בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לחם חוק

מתוק או מלוח, עם קרמל או פרמזן. הכנת בייגל בבית מאפשרת לשחק עם הבצק, ולהוסיף לו תיבול, תוספות וציפויים כיד הדמיון

תגובות

כשמדברים על אוכל יהודי חושבים על טשולנט, קניידלאך או גפילטע פיש, אבל המאכל היהודי שזכה לפופולריות הגדולה ביותר בקרב הגויים הוא דווקא אחד שרבים אפילו לא יודעים שהוא שלנו. האגדה מספרת, שאופה יהודי וינאי ביקש ב-1683 להודות למלך פולין על ההגנה שסיפק לבני ארצו מפני פלישה של צבא טורקי. האופה הכין לכבוד המלך, חובב רכיבה על סוסים, לחמנייה עגולה עם חור במרכזה, כדי להזכיר את צורת הארכוף (בגרמנית Bugel, טבעת המתכת המשמשת משענת לרגלי הרוכב). אבל הייחוד שבלחמנייה לא היה בצורתה, אלא דווקא באופן ההכנה: בישול קצר במים לפני האפייה העניק לבצק שהותפח באטיות מרקם דחוס מיוחד, והלחות על פני המאפה הגנה מחריכה בחום האפייה הגבוה ויצרה קרום מבריק, שחום ופריך במידה.

הבייגל התפשט במהרה בקרב יהודי פולין, ואז נדד וכבש את הלבבות במדינות נוספות במרכז אירופה ובמזרחה. בסוף המאה ה-19 הביאו מהגרים יהודים את הבייגל לניו יורק, והפכו אותו בהדרגה לאחד הסמלים הקולינריים של העיר. החברות במועדון האקסקלוסיווי של איגוד אופי הבייגל הוגבלה לבניהם של החברים בלבד, וסודות הבייגל נשמרו בקנאות כזאת עד שכמעט לא היה אפשר להתקבל להתמחות באחת מ-36 החנויות של האיגוד בניו יורק ובניו ג'רזי. במשך המאה ה-20 נדד הבייגל בהדרגה מעיר לעיר, עם התפוצה היהודית-האשכנזית. במקביל לבייגל הניו-יורקי, שהוכן מבצק שמרים מומלח ללא ביצים, התפתח בקנדה הבייגל בסגנון מונטריאול. קטן ומתוק, עם חור גדול במרכזו, הבייגל המונטריאולי עשוי מבצק מועשר בלתת וביצים, ללא מלח, והוא בושל במים מומתקים בדבש ואז נאפה בחום גבוה.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 החל הייצור התעשייתי של בייגל באמצעות מכונות, פריצת דרך שהפכה אותו לאחד מסוגי המאפה האהובים ביותר בעולם. רבים מיצרני הבייגל התעשייתי מאדים אותו, במקום לבשל במים, והתוצאה היא בצק תפוח וקל, וקרום דק ורך יותר.

הכנת בייגלס בבית מאפשרת לשחק עם הבצק, להוסיף לו תיבול, תוספות וציפויים כיד הדמיון, וליהנות ממאפה חם וריחני, נהדר לאכילה כמות שהוא, או כמעטפת נפלאה שתשדרג כל כריך (הילדים ישמחו מאוד לעזור בהכנה, וגם לקחת אותו לבית הספר). צורת הבייגל הקלאסית היא פשוט נקניק שמנמן שמגולגל לטבעת, אבל באותה מידה אפשר ליצור בו קשר, לעצב אותו כבייגלה או לשדרג את הטבעת על ידי גלגול לנקניק דק וארוך, שמקפלים לשניים ומסובבים כמה פעמים לצמה לפני שסוגרים כבייגל עגול.

את הבישול שלפני האפייה אפשר לעשות במים רותחים פשוטים, אבל למתיקות מיוחדת ולתוספת צבע מומלץ להמתיק אותם במעט דבש (כפי שעושים לבייגל בסגנון מונטריאול) או בקרמל (שורפים חצי כוס סוכר בסיר לפני שמוסיפים אליו את המים להרתחה).

לאחר הבישול אפשר למהר ולצפות את הבייגלס (במלח, פרג, שומשום, קצח, זעתר, שבבי בצל, זרעי כמון, קימל או בכל ציפוי אחר), והציפוי יידבק לפני הבצק הלחים. אפשרות אחרת היא למרוח את הבצק לפני הציפוי בביצה טרופה, לקבלת קרום שחום ורך יותר. אם יש אבן אפייה, כדאי לאפות עליה את הבייגלס, לקבלת תחתית פריכה.

את הבייגלס המוכנים כדאי לאכול כשהם טריים, או לצנן ולהקפיא במהירות בשקיות או בכלים אטומים. בייגלס קפואים שיחוממו בתנור או בטוסטר יהיו טובים כמעט כמו בייגלס טריים, כך שבהחלט כדאי להכין כמות גדולה ולהקפיא.

מתכונים:

בייגלס - מתכון בסיסיבייגלס בירה ופרמזןבייגלס שוקולד-קינמון

doramg@haaretz.co.il

למתכונים נוספים



תצלומים: דורעם גונט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו