בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בתו של כורה פחם, ערוץ 1, ו', 119 ,22:15 דקות

תגובות

מבין הביוגרפיות הרבות של זמרים וזמרות, חיים או מתים, שהופקו בעשורים האחרונים (מבילי הולידיי וטינה טרנר ועד באדי הולי וריצ'י ואלנס), זו של זמרת הקאנטרי לורטה לין, שביים מייקל אפטד ב-1980, היא עדיין אחת הטובות ביותר. כמה גורמים תרמו להצלחה של הסרט; הסיפור של לין עצמו (התסריט של טום ריקמן התבסס על האוטוביוגרפיה שלה), שיש בו אמנם אלמנטים מוכרים מביוגרפיות מוסיקליות אחרות (בהם, ההתגברות על תנאים ראשוניים קשים וההתמוטטות הנפשית הבלתי נמנעת בצמרת), אבל הוא עשיר וייחודי דיו כדי לעורר עניין לאורך כל הצפייה בסרט. המוצא החברתי והכלכלי של לין, נישואיה בגיל צעיר, הילדים הרבים שנולדו לה והנחישות שלה להפוך לזמרת קאנטרי מצליחה זוכים בידי אפטד לטיפול רציני, לעתים אפילו מפתיע, שנמנע מקלישאות ומסנסציוניות. היותו של אפטד במאי שמחלק את זמנו בין הקולנוע העלילתי לתיעודי ניכר באופן שבו הוא מתעד את סיפורה של לין, את הנופים שבהם הוא מתרחש ואת הדמויות שמאכלסות את הנופים השונים האלה. הביוגרפיה הקולנועית היא ז'אנר טעון במיוחד לבמאי שנמשך גם לעלילתי וגם לתיעודי כיוון שהיא משלבת בין השניים: היא מביאה באמצעים פיקטיוויים את סיפורה של דמות אמיתית, שפעלה בתוך מציאות קיימת, וממקמת את הסיפור באתרים שבהם הוא התרחש. ניכר באפטד שהוא מודע למתחים הצורניים שמאפיינים את הז'אנר, והוא עושה בהם שימוש נבון, שרק בחלקו האחרון של הסרט נכנע לאיזושהי בנאליות צפויה.

גורם נוסף ומכריע הוא הופעתה של סיסי ספייסק בתפקיד הראשי. בניגוד לכמה ביוגרפיות, שעשו שימוש בקולה האמיתי של הזמרת שסיפורה הוצג בסרט (למשל, "חלומות מתוקים", שהופק חמש שנים אחרי סרטו של אפטד, ואשר בו קולה של זמרת קאנטרי אחרת, פטסי קליין, בקע מגרונה של ג'סיקה לאנג, שגילמה אותה), ספייסק מבצעת את שיריה של לין בעצמה, למרות שלין היתה נוכחת בצילומי הסרט ושימשה לו מה שמכונה "יועצת טכנית". זו החלטה נבונה, כיוון שהיא אינה מפרידה בין השחקנית לקולה, שזהו תמיד אפקט מעט מנכר; כיוון שספייסק מבצעת את השירים בחן רב והדבר מבליט את העובדה שספייסק מעניקה לדמותה של לין פרשנות אישית וייחודית. היא מגלמת דמות, ולא מחקה אותה. ספייסק זכתה בצדק באוסקר על הופעתה בסרט. אבל גם שאר השחקנים שמופיעים בסרט טובים, ובהם טומי לי ג'ונס כבעלה של לין ובוורלי דאנג'לו כפטסי קליין, שהיתה ידידתה של לין ומושא ההערצה שלה (וגם דאנג'לו שרה בקולה שלה את שיריה של קליין).

לא רק ספייסק מעניקה לדמותה של לין פרשנות דרמטית ורגשית בעלת נפח, אלא הסרט כולו מתייחס לסיפורה של לין לא כאל רצף של אירועים צפויים ומוכרים (מחדל שמאפיין ביוגרפיות קולנועיות רבות) אלא כאל דרמה שלמה ועשירה. הביוגרפיה הקולנועית היא סוג של אדפטציה, אלא שבמקום לעבד מקור ספרותי או תיאטרוני שקיים כבר, היא מעבדת סיפור חיים מוכר, שלעיתים יש לו כבר התחלה וסוף (במקרה ומושא הביוגרפיה מת כבר), ולעיתים, כמו במקרה של לורטה לין, הוא עדיין נמשך כשהסרט מופק. ביוגרפיות קולנועיות טובות, כמו אדפטציות קולנועיות מוצלחות, הן אלו שאינן מעתיקות אך ורק את הסיפור אל הבד ומאיירות אותו בתמונות שמנציחות את שיאיו ומורדותיו, אלא מעבדות אותה לדרמה שהיא בעלת זכות קיום עצמאי. זה חשוב במיוחד כאשר מושאה של הביוגרפיה, כמו במקרה של סרטו של אפטד, הוא מוכר מאוד, כמעט מיתוס, ולפיכך, לכל אורך הסרט, משווים בינו לבין האופן שבו הוא או היא מיוצגים על הבד. "בתו של כורה פחם" הוא אחת הביוגרפיות הבודדות שעושות זאת בצורה מספקת. הוא משרטט את דיוקנה של לורטה לין, מביא את סיפורה, וגם מצליח להיות דרמה מוסיקלית מרגשת שפועלת על בסיס סיפורה של לין ובנפרד ממנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו