בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זיכרון ותודעה לאומית

Highlanders: A Journey to the Caucasus in Quest of Memory

תגובות

Yo'av Karny. Farrar, Straus and Giroux, 24.95$ .436 pp

זהו ספר שיש לו כמה וכמה ממדים אך ביסודו שתי עלילות סיפור מפורט, לעתים מפורט מדי, של המאבקים האתניים והדתיים המפותלים באזורי הקווקז בתקופה הפוסט-סובייטית והתחקות אחרי מעלליו המפותלים לא פחות של הזיכרון ההיסטורי אחרי שנות שלטון קומוניסטי.

יואב קרני הוא עיתונאי ישראלי היושב בארה"ב, ומזמן לא קראתי ספר כה מרתק שנכתב בידי ישראלי על נושא שאינו ישראלי. עם זאת, הרקע הישראלי והיהודי של המחבר מוסיף לספר הרבה תובנות, ובעיקר אמפתיה, שהיא לעתים ביקורתית אך אינה מאבדת את החום האנושי שלה.

במשך כמעט עשור שנים חרש קרני, בשליחותם של עיתונים אמריקאיים, את הרי הקווקז ועמקיו והתוודע לעשרות העמים והעממים היושבים שם. במקביל חרש גם את הספרות ההיסטורית, אך דווקא משום שאינו היסטוריון אקדמי הוא מצליח בתיאורי האנשים והמקומות שבהם פגש, ומעביר בצורה בלתי-אמצעית את מה שמריץ ומניע קבוצות אתניות לנסות לשמור את זהותן, ומה מקורות הסכסוכים המרובים שבין הקבוצות השונות.

כך, למשל, ניצב קרני כמעט מיואש מעיקשותם חסרת הפשרות של הצ'צ'נים, המביאה חורבן והרג לעמם, אך יחד עם זאת משמרת את העם הזה ואת זהותו, בעת שעמים קטנים אחרים, כמו הבלקארים למשל, כופפו את ראשם לעול הרוסי והסובייטי מתוך מה שיהושפט הרכבי המנוח היה בוודאי מכנה "שיקולים רציונליים", ונכחדו כמעט לחלוטין. מי שמע על הבלקארים? יש להניח כי בעוד דור או שניים ייעלמו לחלוטין, ואיש אפילו לא יזכור כי היו שוחרי שלום מתונים ורציונליים.

ניתן ללמוד מספרו הרבה יותר מאשר מהרבה מאמרים מלומדים, משופעי מתודולוגיה וביבליוגרפיה, על גבורתם והרסנותם העצמית של הצ'צ'נים, על עומק הטינה והאיבה בין ארמנים לאזרים, על קלחת העמים והשבטים של דאגסטאן, על המגמות השונות באיסלאם המתגלה מחדש על חורבות האימפריה הסובייטית.

לא נעדרים גם פרקים מרתקים על שלוש הרפובליקות האוטונומיות של הצ'רקסים בתחומי רוסיה, על יהודי ההרים דוברי הניב הפרסי, שהנאצים במלחמת העולם השנייה היססו אם לשייך אותם לגזע השמי מחמת זיקתם לאיראנים האריים, ואפילו על שרידי הרוסים-אורדתודוקסים שומרי השבת, סובוטניקים, שאנו מכירים אותם גם בארץ ממשפחות דוברובין, קלישוב וסזונוב הגליליות.

מרתק במיוחד הוא מפגשו עם הפזורה הצ'צ'נית בממלכת ירדן, שאחד מדובריה - רק במזרח התיכון קורים דברים בלתי אפשריים כאלה - ד"ר פאחר אלדין דאגסטני, היה ראש המשלחת הירדנית לשיחות המים עם ישראל בעקבות הסכם השלום הישראלי-ירדני. רק ישראלי יכול היה לעמוד על עומק ציונותו של פלג זה של הצ'צ'נים, שגלה בסוף המאה הקודמת לאימפריה העותמאנית ומצא עצמו לימים בסוריה ובירדן. תיאור ביקורו של קרני את המשפחות הצ'צ'ניות בירדן כאילו לקוח מסרט מרתק.

וכמובן גם חלקם של הכוזרים העלומים לא נפקד, אך כאן כמובן העיתונאי קרני אינו מצליח יותר ממה שהצליחו היסטוריונים וחוקרים רוסים ויהודים במשך עשרות בשנים. הזיכרון העמום קיים, העובדות ההיסטוריות הידועות והבדוקות מועטות, והעקבות אינם גלויים כלל.

כחוט השני עוברת בספרו של קרני גישה אמביוולנטית כלפי ההתעוררות הלאומית בקווקז. הוא מתפעם מכושר ההישרדות, אך גם נחרד מן האיבה המתפרצת. הוא גם יודע להתייחס באירוניה הראויה לתיאוריות דמיוניות לחלוטין של דוברי תנועות לאומיות שונות ומשונות, הטווים מחוטים דקים של זיכרון מעומעם ציטטות לא ברורות מהיסטוריונים קלאסיים, ועדויות ארכיאולוגיות דלות ארג גס ותוקפני של זהויות מפוקפקות. דווקא מי שגדל - כקרני - על מיתוסים לאומיים ציוניים יודע היטב להבחין בין זיכרון שאכן נשתמר לזיכרון מדומיין, אם להשתמש בלשונו של בנדיקט אנדרסון.

מעל לכל קרני מראה היטב בדוגמאות לאין ספור כיצד הזיכרון ההיסטורי אינו סטטי, וכיצד זהויות לאומיות הן פלסטיות, לובשות ופושטות צורה, ומשמשות כחומר ביד היוצר בשירותם של מדינאים ואידיאולוגים.

עם זאת, בהקשר של הוויכוח המתודולוגי בין חוקרי הלאומיות שקרני מודע לו היטב ברור כי כל זהות מדומיינת זקוקה לתשתית עובדתית היסטורית. קרני מראה שוב ושוב כי הדמיון תמיד מתייחס למציאות, מפאר אותה, מעצים אותה, לעתים מזייף אותה במצח נחושה, אך אין הוא בודה אותה יש מאין.

מעל לכל מורגשת לאורך כל הספר הנוכחות האימפריאלית הרוסית בת מאות השנים. קרני מתאר היטב כיצד מה שקורה בקווקז, בין אם מדובר במלחמה העיקשת והנואשת של הצ'צ'נים או בסכסוך נאגורנו-קאראבאך, אינו רק תגובה להתפוררות בריה"מ והאידיאולוגיה האוניוורסלית והמבוללת שלה, שביקשה ליצור מודל חדש של אדם סובייטי.

הנוכחות הסובייטית בקווקז נשענה על מאות שנים של התפשטות אימפריאלית רוסית, ומבחינה זו היתה בריה"מ, בייחוד בקווקז, יורשתה ההיסטורית של האימפריה הצארית. אפילו מצביאים וכובשים רוסים כמו גנרל אלכסיי ירמולוב נקבצו לתוך הפנתיאון הסובייטי.

הצ'צ'נים ממשיכים במאבקם כיום לא רק בגלל זיכרון הדיכוי והגירוש של תקופת סטלין, אלא בגלל מלחמת החורמה הרוסית שנמשכה עשרות שנים נגד האימאם שאמיל, שגיבש בדאגסטאן ובצ'צ'ניה במאה הי"ט קהילייה מוסלמית שניסתה ללא הצלחה, במלחמת גרילה הררית עקובה מדם, לעצור את ההתפשטות האימפריאלית הרוסית. למרות שלא היה צ'צ'ני, שאמיל נחשב היום גיבורם ההיסטורי של הצ'צ'נים במאבקם לעצמאות לאומית.

אנו כאן כל כך טרודים בעניינינו, עד שידיעות בינלאומיות בטלוויזיה הישראלית מוצגות בתור "והנה חדשות מן העולם", כאילו שאנו חיים בחלל החיצון או באיזו בועה פנימית. כל ישראלי הטרוד בסוגיות הלאומיות שלנו ושל שכנינו ראוי שיקרא ספר זה. אני מקווה שיימצא לו מו"ל עברי כדי לדעת שיש עולם, ויש בו גם עמים אחרים שיש להם בעיות, שעם כל היותן שונות כל כך משלנו, אולי הן בכל זאת לא כל כך שונות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו