בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יצחק דדון, שהרג את המחבל: הממשלה סיפקה לו את הרובה

דדון, שהרג יחד עם הקצין דוד שפירא את המחבל שרצח שמונה מתלמידי "מרכז הרב" לא מאשים את השוטר שנמנע מלחתור למגע עם המחבל, אלא את הממשלה

תגובות

יצחק דדון, שיחד עם הקצין דוד שפירא הרג את המחבל שרצח שמונה מתלמידי מרכז הרב, לא מאשים את השוטר שנמנע מלחתור למגע עם המחבל. "אני לא שופט אותו", אמר אתמול (רביעי) ל"הארץ". "השתתפתי בתחקיר שניצב פרנקו ערך בצורה מקצועית ומעוררת כבוד. הבנתי שהכל קרה תוך שניות, בסערה ובטירוף. השוטר, שכבר היה בדרך פנימה, סיפר שירו עליו, ושלכן פנה לאחור ונמנע מלהסתער".

דדון, תושב קרית משה, סבור כי ההיטפלות לשוטר שלא נכנס ל"מרכז הרב", היא התגלמות תסמונת הש"ג. "כוח ההרתעה, הוא העניין. אם מחבל מרשה לעצמו להיכנס לישיבה כל כך מרכזית והומה בירושלים, משהו בכושר ההרתעה שלנו אבד. ממשלה שלמה מתחבאת מאחורי גב של שוטר שלא הוכשר בכלל לעניין הזה. אף אחד לא מזכיר למשל שממשלת ישראל באיוולתה, כולל הנשיא שלנו פרס, סיפקה את הרובים למחבלים האלה".

שלשום קיבל דדון אות הוקרה בכנס מיוחד של חברי ליכוד בירושלים. דדון סיפר בכנס כי אחד הנערים שנרצחו, יהונדב חיים הירשפלד, נפצע מעשרה כדורים שירה לעברו המחבל, מה שלא מנע ממנו לרוץ לכיוון בית המדרש של הישיבה הגבוהה, להרים ספר לימוד ששמט אחד הנרצחים לרצפה, לצעוק: 'פיגוע, פיגוע' ולהתמוטט בפתח האולם. "הירשפלד שנפטר מפצעיו, נמצא מתבוסס בדמו כשבידיו הספר וחליל צד", אמר.

"אם הייתי יודע שמדובר במחבל אחד, סביר להניח שהייתי נכנס פנימה"

אתמול שב ושיחזר דדון את הרגעים שעברו עליו בליל הפיגוע. "למדתי לבדי בקדמת בית המדרש. שמעתי צרור ראשון. הבנתי שיש פיגוע. כל בית המדרש התפנה במהירות מיושביו, דרך היציאה הקדמית. אני שלפתי אקדח, טיפסתי אל שורת החלונות שפונה לרחוב הראשי, שכנגדה יש חלונות שפונים לפנימייה. משם קפצתי לגג חדר האוכל, ודילגתי עד לגגון שמשקיף על הספרייה ורחבת הספרייה. שכבתי על הגגון עם אקדח דרוך בערך חמש דקות. בגלל עוצמת האש, הייתי משוכנע שמדובר בכמה מחבלים. אם הייתי יודע שמדובר במחבל אחד, סביר להניח שהייתי נכנס פנימה".

"החלטתי להמתין למחבל שיצא", ממשיך דדון ומתאר, "ואז הדלת של הספרייה נפתחת, ואני רואה את המחבל יורה באוויר. הכדורים שרקו לידי. הצצתי בזהירות למטה. המחבל נעלם. אחרי כמה שניות אני רואה את שפירא מתחתיי עם נשק ארוך. צעקתי אליו: 'לא לירות עליי'. שפירא שואל אותי: היכן המחבל? אני אומר לו: או בספרייה, או בבית מדרש. שפירא נותן הצצה לתוך הספרייה, וחוזר לבית המדרש. בשלב הזה אני רואה את המחבל צועד בתוך הספרייה לעבר דלת הזכוכית, מצמיד ראש עליה, ומציץ החוצה עם הקלצ' צמוד לחזה. כאן, בשלב הזה אני יריתי שני כדורים. המחבל מתנדנד, נופל. והנשק שלו נשמט. שפירא ירה פחות או יותר יחד אתי, ואז רוקנתי עליו את כל המחסנית. אני רואה אותו דרך הזכוכית נופל. כשגמרתי את המחסנית, ראיתי את השוטרים דודו וגיא נעים שפופים מתחת לקיר של הספרייה. שם הם תפסו עמדת ירי וגם הם ירו לעבר המחבל לאחר שהתמוטט".



יצחק דדון ובנו מנחם עמיאל המחופש לצנחן, אתמול


דוד שפירא. ירה לעבר המחבל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו