בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למי מותר לממן את השרשרת האנושית?

ב-95' קבע בג"ץ שהרשויות המקומיות בגולן רשאיות לממן קמפיין נגד נסיגה שמשמעותה שהן יחדלו להתקיים. בקרוב ידרש להחליט האם לרשויות המקומיות בשטחים מותר לממן את הקמפיין נגד ההתנתקות מרשויות אחרות

תגובות

לפעמים במשרד המשפטים ממש מאושרים מאין-סוף התיקים שמונחים על המדפים, שוכבים בערימות או ארוזים באלפי ארגזי קרטון שחוסמים את הנוף שנשקף מהחלונות. אחת לכמה זמן, יש במצב הקיומי הזה איזו תועלת. מדי פעם בפעם מחטט אחד הפרקליטים בתיק בית משפט כזה, שהדיון בו הסתיים לפני שנים, עד שהוא שולף מתוכו מסמך נושן ומצהיב, וצועק "יש!"

זה מה שקרה לעו"ד יוכי גנסין, פרקליטה ממחלקת הבג"צים בפרקליטות, אחרי שקיבלה לטיפולה את עתירתה של "שלום עכשיו", שדורשת מהיועץ המשפטי לממשלה לאסור על המועצות האזוריות בשטחים - מלבד המועצות שעתידות להיפגע (כלומר, לחדול מלהתקיים) במסגרת תוכנית ההתנתקות - להשתתף במימון הקמפיין הציבורי של מועצת יש"ע נגד התוכנית. משהו פה מצלצל לי מוכר, אמרה לעצמה גנסין, מישהו אצלנו כבר כתב על זה משהו בעבר, איזו חוות דעת או משהו. אני יודעת שנתקלתי בזה פעם... יש! נורה גדולה החלה מהבהבת מעל ראשה, והיא ניגשה לחטט בתיקים.

למסמך עוד נחזור בהמשך. אבל קודם צריך לחזור עשר שנים אחורה, לדיון שהתקיים בבג"ץ בעניינו של חיים גרינברג, תושב רמת הגולן. ב-1995 עתר גרינברג, יחד עם כמה מחבריו תושבי הרמה, נגד מועצה אזורית קצרין, מועצה אזורית גולן וגופים נוספים, שהמכנה המשותף להם היה המאבק הציבורי שניהלו נגד התוכנית המדינית להחזיר את רמת הגולן לסוריה, במסגרת הסכם שלום.

המועצות המקומיות השתתפו במימון הקמפיין, שסיסמתו היתה "העם עם הגולן", במיליוני שקלים כל אחת. גרינברג וחבריו טענו שלמועצות המקומיות בגולן אין סמכות לממן קמפיין ציבורי כזה, מאחר שהחוק הסמיך רשויות מקומיות לדאוג רק לרווחת התושבים בתחום הכלכלי, הסוציאלי והתרבותי, ולא לטפל בעניינים "בעלי משמעות פוליטית ארצית" השנויים במחלוקת ציבורית.

העתירה נדחתה ברוב דעות. השופטים שלמה לוין ואליעזר גולדברג קבעו, כי "ניתן להצביע על מגמה כלל עולמית" של מעבר ממודל של הפרדה ברורה בין סמכויות השלטון המרכזי לתחומי הפעולה של השלטון המקומי, ל"מודל יותר דינמי וביזורי", באופן שמצדיק את פעולתן של הרשויות המקומיות גם בעניינים "אידיאולוגיים לאומיים. כיום מתפקדת הרשות המקומית כמעין קהילה מדינית", כתב לוין, "הנוטלת על עצמה מגוון תפקידים רחב, הרחוקים מהתפקידים המוניציפליים המסורתיים של השלטון המקומי".

עם זאת, קבעו השופטים, כי לרשות אין אישור להוציא כספים לכל מטרה שהיא, אלא רק אם "לנושא השפעה מיוחדת ונפרדת על הציבור שבתחומיהן, מעבר למשמעות הארצית או הלאומית". מאחר שנסיגה מרמת הגולן משמעה הפסקת קיומן של המועצות המקומיות שם, "ההיגיון הפשוט מורה כי המועצות רשאיות לעשות כל שלאל ידן, במסגרת החוק, כדי לשמור על קיומן", נקבע.

בדעת מיעוט היתה השופטת דליה דורנר, שלדעתה המועצות המקומיות לא היו מוסמכות לתמוך מתקציבן במימון הקמפיין נגד נסיגה מהגולן. "תכלית החקיקה היא להסמיך את הרשות המקומית לספק לציבור בתחום שיפוטה שירותים מוניציפליים", כתבה, "ראוי משיקולים דמוקרטיים שעניינים מקומיים יתנהלו לפי רצונם ושאיפותיהם של תושבי המקום, אך אין בכך כדי להעניק לרשויות מקומיות סמכות 'מקבילה' לאלה של רשויות המדינה בעניינים כלל-ארציים". בשורה התחתונה, אמרה דורנר, "שימוש על ידי רשויות מקומיות בכספי אוצר המדינה למימון מחאה נגד מדיניות השלטון המרכזי איננו מתיישב עם מינהל תקין".

עמדתה של דורנר הסתמכה על חוות דעת שחוברה במשרד המשפטים על ידי מי ששימש אז כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני ייעוץ - מני מזוז. מזוז כתב אז במסמך שהוגש לבית המשפט: "רשות מקומית לא תעסוק במדיניות חוץ או מדיניות ביטחון לאומי. עתידה של רמת הגולן הוא סוגיה לאומית-פוליטית מובהקת הנוגעת לכלל הציבור במדינת ישראל, ואיננה עניין מקומי-מוניציפלי של תושבי קצרין. בהתאם לכך, ההכרעות באשר לעתיד הגולן יתקבלו בממשלה ובכנסת, ולא במועצה המקומית קצרין". באשר להעברת כספים מהמועצה לעמותות שפועלות נגד הנסיגה קבע מזוז: "אם הרשות המקומית איננה מוסמכת בעצמה לעסוק בעניינים בעלי אופי לאומי-ארצי, אין היא גם רשאית לתמוך בפעולות כאלה הנעשות על ידי עמותה או גוף אחר".

פסק הדין בפרשת גרינברג והגולן היה נר לרגלי ח"כ איתן כבל, כשעתר לפני כחצי שנה לבג"ץ, זמן קצר לפני משאל מתפקדי הליכוד בנוגע לתוכנית ההתנתקות. בשבועות שלפני המשאל יצאה מועצת יש"ע, לצד גופים נוספים מטעם המתנחלים, בקמפיין ציבורי נרחב שנועד לשכנע את חברי הליכוד להצביע נגד ההתנתקות. כבל

פנה לבג"ץ, באמצעות עו"ד אלדד יניב, וביקש לעצור את הזרמת הכספים מהמועצות האזוריות בגדה וברצועה למועצת יש"ע.

הוא הסתמך לא רק על דעת המיעוט של דורנר מלפני עשור, אלא גם על דעת הרוב, שקבעה שרק למועצות מקומיות שיש להן נגיעה ספציפית למטרת הקמפיין מותר להשתתף במימונו. במלים אחרות, אמר כבל, לבד מהמועצה אזורית שומרון ומועצת חוף עזה - אין לאפשר למועצות האזוריות האחרות בשטחים להזרים כספים למימון הקמפיין. "כספי אזרחי ישראל, כספי מדינה, כספי עיריות ממוען לתקצוב מאבקה של מועצת יש"ע בקרב חברי הליכוד", נטען בעתירה, "הכספים הם מכספי משלם המסים הישראלי".

בדיון שהתקיים בבג"ץ, ימים ספורים לפני משאל חברי הליכוד במאי 2004, הציעו השופטים לח"כ כבל למחוק את עתירתו, אחרי שהתברר שלא נאספה כלל "תשתית עובדתית" בנוגע לכספים שהועברו מהמועצות האזוריות למועצת יש"ע, ואיזה חלק מתקציב מועצת יש"ע מנותב למימון הקמפיין. השופטים גם העירו לכבל כי ראוי היה לצרף את כל המועצות האזוריות כמשיבות לעתירה, כדי שיוכלו להשמיע את טיעוניהן בבית המשפט, וגם את "הממונה על היישובים הישראליים" ביהודה ושומרון מטעם משרד הפנים. עם זאת, השופט אהרן ברק טרח וציין, כי "כל הצדדים מודעים לפסק דין גרינברג, ומי שפועל נגדו נוטל על עצמו סיכון ניכר".

זו האבולוציה של בג"ץ בהתגלמותה: בית המשפט דוחה עתירה תוך שהוא מציין את ה"פגמים" הטכניים-דיוניים שהובילה לדחייה או למחיקה, ובכך הוא רומז כי פגמים אלה בלבד הם שהפרידו בין העותרים לבין התקבלות העתירה. הלקח, מיותר לציין, הופנם היטב. בסיבוב הנוכחי העותרת היא תנועת "שלום עכשיו", שקובלת גם היא על כך שהמועצות האזוריות בשטחים משתתפות במימון הקמפיין הציבורי נגד ההתנתקות. "שלום עכשיו" לא שכחה לצרף את הממונה על ההתנחלויות במשרד הפנים, רות יוסף, וכן את כל המועצות האזוריות בשטחים.

"הקמפיין כולל בין היתר הקמת מטות פעולה, ארגון עצרות פוליטיות ומסעות הסברה המוניים דוגמת 'השרשרת האנושית' ו'מפגן המאה', שלטי חוצות ענקיים ובהם סיסמאות כגון 'שרון קורע את העם' ו'הקסאם בדרך' ומודעות ענק המתפרסמות באופן יומיומי בעיתונות", כותבים עו"ד יוסף בנקל ונירית אבטליון בשם "שלום עכשיו". "ההוצאות מוערכות בעשרות מיליוני שקלים". הם אף טורחים ומביאים את "הודאתה" של מועצת יש"ע, שהצהירה בתגובה לעתירתו של כבל כי "תקציב המועצה בא מתרומות ומהשתתפות ותמיכות של הרשויות האזוריות".

חיזוק לטענותיה של "שלום עכשיו" בא דווקא מכיוון פרקליטות המדינה. עו"ד יוכי גנסין צירפה לתשובתה את חוות הדעת המקורית של מזוז, מ-1995, שעליה מתבססת עמדתה של המדינה גם היום: לפני עשר שנים היתה השופטת דורנר בדעת מיעוט בבית משפט זה, טוענת הפרקליטות, אולי הגיע הזמן לשקול מחדש את ההלכה המשפטית.

הפרקליטות גם מגלה כי רות יוסף, הממונה על ההתנחלויות מטעם משרד הפנים, פנתה לפני כשבועיים לראשי המועצות בשטחים בדרישה לקבל מידע על גובה הסכומים שהעבירו למועצת יש"ע בין 2004-2002 או לגופים אחרים שעוסקים "בפעילות שמטרתה לסכל, למנוע או לשבש באופן כלשהו את יישום תוכנית ההתנתקות".

הפרקליטות מצדדת בקבלת העתירה לא רק מהסיבה שנקב מזוז ב-1995 - שרשויות מקומיות צריכות לעסוק בעניינים מוניציפליים גרידא - אלא גם בשל העובדה שמערכת החוקים שעל פיה פועלות המועצות בשטחים, שונה מזו שבתחומי ישראל, ומעניקה להן לפי לשון החוק עוד פחות מרחב בהגדרת תחומי פעולתן. "היועץ המשפטי לממשלה עודנו סבור כי גישתה של השופטת דורנר היא הגישה הראויה", כותבת גנסין לבית המשפט, "אין לרשות מקומית סמכות לעסוק בתחומים שאינם נוגעים לשירותים מוניציפליים". השופטת דורית בייניש הורתה כי העתירה תובא לדיון "במועד מוקדם ככל האפשר".



ירושלים, אוקטובר 2004. האם להתנתקות "השפעה מיוחדת ונפרדת" על כל תושבי ההתנחלויות?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו