בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלום? תשכחו מזה

פרופ' ברנרד לואיס, גדול המזרחנים החיים כיום, חושב שהגיע הזמן להכיר במציאות: הסדר קבע אינו אפשרי, על ארה"ב אי אפשר לסמוך, הודו וסין יהיו הכוחות הגדולים הבאים במזה"ת. לאהוד ברק הוא לא היה נותן לקנות שטיחים

40תגובות
ברנרד לואיס בראיון, ב-2002

 ברנרד לואיס מת בשנת 2018 בגיל 101

מעטים אנשי הרוח הלא-ישראלים שהתקשורת המקומית קשובה לקולם שנים רבות כל כך, כמו פרופ' ברנרד לואיס. רבים רואים בחוקר, בן 84, את גדול המזרחנים החיים כיום, ושני דורות של סטודנטים, דיפלומטים ואנשי מודיעין ישראלים למדו להכיר את ההיסטוריה של האיסלאם ושל המזרח התיכון דרך משקפיו.

בשבוע שעבר ביקר לואיס בארץ כאורח "משכנות שאננים", לרגל כנס בנושא תקופת המנדט וירושלים. השיחה עמו התמקדה בעיקר בתחושה הרווחת בישראל מאז פרצה אינתיפאדת אל-אקצא, שלפיה הסכסוך בין ישראל לפלשתינאים הוא סכסוך שבטי-תרבותי-דתי שאינו ניתן לגישור במונחים של פשרה טריטוריאלית מדינית, כמקובל בסכסוכים בינלאומיים אחרים.

האם באמת שורש העימות בין הישראלים לערבים הוא תרבותי?

"אני חושב שיש בכך הרבה מן האמת. הישראלים לא הבינו את הערבים, והערבים לא הבינו את הישראלים. ההבדל הוא לא רק בין שתי דתות שונות, אלא בין שתי מערכות תרבותיות שונות. ישראל היא דמוקרטיה. במובנים מסוימים היא דמוקרטיה פגומה, ובכל זאת דמוקרטיה. אנחנו יודעים שאנשים שחיים ברודנויות, כולל הרודן עצמו, לא מבינים את התהליכים הפוליטיים של דמוקרטיות. כשהם רואים ויכוחים ציבוריים, או ניסיונות לנהוג בנדיבות, הם מפרשים זאת כחולשה. אני מבוגר מספיק כדי לזכור ימים שבהם למלה 'פיוס' היה הקשר חיובי בבריטניה.

"אפילו המנהיגים המתוחכמים מבין מנהיגי מדינות ערב לא מפרשים נכון את התהליך הדמוקרטי בישראל. הם מפרשים מחוות נדיבות כפחד ישראלי. מה שקורה בלבנון בעקבות הנסיגה הישראלית מאשר את זה.

"אבל יש לאי ההבנה צד ישראלי. הטרגדיה ההיסטורית היא שהאומה הבלתי מנומסת ביותר, כלומר הישראלים, ניצבת מול אחת האומות המנומסות ביותר, הערבים. לדבר הזה יש חשיבות עצומה. העלבון הוא דבר מחריד בחברה הערבית. בביקורי האחרון בירדן שמעתי אנשים מדברים על ההתנהגות של התיירים הישראלים. הם אמרו לי שהישראלים התנהגו ב'יהירות של מנצחים'. ביקשתי להסביר לבני שיחי הירדנים, שזו לא 'יהירות של מנצחים', אלא סתם התנהגות רגילה של ישראלים אחד כלפי השני, אבל הם התקשו להבין זאת.

"כך נראים הדברים מהצד הערבי. ישראל נתפשת כמי ש'משליכה לנו משהו'. העלבונות מתרחשים כל הזמן, גם ברמת המנהיגים וגם בחיי היומיום. למשל, ביחס למאבק בטרור. ביטחון הוא דבר הכרחי, אבל אין הכרח להשפיל את הצד האחר, וישראל משפילה ערבים במאבק שלה בטרור.

"יש שתי דרכים להגיע לשלום. האפשרות האחת היא ניצחון והכנעה, כפי שקרה במקרה של ארה"ב ויפאן. הכנעה לא אירעה במקרה של הסכסוך הישראלי-ערבי, וכנראה גם לא תקרה. לערבים אין תקווה להשמיד את ישראל, ואילו ישראל לא יכולה לכפות את עצמה על העולם הערבי. האפשרות האחרת היא הסכם של פשרה. הערבים ללא ספק היו מעדיפים לחיות בעולם שבו ישראל אינה קיימת, אבל השאלה היא כמה מהם מוכנים להשלים עם המציאות. אני לא חושב שאפשר להשיב תשובה מוחלטת על השאלה הזו".

קבלו בברכה את סין

 

האם הופתעת מקריסת התהליך המדיני?

"לא הופתעתי מאי ההצלחה, אבל הופתעתי מהמהירות ומהטוטליות של הקריסה. לא הערכתי שזה יקרה כל כך מהר, ובאופן כל כל מוחלט. לא הייתי עד כדי כך פסימי לפני חצי שנה".

האם עדיין אפשרי הסכם בין הישראלים לבין הפלשתינאים?

"כשראיתי את האופן שבו נוהל המשא ומתן בחצי השנה האחרונה חשבתי לעצמי, שלאנשים שעסקו בו לא הייתי נותן לקנות שטיחים. יש דברים שעושים במשא ומתן, ויש דברים שלא עושים. אני חושב שישראל והפלשתינאים צריכים לנסות להגיע להסכמי ביניים. ניסיון להגיע להסכם קבע לא יהיה חכם בזמן הנוכחי. דברים זמניים יכולים להימשך זמן רב, והמציאות שלא מאפשרת כיום להגיע להסכם קבע יכולה להשתנות. המטרה של הנושאים ונותנים צריכה להיות להרגיע את המצב. המשא ומתן חייב להיות חשאי. דיפלומטיה גלויה היא אסון.

"אני חושב שמעורבות זרה היא מכשול. תסתכל על המשא ומתן עם מצרים - הדיונים הרציניים בין ישראל לבין מצרים היו ישירים וחשאיים. צ'אושסקו ומלך מרוקו סייעו במשא ומתן, אבל הם לא היו מתווכים. זה נכון גם לגבי הסכמי אוסלו. הדברים החלו להשתבש מרגע שהחלה מעורבות זרה".

האם ארה"ב תוסיף למלא תפקיד מכריע כל כך במזרח התיכון?

"ב-200 השנים האחרונות היה המזרח התיכון שדה קרב בין כוחות זרים. בין צרפתים לבין בריטים, בין גרמנים לבין רוסים, ולבסוף - בין ברית המועצות לבין ארצות הברית. המצב הזה נגמר עם התמוטטותה של בריה"מ. קריסת בריה"מ קבעה ששני הכוחות האימפריאליים יעזבו את זירת המזרח התיכון. הרוסים - כי אינם יכולים. האמריקאים - כי אינם רוצים. האמריקאים אינם מעצמה אימפריאלית. המזרח התיכון רחוק מהם. לנפט של המזרח התיכון יש חשיבות מסחרית מבחינתם, אבל הוא לא חיוני. נפט נמצא גם בקנדה, במקסיקו, בוונצואלה ובארה"ב עצמה. לפיכך, המעורבות של ארה"ב במזרח התיכון תצטמצם. זה לא אומר שלא תהיה לה מדיניות בנוגע למזרח התיכון, אבל היא לא תהיה שחקן מרכזי כל כך. יש בארה"ב סנטינמנט לישראל, אבל איני חושב שהישראלים יכולים להסתמך רק עליו.

"מה תהיה המשמעות של הנסיגה בעניין האמריקאי במזרח התיכון? שלראשונה זה 200 שנה לא יהיו במזרח התיכון כוחות אימפריאליים. זו ההזדמנות של מדינות האזור להגיע לפתרון משלהם. יש אירוניה בכך שמדינות ערב, שמגנות את האימפריאליזם, רוצות במעורבות בינלאומית בסכסוך. לדעתי, הסכנה היא שהן גם יקבלו מעורבות בינלאומית כזו. אם מדינות ערב וישראל יגיעו להסכם בכוחות עצמן, הדבר עשוי להחזיר את המזרח התיכון למעמד שהיה לו בעבר - אחד המרכזים הגדולים של הציוויליזציה.

"אבל חשוב להבין, שגם אם הצדדים במזרח התיכון יקבלו מעורבות בינלאומית, גם אם המשחק הנוכחי יימשך, זה יהיה משחק אימפריאלי אחר. התסריט יהיה דומה, אבל השחקנים יהיו אחרים, כיוון שאמריקה לא תמלא את התפקיד שיש לה היום".

מי יחליף את ארה"ב?

ייתכן שאירופה החדשה תחזור לדרכיה הישנות. אפשרות אחרת היא רוסיה. לא ייתכן שמדינה גדולה כמו רוסיה, שסמוכה גיאוגרפית למזרח התיכון, לא תתעניין באזור. גם סין תהיה מעצמה גדולה בעתיד שתבקש לרכוש השפעה באזור, וייתכן שגם הודו. אלה יהיו הכוחות הגדולים".

רבים חזו את שקיעת ארה"ב, והיא עדיין כאן.

"ארה"ב נמצאת היום בשיא כוחה. היא לא תהיה חזקה יותר. משמעות הדבר איננה בהכרח שארה"ב תיחלש. היא תישאר הכוח המרכזי בעולם. אבל חייבים להבין, שהיא לא רוצה להיות מעצמה אימפריאלית כמו רוסיה וסין. זו פשוט לא הדרך האמריקאית".

אם זה נכון, מה היו שמונה השנים של ממשל קלינטון, שגילה מעורבות בפרטי הפרטים של הסכסוך הישראלי-ערבי?

"זו היתה תקופת מעבר. וזו היתה גם כסילות".

אי אפשר לנצח את האינטרנט

 

השיחה עם לואיס התקיימה במלון המלך דוד בירושלים, וליוותה אותה נגינתה של תזמורת באחד מאולמות המלון. קשה לחשוב על תפאורה הולמת יותר לקריאה לקהילה הבינלאומית להותיר את אנשי המזרח התיכון לנפשם. לואיס נמנה על גזע נכחד של חוקרים בעלי ידע חובק תקופות, תרבויות ושפות, שאינם מהססים לקבוע דעות נחרצות על תהליכים היסטוריים. ספרו הראשון, "The Origins of Islamism", ראה אור ב-1940. רבים מספריו תורגמו לערבית, טורקית ופרסית. בתהילתו זכה לא רק על השקפותיו בענייני השעה, אלא בעיקר הודות לעבודותיו בכמה נושאים, ובהם ההיסטוריה של האימפריה העות'מאנית, ההיסטוריה של טורקיה המודרנית, והיחס בין האיסלאם לבין הנצרות והיהדות.

האם האלימות מובנית באיסלאם?

"האלימות התקיימה בהרבה דתות. נוצרים ויהודים נהגו באלימות, 'זכור את אשר עשה לך עמלק'. האיסלאם הפך לדת מדינה בתקופת חייו של מוחמד ולכן הקשר בין דת למדינה באיסלאם היה חזק יותר מכפי שהיה בנצרות וביהדות. אני לא חושב שהאלימות היא חלק בלתי נפרד מהאיסלאם, וודאי שאינה ייחודית לאיסלאם. כאשר מדברים על דת שחובקת 1,400 שנות היסטוריה, 56 מדינות ומיעוטים גדולים במדינות אחרות, וכמיליארד מאמינים, קשה לעשות הכללות.

"לעתים אפשר לשמוע מוסלמים מתלוננים - מדוע כאשר באסקים מבצעים פיגוע טרור בספרד, הם לא מכונים 'טרוריסטים נוצרים', ואילו כאשר מוסלמים מבצעים פיגוע טרור במקום כלשהו, הם מכונים 'טרוריסטים מוסלמים'. התשובה לכך פשוטה - הטרוריסטים הם שמגדירים את עצמם. הטרוריסטים הבאסקים אינם מגדירים את עצמם לפי דתם, ואילו המוסלמים כן.

"האיסלאם הוא זהות, ולכן הוא משמש לכל דבר, גם לטרור. מדינות הן קונספציה חדשה במזרח התיכון. ספרי ההיסטוריה יספרו לך על חילופי אוכלוסין בין יוונים לטורקים בעקבות הסכם לוזאן, שנחתם ב-1923. אבל אם תקרא את הפרוטוקול של לוזאן תראה שמה שהוסכם היה שאזרחים טורקים, שהיו נוצרים, יישלחו ליון, ואילו אזרחים יוונים, שהיו מוסלמים, יישלחו לטורקיה. באופן כללי אפשר לומר שבמזרח התיכון הזהות הדתית חזקה יותר מהזהות הלאומית. הלאומיות היא דבר חדש והיא במידה מסוימת המצאה מערבית.

"אתה מכיר את הסיפור האירי? היה רופא אחד שהלך לחולה, וחברי כנופיה שאלו אותו אם הוא פרוטסטנטי או קתולי. הוא השיב: 'אני רופא שהולך לחולה'. שאלו אותו, 'אתה רופא פרוטסטנטי או רופא קתולי?'. הוא השיב: 'אני רופא אתאיסט'. ואז שאלו אותו: 'אתה אתאיסט קתולי או אתאיסט פרוטסטנטי?'

"ובכן, יש חוקר מצרי, שאינני זוכר את שמו, שכתב ספר בשם 'אתאיזם באיסלאם'. הוא דיבר על רעיונות אתאיסטיים שעלו מפעם לפעם בחברה המוסלמית, אבל הגדיר זאת 'אתאיזם באיסלאם'. הכיצד? משום שהזהות האיסלאמית חזקה כל כך, עד שגם האתאיזם נתפש כתופעה המתרחשת במסגרת האיסלאם".

האם איסלאם ודמוקרטיה הם שני מושגים סותרים?

"מבחינה תיאורטית אין סתירה בין איסלאם לבין דמוקרטיה. הדוקטרינה האיסלאמית אוטוקרטית, אבל לא דיקטטורית. לפי האיסלאם, השליט כפוף לחוק. הוא אינו נמצא מעל לחוק. באיסלאם יש מידה של סובלנות, והוא פלורליסטי. בהלכה האיסלאמית יש ארבע אסכולות. מושג מרכזי באיסלאם הוא ה'ביעה' - ההסכם בין הקהילה לבין המנהיג, הקובע חובות לכל אחד מהצדדים. המלה נגזרת מהשורש 'קנייה'. השליט צריך לקבל את הסכמת העם לשלטונו.

"ומצד אחר, האיסלאם אוטוריטרי, ובמונחים מודרניים אוטוריטריות יכולה להפוך בקלות לרודנות. הודות לאמצעים טכנולוגיים לדיכוי, לריגול, כל שליט מוסלמי היום, ואפילו יהיה זניח, נהנה מכוח רב יותר כלפי האוכלוסייה מכפי שהיה להארון אל-רשיד או לסולימאן המפואר.

"יש 56 מדינות מוסלמיות, ורק אחת - טורקיה - היא דמוקרטיה של ממש. זו עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה, אבל צריך לזכור שגם באירופה הדמוקרטיה מושרשת זה כמה מאות רק בכמה מדינות - בריטניה, הולנד, שווייץ, ארצות סקנדינוויה - ובשאר המדינות היא תופעה חדשה יחסית. ומשום שאין סתירה בין איסלאם לדמוקרטיה, ייתכן בהחלט שגם במזרח התיכון יהיו בעתיד יותר דמוקרטיות. זה ייקח אולי יותר זמן, בגלל שנקודת הפתיחה פחות טובה, אבל זה אפשרי.

"אני מייחס חשיבות גדולה לטכנולוגיית המידע. אחד ההיבטים של דמוקרטיה הוא שקשה לשקר. אם שר ישראלי ישקר במהלך משא ומתן, הדבר ייחשף בדרך כלל, ומיד יצביעו עליו כשקרן. ברודנות, לעומת זאת, קל לשקר, משום שאין מי שיחשוף את השקרים. הודות לאינטרנט, והודות לטלוויזיה הלוויינית, קשה יותר לשלוט במידע. אנשים חשופים לדעות אחרות. עצם הידיעה שקיימות דעות אחרות הוא דבר משמעותי לכשעצמו, וברודנויות הוא אינו עניין של מה בכך. המידע שזרם לבריה"מ היה אחת הסיבות לקריסתה".

מה אכפת לי מאדוארד סעיד

 

את ברנרד לואיס מלווים שני פולומוסים סוערים. האחד, החדש יותר, נוגע לגישתו כלפי הרצח ההמוני של הארמנים בטורקיה. ב-97' נתבע לדין פלילי ואזרחי בצרפת, בעקבות התבטאות בעיתון "לה מונד" שהתפרשה כהכחשת שואת הארמנים. הוא הפסיד במשפט האזרחי, שהיה למקרה-מבחן חשוב בשאלת עצמאותם של היסטוריונים. בעקבות הפרשה, חזרה בה עיריית ת"א מהכוונה להעניק לו אזרחות כבוד, וכמה מבכירי המזרחנים בארץ מתחו עליו ביקורת חריפה.

לואיס לא חזר בו מעמדתו בנושא. לפני שלוש שנים טען לואיס נגד "קביעות מוטעות" בקשר לנושא הארמני, והצביע על שתיים: האחת, הקביעה שלפיה "טבח הארמנים ב-1915 והשמדת יהודי אירופה הם ביסודם אירועים מאותו סוג". השנייה, שלפיה "כל דיון ביקורתי בטבח הארמנים שקול להכחשה הניאו-נאצית של השואה". לפי לואיס, אין דמיון בין מה שקרה לארמנים לרצח היהודים בשואה. היום הוא אומר, שאין לו עניין לדוש בנושא.

הפולמוס השני שנקשר בשמו של לואיס נוגע לספרו של פרופ' אדוארד סעיד "אוריינטליזם", שיצא לאור ב-1978. סעיד טען נגד המזרחנים המערביים, שהם מציגים את עולם האיסלאם באופן שלילי כדי לשלוט בו ולהכניעו. הספר עורר הדים נרחבים, וחלק ניכר מהאש כוונה ללואיס. מבקריו של סעיד טענו שעבודתו לקויה ושטחית, והעניין בה הוא תוצר של נסיבות חברתיות - תחושות הקיפוח של מזרחנים ערבים בארה"ב. אוהדיו טענו שאף שעבודתו אינה נקייה מפגמים, עלה בידו להצביע על כמה אמיתות יסוד. לפני שנה תורגם "אוריינטליזם" לעברית. "חרף הביקורת שאפשר למתוח עליו, הספר חיוני לכל תלמיד ותלמידה בחוגי ההיסטוריה, ובמיוחד זו של המזרח התיכון", כתבו עליו ההיסטוריונים ישראל גרשוני ושלמה זנד במאמר שפירסמו ב"הארץ" עם צאתו של הספר לאור.

האם היית ממליץ לסטודנט ישראלי לקרוא את "אוריינטליזם"?

לואיס: "רק אם הסטודנט מתעניין בפתולוגיה של חיי הקמפוס האמריקאיים. אבל אם הוא רוצה ללמוד על אוריינטליזם, הספר הזה חסר ערך. כתרומה לחקר המזרח אין לו כל ערך. ערכו היחיד שהוא מאפשר ללמוד על הלך המחשבה של אנשים רבים.

"אדוארד סעיד פשוט לא הבין כלום. העניין שהיה בספר הזה מלמד בעיקר על תחושות הקיפוח של מיעוט בארה"ב, שרוצה לזכות בהכרה".

עושה רושם שאתה עדיין חי את הויכוח הזה.

"לחלוטין לא. יש לי דברים טובים יותר לעשות. זה עימות טפשי, ואין לי עניין בו".

בחורף הקרוב ייצא לאור ספר חדש שלו, שיציג תרגומים מהשירה הערבית הקלאסית, ומהשירה הפרסית, העברית והטורקית. "המטרה היא להציג פן אחר של הציוויליזציה הזו, להראות שלא הכל זה רק מלחמות אלא יש גם צד פואטי". במאי יחגוג יום הולדת 85. גם במושגים הנדיבים של המאה ה-21 הוא נראה צעיר בהרבה מגילו, חד ועירני.

לואיס, יליד לונדון, היה בן יחיד להורים יהודים ממוצא מזרח-אירופאי. הוא התוודע בראשונה לשפה העברית בלימודי הבר-מצווה. בבית הספר היסודי למד לטינית וצרפתית. ארמית וערבית למד באוניברסיטת לונדון. אחרי לימודי משפטים והיסטוריה, נסע לפאריס ללימודי דוקטורט, ולמד גם טורקית ופרסית.

ביחסו למדינת ישראל נשמרת מידה של ערפול. לפני שלוש שנים, כשנשאל אם הוא מגדיר עצמו ציוני, השיב: "אני לא יודע מה משמעות המלה כיום. אני יודע מה היתה הציונות לפני הקמת המדינה. כמו רבים, עברתי שלבים. היו תקופות שחשבתי שהקמת מדינה עברית היא רעיון טוב והיו זמנים שחשבתי שהרעיון רע, והיו תקופות שלא הייתי בטוח".

והיום, מה הוא יחסך לישראל?

"כמובן שאני מרגיש קשר לישראל. אבל אי אפשר למדוד את זה. יש ימים שהקשר חזק יותר, יש ימים שפחות. לא הכל בחיים ניתן למדידה. ובמיוחד לא רגשות".

ישראל היא חברה מערבית לדעתך?

"ישראל היא חברה מערבית, אבל יש בה מרכיבים מתרבויות רבות, יש בה עדיין קבוצות גדולות שלא התגבשו, והדבר מהווה הזדמנות וסכנה כאחד. זה עבד יפה עד היום, אבל אינני יודע איך זה יעבוד בעתיד.

"בכל חברה יש שחיתות, אבל קיים הבדל בין שחיתות מערבית לבין שחיתות מזרחית. בשחיתות מערבית, אתה מרוויח כסף בשוק, ומשתמש בכסף הזה כדי לרכוש השפעה על השלטון. בשחיתות מזרחית, אתה משתמש בשלטון כדי לעשות כסף. שיהיה ברור - כל סוג של שחיתות אינו מוסרי בעיני. אבל קיים הבדל גדול בין השחיתות המזרחית לשחיתות המערבית. השחיתות המזרחית מסוכנת יותר משום שהיא פוגעת בחיי החברה והכלכלה. וממה שאני שומע - לא יודע, אבל שומע - מתעוררת בישראל השאלה, איזה סוג של שחיתות מתקיים בה.

"מטרידה אותי השיטה הפוליטית של ישראל. כאשר קבעו כאן את חוק הבחירה הישירה, חשבתי שהצלחתם לעשות את הבלתי אפשרי - להחליף שיטה גרועה בשיטה גרועה יותר. עכשיו חזרתם לשיטה הקודמת, אבל עדיין קיימת בעיה בסיסית. אמריקאי, או אנגלי, יודע מיהו חבר הסנאט או הפרלמנט שמייצג אותו. הישראלי לא יודע מי חבר הכנסת שמייצג אותו. חברי הכנסת לא חייבים בהסברים לציבור, אלא למנגנון המפלגתי. וזו בעיה.

"כמובן שהשיטה האמריקאית אינה מושלמת, וודאי שבמערכת הבחירות האחרונה היא לא התגלתה בתפארתה. אבל השיטה האמריקאית, וגם השיטה הבריטית, מאפשרות לדמוקרטיה לפעול. ואילו השיטה הישראלית לא מאפשרת לדמוקרטיה לפעול. ישראל צריכה למצוא את השיטה המתאימה לה. אבל השיטה הזו צריכה לאפשר לדמוקרטיה להתקיים".

אתה כמעט בן 85, ועדיין כותב ומרצה ונמרץ. מה הסוד?

"אחד היתרונות של המקצוע שאני עוסק בו, הוא שבפרישתי לגמלאות לא נאלצתי לשנות את אורח חיי. אני ממשיך לעבוד ושומר על עצמי עסוק. אני כותב, משום שיש דברים שאני רוצה לומר. ואני חוקר, משום שיש דברים שמעוררים את סקרנותי. לפני שנים רבות ישבתי עם כמה מזרחנים, ושאלנו את עצמנו מדוע נכנסנו למקצוע. היו הרבה תשובות, ואני זוכר תשובה אחת, של מזרחן צרפתי: 'אני עוסק במזרחנות, משום שזה מהנה אותי'. כך שאני מניח שזו גם התשובה שלי - אני נהנה מזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו