בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סוף עונת התפוזים" - הגרסה המתוקנת

האתר החדש "mooma" מציע אנציקלופדיה למוסיקה ישראלית ו-33 ערוצי רדיו

תגובות

רוב תושבי העולם אוהבים מוסיקה. אבל גזירה אכזרית קובעת שרק מעטים מסוגלים לעבוד ליד המחשב ולהקשיב למוסיקה במקביל. נכון לעכשיו, ברוב תחנות הרדיו באינטרנט מקווים שהגולשים בני דורנו יתברכו בכישורי חלוקת קשב טובים יותר משל קודמיהם מתחילת העשור, חלוצי הגלישה ברשת. למאות תחנות הרדיו הרב ערוציות הקיימות כיום ברשת הצטרף ביום שישי האחרון אתר "mooma" - מיזם מושקע שבחברת "קשת אינטרקאטיב" עבדו על הקמתו במשך יותר משנה.

מנהלי החברה רואים ברדיו האינטרנטי שלב ביניים לקראת עידן הטלוויזיה האינטראקטיווית. לדברי מנכ"ל "קשת אינטראקטיב", גיא בהר, בהנהלת החברה הבינו לפני שנה שאין זכיינית טלוויזיה שתוכל לשרוד בעולם רב ערוצים עם שני ימי שידור שבועיים בלבד. לכן הוקמה החברה, שתפקידה לתת "שירותים משלימים" בקשת. אתר "mooma" ("שם אבסטרקטי שיוצר מותג נפרד", לדברי בהר) נחלק לשלושה חלקים עיקריים: רדיו ובו 33 ערוצים, אנציקלופדיית מוסיקה הכוללת 3,000 ערכים ישראליים ובינלאומיים, וכתבות מגזין.

עלות ההקמה של "קשת אינטראקטיב" כולה (האחראית גם לערוץ ביפ, אתר "הכספת און-ליין", ואתר שידורי "קשת") בשנה החולפת הגיעה לעשרה מיליון דולר. "mooma" לא מבקש להיות אתר רדיו בלבד, אלא אתר תוכן למוסיקה ישראלית ולועזית, שיגיש כתבות מגזין ואנציקלופדיה שתהיה "כלי עבודה" לכל המתעניינים במוסיקה ישראלית ותאפשר גם לשמוע שירים להדגמה.

האחראים על האתר הם ברובם אנשי גל"צ, שעושים את עבודתם ללא ציניות ומתוך תחושת שליחות. אפשר היה להתפייט פה על ניצולם של בעלי האידיאולוגיה על ידי הקונצרנים הגדולים - וזה בדיוק המקרה - אבל ימים יגידו אם יש סיכוי שמ"mooma" ייצאו נשכרים גם הגולשים שונאי התאגידים, אלה שמאמינים שבישראל יכולה לפעול יותר מתחנת מוסיקה פופולרית אחת. ימים יגידו, מפני שרק הזמן וחוקי והכלכלה החדשה יקבעו אם המפעל הזה יצליח לשרוד, ואם הגולשים לא יתייחסו לערוצי המוסיקה האלטרנטיווית שבו כאל כאב ראש. לשם כך תידרש עריכה מוקפדת של הערוצים האלה, שתחסוך מהמאזינים את ההיתקלות בכל הצקה אלקטרונית חדשה שצצה ברדיו. משימה חינוכית, אם כן, אינה מלה גסה ב"mooma".

יואב קוטנר הוא העורך הראשי של האנציקלופדיה באתר; אילת יגיל, האחראית על החלק הבינלאומי באנציקלופדיה, עבדה בעבר בניהול הלייבל "וורנר" בהד ארצי; יורם רותם ערך את הערכים הנוגעים למוסיקה ישראלית באנציקלופדיה; נגה טל ערכה את הערוצים העבריים ברדיו, וכך גם נעמה יוגב (הדי ג'יי מהתוכנית "חלומות בהקיציס"). דדי סיטון, איש רדיו תל אביב לשעבר, הוא האחראי על הערוצים השונים ברדיו, דני קרפל אחראי לתחום הג'ז, וצחי רולניק אחראי על המוסיקה האלטרנטיווית.

כל הנוגעים בדבר מאסו סופית בתחנות הרדיו הקיימות, שבהן מוסיקה שהיא מעט שונה מוכרזת מיד כ"אלטרנטיווית" ונכלאת במסגרות שידור לוחצות. הם הקימו ערוצי שידור מפולחים, ערכו שעות של מוסיקה לפי טעמם, והציבו ממשק משתמש נוח במיוחד. מחשב סביר עם חיבור מודם ביתי של 56 קילובייט לשנייה עמד יפה במשימה.

האנציקלופדיה מוקפדת. יואב קוטנר, שכתב את הערכים הישראליים, לא חסך פרטים מהקוראים. בערך "ברי סחרוף" למשל, יש פירוט של ארבע תקופות בחייו: ילדותו בבת ים, נגינה בלהקות, העבודה עם פורטיס, ופריצתו קדימה כסולן. לצד הסקירה הביוגרפית נפתח חלון מצד ימין של המסך, כל המקושרים לסחרוף במהלך השנים נחשפים, ואפשר לגלוש ישירות אליהם. כך למשל: פורטיס, ביקיני, חיים לרוז, מיכה שטרית, ועוד. קוטנר הפנים כמה לקחים מעריכת הסדרה "סוף עונת התפוזים", וכך ערכים כ"אתניקס" ו"ריטה" זוכים לסקירה מקיפה לא פחות מסחרוף. בערך "אתניקס", לא יאומן, אפילו נכלל המשפט "שינו את פני המוסיקה הישראלית". ולזה יקרא תיקון, שהרי מי שהתכופף במקרה לקשור את שרוכי נעליו מול הסדרה הטלוויזיונית ההיא החמיץ את הדקה שבה הוזכרו חברי אתניקס ברוק הישראלי.

בערך העוסק בריטה כבר משתלט הקיטש, והיא מתוארת כ"ילדה הדחויה מאיראן שגדלה להיות הזמרת המצליחה בישראל". לא פחות. אבל גם במקרה הזה, הביוגרפיה נסקרת בקפידה מפורטת, אף שמדובר בנציגה הבולטת ביותר של הפופ המסחרי.

ניסיון להכות את התקליטייה עלה יפה, אם כי אולי זו לא חוכמה: זה השבוע הראשון לפעילותו של האתר שעומד להתרחב בכל יום. כך למשל, האלבום "תיקיות" של רונן בן טל - פריט מבוקש אצל אספנים - לא נסקר, וכך גם האלבום של הצ'רצ'ילים (שככל הידוע, זוכים אצל קוטנר דווקא למקום של כבוד, ובצדק).

כל אנציקלופדיה מציגה, כידוע, את טעמו של העורך. אולם במקרה הנוכחי, ניכר שלא נעשה כל ניסיון להשפיע ולעצב מראש את טעמם של הגולשים, וגם זו בחירה. לצד דני סנדרסון נסקר ערן צור, לצד פוליאנה פרנק נסקר יזהר אשדות. גודש הפרטים המופיעים על כל יוצר מונע מהטקסט להיקרא בדרך שיכולה להסגיר עמדה כלשהי.

33 ערוצי הרדיו ב"mooma" מרתקים: שמונה למוסיקה ישראלית לסוגיה (כולל אלטרנטיווית ומזרחית), שישה ערוצי רוק, שישה ערוצי פופ, שישה ערוצי אלקטרוניקה, שניים למוסיקה שחורה, שניים לג'ז ושלושה ערוצים נושאיים - פסקולים, "אהבה דוקרת" ו"אהבה מתוקה". בעתיד יהיו שם גם ערוצי מוסיקה קלאסית, מוסיקת עולם, אולדיז, מוסיקת ילדים, ועוד.

כותבת שורות אלה התנפלה בשמחה על ערוץ המוסיקה האלטרנטיווית הישראלית, רק כדי לגלות שאינו לפי טעמה, וגם התאכזבה שאינו בעל עומק היסטורי. אין ערוץ מוסיקה אלטרנטיווית ישראלית משנות ה-80, ואיך בכלל אפשר להתייחס למוסיקה אלטרנטיווית ללא "להקה רטורית", כרומוזום, ז'אן קונפליקט ויוסי אלפנט? גם ערוץ אחר בעל פוטנציאל, "הגדולים של השמונים", הוא מסחרי מדי וכולל פחות מדי "ניו אורדר", "יאזו", "קיור" נושנים וליריים ו"סמית'ס".

ערוצי המוסיקה הישראלית: "המאה ה-21" , "רוק ישראלי" ו"שירים בלחש" עמדו יפה במשימה. ניכר רצף נעים ומלודי של ערן צור, משינה, נמרוד לב, פוליאנה פרנק וגרסת גיטרות מחדשת ל"אשליות" של נסים סרוסי.

יצוין לטובה "מומיקס" - ערוץ של מיקס מוסיקלי נבחר של עורכי האתר, שהקפידו על מוסיקה איכותית ונעימה להאזנה (דיידו, פאן לאבין קרימינלס ועוד). גם שאר הערוצים, כמו ערוץ המועדונים, נשמעים מבטיחים.

אבל הערה אחת לא מאד שולית: חייבים להקפיץ את רמת הטקסטים בכתבות המגזין ובאתר בכלל. אי אפשר, פשוט אי אפשר, לכתוב בכותרת המשנה בכתבה על הזמרת הקנדית הצעירה נלי פורטאדו: "יפה כמו מלאך, אומרים שיש לה קול מדהים, ילדת טבע עם שתי עיניים כחולות, רק בת 22 עם מיליון מעריצים". צאו ובדקו מגזינים מחו"ל, ואפילו את "אציקלופדיית יאהו", ותגלו שטקסטים חריפים ומאופקים יקפיצו את האתר מדרגה.

השקעה של 10 מיליון שקל

עבור אנשי "קשת אינטראקטיב" מומה הוא חלק מניסיון לתפוס עמדה מובילה ברשת הישראלית. ומבחינתם, זו רק ההתחלה. בשנה האחרונה עומלים עשרות עובדים של קשת אינטראקטיב (חברת בת של זכיינית ערוץ 2) על שורת מיזמי אינטרנט. על פי הדו"ח הכספי של קשת לשנת 2000, השקיעה החברה 10.5 מיליון שקל בהקמה ובתפעול של אתר הזכיינית, אתר הכספת שמאפשר לגולשים לשחק בגרסה וירטואלית של השעשועון, אתר לצעירים, "ביפ", שילווה ערוץ טלוויזיה בשם דומה שישודר במסגרת החבילה הדיגיטלית של הכבלים ואתר המוסיקה "מומה" שהיה לב פעילותה של החברה בחודשים האחרונים. חלק מההשקעות, כמו ההשקעה בחוות שרתים בעלות של חצי מיליון דולר, נועד ליצור תשתית לתמיכה באתרים אך גם לאפשר לחברה להקים בעתיד עוד מיזמי אינטרנט.

בדומה לאתרי מוסיקה פופולריים בעולם (שאגב, מדווחים עדיין על הפסדים) אמור מומה להתפרנס בעיקר מפרסומות. עם זאת, בחברה אומרים כי האתר יוכל להשיג הכנסות נוספות משיתוף פעולה עם חברות טלפון סלולרי, ממכירות מוצרים נלווים (כמו דיסקים) לגולשים שיגיעו דרך מומה לאתרי סחר אלקטרוני, וממכירת ערוצי רדיו ותוכן מוסיקלי לאתרים שונים או לתחנות רדיו.

לדברי מנכ"ל קשת ואחד מבעלי המניות בקשת אינטראקטיב, אורי שנער, "הרשת נמצאת בשלב התפתחותי נמוך ובעיקרה מורכבת מטקסט, אבל היא מתקדמת בצעדי ענק. תוך שלוש שנים טלוויזיה אינטראקטיווית תהיה דבר טבעי, וכל מי שמייצר תוכן ואין לו רגל בעתיד הזה עשוי לגלות כי הוא צועד במקום".

הבחירה במוסיקה, אומר שנער, נובעת בין היתר ממניעים טכנולוגיים. לדבריו, "באופן היסטורי, הקול מקדים את התמונה. לעת עתה נוח יותר להעביר מוסיקה ברשת, אבל בהתאמה קלה יחסית אפשר לשדר דרך מומה גם קליפים". עם זאת הוא מקפיד לסייג את החזון: "אני לא בטוח שנוכל להראות רווח מהיר. יש לנו הרבה תוכניות, אבל נמתין תחילה לראות כיצד מומה מתקבל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו