בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תעשיית המין בישראל: שיחה עם גולשי "הארץ"

מדוע הרשויות לא באמת מטפלות בתעשיית הזנות, האם זנות היא עניין של "בחירה" והאם בעצם בישראל יש "מיסוד שקט" ומה אנחנו יודעים על צרכני הזנות? ורד לי עונה לשאלות הגולשים

96תגובות

על פי סקר משרדי הרווחה וביטחון הפנים, הזנות בישראל מגלגלת לכיסי העולם העברייני 1.2 מיליארד שקל בשנה. מספר הלכודים בתעשיית המין בישראל נאמד בשנת 2014 בין 11,420 עד 12,730. תופעת הזנות משגשגת והיא מתבססת כיום על מאגר "כחול-לבן" - בני נוער בסיכון, אמהות יחידניות הסובלות מחרפת רעב ושקועות בחובות לשוק האפור, נשים חסרות מעמד, מכורים ומכורות לסמים ונשים, גברים וטרנסג'נדריות שנוצלו מינית בילדותם ולא טופלו.

מדוע הזנות המקומית, הגואה בישראל, ומתבססת על קבוצות מוחלשות בחברה, אינה מטרידה את הרשויות? האם בישראל קיים מיסוד שקט? מדוע השיח הציבורי והתקשורתי נע כל העת סביב נושא "הבחירה" בזנות? מה אנחנו באמת יודעים על צרכן הזנות? האם ניתן למגר את תעשיית הזנות? מהו החוק להפללת הלקוח ומדוע הוא נחוץ ועדיף על מיסוד הזנות?

ורד לי עונה לשאלות הגולשים:

מה דעתך על מיסוד זנות?

האם יש אלטרנטיבה אמיתית למיסוד הזנות? יכול להיות שתעשיית המין היא רוע בלתי נמנע של המין האנושי, ומיסוד זנות הוא הרע במיעוט?

תשובה:

ראשית, הזנות בישראל נראית כיום כאילו היא כבר תחת פיקוח ומיסוד שקט. לדוגמה: ניידות המשטרה מסיירות סביב זירות זנות רחוב בתל-אביב ונדמה שנשמר מעין סטטוס קוו ביניהן לבין בתי הבושת ברחבי העיר; המשטרה פועלת רק כשמדובר במקרי סחר בנשים או בזנות קטינים (והיא כמובן לא ממש מתאמצת למגר את התופעה). כל זירות הזנות ברחבי ישראל מתקיימות תחת עינה הפקוחה של המדינה ועדיין מקרי המוות של נשים בזנות הופכים בהדרגה למצמררים וקשים (לדוגמה התאבדותה של ג'סיקה שעבדה והתגוררה בבית הבושת בירקון 98 או מקרה ההריגה שביצע צרכן המין מרואן מורה שגרם לנפילתה של אישה בזנות ממרפסת ביתו), האלימות כלפי הלכודים בזנות גואה והניצול הוא בלתי נסבל.

הפגנה ברחוב הירקון בעקבות התאבדות של ג'סיקה
עופר וקנין

אני מתנגדת למיסוד הזנות מהסיבות הבאות: ראשית, מיסוד אינו מצמצם את תופעת הזנות, הוא רק מנציח עוול, דיכוי ואלימות קשה. מומלץ להפנות את המבט מהזירה הישראלית לעולם – למדינות שאימצו את הסדרת הזנות – ולבחון את המודל. הולנד כיום בוחנת את ביטול המיסוד. העולם התחתון השתלט על תעשיית המין בהולנד ולמעשה מיסוד הזנות הפך למיסוד הסרסרות. כלומר, מיסוד הוא דרך להלבין ולהכשיר את הסרסרות ולהפוך אותה לחוקית מבחינה חברתית. בנוסף, דו"חות מראים בבירור: המיסוד בהולנד רק הרחיב את ממדי הזנות, הסחר בסמים ואף יצר תנאים לפריחת סחר בנשים. גם הניסיון להפוך את הזנות למקצוע מכבד ונטול קלון כשל – רק 4% מהנשים בזנות רשומות באמסטרדם בצורה חוקית. והאלימות כלפי הנשים בזנות? היא לא פחתה בכלל – 60% מהנשים העוסקות בזנות בהולנד מדווחות על אלימות מצד לקוחות.  

האלטרנטיבה האמיתית למיסוד היא חוק הפללת לקוחות ברוח החקיקה השוודית ותמיכה בנשים, גברים וטרנסג'נדריות בזנות ובשורדי הזנות. זה המענה המוסרי ביותר שמצליח גם להשיג תוצאות טובות יותר. הזנות לא מוגרה כליל בשוודיה, אך הנתונים הקיימים מצביעים שמספר הנשים העוסקות בזנות בשוודיה ירד בשני שלישים והחוק בלם את כניסתן של נשים חדשות למעגל הזנות. החקיקה צמצמה את מספר צרכני הזנות באופן משמעותי ומאז כניסת החוק לתוקפו המשטרה ורשויות הרווחה בשוודיה לא מדווחים על עליה בשיעור האלימות כלפי הלכודים בזנות. תופעת הזנות הולכת ומצטמצמת מדי שנה והתמיכה הציבורית בחקיקה מתרחבת. המדינות המאמצות את המודל השוודי – שוודיה, נורבגיה, איסלנד, קנדה, צפון אירלנד ובאחרונה צרפת מצהירות שזנות היא אקט של אלימות והקלון החברתי והמשפטי צריך לנוע מהאנשים הלכודים בזנות אל הלקוחות, המשמשים כיד ימינם של הסרסורים ומזרימים לכיסם הון עתק המנציח את קיום התופעה.

האם אין נשים שבוחרות במקצוע מרצונן החופשי? נראה שאת משוכנעת שכל מי שעוסקת בזנות עושה זאת מתוך חולשה, אולם פעמים רבות שומעים עדויות של נשים שעושות זאת כהחלטה כלכלית קרה.

מראיונות שאני עורכת מ-2006 בזירות רבות ומגוונות של זנות, אני רואה בבירור שנשים, גברים וטרנסג'נדריות נקלעים לזנות כאסטרטגיה של הישרדות. תעשיית הזנות מתבססת בעיקרה על נוער בסיכון, נשים חד הוריות, נשים וגברים מכורים לסמים ונפגעי ונפגעות תקיפה מינית שהורגלו שגופם הוא כלי להישרדות. בחירה? יש רק ללקוח. הנטייה להציג את הכניסה לעולם הזנות כהחלטה כלכלית קרה היא בעצם האשמה של א.נשים בזנות שהם מעוניינים "להתעשר בקלות" ושזה מה שמניע אותם והסבת המבט מהביוגרפיה הקשה שלהם. עוני או צורך כלכלי חריף בלבד אינו הסיבה האמיתית לכניסה לזנות, זה רק קצה הקרחון. בספרה "מופקרות – נשים בזנות" (הוצאת הקיבוץ המאוחד) כותבת ענת גור: "מחקרים עכשוויים מראים שמצוקה כלכלית היא לעולם לא הסיבה היחידה, אלא חייבים להתקיים עוד גורמים על מנת שהמצוקה הכלכלית תגרום לכניסה לזנות". 

האם הפללת הלקוח לא תגרום לתעשיית הזנות לעבור אל אזורים בפריפריה בהן האכיפה יותר רופפת ולאתרים חשופים פחות שיעמידו את העובדים בזנות בפני סכנות נוספות?

וגם: יש סכנה שהפללת הלקוח תגרום למציאת פתרונות נידחים יותר ומסוכנים יותר לשכן העובדים בזנות שלא במרכזי ערים והרחק מאוכלוסיה. תיגרם הרעה בתנאי המחיה ויהיה קל יותר לפגוע בעובדי המין. זה לא יגרום לעבדות המודרנית לרדת למחתרת ולהרעה בתנאים

בישראל מתקיימת מתחת לעין העצומה של הרשויות תעשיית זנות פרועה, אלימה וגיהנומית. זה לא מתקיים במחשכים או במחתרת אלא בגלוי ובאופן נרחב ביותר. מאז שהתחלתי לסקר תעשיית המין רק גדלה והשתכללה. השאלה האם חקיקה להפללת לקוחות (לצד חקיקה קיימת נגד סרסורים) תסכן יותר את מצב האנשים במעגל הזנות היא שימוש ציני בקורבנות הזנות. ההפך הוא הנכון, לראשונה נשים, גברים וטרנסג'נדריות בזנות יהיו מוגנים והמשטרה לא תתעמר בהם. אני אדגים: בפשיטה על בתי בושת כיום המשטרה לא עוצרת לקוחות אלא רק את הנשים בזנות. זה מצב שייפסק עם חקיקת החוק – המשטרה תתחיל להתייחס אל הלקוחות כאל עבריינים ולעצור אותם ולא את הנשים. מצבים דומים ראיתי כשנכחתי בעצמי בתיעוד זירת זנות בקריית המלאכה בתל-אביב – המשטרה כשגרה עברה בין טרנסג'נדריות ודרשה מהם להציג תעודת זהות והתעלמה כליל מהלקוחות. 

ועוד, עולה שוב ושוב טענה שאם החקיקה להפללת לקוחות תעבור אז יהיה סירוב מצד לקוחות להשתמש בקונדום (מפחד שזה ישמש כראייה) ונשים בזנות יהיו חשופות לסיכון בריאותי. שווה לפרום את החשש הזה ולומר שכיום לקוחות מפתים מכורות לסמים בתחנה המרכזית בתוספת כספית בניסיון לשכנע אותם לא להשתמש בקונדום. המקרה הבוטה ביותר שתיעדתי היה "על העיוורון" – לקוח שהכה אישה בזנות באכזריות רבה וגרם לעיוורונה בשל סירובו להשתמש בקונדום. זה לא מתקיים רק בזירת רחוב, זאת תופעה שמזדחלת פנימה לבתי בושת – בחודש דצמבר 2014 כתבתי ב"שטח הפקר" על לקוח שאנס והכה עובדת זנות בבית בושת שסירבה ליחסי מין ללא קונדום. אז לכל החוששים מהחרפה – סירוב לקוח זנות לקונדום היא תופעה מוכרת כיום המאפיינת צרכני זנות רבים.

לסיכום, חקיקה להפללת לקוחות תגדיר סוף סוף את צרכן המין הישראלי כעבריין (עם כל ההשלכות), האכיפה המשטרתית תתהדק ושינוי אמיתי יכול להתחולל בישראל ביחס לתופעת הזנות ולמאבק בתופעה.

ורד לי במערכת "הארץ", הבוקר
מוטי מילרוד

דבר ראשון, יפה לך על המאבק

נחמד לראות מישהי שלכאורה אין לה כל אינטרס (אני מנחש שאת מעולם לא היית בסיטואציה בה הזנות הייתה אחת האופציות הרלוונטיות לגביך) משקיעה את כל כולה למען מטרה שבעיניה נראית צודקת מאין כמוה. דבר שני, על מנת שהשאלה תובן מהמקום שהיא נשאלה, אני גבר שאף פעם לא הלך לזונה ואף פעם לא ילך, כי זה מגעיל אותי לחשוב שההסכמה לסקס באה תמורת כסף (וכן, ישנה ההסכמה של זונה לסקס, גם בכל ניסוח אקזיסטנציאלי שתרצי להשתמש בו). דבר אחרון כהקדמה, לא באמת אכפת לי. אני לא מכיר זונות באופן אישי (או לפחות לא יודע שהן כאלה), וכאמור בחיים לא אלך לזונה, אז הדיון הזה הוא בשבילי תיאורטי. ועכשיו לשאלה. ברור ומובן שלתפישתך עולם מושלם הוא עולם ללא שום ניצול, בה שום אשה (או גבר) אינן מוכרות את גופן תמורת כסף. זו דעה אצילית שראוי להילחם למענה (אם אתה מאמין בה), אבל מצד שני את גם אשה מודרנית ו(אני מקווה) רציונלית, ולכן ברור לך שעולם מושלם, אוטופי, לא קיים מחוץ לדמיון של מעט אנשים ולספרים שהם כותבים. רוב האנשים הנבונים מבינים שכמעט כל הזמן העולם הוא לא לבן ושחור, אלא נמצא באחד הגוונים האפורים שבאמצע. מאבק מסויים יכול להפוך את העולם ליותר לבן או ליותר שחור, אבל כמעט ואי אפשר לעמוד על הנקודה עצמה. לכן השאלה שלי: מכיוון שיש נשים אומללות שברגע מסויים האופציה הטובה ביותר שעומדת לעיניהן היא זנות, ומכיוון שאחנו יכולים לצאת מנקודת הנחה שכמה שלא תשקיעי בלתת לאותן נשים עוד אופציות מלבד הזנות, יהיו כאלה שכן יבחרו בזנות, האם בעצם מאבקך את לא פוגעת באותן נשים שעכשיו מלבד העובדה שהן יצטרכו להסתתר הרבה יותר, גם הגברים ״היותר נורמטיבים (שוב, בעיני חיות אדם מגעילות)״ יפסיקו לבוא אליהן כי הם יפחדו מאימת החוק, ועכשיו הלקוחות של אותן זונות, שמסיבות כאלה ואחרות לא יבחרו לקבל את עזרתך לצאת מהעולם הנורא הזה, יהיו המרביצים והמתעללים הרוב המוחלט של הלקוחות שלהן וגם הם יסתתר בדרך כזאת שלא תוכלי למצוא אותם אחר כך, כי מראש הם עבריינים שהפרו את החוק.

תשובה:

תודה חיים.

אני חיה בעולם מודרני אבל רואה שיש בישראל עבדות מין וניצול קשה של נשים, גברים וטרנסג'נדריות בזנות שהגיע הזמן שיעבור מהעולם. אני גם רואה מדינות שלטעמי הן מודרניות מישראל: שוודיה, נורבגיה, קנדה, צפון אירלנד, איסלנד וצרפת שבוחרות להיאבק בתופעת הזנות באמצעות החקיקה המהפכנית להפללת לקוחות.

החקיקה הזאת לראשונה מושיטה יד ונותנת אופק ללכודים בזנות. בצרפת לדוגמה בשל ריבוי הזרים בתעשיית המין תינתן אשרת שהייה רשמית לאלה שיבחרו לצאת מהזנות. בישראל הסיוע יכלול בין השאר הבטחת הכנסה ודמי כיס בשלב השיקום, סיוע בתחום התעסוקה, תמיכה בקליטה, סיוע קבוע בשכר דירה ממשרד השיכון, ציוד ראשוני למגורים, השלמת השכלה, בדיקת זכאות לשיקום לפי חוק נכי נפש בקהילה, סיוע רפואי או פסיכו-סוציאלי, סיוע משפטי וסיוע בחיזוק הקשר עם הילדים.

ושוב, לראשונה הנשים בזנות יהיו אלה שיזכו להגנה ודווקא הלקוח יוכר כעבריין ויספוג את הקלון הציבורי והמשפטי.

פגיעה בביקוש (צרכן הזנות) לצד החקיקה הקיימת נגד סרסרות היא הדרך לחולל שינוי בתעשיית הזנות בישראל. אני אצטט לסיכום מדבריה של ריצ'ל מורן, שורדת זנות וסופרת הנאבקת בתופעת הזנות ומעודדת מדינות נוספות לאמץ את המודל השוודי: "אני יודעת שישנם כאלה שטוענים שנשים בזנות מוכרות מין כבוגרות והן מסכימות. אבל אלה שעושות זאת הן מיעוט בר מזל – בעיקרן נשים מערביות, לבנות, ממעמד הביניים, בסוכנויות ליווי – לא קרובות לייצג את הרוב העולמי. זכותן למכור לא גוברת על הזכות שלי ושל אחרות לא להימכר במקצוע שניזון מנשים שגם כך נזרקו לשולי החברה מסיבות של מעמד וגזע" (ניו יורק טיימס, אוגוסט 2015).

רובע החלונות האדומים באמסטרדם
וויקפדה - Rungbachduong

האם לדעתך יש מדינה שמצטיינת בטיפול בזנות, ואם כן מדוע

תשובה: בכנות, אין לדעתי מדינה שמצטיינת בטיפול בזנות, אבל יש מדינות שלא מוכנות לקבל את תופעת הזנות ועושות את כל המאמצים להיאבק בה. אני חושבת שגם במדינות בהן אומץ החוק השוודי נעשות טעויות (באופן טבעי) ושהמודל השוודי, טוב ככל שיהיה, הולך ומשתפר משנה לשנה.

ובכל זאת, אם אני צריכה לבחור אז אני רואה בשוודיה/המודל השוודי דוגמה לטיפול נכון. החקיקה להפללת לקוחות שהונהגה שם לראשונה ב-1999, מבהירה שלצרכני מין אין זכות לקנות מין מנשים, גברים וטרנסג'נדריות ושהלכודים בזנות זכאים להגנה על כבודם באמצעות איסור הזנות והטלת סנקציות על הלקוחות. בנוסף, ההבנה שהלכודים בזנות הם בעמדה של פגיעות ושאין זה "חוזה שוויוני בין מבוגרים" ולפיכך אין להפלילם אלא את צרכן המין תואמת את המציאות בשטח. 

החקיקה הזאת מאירה סוף סוף את דמותו של צרכן המין, מחולל הביקוש ויד ימינו של הסרסור שהצליח עד כה לחמוק מאחריות משפטית, חברתית, כלכלית וציבורית.

החקיקה היא מהפכנית בהמון מובנים – היא מצביעה על הלקוח כמי שצריך טיפול. היא משנה את התפיסה על הלכודים בזנות – מסירה את הסטיגמה, הסנקציות, הגנאי והביקורת הציבורית ומעבירה אותן ללקוח. היא מחוללת שינוי תהומי בשיח הזנות – היא מייתרת את הדיון באשליית "הבחירה" ו"ההסכמה" (האהוב מאוד על סרסורים, לקוחות, בעלי אינטרס ואנשים המכנים עצמם "ליברליים" אבל רק כשזה נוגע לגופם של אחרים, בדרך כלל נשים), מתוך הבנה שללכודים בזנות אין כל בחירה ושזנות היא אילוץ של נסיבות חיים – בעקבות התעללות מינית בילדות, חיי רחוב, התמכרות לסמים ועוד. כלומר, מרכז הדיון הוא הכרה בנזק שבזנות ובמניעתו. ולסיכום, היא מציעה אפשרות אמיתית ללכודים בזנות להיחלץ מהעולם הזה ופוגעת אנושות בתעשיית המין הנשלטת על ידי העולם העברייני.

באילו תנאים (בפרט, תוצאות מחקריות) תתמכי במיסוד הזנות?

אני מאמינה שתמיד אתנגד למיסוד הזנות. אני רואה את הזנות הישראלית בהמון זירות ובאופן הכי ברור וקשה שלה ואני לא אתמוך במיסוד כפי שלא אתמוך בהסדרה של אונס. אני אספר בקצרה אפיזודה קטנה – בגיל חמש הייתי עם הורי ז"ל ברובע החלונות האדומים בהולנד. לא ידעתי מהי תופעת הזנות בגיל הזה ובטח שלא תיארתי לעצמי שיום אחד אני איאבק בה ואף אשיב לשאלות גולשים ב"הארץ" בנושא. אני זוכרת שטילטל אותי לראות נשים שיושבות בחלון הראווה. אני מאמינה לתחושות נקיות וחזקות של ילדים ויודעת שהתגובה היתה טהורה – גוף אדם לא נועד למכירה, זאת תופעה שצריכה לעבור מהעולם.

אני לא בקיא בנוגע למצב החוקי אשר לסרטים פורנוגרפיים, אבל כידוע, יש כאלו בישראל, מצולמים ומופקים פה, שחקנים מקומיים וכו'. אני חש, שהעולם הליברלי מתח קו מאוד דק - זנות: אסור, פוגעני, מנצל; סרטי פורנו: מותר. כלומר, המדינה הליברלית טוענת שאם נאסור זנות, זה יהיה בסדר, ואנשים יקבלו זאת בהבנה (כי מבחינתם זנות זה מתחת לגשר ובבורסה), אבל אם נאסור פורנו, אנחנו כבר מגבילים את חופש הביטוי. מה דעתך על העניין? האם סרטי פורנו הם אמנות או שהם פשוט מין בתשלום

אני מתייחסת לתעשיית הפורנו כאל זנות מצולמת ורואה קשר בין זנות, סחר בנשים ופורנוגרפיה. אני ממליצה לך לקרוא את המאמר "פורנוגרפיה בין הון שלטון ועיתון" בספר "בשר ודמים: זנות, סחר בנשים ופורנוגרפיה בישראל" (הוצאת פרדס) שבו מתארת ד"ר אסתר הרצוג את המאבק הפמיניסטי שהיא הובילה בתופעה לצד הפעילה החברתית והפמיניסטית, ויקי שירן. אני לא חושבת שיש התעלמות מהקשר של הפורנו לתעשיית הזנות. מאמינה שזה יעלה בהמשך. בישראל המאבק כעת ממוקד בזנות כי מדובר בתעשייה גיהנומית שבלתי נתפס איך היא מתנהלת מתחת לאף של כולנו – בתל-אביב לדוגמה יש כ-250 בתי בושת/מועדוני חשפנות וזירת רחוב סואנת. בנוסף, אילת, חיפה, ירושלים, באר-שבע, חולון, ראשון לציון, אשקלון ועוד ערים הן זירות רותחת של זנות. הזנות המקומית מתקיימת בלא הפרעה בבתי מלון, בצימרים, במועדוני חשפנות, בבית בושת הממוקמים בדירות בבניינים משותפים, במועדונים ובאתרי אינטרנט. 

כמה שאלות

האם אין למשטרת ישראל כמה דברים קצת יותר חשובים לעשות (את יודעת, גנבים, רוצחים, מחבלים) מאשר להיכנס למיטות של בוגרים המקיימים יחסים בהסכמה? 2. האם את לא רואה כאן פגיעה משמעותית בנשים לא משכילות שמעתה יכולת ההשתכרות שלהן תוגבל לשכר מינימום? 3. מה יעשו הנשים הנרקומניות שמעתה לא יוכלו לממן את המנות שלהן? האם את חושבת עליהן ועל האזרחים החפים מפשע שיפגעו מהן כתוצאה משוד ופריצות כדי להשיג את הכסף למנה? 4. האם את לא רואה כאן פגיעה באיכות חייהם של גברים נכים, זקנים, מכוערים שבדרך כלל לא מסוגלים להשיג יחסי מין מבלי לשלם? האם את לא חוששת ממה שאוכלוסיית גברים מתוסכלת מינית עלולה לעשות לחברה? 5. מה דעתך על האפליה שתיווצר בין גברים אמידים, שיכולים לשכן סטודנטית בחינם באחת הדירות שלהם ולבוא אליה מספר פעמים בשבוע, לבין גברים עניים שנאלצים לצרוך מין ברחוב

שלום אלכס מהכרמל, אני אענה בתימצות:

* אני חושבת שהמאבק בזנות אמור להיות על סדר יומה של המשטרה. אני חושבת שאנחנו תופשים זנות בצורה שונה – "בוגרים המקיימים יחסים בהסכמה?" – אולי יותר ניצול ואלימות כנגד אוכלוסיות מוחלשות, נוער בסיכון, חסרי בית ואנשים הזקוקים למנת סם?

* החקיקה להפללת לקוחות כאמור תכלול גם פרק שיקום וסיוע לנשים בזנות. בין השאר תהיה אפשרות לרכוש השכלה וסיוע בתעסוקה. ואני חייבת לציין משהו, ראיתי לא פעם נשים שיצאו מהזנות ובמסגרת השיקום שלהן עבדו לפרק זמן בעבודות שכר מינימום ואחר כך הצליחו להתקדם. כשדיברתי איתן על זה הן סיפרו שהעבודה בניקיון היא קלה לעומת העבודה בזנות. שהן מרגישות לראשונה בחייהן חופש. לא מטרידים אותן, לא משפילים אותן, לא אונסים אותן. אני מייחלת לנשים לעבוד בעבודות רווחיות אבל למדתי כבר מהן שהכל אבל הכל יותר טוב מהזנות.

* אני מאמינה שיימצא הפתרון לנשים המכורות במסגרת החקיקה להפללת לקוחות – הפנייה לגמילה בחינם, חלוקת תחליפי סם כמו סבוטקס וסבוקסון עם הצעה לדיור בקהילה ועוד. ואגב, כבר ראיתי לא פעם שבמקומות כאלה של משבר/שינוי נשים מבקשות לפנות לגמילה בעצמן, וזה מהווה מוטיבציה לשינוי.

* באשר לאוכלוסייה המתוסכלת, אין לי חשש. אני מניחה שאתה מתכוון שזה יגביר אונס ותקיפות מיניות. אין קשר בין הדברים – גרעין עצום של לקוחות הם מה שנהוג לכנות "נורמטיבים". כמו כן, נשים בזנות לא אמורות לשמש את החברה כמענה לאנסים. ועוד, האם במדינות שיש בהן זנות מוסדרת אין מקרי אונס? אין אונס בגרמניה או בהולנד? אתה חושב שזה צמצם את מקרי התקיפה? בעיני לגיטמציה חברתית לזנות המעודדת אנשים ש"מותר" לקנות גוף אדם מקרבת אותם להסתכל על נשים כחפץ חסר נשמה ומפה משליכה על כלל ההתנהגות שלהם כלפי נשים. ואגב, כנגד אנסים והטרדות מיניות יש חקיקה ושערי בית הכלא פתוחים לרווחה.

*אני אתייחס בקצרה לשאלות על לקוחות – הייתי בזירות רחוב וראיתי לא פעם אנשים אמידים מאוד המגיעים ברכבים יוקרתיים ומנהלים משא ומתן על 50 שקל עם אישה בזנות מכורה. אני חושבת שמוציאים לנכים שם רע – בזירות שאני נמצאת בהן – מועדוני חשפנות". הלקוחות הם מכל הגילאים ומכל השכבות. בחופשות הקיץ בחיפה לדוגמה מגיעים בני נוער (תלמידים) לבתי בושת. לבתי בושת בתל-אביב אני רואה לא פעם חבורות צעירים (מעל 20+) המגיעים יחד. המיתוס של צרכן הזנות כגבר שאינו נראה בהכרח טוב, זקן, ונכה הוא מיתוס.

במארס 2012 חשפה קאז'ה וואלברג, הבלשית הארצית ללוחמה בסחר בנשים בשוודיה, במהלך נאומה מחקר אקדמי השופך אור על דמות לקוח הזנות: "רוב הגברים שצורכים מין מחזיקים בקשר זוגי קבוע – נשואים או מוכרים בציבור, ואבות לילדים", הסירה את המסך מעל השחקן המרכזי בתעשיית הזנות. "הם מייצגים את כל הגילים, ואולם הרוב הם בטווח של 25-55. הם באים מכל השכבות הסוציו-אקונומיות והרקעים האתניים. גברים שניהלו אורח חיים, בהווה או בעבר, של ריבוי פרטנרים מיניים, הם הלקוחות השכיחים יותר – מה שמנפץ את המיתוס לפיו לקוח-הזנות הוא גבר בודד, לא אטרקטיבי פיזית, ללא אפשרויות אחרות לסיפוק מיני אלא ברכישת נשים או גברים לצרכי זנות"

ורד שלום, אני קוראת את המאמרים והכתבות שלך כבר שנים ושואלת את עצמי (וכפמיניסטית מוצהרת שקלחה במסגרת ללימודי תואר שני בסוציולוגיה לא מעט קורסים בלימודי מגדר ומתנגדת לזנות לא רק, אבל בעיקר בגלל הקשר ההדוק בין התעללות מינית בילדות/נוער וזנות) איך את מצליחה לספוג את כמויות האכזריות, התעללות, אומללות וכך הלאה בהם את נתקלת ומסוגלת להמשיך לדווח על הנושא? איך את שומרת על הבריאות הנפשית שלך ואיך את לא מתייאשת?

אני מודה שיש ימים שמה שאני רואה בזירות מדיר שינה ושובר לב. אני חושבת שהכניסה לזירות כעיתונאית מגנה עלי מאוד ומסייעת לי להיות במקומות האלה. הידיעה שאני נמצאת שם כדי להעביר קולות של אנשים – נשים בזנות בזירות רחוב, הומלסים והומלסיות ועוד – הופכת את העשייה הזאת לחשובה בעיני וגורמת לי לא להתמקד בעצמי אלא בתיעוד. בנוסף, בתוך כל העולמות האלה יש המון רגעי חסד שמאפשרים לי להמשיך והופכים את האפלה למשהו שאפשר לנוע בה. פידבקים וקשר שוטף עם נשים בזנות (פעילות/שורדות) עוזר ומסייע לי להמשיך בתיעוד הזה. כל חשיפת הירקון 98 התאפשרה לדוגמה בזכות נשים בזנות שהיה חשוב להן שהקול של ג'סיקה יהדהד ויתחולל שינוי, נשים שלא יכלו לשאת את המחשבה שמספר שעות לאחר ההתאבדות המקום חזר לפעילות. הן היו הכוח המניע לחשיפה ושאבתי מהן המון כוח בעצמי לסקר את המקרה.

איך אני שומרת על הבריאות הנפשית? – אני משתדלת להקיף את עצמי באנשים שאני אוהבת, לעשות את מה שאני אוהבת ולכתוב על נושאים שחשובים בעיני. ואני מקווה לחזור בקרוב לגאגא של אוהד נהרין/בת-שבע –זה גורם לשמחה פנימית, שחרור אמיתי, יכולת לקחת דברים בקלות, ליהנות מהדברים הקטנים ולהיות בתנועה.

את שואלת איך אני לא מתייאשת? יש ימים שאני מתייאשת אבל למדתי מקטנות שמאבק הוא ריצה למרחקים ארוכים. ראיתי מקטנות דוגמאות קרובות של מאבקים – נדיה כהן, אחות אמי ז"ל, היא סמל לאישה חזקה שראיתי מקטנות נאבקת בממסד ומנסה לשנות סדרי עולם ולהביא את אלי כהן לקבורה. וסמי מיכאל, אח אמי ז"ל, הוא עוד דמות שהמחישה לי שמאבק בגזענות, בחוסר השוויון הוא דרך חיים. בנוסף, יש לי מורים רוחניים ב"הארץ" – גדעון לוי ועמירה הס, שכבר 30 שנה מתעדים את עולות הכיבוש. שאני אתייאש?

לכפות על אנשים במה הם צריכים או לא צריכים לעסוק ועם מי הם צריכים או לא צריכים לשכב מנוגד לעקרונות הדמוקרטיה. חייבת להיות גבול להתערבות המדינה בחיי הפרט. המדינה אמורה להגן עלינו ותו לא. אם אנחנו לא רוצים להפוך לצפון קוריאה או לברית המועצות המדינה לא צריכה לשלוט על חיינו הפרטיים.

אימוץ החקיקה השוודית/ המודל השוודי לא יהפוך אותנו לצפון קוריאה. שים לב, למדינות שבחרו לאמץ את החקיקה: שוודיה, נורבגיה, איסלנד, אירלנד וצרפת. אני מרגישה שהחקיקה היא מענה מוסרי למה שקורה בשטח. מהימים הראשונים שהייתי בזירת זנות וראיתי גברים ברכבים מתעלמים מסימני ההזרקות של הנשים המכורות וממצבן הפיסי הקשה ומנהלים איתן משא ומתן במקום לסייע או אפילו סתם להניח להן ולא לנצל אותן מבחינה מינית (תשלום של 50-100 או אפילו יותר לא באמת מהווה פיצוי) הרגשתי שהחוק הזה חסר בספר החוקים הישראלי. אני חיה במדינה דמוקרטית ושואפת שלא תתפתח כאן קסטה של בני נוער, נשים בחרפת רעב ונפגעי תקיפה מינית שמנוצלים מינית ובהחלט רוצה לראות את המדינה מתערבת ומפסיקה את הניצול שלהם. נשים בזנות אינן "מתפרנסות" בזנות. מי שמתפרנס ממנה הוא הסרסור, סוחר הנשים והעולם העברייני. אני מאמינה שהחברה חייבת להגיש סיוע לנשים בזנות מאחר והממסד פיספס אותן לאורך כל הדרך עד להגעתן לזנות. זה השלב שבו החברה יכולה לקחת אחריות על נשים בזנות ולפעול לשילובן מחדש בחברה בצורה השיוויונית ביותר. 

לקוחות של זנות קטינות וקטינים עוברים על החוק כבר היום, אבל נראה שהחוק לא נאכף. מה יועיל חוק רחב יותר שלא נאכף? אולי עדיף להשקיע באכיפת החוק הקיים, וברווחת השכבות שעשויות להדרדר לזנות?

אתה צודק שקיים מחדל אמיתי בנושא אכיפת החוק על צרכני מין שהם לקוחות של קטינים בזנות. רק לדוגמה: בכתבה של שרון פולבר בהארץ בפברואר 2016 נחשף כי ראש מחלק הנוער במשטרה, ניצב משנה יצחק אלמוג סיפר בוועדה לזכויות הילד שהסיבה למספר הנמוך של כתבי אישום היא טכנית. לטענתו, חוקרי המשטרה לא מכירים סעיף בחוק העונשין העוסק בלקוחות קטינים בזנות, ולא מזינים את המספר הנכון במערכת הממוחשבת. זאת אכן חרפה. באחרונה חל תיקון בחוק להפללת לקוחות קטינים וחלה החמרה בענישה – משלוש שנות מאסר לחמש שנים. אני מאמינה שמתחילה רעידת אדמה קטנה ביחס הרשויות לנושא ובגלל דו"חות בינלאומיים יהיה שינוי ותהיה תשומת לב גדולה יותר בנושא האכיפה.

חקיקה להפללת לקוחות עשויה לנער את כל המערך ולהביא רוח חדשה ושונה. אני מאמינה שאם החקיקה תעבור במשטרה לא יוכלו לומר שהם לא מזינים את הקוד הנכון, אבל אין לדעת. אגב, הועברו בחודשים האחרונים תקציבים גדולים לשיקום קטינים בזנות. אני מאמינה שזה חלק מהמחשבה להתחיל לאכוף ביתר תשומת לב. כשיש מערך תמיכה טיפולי לקטינים בזנות זה הופך את זה לאפשרי יותר לכל הצדדים.

אני כמובן בעד השקעה במניעה, טיפול ושיקום ויצירת מענים. אבל מהניסיון שלי בשטח – אם לא יטופל הביקוש (צרכן המין) אז בכל שנה תצטרך המדינה לייצר מענה חדש לאוכלוסייה אחרת. העולם העברייני/הסרסורים כמו הלקוחות לא בוחלים בגיוס נשים מבוגרות (לפעמים בנות 50 ומעלה), נשים בהיריון ועוד. בכל שנה נשאבת עוד אוכלוסייה לעולם הזנות. ובנוסף, אנחנו עדים לזה שהסחר בנשים מתחיל לחזור בשל שגשוג תעשיית הזנות. לסיכום, חקיקה נגד הצרכן היא הדרך לצמצם את זה לצד החקיקה הקיימת נגד סרסורים וסיוע רחב ונדיב ללכודים בעולם הזנות. ישראל השכילה להיאבק ולמגר את תופעת הסחר בנשים שפרחה בה בשנות האלפיים והיא בטח ובטח מסוגלת להתמודד עם תעשיית הזנות המקומית. אם כל המערכת תתגייס אז יתחולל שינוי אמיתי וישראל תוכל להיות מדינה הומניסטית ושיווינית יותר. 

שאלות ותשובות על תעשיית הזנות בישראל


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו