בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מריחת צבע סמיך

אולפן שישי, ערוץ 20:00 ,2

תגובות

כתבתו של עמנואל רוזן על כביש 443 מירושלים למודיעין, שמייצג את "סימני הזמן והטרור", היא ניסיון נואש לגייס בכל מחיר אמצעים להעלאת הרייטינג הצונח של אולפן שישי. הסבר אחר לפרסום הכתבה, לפיו היא מבטאת איזו אידיאולוגיה לאומנית חד צדדית לא באה בחשבון. קשה לחשוד ברוזן או במגיש התוכנית שלצידו, דן שילון, שיש להם משהו בראש חוץ מהאידיאולוגיה של הישרדות מול נטישת הצופים. בכל מקרה, התוצאה - כתבת צבע על אלכס וינרב שנוסע בכל יום בתחושת חרדה מובנת, מהעסק שלו בירושלים לביתו במודיעין - היתה שטחית, מתלהמת, תיאטרלית בגרוש ולוקה בעיוורון סלקטיווי. כאילו שהמצב לא קשה ממילא.

מתחילת האירועים גבה הכביש שני קורבנות שנהרגו כתוצאה מירי ממארב. "זה לא הרבה", אומר רוזן, "אבל הספיק להביא לכאן טנקים ולהפוך את הכביש לנטוש, בעיקר בלילה". זה גם הספיק כדי להכין כתבת צבע מבהילה, והיווה עילה מספקת לשילון-את-רוזן להכריז בעלות בלעדית על ה"קונסנסוס" - מנטרה שחזרה ללא הרף בכתבה ובמשדר כולו, כמו מלת קסם בטקס גירוש שדים. הרבה טרחה ויצירתיות הושקעו בבניית הקונסנסוס. בצילומים מבוימים, בתקריבים על אם-16 או גלילון, במוסיקה שמחקה דפיקות לב, בקריינות עם הרבה אוויר ובאם הקלישאות - "הם מ-פ-ח-ד-י-ם".

"המסע הביתה הוא מסע שהמלים פחד, מתח, סכנה, ואפילו הישרדות יחזרו בו יותר מפעם אחת", הקפיד רוזן להתנסח, אבל שכח להשקיע בתחקיר או לפחות לבחון ביתר תשומת לב את מפת האזור שאולי היתה יכולה לגלות כמה תובנות. גם אם שום דבר לא מצדיק ירי בכבישים. במקום לחקור ולגלות, הסתפק רוזן במריחת צבע סמיך על המסך. מודיעין, כפי שחזר והדגיש, היא אולי "מעוז הבורגנות של שוחרי איכות החיים במרכז הקונסנסוס". בעיר אמנם גרות משפחות שכולנו מאחלים להם את כל הטוב שבעולם, אבל רוזן התעלם מהעובדה שכביש 443 הוא לא רק "מהחדישים והמושקעים בכבישי הארץ", אלא גם חוצה את גבול הקו הירוק ועובר בתוך אזור שמאוכלס ביישובים פלשתיניים. מהמפה שהוקרנה על המרקע במסגרת הכתבה נעלמו יישובים אלה לחלוטין. הכביש הווירטואלי שהציג רוזן עובר מתל אביב לירושלים דרך נתב"ג, מודיעין, מכבים, רעות, פסגת זאב, אבל משום מה פוסח על בית ע'ור א-תחתא, ספא, בית סירא, טירה, בית ליקיא, בית איענאן. עיון במפה רגילה, אטלס כרטא, חושף בקלות את קיומם.

בלי שהשמות הקשים להגייה יפריעו בעיניים, הרבה יותר קל לדבר על "כדורי האינתיפאדה שחוצים את הקו" ולספר ש"יותר מכל הבהירה לנו אינתיפאדת אל-אקצה שאין יותר מקומות בטוחים. יש"ע זה כאן וכאן וכאן". הצבע הסמיך - תעלול גרפי שהעלים כל אזכור לקו הירוק - הפריע כנראה לרוזן להבחין שהחלק הלא בטוח מכביש 443 הוא יש"ע בכבודו ובעצמו ואם רוצים לדייק יותר, הוא סוג של התנחלות, בלי קשר לקונסנסוס או לא קונסנסוס.

מכאן קצרה הדרך עד המניפולציה האולטימטיווית: השתלת סרט ארכיון משנת 1948 בתוך הכתבה, בליווי קריינות מאז, וכעדות לכך ש"חזרנו 52 שנים בזמן". בסרט נראים המשוריינים של חטיבת הראל חולפים בבאב אל ואד, בדרך אל העיר. במחשבה שניה, אולי באמת חזרנו לזמן ההוא, זמן המחיקות וההכחשות. חבל שאי אפשר יהיה ללמד את מלאכת המחשבת הזאת בשיעורי אזרחות בבתי ספר - בהתחשב בנהגת החדשה בוולוו של משרד החינוך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו