בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיש שגילה את אמריקה

תגובות

מדוע נקראת היבשת המערבית אמריקה? מדוע אינה נקראת קולומביה, על שם האיש שגילה את היבשת החדשה לאירופאים? מדוע היא נקראת על שם אמריגו, שתפקידו היה הרבה יותר קטן?

בחירת השם אומרת שהתובנה חשובה מהמעשה. קולומבוס, בעל המעשה הנועז, האמין שהגיע לאסיה. הנווט אמריגו וספוצ'י, לעומת זאת, תפש שזו יבשת חדשה. בכך שינה את תפישת-העולם של כל בני-אנוש מאז והלאה.

יונתן רטוש לא עשה שום מעשה גדול. מחוץ לתחום השירה נכשל בכל מעשיו; הוא לא הצליח להקים תנועה, כפי שביקש, קומץ האנשים שאסף התפזר, אבל כאשר קבע שקמה בארץ אומה עברית חדשה, שינה את תפישת-העולם של דורו והדורות הבאים. גם מי שהתנגדו לו, גם מי ששללו את תפישתו בתכלית, גם מי שהיו אדישים לה - כולם חשבו וחושבים מאז בקטגוריות חדשות.

יש לקלף את האמיתה הזאת מכל המסקנות שהסיק ממנה, שלא בטובתה ושלא בטובתו. לדוגמה: שלאומה העברית החדשה שייך רק מי שנולד בארץ, הגדרה ביולוגית שהוציאה אותו עצמו ואת רוב חסידיו מהכלל (אוריאל הילפרין-שלח-רטוש עצמו נולד בחו"ל, וכך גם חסידיו הראשונים, אהרון ליפץ-אמיר, בנימין קמרשטיין-תמוז ועוד); שלילת קיומו של עם יהודי; שלילת קיומה של אומה ערבית או אומות ערביות; טיפוח הקשר הרומנטי לפולחני העברים הקדמונים (דבר שהדביק לקבוצתו את תווית-הגנאי "כנענים", אחרי שנפוצה השמועה שקבוצת חסידיו בפלמ"ח ערכה פולחן של ריקודים מסביב לעשתורת עירומה, בתו של אישיות ידועה. הקבוצה גורשה מהפלמ"ח); יצירת החזון של "ארץ עבר", ממלכה עברית מהים עד הפרת.

ההרגשה שנולד בארץ משהו חדש, שאינו המשך ישיר של ההוויה היהודית, ריחפה באוויר בשנות השלושים והארבעים הראשונות. היישוב העברי התחזק בעקבות גל-ההגירה המאסיווי מגרמניה ומפולין ("העלייה החמישית"), ששינה את פני היישוב מבחינה חומרית ורוחנית. מלחמת-העולם הביאה לפריחה כלכלית ולתיעוש בקצב מואץ, בעקבות הצורך לספק את צורכיהם של חצי מיליון חיילים בריטים.

בכתב ובעל-פה השתרש שימוש במונחים "עברי" ו"יהודי", בלי שאיש החליט על כך במודע: היישוב העברי לעומת הגולה היהודית, צבא עברי, צי עברי לעומת הדת היהודית, חייל עברי, איכר עברי, אדמה עברית, עבודה עברית, תעשייה עברית לעומת עלייה יהודית, שתדלן יהודי, מסורת יהודית ועוד. כמעט מאליו נולד ההבדל בין אומה עברית ועם יהודי.

הדבר היה בלתי-נמנע. אי-אפשר לקחת מאות בני-אדם, לטלטל אותם מארץ לארץ, מהוויה להוויה, מאקלים לאקלים, משפה לשפה, ממציאות גיאו-פוליטית אחת לאחרת, בלי שיחולו בהם, ובעיקר בצאצאיהם, שינויים מפליגים. כך קרה בארצות-הברית, כך קרה בקנדה, באוסטרליה, בברזיל, בארגנטינה ובכל שאר ארצות-ההגירה. רטוש נתן לדבר שם והעביר את הדברים מהלא-מודע אל המודע. בכך השפיע על כולנו.

קראתי את דבריו בראשית שנות הארבעים. ידידי הסופר-הפסל בנימין תמוז, חסיד מושבע של רטוש, הראה לי חוברת משוכפלת, סודית ביותר: תזכיר שכתב רטוש בשביל אברהם שטרן ("יאיר"), ובו ניסה לשכנע אותו להפוך את ארגונו (שנקרא לימים לח"י) לתנועה מהפכנית עברית ברוח דבריו. התרשמתי מן היכולת של המחבר לבנות שיטה אידיאולוגית שלמה, וגם מהשפה העברית הצחה והנוקבת שלו. יאיר הושפע רק חלקית. אך השפעת רטוש ניכרת היטב בנאום-ההגנה של אליהו בית-צורי בבית-המשפט בקהיר, אחרי שהשתתף ברצח הלורד מוין. בדבריו דחה בית-צורי את האידיאולוגיה הציונית והציג את עצמו כלוחם-שחרור של הארץ.

תמוז ביקש להפגיש אותי עם רבו. ואכן, נפגשנו בקפה גדנסקי ברחוב יבנה בתל-אביב. רטוש היה מבוגר ממני ב-14 שנה, הייתי כבן 20 ונראיתי צעיר בהרבה.

הייתי אמור להיות נער השותה את דבריו של מנהיג נערץ. בניגוד למצופה, לא התרשמתי ממנו עמוקות. אולי השפיעה עלי גם צורתו החיצונית, שהיתה רחוקה מזו של גלגמש ושמשון, אף שהיה ייחוד בעצם כיעורו.

הוא הסביר לי שרק מי שנולד בארץ הוא עברי בן האומה העברית. הוא פסל כל זיקה ל"עדה" היהודית בעולם, והתנגד נחרצות להגירת יהודים לארץ. הבעתי ספק בדבר הגיון הדברים: הרי היהודים הבאים לארץ יולידו כאן ילדים שיהיו, לדבריו, עברים. מדוע לא יתייחס אל היהודים לפחות כפי שהתייחסו הרומאים לפרולטרים, אזרחים שכל תרומתם למדינה היא ייצור צאצאים ("פרולס")?

רטוש נעלב, ועד יום מותו, ב-1981, לא השיב לי שלום כשהיינו נפגשים באקראי ברחוב דיזנגוף, ליד קפה "ביתן". אגב, לימים נפוצו גרסות שונות על שיחה זו, חלקן שטותיות למדי, של אנשים שלא נוכחו, כמובן, בפגישה, שהתקיימה בארבע עיניים.

באמצע שנות הארבעים הקמתי עם כמה חברים קבוצה אידיאולוגית חדשה, קבוצת "במאבק", שקבעה גם היא שקמה בארץ אומה עברית חדשה, אך הגיעה למסקנות הפוכות משלו. במקום לנתק את הקשר עם היהודים, הכרנו בזיקה הדדית בין האומה העברית החדשה והעם היהודי בעולם, כדוגמת הקשר בין אוסטרליה, למשל, לבין הארץ-האם והתרבות-האם הבריטיות. במקום לשלול את קיומה של הלאומיות הערבית, הצענו לתמוך בה ולכרות ברית בינה ובין התנועה הלאומית העברית. במקום לחלום על אימפריה עברית ב"ארץ עבר", הצענו "השתלבות במרחב השמי", שלוש מלים שנכנסו אחר-כך למילון הישראלי. על פי העיקרון של "כל הכושים אותו הדבר" הדביקו גם לנו תווית של "כנענים".

רטוש היה בן זמנו. בדיעבד, אני תמה על הגבולות הצרים של המהפכנות שלו. הוא שלל את הציונות מכל וכל, אך היו בתורתו הרבה נימות ציוניות. השלילה המוחלטת של העם היהודי לא היתה, לדעתי, אלא הקצנה של הנימה האנטישמית, שהיתה חבויה בקושי באידיאולוגיה הציונית לפני השואה (ראה, לדוגמה, יומני הרצל). ההכחשה הטוטאלית של קיום אומה ערבית דמתה לסיסמה הציונית "עם ללא ארץ לארץ ללא עם", תרופה למצפון הציוני, בעל רגשי-האשמה הבלתי-מודעים, המנסה מאז ימי אחד-העם להתמודד עם העובדה שהגשמת הציונות באה על חשבון חורבנו של עם אחר.

השפעתו הישירה של רטוש לא חרגה מעולם מעבר לקומץ קטן של חסידים. הרומנטיקה הכנענית (שאותה ירש רטוש מקודמו, עדיה גורביץ-חורון), לא דיברה אל לב דור הפלמ"ח, המעשי והביצועי כל-כך, וההגזמות האידיאולוגיות שלו לא התאימו לרוחו האנטי-אינטלקטואלית של הדור הצעיר - אותו דור צעיר "עברי" שעליו ביסס את כל תקוותיו.

ממרחק של יותר ממחצית המאה אפשר לתמוה על כך, שביישוב הקטן של חצי מיליון נפש נולד שפע של רעיונות מהפכניים וקבוצות אידיאולוגיות שהרהיבו עוז לשנות את פני הארץ והמרחב, בעוד שכיום, במדינה חזקה ועשירה של שישה מיליון, שוררת רוח נכאים של "אין פתרון".

אורי אבנרי הוא עיתונאי, חבר כנסת לשעבר, מראשי גוש שלום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו