בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך נשמעת אהבת אמת

פט מתיני וברד מלדאו

תגובות

יש אלבומים, והם נדירים, שיוצרים אצל המאזין סימפטומים של אדם מאוהב. הם גורמים לו להתגעגע אליהם, לחכות לרגע שבו יחזור הביתה או ייכנס למכונית ויחליק אותם לתוך המערכת. הם גורמים לו לרצות להאזין רק להם ולא לשום דיסק אחר. הם גורמים לו להתרגש מיופיים. האלבום החדש של הגיטריסט פט מתיני והפסנתרן ברד מלדאו הוא יצירה כזאת.

על עטיפת הדיסק מופיעות שתי מלים בלבד: "מתיני" ו"מלדאו". בהתחשב במעמדם של השניים בעולם הג'ז, כל מלה נוספת מיותרת. זאת הפעם הראשונה ששני המוסיקאים הנהדרים האלה משתפים פעולה, ובטקסטים הנרגשים שכל אחד מהם צירף לעטיפת האלבום הם כותבים כי במשך שנים רבות ייחלו לנגן יחד. חילופי שבחים בין מוסיקאים המשתפים פעולה הם נוהג רווח, ולא תמיד המחמאות נשמעות אמינות, אבל כשמאזינים לפירות המפגש בין מתיני למלדאו ברור מיד שהשניים מדברים מהלב.

מה יש במוסיקה שלהם שמעורר תגובה רגשית חזקה? זה בוודאי שילוב בין כמה גורמים: ההקשבה ההדדית, המנגינות היפהפיות, הוויתור של שני המוסיקאים על כל ניסיון להרשים את המאזין; ויותר מכל - התחושה שמתיני ומלדאו איתרו נקודה מרתקת על הסקאלה שבין איפוק לבין ביטוי רגשי מוחצן, שנוטה במידת מה לקוטב הרגשני, המלודי, העגול, אבל שומרת על מרחק בטוח מהתהום המסוכנת של הקיטש.

זה אמור להיות אלבום שוויוני, אבל זה לא. הכוכב האמיתי הוא מתיני. הוא כתב שבעה מתוך עשרת הקטעים - וכל אחד מהם הוא פנינה. הנגינה שלו, צלולה ובוטחת, משלבת בין עידון לתנופה, בין תחכום מלודי והרמוני לבין פריטה על מיתרים פתוחים שמדגישה את הממד הקצבי.

מלדאו, באורח לא אופייני, מקבל עליו את תפקיד השותף הזוטר. בכמה מקרים נדמה שהוא מתחיל לפתח קטע אלתור שבנסיבות רגילות היה מתמשך כמה דקות, אבל בכל פעם הוא ממהר להחזיר את המושכות לידיו של שותף הבכיר. בניגוד למתיני, שמנגן נפלא לכל אורך האלבום, מלדאו מעורר בנגינתו כמה הסתייגויות נקודתיות. כשהוא מנסה פעמיים-שלוש את כוחו בנגינה כמו-קלאסית, הוא יוצר עומס יתר שפוגע בזרימה של היצירות. ב"Find Me in your Dreams", יצירה ביל-אוונסית נפלאה של מתיני, הוא בוחר משום מה לשחזר במדויק מהלך ידוע של אוונס, ובכך מגדיש את סאת הציטוט. אבל ההערות האלה מתגמדות בהשוואה לתמיכה המצוינת שמלדאו מעניק למתיני ולקטעי הסולו המוצלחים שלו, המבהירים מדוע הוא נחשב לאחד מפסנתרני הג'ז הטובים בעולם.

הסימן המובהק לכך שזה יותר מסתם אלבום מצוין מופיע בקטע הרביעי, "Ring of Life". בתחילתו מתיני מנגן בגיטרה החשמלית הרגילה שלו, אבל בשלב מסוים הוא עובר לגיטרה-סינתסייזר, כלי ידוע לשמצה בקרב חובבי ג'ז רבים. בנסיבות רגילות הצליל של גיטרת הסינתי היה מעורר הסתייגות אוטומטית, אבל הפעם זה לא קורה. ככה זה כשמאוהבים: אפילו החסרונות הכי בולטים נעטפים בהילה חיננית וקוסמת. פט מתיני וברד מלדאו "מתיני מלדאו" Nonesuch יבוא: הד ארצי

לביקורות דיסקים נוספות



פט מתיני (למעלה) וברד מלדאו. איתרו נקודה מרתקת על הסקאלה שבין איפוק לבין ביטוי רגשי מוחצן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו