בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יפי נפש, נמאסתם

מפקד חיל האויר שלם לחלוטין, מקצועית ומוסרית, עם פעולת החיסול של שחאדה, שבה נהרגו 15 אזרחים ובהם 11 ילדים. בראיון ראשון מאז ההפצצה תוקף אלוף דן חלוץ בחריפות ישראלים המאשימים את טייסיו בפשעי מלחמה וקורא להעמיד אותם לדין. הוא ממשיך לישון טוב בלילה

תגובות

ימים אחדים אחרי הטלת הפצצה שהרגה את סלאח שחאדה, פעיל חמאס נוסף שהיה עמו ו-15 אזרחים בהם 11 ילדים, נפגש מפקד חיל האוויר, אלוף דן חלוץ עם הטייס שהטיל את הפצצה ועם אנשי הטייסת שהיו קשורים למבצע. המהומה התקשורתית סביב ההפצצה ותוצאותיה היתה אז בעיצומה. "חשוב לי שתדעו שאני עומד מאחוריכם ולפניכם במאה אחוז", אמר חלוץ. "הביקורת שמושמעת בארץ ובעולם אינה נוגעת לכם. אני מהווה חיץ ביניכם ובין הביקורת. כל מי שמבקר, כל אותם מתייפיפים, שיבקרו אותי, לכם אין בעיה".

חלוץ מספר כי הטייס שהטיל את הפצצה שאל כמה שאלות שנגעו בעיקר לתחום המבצעי. טייסים ונווטים אחרים דיסקסו את אופי הביצוע. היו התייחסויות לתוצאה הבלתי צפויה של הרג אזרחים וילדים. דיברו על המידע שהיה בידיהם כשיצאו לפעולה והפער בינו לבין מה שהתגלה בשטח. הוזכרו תגובות קשות שהתפרסמו בתקשורת, מתקפות על טייסי חיל האוויר, מודעות אישיות של אנשי שמאל קיצוניים בנוסח "הטייס שהטיל את הפצצה - איך אתה ישן בלילה?", איומים ישירים על טייסים שהם "פושעי מלחמה העלולים למצוא את עצמם נידונים לכלא בבית הדין הבינלאומי בהאג".

חלוץ ביטל את כל אלה במחי יד. "חבר'ה, תישנו טוב בלילה" אמר לטייסים ולנווטים. "גם אני, אגב, ישן טוב בלילה. לא אתם בוחרים את היעדים ולא אתם בחרתם את המטרה במקרה שלפנינו. אינכם אחראים לתוכן המטרה. הביצוע שלכם היה מושלם. מעולה. ואני חוזר ואומר - שום בעיה לא מוטלת לפתחכם בעניין הזה. עשיתם בדיוק את מה שהונחיתם לעשות. לא חרגתם מילימטר ימינה או שמאלה. וכל אלה שיש להם בעיה עם זה, שיתייצבו מולי".

המוזות מתבקשות לשתוק

חודש אחרי האירוע הדרמטי דן חלוץ מדבר בפעם הראשונה על הפרשה. העיסוק בהפצצה, או ליתר דיוק הביקורת שהתעוררה בעקבותיה, מכעיס אותו. הוא איש רהוט ולא מתלהם שעושה מאמץ ניכר לרסן את אמירותיו. "מה שאמרתי שם, אני אומר גם כאן. כל אותם אנשים שדיברו על פקודה בלתי חוקית בעליל ואיימו שיסגירו את הטייסים לבית הדין בהאג, פשוט ירדו מהפסים", הוא אומר בלשכתו בקריה בתל אביב, "האם זה הציבור שלמענו צה"ל לוחם יום יום? כל אותם מתייפיפים, שמעזים להפעיל שיטות של סחטנות מאפיונריות על לוחמים? אני לא זוכר שהם אי פעם איימו להסגיר את אחד מרבי-המחבלים, הטרוריסטים שהרגו רבים מאזרחי ישראל, להאג. ומה שיש לי לומר לגבי אותם אנשים הוא - זו מדינה דמוקרטית, להביע דעה תמיד מותר. אבל לבגוד - אסור".

האם אתה מציע להעמיד את אנשי גוש שלום שאמרו את הדברים האלה לדין בעוון בגידה?

"צריך למצוא את הסעיף המתאים בחוק ולהעמיד אותם למשפט בישראל. כן. רצית לדבר אתי על מוסר, ואני טוען שמדינה שאינה מגינה על עצמה עושה דבר בלתי מוסרי. מדינה שלא תגבה את לוחמיה, לא תתקיים. לשמחתי, מדינת ישראל היא מדינה שמגבה את לוחמיה. המיעוט האפסי הקולני הזה מזכיר לי זמנים חשוכים של העם היהודי, שבהם מיעוט מקרבנו הלך והסגיר חלק אחר. אסור שזה יקרה שוב. מי היה מאמין שטייסי חיל האוויר ימצאו את מכוניותיהם מרוססות בכתובות נאצה בעקבות פעולה שביצעו".

דיברת עם הטייסים שמכוניותיהם רוססו?

"כן. נכנס אלי לחדר טייס נסער. הוא שאל את עצמו ואותי אם זה סיוט, חלום זוועה שהוא עומד להתעורר ממנו, או המציאות. האמת, לא ידעתי מה להגיד לו. ישבנו שנינו המומים, כואבים. הדבר היחיד שיכולתי בסופו של דבר לומר הוא שלא ישים לב לתופעות שוליים. האנשים האלה בעיני הם אפילו לא שוליים. הם מחוץ לשוליים של מדינת ישראל".

מה התרחש בתוך חיל האוויר בעקבות העיסוק התקשורתי בפרשה? איזה השפעה היתה לביקורת עליכם?

"יש השפעה, מדברים על זה. אנחנו לא מנותקים. לא אטומים. בעיני חשוב שיידעו מה זה 'האג' ועל מה מדובר כאן בכלל".

האם קיימת שיחה בפורום רחב יותר של טייסים ונווטים? האם הוצאת איזו הנחיה מיוחדת אחרי האירוע?

"לא. החלטתי להמתין לתוצאות הסופיות של התחקירים בכל הרמות. כשיהיו בידי המסקנות כולן, אקיים שיחה מסודרת עם פורום המפקדים של בסיסי חיל האוויר. זה יקרה בזמן הקרוב. כל אחד יעיר את הערותיו ולאחר מכן יעדכן את פקודיו".

האם ישתנה משהו בנהלים, בתהליך קבלת ההחלטות או בתפקוד המבצעי של החיל?

"ממש לא. שום דבר לא ישתנה, וגם אין סיבה".

אז חיל האוויר עבר על האירוע הזה לסדר היום?

"אירוע כזה מחדד את הרצון להמשיך להיות מקצועיים כפי שהיינו, ולהציג את הדברים כהוויתם, כמו שאנחנו תמיד עושים. הוא כן העלה שאלות ביחס למידת ההבנה הקיימת בקרב גורמים שונים בנוגע למציאות שבה אנו חיים".

אולי אתם חיים בתוך בועה שמנותקת קצת מהמציאות? קרה משהו מאוד לא שגרתי שטייסי חיל האוויר עמדו במרכזו. התקשורת עסקה בו באינטנסיוויות. ספגתם ביקורת מכל הכיוונים. כולם דיברו על זה. האם לא היה נכון ללבן את הנושא עם כל הטייסים והנווטים, אולי אפילו עם פרחי הטייס?

"הנושא חשוב, אבל לא פחות חשוב בעיני לדעת גם את העיתוי הנכון לנהל את השיח הזה. ולא מיד לקפוץ ולקשקש".

מהו עיתוי נכון ומהו עיתוי לא נכון?

"העיתוי הלא נכון הוא זה שנובע מאובססיה של כמה עיתונאים. חלקם מגדירים את עצמם 'מומחי תוכן', חלקם הם בכלל האחראים על המוסר של עם ישראל, וחלקם סתם משועממים שאין להם משהו טוב יותר לעשות באותו רגע, אז הם קופצים".

האם השאלות שעוררה התקשורת בעקבות הרג 15 אזרחים מהם 11 ילדים הן לא שאלות לגיטימיות בעיניך?

"מישהו אמר פעם - כשהתותחים יורים המוזות שותקות. כש-609 ישראלים נרצחים במשך 23 חודש אז המוזות מתבקשות להתאים את עצמן עד למקום שמעריכים שבו השתיקה תגרום לנו לחצות קווים שאנו כחברה נאורה לא רוצים לחצות".

אתה מערער על הלגיטימיות של אלה שאומרים שהקווים האלה נחצו כאן?

"את הקווים האלה, למרבה המזל, לא קובעים אותם 10 או 100 אנשים, אלא החברה הישראלית כולה. לכל אחד יש זכות להתבטא, לשאול שאלות, וחשוב שזה ייעשה בעיתוי הנכון. אני אומר לאנשינו את מה שאני יודע וחש בבטחון מלא - מדינת ישראל לעולם לא תפקיר איש מלוחמיה לחסדיו של בית דין בינלאומי כזה או אחר. אם אזרח ישראלי יהודי יסגיר לוחם ישראלי יהודי למוסד משפטי כזה או אחר, צריך למצות אתו את הדין במלוא החומרה".

היו התייחסויות ישירות כלפיך כאל פושע מלחמה. איך הרגשת והאם תחשוב פעמיים לפני שתיסע לבלגיה?

"צר לי לאכזב את הבלגים, אבל מעולם לא היתה לי כוונה לנסוע מכל המקומות בעולם דווקא אליהם. אני כבר מכיר שוקולד טוב יותר מליידי גודאייבה. ואני מקווה שהם לא בנו עלי את שיקום מצב התיירות שלהם, כי אין לי תוכנית לנסוע לבלגיה. ויותר ברצינות - אנחנו פועלים על פי קוד מוסרי גבוה ביותר. מאחר שכך אנו פועלים, איני סבור שיש בית משפט כלשהו שבפניו אנו צריכים לתת דין. אין בית דין כזה. אישית, יש לי תחושה עמוקה של צדק ומוסר. ולשאלה איך אני מרגיש - אני מרגיש טוב מאוד, תודה. לא סתם אמרתי לטייסנו שאני ישן מצוין בלילה".

בואנ'ה, זה רצח

חלוץ מקרין סרט וידיאו המתעד מבצע אווירי. רואים את המתרחש בעת הפעולה דרך עיני הטייס. הסיטואציה: מסוק קרב חג מעל יהודה ושומרון. תחתיו כוח חי"ר. הטייסים קיבלו דיווח שעל פיו לפני זמן קצר ירו שני פלשתינים אש לעבר כוחותינו. הכוונת ננעלת על שתי דמויות. המפקד של הכוח על הקרקע מורה לטייסים לירות עליהם. טייס א' עונה בקשר: שלילי, אין כרגע אש.

מפקד כוח החי"ר חוזר על הוראתו - תפתחו באש.

טייס א' אומר לטייס ב': זה לא נראה לי. אין אש לעברנו. אין אש בכלל.

אחר כך אומר טייס א' אומר לטייס ב': בוא'נה, זה ממש רצח בדם קר. מפקד הכוח על הקרקע כועס: אני אומר לך שזה אלה שירו עלינו לפני כמה דקות. תירו כבר. הטייסים מסרבים. אחד אומר לאחר: "זה נראה לי מסריח". הם מתקשרים לראש מוצב שליטה, המתפקד כמפקד חיל אוויר תורן ומדווחים לו על המצב. מסבירים את הדילמה וממתינים להוראות. התשובה לא מאחרת לבוא: לא לבצע. הטייסים לא יורים.

"זה רק אפס קצהו מאוסף אירועים רחב מאוד שבהם אנשינו עומדים לפני דילמות", אומר חלוץ. "הדילמה של טייסים במטוסי קרב היא לעתים עוד יותר מורכבת, כי הם לא רואים בעין את האויב. האויב הוא אנונימי, הוא דמות או מטוס אויב, שהדמות שבו לא נראית. לעתים הוא בית שתוכנו לא נראה, ואין את המגע הקרבי האינטימי הקרוב של עין אחת רואה את העין האחרת. מורכבות הדילמה נובעת מהעובדה שאין לך יכולת טכנית להיות השופט האחרון. אז אתה צריך להיסמך בחלק מהמקרים על חוות דעת מסייעת. על אינפורמציה נוספת, מודיעינית או אחרת. יש מקרים שהם קליר קאט. בקרב אוויר נגד מטוס אויב, זה שאתה נלחם נגדו הוא מטוס אויב. מי שיושב בתא הטייס היריב לא רלוונטי. כשאתה רואה טנק אויב, כנ"ל. המקרים המורכבים הם מקרים של סיכול, שבהם אתה אמור לפגוע במישהו ספציפי".

כמו במבצע לחיסול סלאח שחאדה, למשל.

"נכון".

אלא שהמידע, חוות הדעת שאמורה לסייע, הכשילה אתכם הפעם.

"הכשילה? על פי איזה מדד? מי הם אלה שטוענים כך ומי קבע את הקריטריונים לזה? אני קובע שכל מה שהתרחש טרום הביצוע עומד במבחן המוסרי שלי, ומעוגן עמוק עמוק בתוך המעטפת. הרי על מה ועל מי אנחנו מדברים כאן? על איש שהוא אבי אבות התגלמות הרוע; שאם היו צריכים להגדיר במילון אבן-שושן את המונח טרוריסט היו יכולים לרשום שם את שמו. שהרג בעם ישראל לא אחדים ולא עשרות".

זה בעניין הלגיטימיות של החיסול. אבל מה בנוגע לאלה שנהרגו על לא עוול בכפם?

"התוצאה מורכבת משניים. ראשית, תוצאה חיובית מושלמת משום שפגענו באיש. תוצאה שנייה, שעליה הבענו צער, שפגענו באזרחים בלתי מעורבים".

חפים מפשע.

"אני בכוונה אומר אזרחים בלתי מעורבים, משום שידוע לנו היטב שגם טרוריסטים גדולים ביותר הם לעתים תחת מסווה אזרחי".

בוודאי תסכים שלפחות 11 הילדים היו חפים מפשע.

"בוודאי".

והם נהרגו משום שפעלתם על סמך מידע לא מדויק.

"המודיעין היה מדוקדק מאוד. אלא שלפעמים אתה לא שולט על כל מיני דברים שמתרחשים במרחב שנסתר מעיניך. בדיעבד התגלה שחלק מהאינפורמציה פשוט לא היה קיים קודם לכן. האינפורמציה השתנתה תוך כדי".

ואתה לא רואה בכך כשל מודיעיני או אחר?

"לא. תהליך קבלת ההחלטות היה נכון, שקול, ראוי וזהיר. הבעיה היתה במידע, והמידע השתנה. אני דוחה כל ביקורת בכל מה שקשור למבצע הזה - טרום, תוך כדי, ובדיעבד. בפרמטרים הערכיים המוסריים שלי, העובדה שנהרגו אזרחים לא מעורבים וילדים חפים מפשע מעציבה מאוד. אני מצר על כך. אבל זה לא נבע משום בעיה מקצועית".

היתה ביקורת על ההחלטה להשתמש בפצצה של טון. זאת לא היתה טעות?

"לא. מבחינה מקצועית וגם בדיעבד זאת היתה ההחלטה הכי נכונה. אין לי בעיה עם זה שכל מיני אנשים ועיתונאים יעלו את השאלות, אבל אני בעד שיתנו לאנשי המקצוע להשיב את התשובות: כדי שפצצה של חצי טון תשיג את האפקט שביקשנו להשיג, היינו צריכים להטיל שתיים כאלה, בגלל הסיכוי שאחת מהן לא תפגע כלל. וזה היה שיקול מכריע. כך שההחלטה המבצעית היתה נכונה. בנוגע למידע המודיעיני שהשתנה - מי שיחכה למאה אחוז ודאות בכל מקרה, כנראה לעולם לא יפעל. הניסיון לחפש פה אשמים הוא מביש. אני לא מוצא בעולם אח ורע לרמה המוסרית של חיילי צה"ל".

ראש הממשלה ושר הבטחון אמרו שאילו ידעו שכל כך הרבה אזרחים וילדים שוהים בבניין, הם לא היו מאשרים את הפעולה.

"היה גיבוי, כמצופה, של הדרג המדיני, שחזר על עצמו יותר מפעם אחת. ואני לא נותן משקל גדול לציטוט כזה או אחר".

אילו ידעת אתה מראש ש-15 או 17 אנשים נמצאים בבניין, בהם ילדים, עדיין היית מורה על ההפצצה?

"אני לא מוכן לענות על שאלה כזאת ובטח שלא לנקוב במספרים. אני מוכן לדון בשאלה העקרונית: האם ישנה סיטואציה שבה לגיטימי לפגוע בטרוריסט כשאתה יודע שיהיה לזה מחיר של פגיעה באזרחים ובגורמים לא מעורבים. אין לי ספק לגבי זה. התשובה חיובית. מול אדם שביצע, או שיודעים בוודאות שבידיו תכנון למה שמכנים היום 'מגה טרור' התשובה שלי היא קטגורית 'כן'. כמה אנשים? אני לא יודע. אדע לתת תשובה ברגע האמת. בואי נלך אחורה, לפיגוע במלון 'פארק'. נניח שהיינו יודעים על המחבל הזה מראש ולוכדים אותו בביתו. האם היה לגיטימי לפגוע בו גם אם בסביבתו היו עוד אנשים? תשובתי היא 'כן'. כמה? לא יודע ולא מוכן לנקוב במספר. אני חוזר ואומר, צר לי מאוד על ילדים חפים מפשע שנהרגים. אבל מי שיוצא לרצוח ילדים בישראל צריך לקחת בחשבון שבסביבתו ילדים עלולים להיהרג. ולאלה שקופצים ושופטים אותנו אני אומר - אני מרגיש שאני המצפן והמצפון המוסרי של עם ישראל לא פחות ואולי יותר מאלה המתיימרים להיות. כי על פי אילו קריטריונים בדיוק הם מעזים להפנות אלינו אצבע מאשימה? קריטריונים של מי? של הצבא הצרפתי? הגרמני? הרוסי? הסורי? הסיני? האמריקאי? או.קי, בואו ונבחן אחד אחד, ונעמיד את עצמנו במבחן הצבאות המוסריים. אני יכול לתת כאן מאות ואלפי דוגמאות. אין צבא מוסרי מצבא ההגנה לישראל".

תרדו על העיר

סיפור שהיה לאגדה בחיל האוויר, מסוג הסיפורים שעובר מדור לדור, שאין כמעט אחד בחיל שלא מכיר אותו: בזמן מלחמת לבנון נקלע כוח שריון של צה"ל למצוקה בעיר צור. התפתחו קרבות ירי, היו נפגעים, המצב הלך והסתבך. מטוסי קרב של חיל האוויר חגו למעלה. במצוקתו פנה המפקד הבכיר של הכוחות על הקרקע לטייסים ודרש מהם: תרדו על העיר. המסר היה ברור: תפציצו, תכסחו ללא הבחנה, תיצרו מהומה שתאפשר לנו לצאת מהברוך, לסגת, לחלץ את אנשינו, לשפר עמדות.

הטייס השיב בקשר: אין פקודה כזאת בחיל אוויר.

המפקד הבכיר חזר על ההוראה: תרד על העיר.

הטייס התעקש "אני לא מכיר פקודה כזאת", וסירב להפציץ. "תן לי יעד מוגדר", תבע ממפקד השריון. כשקיבל שם ומיקום של צומת מסוים, הטיל שם פצצה.

חלוץ משבח את החלטת הטייס. "אני מגבה אותו לגמרי. בחיל האוויר באמת אין דבר כזה. המטרות מוגדרות עד כדי מטרים. אין בעולם המושגים שלנו 'לרדת על עיר', 'למחוק כפר', דברים כאלה".

כלומר, חיל האוויר מאפשר לטייסיו מרחב של שיקול דעת מוסרי ברגע האמת.

"בהחלט. לא רק מאפשר, גם מחנך אותם לזה".

אם כך, האם מותר לטייס לבקש פטור מגיחה על רקע מצפוני?

"מותר לו. אבל זה לא בחוקי המשחק שלנו".

אז מותר לו או אסור לו?

"כל טייס וכל נווט יכול להגיד בשלב טרום ביצוע כל מה שנראה לו ולא נראה לו. אם הוא סבור שניתנה לו פקודה לא ראויה כדי להשתכנע, הוא מוזמן ויכול להגיע עד אלי ועד הרמטכ"ל".

ואם אחרי המסע הזה הפקודה עדיין לא נראית לו?

"אז הוא יכול לקום ולעזוב את הטייסת".

נראה שמצאנו היכן עובר גבול מרחב שיקול הדעת המוסרי.

"בסדר, אחרת מה בין זה ובין סרבנות גיוס? זה לא מקובל עלי וזה לא מקובל עלי. סירוב לצאת לגיחה לא כלול בחוקי המשחק שלי. כשטייס נמצא בשטח לבד, ואין לו במי להיוועץ, והוא רואה משהו שחורג לדעתו מהכללים, שם שמורה לו הזכות לקבל החלטה על פי אמות המידה הערכיות המוסריות שלו. והוא ייתן עליה דין וחשבון מאוחר יותר. מרחב שיקול הדעת שלו נסמך על ההכשרה שקיבל, על הניסיון שלו, על הידע שלו. הטייס, בסוף, הוא מפקד חיל האוויר בשטח. והוא גם ייתבע להסביר את מה שעשה".

אתה בוודאי מכיר את הקריאה של טייס המילואים יגאל שוחט אל הטייסים לסרב להפציץ בשטחים.

"מכיר".

מה אתה אומר על זה?

"הטייסים אינם עשויים מקשה אחת. הם אינם יצוקים מאותו חומר. זכותו של יגאל לומר את דעתו. מבחינתי, קריאה לסרבנות היא חציית קווים אדומים. ויסלח לי יגאל, שהוא אחד ממורי, וכשהוא נפגע בתעלה טסתי אתו יחד באותה טייסת. אבל עבר זמן רב ומשהו עבר עליו. דברים משתנים. אני לא רוצה לשפוט אותו או את דבריו. אני אומר כאן את דעתי".

עושה רושם שלטייסים הספקניים עדיף לשמור את ספקותיהם לעצמם.

"בשום אופן לא. לעולם אעדיף אנשים חושבים, מנתחים ומגיעים למסקנה על פני אלה שמתפקדים כרובוטים. ספקנות אינה עומדת בסתירה לממוקדות ולתכליתיות".

מה זה טוהר הנשק

חלוץ, בן 54, מודה שהמלחמות שבהן לקח חלק כטייס קרבי היו מורכבות פחות מבחינת הדילמות. אלו היו עימותים של צבא מול צבא. הדברים היו פשוטים וברורים יותר. כטייס אלה היו מלחמות שלא הציבו לפניו את הצורך לשרטט קו אדום מראש. "במלחמה כמו במלחמה", כך חלוץ, "לכולנו היה ברור שמטרתנו היא לגרום לכמה שיותר לוחמים של הצד השני לנוח בשלום על משכבם ולהביא להכרעה".

אבל הלחימה בשטחים לא דומה ללחימה בלבנון, שלא היתה דומה למלחמה נגד מצרים או סוריה. היום כמפקד, חלוץ אומר שיש לו קווים אדומים. אלא שהוא מתנגד בתוקף להגדיר אותם במלים. באופן כללי, הוא אומר, הקו שהוא מנחה את אנשיו לפעול לאורו הוא "להפעיל את העוצמה המינימלית ההכרחית להשגת המטרה המבוקשת".

שימוש במונח "טוהר הנשק" לא מקובל על חלוץ. "בעיני זה מושג פסול מעיקרו. נשק הוא לא טהור. הוא לא נועד להיות טהור. נשק טהור הוא לא נשק. אולי הוא היה פעם נשק, אבל הוא נהפך למזמרות. כמו כן, צר לי להודיע שאין מלחמה נקייה. אני לא יודע מי האיש שיודע לנהל מלחמות נקיות. 'טוהר הנשק' זה רק ברמת לוגו, כשבעצם מתכוונים להגדרה של מוסר לחימה. זה דבר איכותי. הציפיה שלי מעצמי ומעצמנו היא שלא נצטרך אף פעם להגדיר את זה כמותית. טוהר הנשק נגזר מאין-ספור רבדים בסיסיים, קמאיים, חברתיים, תרבותיים, חינוכיים, ערכיים. אין כאן נוסחה. בכל סיטואציה, טוהר הנשק יתורגם לפעולה אחרת. אי אפשר להגדיר את זה. כמו שאי אפשר להגדיר יופי. מבחינתי 'טוהר הנשק' מחייב שימוש נאות וראוי בכוח, תוך כדי שמירה על צלם אנוש".

ומה הפירוש שלך ל'צלם אנוש'?

"לסלוח, לוותר, לרחם. לא להיות קטלני כשלא צריך. להושיט יד גם לאויב פצוע. לתת מים לשבוי צמא. להישאר אנושי. ועוד ועוד ועוד אלפי דברים שמרכיבים את הקוד האוניברסלי הזה שנקרא צלם אנוש. להיות בן אדם. אם אני צריך להגיע לליבה של המונח הזה, זה מתמצה ביכולת לוותר. לוותר על השימוש בכל העוצמה שיש לך. זהו הקו המנחה - בכל מקום שבו לא נדרש להפעיל את מלוא העוצמה על מנת להשיג את היעד, לא לעשות את זה".

האם יש בקורס טייס פרק שעוסק בטוהר הנשק?

"לא ספציפית. יש פרק שעוסק ברוח צה"ל".

אתה מפקד על חיל האוויר יותר משנתיים. האם הוצאת מסמך בנושא טוהר הנשק לפקודיך?

"לא. וזאת משום שאינני חש שהערך הזה נשחק. אני מעביר מברקים, מסרים למפקדי הטייסות ואומר להם שאחד הדברים שצריך להקפיד לשמור עליהם הוא מוסר הלחימה. אבל אני לא מפרש להם מה זה משום שאין צורך לפרש להם את זה".

טייסי חיל האוויר, כמו שמעיד עליהם מפקד חיל האוויר, אינם עשויים מקשה אחת. הם באים ממקומות שונים, מרקע כלכלי שונה, מבתים שונים ועם תפישות עולם שונות. כמו בכל קבוצת אנשים גם בהם יש מחוספסים יותר ורגישים יותר. מופנמים ומוחצנים. כאלה שזקוקים לחיזוקים ולתמיכה וכאלה שפחות. יש טייסים ששואלים שאלות ונוטים לעמת את עצמם עם דילמות אתיות על כל הדקויות שבהן, ויש כאלה שמעדיפים לא לעסוק בכך. יש מי שהקשר בין הלחיצה על הכפתור בגובה אלפי רגל ובין האיש ההוא שנהרג שם למטה רגע אחר כך ברור להם, ולעתים אפילו מדיר שינה מעיניהם. יש כאלה שזה ברור להם קצת פחות. לכמה מהטייסים יש צורך חזק יותר בסוג של קתרזיס, ועיבוד רגשי של חוויות שהם חווים. לעומתם, יש מי שמעדיפים, לצורך תפקוד תקין ויציב, להדחיק, להיכנס פנימה כמה שפחות. המחיר אצל אלה הוא לעתים פיתוח אטימות מסוימת.

טייס שעמו שוחחתי לפני הראיון עם חלוץ תיאר לי את חווית הטיסה והפעלת נשק במילים הבאות: "...זה כל הייחוד והיופי שבעולם הטייס. אתה יושב למעלה, בשקט, במרחב הרחוק שלך, לא מגיעים אליך רעשים, לא בומים, לא צעקות של אנשים. כולך ממוקד במטרה, אין פה את הלכלוך ואת הזוועה של שדה הקרב. אתה עושה את שלך וחוזר הביתה".

האם אין חשש שטייסי קרב יפתחו ניתוק מהמציאות, ובעודם מטילים פצצות על בני אדם, יחוו את זה כמעין משחק מחשב וירטואלי? מפקד חיל האוויר משוכנע שאין חשש כזה. "הטייס שתיאר לך את זה נתן לך פשוט תיאור מדויק של מציאות. יש מסך שקוף למחצה בין הטייס ובין המטרות. המטרה גלויה, אבל תוכנה נסתר. המסך הזה אין לו ולא כלום עם הצד הערכי, המוסרי והרגשי. הטייסים והנווטים הם האנשים הטובים ביותר שיש לנו. מלח הארץ. ואני יכול להבטיח לך שעם הקריטריונים שלפיהם אנו בוחרים אותם לא נמנה הקריטריון 'מי מהם מסוגל לייצר מסך רגשי עבה יותר'.

האם המערכת מאפשרת לטייסים עיבוד רגשי של מה שעובר עליהם?

"למה דווקא עיבוד רגשי? מי שזקוק לסיוע, מכל סוג ומכל תחום, יקבל אותו. כל המנגנונים קיימים לרבות סיוע פסיכולוגי. עיבוד רגשי צריך רק אדם שיש לו בעיה רגשית".

האם הטייס שהטיל את הפצצה על שחאדה, שעוררה מהומה עולמית, לא נקלע עקב כך למצוקה רגשית? האם הוא קיבל סיוע כלשהו?

"אחד, הוא לא נקלע למצוקה. היו לו שאלות, הוא שאל אותן. הוא היה רגוע, לא נסער ולא נזקק לשום סיוע. שתיים, אמרתי שברגע שראיתי שהעניין יצא מפרופורציות, הרגשתי צורך לחזק את האנשים, אבל זה לא ברמה של טיפול פסיכולוגי. אני לא פסיכולוג ואיני נכנס לנבכי הנפש של אף אחד, וגם אין צורך. לחזק, מבחינתי, זה לתת תמיכה, להעניק גיבוי, להגיד 'אני מאחוריכם'. לא צריך להיסחף בעניין הזה".

האם אתה יצאת פגוע מהאירוע הזה?

"לא. חשתי תסכול. הייתי מאוכזב מתגובות של אותם קיצוניים, לא פגוע".

גם אתה עברת חודש לא קל. היו התקפות אישיות נגדך ונגד החיל שאתה עומד בראשו. ממי אתה קיבלת חיזוקים?

"אני לא צריך חיזוקים, אני איש חזק. או אולי בעצם אגיד את זה כך - עד היום, לא נזקקתי לחיזוק חיצוני. אני יודע להתמודד עם הדברים בעצמי. במקרה הזה, לא היה לי ספק ובוודאי שלא היה לי צורך בחיזוק מאף אחד. ואני מאוד מקווה שגם בעתיד לא אתקל במצבים שיגרמו לי להיזקק לכך. מה העיסוק האובססיווי הזה ברגש?"

טייס מטיל פצצה ובלי להתכוון לכך הורג ילדים. האם לא לגיטימי לשאול את הטייס מה הוא מרגיש עקב כך? האם לא סביר לצפות ממנו שישאל את עצמו את השאלה הזאת? האם לא סביר לברר אם בתוך חיל האוויר השאלה הזאת בכלל נשאלה?

"לא. זאת שאלה לא לגיטימית והיא גם לא נשאלת. אבל אם את בכל זאת מאוד רוצה לדעת מה אני מרגיש כשאני משחרר פצצה, אז אני אומר לך: אני מרגיש מכה קלה באווירון, כתוצאה משחרור הפצצה. כעבור שנייה זה עובר, וזה הכל. זה מה שאני מרגיש". *



אלוף דן חלוץ. אנשים שדיברו על פקודה בלתי חוקית בעליל פשוט ירדו מהפסים צילום: מתי שטיין


אתר ההפצצה בעזה. אירוע כזה מחדד את הרצון להמשיך להיות מקצועיים כפי שהיינוצילום: רויטרס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו