצניים. בזמן מעצרם, במחצית 1999, התייחסו אליהם העיתונים כאיום על ביטחון המדינה. "ידיעות אחרונות" תמה-קבע בכותרת ענק: "איך הצליחו שני עיוורים לחדור למערכות הטלפונים של השב"כ והמוסד". בגוף הידיעה דווח "כי בעזרת פטנטים יחודיים שהמציאו יכולים האחים לחדור לכל מרכזייה, תא קולי ומאגר מידע, להאזין, להקליט ולשאוב כל מידע שיחפצו". "מעריב", מאופק מעט יותר, ציטט "מקור בכיר המקורב לחקירה", שידע לספר ש"פרשת האנלייזר תתגמד לעומת מה שעשוי להיחשף בחקירה בימים הקרובים. החבורה הזו עשתה נזק גדול למדינה".

לפניקה שעוררו הבדירים תרמו לא מעט הדלפות מהפרקליטות והמשטרה. לטענת סנגורם של הבדירים, אביגדור פלדמן, הגיש התובע במשפט, דורון פורת, בעת הארכות המעצר החוזרות ונשנות (מונדיר שהה 28 חודשים במעצר עד תום ההליכים) מסמכים חסויים שסיפרו כי ביכולתם של האחים לשבש את פעולת הרמזורים, לשנות את לוח הטיסות ולפגוע בביטחון המדינה. החריצות שגילה בתיק, טוענים האחים, כללה גם פנייה לביטוח לאומי במטרה לשלול מהם את קיצבת הנכות עקב הסכומים הגדולים שהכניסו ממעשיהם, ולדברי שאדי אף נעשתה פנייה למכללה שבה למד כדי לסלקו מן הלימודים (בתגובה מכחישה הפרקליטות את הפנייה למכללה, וטוענת שאין בידיה מידע אם קיצבתם של האחים מביטוח לאומי נשללה. מחומר הראיות, מדגישים בפרקליטות, עולה שלמוניר היו הכנסות שהגיעו למאות אלפי שקלים, מה שסותר את הצהרתו שהוא מתפרנס מקיצבת הביטוח בלבד, ומצביעים על "פוטנציאל הסכנה" לביטחון המדינה הטמון בעבירות של חדירה למחשבים ולמערכות תקשורת).

במשך המשפט רווחה בפרקליטות השמועה שביכולתם של האחים להבין את תוכנן של תשדורות פאקס ומודם. "אם היה אפשר לפענח את התוכן של הצפצופים בשמיעה היינו עושים את זה", מרגיע מוזהיר, "אבל זה בלתי אפשרי". התיק נגדם נוהל ממחשב נישא מחשש שיחדרו למחשב הרגיל וישנו את תוכנו. כתב האישום שהוגש לאחר כ-15 חודשי חקירה גובה ב-40 אלף מסמכים, 1,800 קלטות ו-200 עדים. השב"כ והמוסד נעדרו ממנו כליל והוסר החשש לפגיעה החמורה בביטחון המדינה. בסיכומו של דבר העמידה המדינה למשפט שלושה אחים ערבים עיוורים שנהפכו לפורעי חוק בעיקר משום שמאסו בתפקיד בני האשפתות שהועידו להם הגורל והחברה ש"הנראטיב השליט בה הינו היפוכו הגמור של דמותם", כפי שתיארו זאת סניגוריהם, פלדמן ואביעם יריב.

ללחוץ על כל כפתור

הגורל העיוור נועד לאחים בדיר מיום לידתם, בכפר קאסם, להורים דלי אמצעים, האב קאסם, לשעבר פועל ב"שטראוס" וכיום מובטל, והאם חלימה, שקרבת דם ביניהם גרמה לבניהם פגם גנטי שתוצאתו עיוורון (אחיהם הבכור של השלושה, אשרף, רואה). לא חלף זמן רב עד שעמדו על עובדת היותם נחותים מן הסובבים אותם. שאדי: "בשלב מסוים אתה מבין שהילדים שיושבים לידך מול הטלוויזיה נהנים לא רק מהצלילים. שיש משהו נוסף שאתה לא מסוגל להגיע אליו". מאותו שלב נהפכה ילדותם לסיוט מתמשך, בעיקר מעבר לגבולות הבית התומך. הם היו מושא מתמיד ללעג ולהתעללויות מצד ילדים אחרים. "אומרים לך 'עוד ימינה, עוד ימינה'", אומר מוזהר, "עד שאתה נתקע בקיר ואז כולם מתפוצצים מצחוק".

בתגובה לעוינות הסביבה התקרבו האחים זה לזה עד שנהפכו כמעט ליחידה אנושית אחת ואף פיתחו שפה פרטית משלהם, בעלת אוצר מלים בעברית וערבית וכללי דקדוק ייחודיים שאינם מאפשרים אף לא לבני המשפחה האחרים להבין את חילופי הדברים ביניהם. בשיחה עמם, שעה שמוזהר ושאדי נמצאים בביתם שבכפר קאסם ומונדיר, השוהה בבית המעצר ניצן, מצטרף לשיחת ועידה טלפונית עם שני אחיו, הם מאשרים ומחזקים זה את דברי האחר כמעט באותן מלים ומפגינים לכידות שרק הקירבה המיוחדת ביניהם יכולה להסביר. בגזר הדין מתייחסת השופטת, סביונה רוטלוי, לעובדה זאת ומזכירה שמוזהר, למרות היותו תלמיד מצטיין, בחר להישאר כיתה כדי ללמוד עם מונדיר. על שאדי, הצעיר, היא אומרת שנגרר לעבירות מחשש שאם לא יעשה כן תהיה בדידותו "כפולה ואולי משולשת: בדידותו של העיוור, בדידותו של העיוור הערבי המשכיל ובדידותו של האח הצעיר, ששני אחיו הגדולים, שהם גם אחים לצרה, מתרחקים ממנו".

הנחמה היחידה כמעט בעולמם של האחים היו מכשירים וכלים שעליהם הצליחו להניח את היד בדירת החדר הדלה שבה גדלו (בינתיים עברה המשפחה לבית מרווח בן כמה קומות). בנוסף לחוש מישוש מפותח הם ניחנו בסקרנות עצומה ורצון עז להוכיח לעולם שביכולתם לגבור על המגבלה שנכפתה עליהם. הם היו יושבים במשך שעות, מפרקים ומרכיבים כל חפץ אפשרי, בוחנים באצבעותיהם את סודותיו עד לפרט האחרון. המורה המסייעת שליוותה אותם בשנות לימודיהם, זוהרה סרסור, זוכרת שמונדיר "היה מפרק את מכונת הברייל שלו ושם את כל החלקים בפה, ואחר כך מרכיב את המכונה מחדש לפי הסדר".

מוזהר תולה את הפעילות האובססיווית הזאת ב"חוש סקרנות שדוחף אותנו לחקור כל דבר. ללחוץ על כל כפתור בלי חוברות הדרכה, ולגלות דרכים להשתמש בדברים שאפילו מי שהמציא אותם לא חשב עליהם". הם הפכו את החיסרון המולד ליתרון ונאחזו בו עד כדי כך ששלושתם אומרים כיום שהיו דוחים את הסיכוי שייהפכו לרואים, אילו היה כזה. שאדי: "מיום שהשלמנו עם המגבלה אנחנו לא רוצים לראות. לפקוח עכשיו את העיניים זה בשבילנו כמו להיוולד מחדש, להתחיל ללמוד הכל מאפס, כמו תינוק". שלושתם גם לא השתמשו מעולם במקל או בכלב נחייה. שאדי: "אנשים רואים את המקל או הכלב ורק אחר כך את הבן-אדם. בשבילם אתה קודם כל עיוור ועיוור בחברה הערבית זה איזה מסכן שיושב ליד הדלת של המסגד ומקבץ נדבות. בשבילנו הטלפון יותר טוב ממקל, אנחנו יכולים להגיע אתו לכל מקום שאנחנו רוצים".

כשהובא לביתה של משפחת בדיר טלפון בעל חייגן צלילים, באמצע שנות ה-80, הם ניצלו את יכולת השמיעה המפותחת שלהם למחקר מעמיק של המכשיר החדש. כך גילו שצירופי מקשים שונים מאפשרים להם לפרוץ למרכזיות, לטייל בין תיבות קוליות ולבצע שיחות דרך קווים שאינם שלהם. המכשיר החדש גם פתח לפניהם דלת לעולם חברתי לא מוכר עד אז, שהעיוורון הוא אינו מגבלה בו. שיחות עם מרכזניות משועממות של שירות 144 ושיחות עם אנשים שאליהם הגיעו במקרה החלו למלא את שיגרת יומם. בעדותו בבית המשפט סיפר מונדיר, בין היתר: "אני מתקשר לאנשים אקראיים ועונים לי אנשים ואני שואל אותם כל מיני שאלות כלליות בלי שום קשר לאן הגעתי ומי מדבר אתי, בלי שאדע לאן הגעתי ומבלי שארצה לדעת לאן הגעתי".

בהמשך הוביל אותם העיסוק הזה לקווי פארטי-ליין של חובבי טלפוניה, שבהם הוחלפו קודים המאפשרים להרחיב את היכולת המקצועית. עד מהרה הם נהפכו למומחים של ממש בתחום ושמם החל להתפרסם. מונדיר: "זה לא היה כמו היום, שכל ילד עם מחשב בטוח שהוא האקר. אנחנו יכולנו לייצג אז את המדינה ואפילו את כל המזרח התיכון עם השם שלנו". במהרה גם גילה מונדיר, המוכשר מבין השלושה בכל הקשור לטכולוגיה ולעסקים, שהמיומנות שרכש היא בעלת ערך גבוה יותר מזה המגולם בשיחות טלפון גנובות. מבלי לעזוב את פתח הבית הוא יצא למסע עסקים חובק עולם שהוביל אותו ואת אחיו, בסופו של דבר, לספסל הנאשמים.

לא גאוני מחשב

בעדויותיהם במשך משפטם, כמו בשיחה עמם, מנסים שלושת האחים, מטבע הדברים, להפחית ככל האפשר מחומרת מעשיהם. כמה מן הפריצות התבררו במשפט כניסיונות לצבור מידע על פרצות במערכות תקשורת שונות כדי להציע לחברות שירותי אבטחה בהמשך. רוב העבירות שבהן הורשעו האחים הן עבירות על חוק הבזק וחוק המחשבים (על פי הניתוח המשפטי של השופטת, מרכזיית טלפון מודרנית היא בעצם מחשב). העבירות האקזוטיות פחות עוסקות בסחיטה באיומים, קבלת דבר במרמה, הונאה בכרטיסי אשראי והתחזות לעובד ציבור.

בכל הקשור לעבירות מחשב, כפי שהן נתפשות בדרך כלל, התברר שהיכולות של האחים פחותות בהרבה. נכון שכילדים הם הרבו לפרק ולהרכיב מחשבים בחנות מקומית - "כל הכפר עמד בתור כדי לראות איך אנחנו עושים את זה בעזרת מישוש", זוכר מוזהר, "נהפכנו לילדי פלא והציגו אותנו בכנסים של התנועה האיסלאמית"; נכון שבהמשך הם אף הפעילו חנות מחשבים משל עצמם; אבל יכולתם מוגבלת, מסיבות מובנות, לתחום החומרה. הם עצמם מדגישים את הנקודה הזאת וגם השופטת מסכימה לה בהכרעת הדין, בקובעה ש"אין לראות בהם משום 'גאוני מחשב', אשר הצליחו בזכות כישורים אינטלקטואליים בלתי רגילים, לפרוץ, לחבל ולהונות מערכות מחשבים. התשובה האמיתית למעשי העבירות שביצעו נעוצה בתחכום האופרטיווי שלהן, ולא בכישורי תכנות המחשבים שנדרשו לצורך זה".

מה שמוסכם, גם על האחים עצמם, הוא ש"התחכום האופרטיווי" שלהם הגיע רחוק, רחוק מדי. בהכרעת הדין המחזיקה 350 עמודים בוחנת השופטת לעומקן את 44 הפרשות שיוחסו לאחים בכתב האישום (רובן למונדיר), ומתייחסת לעשרות מעשים שבהם ניצלו השלושה את יכולותיהם המדהימות בתחום הטלקומוניקציה כדי לעבור על החוק. אחד המקרים, שבו הורשע מונדיר, עוסק בהפעלתה של מרכזייה פיראטית בפרדס ביפו. המרכזייה חוברה לזו של גלי צה"ל, ובעזרת שורה של מתווכים ביצעו דרכה תושבי עזה שיחות בינלאומיות במחירים מסובסדים. במקרה אחר ניפח מונדיר את חשבון הטלפון של חברת דיגיטל ב-250 אלף שקלים, כדי לסחוט מן החברה קו חופשי.

משהו על התחכום הכרוך במעשים הללו אפשר ללמוד מן המקרה שבו הצליח מונדיר לפרוץ למרכזיית פלאפון ולהתחבר לקו ירוק, חופשי מחיוב. בהכרעת הדין כותבת השופטת שהפריצה התבצעה "באמצעות הקשת סדרת ספרות וסימנים על גבי מכשיר הטלפון, המחובר למרכזייה. מכשיר הטלפון במקרה זה שימש כמעין מקלדת מחשב מרוחקת, אולם את פשרם של אותן ספרות וסימנים לא הצליח איש ממומחי התביעה וההגנה לפענח". במקרה אחר ביצע מונדיר שיחה לקנדה כשהוא פורץ למרכזייה של חברת מוטורולה, וממנה לזו של חברת דיגיטל, במטרה לטשטש את העקבות.

כדי להתחקות אחר המעשים נאלצו החוקרים להשוות את מספר השניות שנמשכה כל שיחה ולהשתמש במכשיר משוכלל, "דיג'יט אנלייזר", שביכולתו לזהות את צלילי החיוג הדיגיטליים ולתרגם אותם לספרות. את הפעולה האחרונה מבצעים הבדירים ללא כל מאמץ בעזרת אוזניהם בלבד. אחד מעדי התביעה, בנסותו לשכנע את בית המשפט שלא השתמש בטכניקה של חסימת מרכזייה על ידי הצפתה באלפי שיחות, כפי שהראה לו מונדיר, סיפר בבית המשפט: "הוא לקח את הקוד. הוא נתן לי את המתנה לכמה דקות של חסד. אחרי זה נעלמה הפנטזיה".

להתחיל נקי

במבט לאחור מבינים שלושתם שמה שהתחיל כמשובת נערים בהחלט יצא מכלל שליטה. מונדיר: "אני לא קדוש כמו האפיפיור. עשיתי מה שעשיתי ועכשיו אני אשלם על זה ואתחיל מהתחלה נקי. כשאצא מהכלא אני מתכוון לפתוח ביוזמות עסקיות בתחום התקשורת. היו לי הצעות לפני הפרשה שנפלו בגלל המשפט, ואחרי הכלא אני אחדש את הקשרים". את זמן המאסר הוא מתכוון לנצל לכתיבת ספר שיעסוק באבטחת מערכות מידע, בעיקר סתימת הפרצות האנושיות שבהן.

גם מוזהר ושאדי מציגים תוכניות שיקום מבטיחות. הראשון התחתן לפני כמה חודשים. מוזהר: "היא ירושלמית, וכשהמשפחה שלה שמעה שמדובר בעיוור הם חשבו מיד על קבצן מהמסגד וניסו להבריח אותה לחו"ל. היא עשתה שביתת רעב ובסוף הם הסכימו לפגוש אותי והשתכנעו שאני בן אדם לא פחות טוב מהם, שאני לא חייב להתחתן עם נכה בכפר. התחתנתי עם אשה יפה וקיבלתי כל מה שבני אדם רגילים מקבלים".

שאדי מתכוון לנצל את כישרונותיו בתחום הלימודים ולהתקבל לאוניברסיטה. את עבודתו עד כה עם חברות המתמחות בציוד עזר לעיוורים הוא מתכוון לפתח בעתיד לכדי יוזמה עסקית עצמאית ויש גם רעיונות על סטארט-אפ בתחום, שמטבע הדברים אי אפשר לפרטם.

נא להכיר: פריקרים

הכרעת הדין בעניינם של האחים בדיר מאפשרת הצצה נדירה אל תת-קבוצה בעולם פורצי המחשבים, "פורצי מערכות טלפון", המכונים בז'רגון המקצועי "פריקרים" (phreakers באנגלית: ה-ph לקוח מ-phone). מייסדו של תחום העיסוק הזה ומנהיגו במשך שנים הוא ג'ון דרייפר, שכנער חובב מחשבים בקליפורניה של 1972 גילה במקרה שהמשרוקית המצורפת לקופסת דגני הבוקר מסוג קראנץ' משמיעה צליל בתדר שביכולתו לשבש את פעולתן של מרכזיות הטלפון (2,600 הרץ בימי הפרהיסטוריה האלקטרונית ההם), ולאפשר ביצוע שיחות ללא תשלום. על פריצת הדרך הזאת ואלה שבאו בעקבותיה זכה דרייפר בתהילת עולם ובכינוי "קפטן קראנץ'".

באתר האינטרנט שלו מספר הקפטן שהקרדיט לגילוי יכולתה של המשרוקית מגיע בעצם לילד עיוור שסיפר לו על כך. בהמשך הוא חבר לסטיב ווזניאק, ממפתחי מחשב האפל, ויחד הם בנו "קופסה כחולה" שאיפשרה להם להעמיק בנבכי המרכזיות שאליהן התחברו. הקפטן נשפט על מעשיו ונידון לשנת מאסר, שבה פיתח את מעבד התמלילים הראשון של אפל, Easywriter.

ההבחנה בין האקרים, קראקרים ופורעי מחשבים מזנים אחרים אינה תמיד עקבית, אך בכל מקרה הפריקרים הם קבוצה נפרדת. בעוד שהשאר משתמשים במחשב כדי לחדור לאתרי אינטרנט ולמחשבים אחרים, ולפצח תוכנות, עוסקים הפריקרים בפריצות למערכות טלפוניה (שהגדרתן המשפטית כמחשב אינה הופכת אותן לכזה בעיניהם). לעומת פורצי המחשבים הם גם מרבים להסתמך על ניסוי וטעייה, וככלל הם טיפוסים פחות בודדים ומסוגרים. הידידותיות שמאפיינת אותם מסייעת להם במקרים רבים לדובב טכנאים ואנשי תמיכה בחברות טלפוניה להשיג קודים חסויים ללא מאמץ כמעט.

בעדותו הרבה מונדיר להתייחס לתופעה הזאת וסיפר, בין היתר: "לא צריך האקר ולא פורץ מחשבים ולא ידע בשביל שלחברות יקרו דברים כאלה ואחרים. כל הטעויות הן טעויות אנוש. אפשר להגן על מרכזיות ומחשבים מפריצות, אבל כשהפקידות והפקידים פרוצים הם יכולים להיות מסוכנים יותר מפירצה במחשב".



האחים בדיר (מימין): מוזהר, שאדי ומונדיר, בעת הקראת גזר הדין. מיום שהשלמנו עם המגבלה אנחנו לא רוצים לראות


שאדי(מימין) ומוזהר בדיר עם אמם חלימה בביתם בכפר קאסם. תחכום אופרטיווי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו