בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סודותיה של אנה פרנק

בכל הגרסאות שפורסמו מיומנה של אנה פרנק נעדרו חמישה עמודים שצינזר אביה, אוטו פרנק. העמודים החסרים עסקו ביחסי הוריה ובאיבתה לאמה. לאחר מות האב התגלו העמודים ולאחרונה רכשה אותם ממשלת הולנד ועומדת לפרסמם. הנוסח המלא של העמודים המצונזרים הגיע למוסף "הארץ" ומתפרסם כאן לראשונה

תגובות

ב-7 בפברואר 1944 התנהלה מריבה שגרתית בין אנה פרנק, שהיתה אז כמעט בת 15, לבין אמה אדית. לאחר ויכוח ארוך השלימו השתיים. "אמא שתקה ואני נאלצתי, כעבור רגע, לתת לה נשיקת לילה טוב. המאורע אולי היה חסר חשיבות, אבל אני מתרגזת מכל דבר", כתבה אנה למחרת. במלים אלו מסתיים המכתב של אנה לחברתה הדמיונית קיטי כפי שהוא מוכר למיליוני קוראים ברחבי העולם. אבל רק לאחרונה התברר שאביה של אנה, אוטו, החליט להשמיט מהמכתב הזה 47 שורות. הוא לא היה מעוניין לחשוף את הביקורת הקשה שמותחת אנה בהמשך המכתב על נישואי הוריה.

לפני כמה שבועות פורסמה בהולנד הגרסה המלאה של היומן, הכוללת גם את 47 השורות שהסתיר אוטו פרנק. "אני כנראה בתקופה של מחשבות ולכן חשבתי גם על נישואיהם של אבא ואמא, בשבילי היתה זאת תמיד דוגמה לנישואים אידיאליים. הם אף פעם לא רבו, אף פעם לא היו להם פנים זעופות, הרמוניה מושלמת וכו' וכו'. אני יודעת משהו על עברו של אבא ומה שלא ידעתי דמיינתי; אני חושבת שאני יודעת שאבא נשא את אמא לאשה מפני שחשב שהיא מתאימה למלא את תפקידה של אשתו", כותבת אנה בהמשך המכתב שהוחבא עד כה. "אני חייבת לומר שאני מעריצה את אמא על היכולת שלה למלא את המקום הזה, ועד כמה שידוע לי היא מעולם לא התלוננה ולא קינאה. לא קל לאשה מאוהבת לדעת שהיא לעולם לא תתפוס את המקום החשוב ביותר בלבו של בעלה, ואמא ידעה זאת. אבא העריך את אמא בגלל זה ואת אופייה הטוב. למה שיתחתן עם מישהי אחרת? האידיאלים שלו כבר נעלמו והוא כבר לא צעיר".

כדי להבין את הסיבות שהניעו את אוטו פרנק לגנוז את ההרהורים הללו של בתו חייבים לחזור כמעט 60 שנים לאחור. ב-12 ביוני 1942 החלה אנה פרנק לכתוב ביומנה. היא המשיכה בכך עד 1 באוגוסט 1944. כשלושה חודשים לאחר שהיא ובני משפחתה השתכנו בדירת המסתור בבית האחורי ברחוב פרינסנחראחט 263 שבאמסטרדם, החליטה אנה לעצב את היומן בצורת מכתבים. למעשה היא חיברה את יומנה פעמיים. ב-28 במארס 1944 פנה שר החינוך הגולה של הולנד, גריט בולקסטין, לתושבי ארצו וביקש מהם לתעד את תקופת הכיבוש הנאצי למען הדורות הבאים. למחרת כותבת אנה לקיטי בעניין זה: "שערי בנפשך, מה מעניין יהיה הדבר, אם אפרסם רומן על המחבוא. לפי השם בלבד יחשבו הכל, שזה רומן בלשי". כעבור זמן קצר החלה אנה לשכתב את יומנה על ניירות העתקה צבעוניים.

שלושה ימים לאחר שכתבה את הקטע האחרון ביומן נעצרה משפחתה של אנה על ידי הנאצים. האם, אדית, מתה ב-6 בינואר 1945 באושוויץ, מרעב ומאפיסת כוחות. אנה ואחותה מרגוט הועברו למחנה הריכוז ברגן בלזן. שתיהן מתו בחורף 1945 מטיפוס. אוטו פרנק היה היחיד ששרד.

עם שחרור אושוויץ חזר אוטו לאמסטרדם. "אני בריא ומחזיק מעמד, למרות הידיעה המעציבה על מות אשתי. לו רק אמצא שוב את הילדות", כתב אז אוטו לקרובי משפחתו בשוויץ. רק ביוני 1945 נודע לו לבסוף, שאנה ומרגוט כבר אינן בין החיים. עוד באותו יום קיבל אוטו את יומניה של בתו. מיפ חייס, שעזרה למשפחה להסתתר בבית האחורי, מסרה לידיו את מחברותיה של אנה ואת 327 הדפים הצבעוניים, שגם עליהם כתבה חלק מיומנה. בחודשים הבאים החל אוטו לסדר את הדפים, הדפיס חלקים מהם ושלח לבני משפחתו כדי לשמוע את דעתם. הוא גנז את הקטעים, שבהם מכפישה אנה את אמה וכן חלקים אחרים שבהם מהרהרת הנערה על מיניותה. את השאר מסר אוטו לידידו, שהתבקש לתקן את שגיאותיה הדקדוקיות של אנה.

הייתי יכולה לסטור לאמא

בספרה "הנערה אנה פרנק" (שלאחרונה ראה אור בעברית בהוצאת דביר) כותבת מליסה מילר, שהאב התלבט ארוכות אם לפרסם את היומן. אוטו סבר שכתביה של נערה מתבגרת בת 14 אינטימיים מכדי לפרסמם, ובנוסף, אף על פי שאנה הבהירה היטב את רצונה להיות סופרת מפורסמת, היא גם הבהירה שיומנה נועד רק לה עצמה. לבסוף החליט שהפרסום יהיה לרוחה של בתו.

פרנק האב יצר למעשה גרסה שלישית של היומן, שהורכבה משילוב שתי הגרסאות של בתו תוך שינויים סגנוניים. בגרסה הזאת לא נכללו חלקים שלדעת האב פגעו בפרטיות בתו או בפרטיותם של בני משפחתו. במארס 1947, לאחר חיפושים ממושכים אחר מו"ל שיסכים לפרסם את היומן, יצאה לאור בהולנד המהדורה הראשונה שלו. בנובמבר 1953 התחתן אוטו בשנית עם אלפרדה "פריצי" גיירינגר-מרקוביץ, שהכיר בטרנספורט השיבה מאושוויץ להולנד.

"עד מותו החזיק אוטו פרנק בכל הזכויות על היומן של בתו, ופעל כל העת בעצמו כדי לקדם את הנושא. אפשר לומר שזה היה הנושא היחיד כמעט, שבו התעסק מאז תום המלחמה", מספרת אווה קורלניק מסוכנות פרסום הספרים הבינלאומית "ליפמן", הממונה על הקשר עם הוצאות ספרים ברחבי העולם בעניין פרסום יומנה של אנה פרנק. "בצוואה שלו הוא הוריש את כל הזכויות על היומן לקרן אנה פרנק בבזל. כל ההכנסות מפרסום הספר וכן מסרטים שנעשים מהסיפור מועברות לתרומות. כתבי היד המקוריים של היומן הועברו לידי ממשלת הולנד. הסוכנות שלנו אחראית על ההתקשרויות עם הוצאות ספרים בעולם שמעוניינות לפרסם את יומנה של אנה פרנק. ויש עשרות אם לא מאות כאלה. הספר תורגם לעשרות שפות, כולל כאלה שאפילו לא שמעתי עליהן קודם לכן".

רק ב-1991 ראתה אור "המהדורה המלאה של יומנה של אנה פרנק", שכללה מכתבים שבהם מספרת אנה על גילוי מיניותה ומותחת ביקורת על אמה. אבל גם ב"מהדורה המלאה" לא נכלל קטע אחד שכתבה אנה בתאריך לא ידוע, ובסוף הקטע שכתבה אנה ב-8 בפברואר 1944 נכתב: "על פי בקשתה של משפחת פרנק נמחקו 47 שורות, כיוון שהן מציירות תמונה מאוד לא אוהדת ואף לא נכונה בחלקה בנוגע לנישואים של הוריה של אנה".

"ומה קרה מהנישואים האלו?" ממשיכה לתהות אנה בקטע הגנוז, "אין מריבות ואין חילוקי דעות, אבל נישואים אידיאליים הם בטח לא. אבא מעריך את אמא ואוהב אותה, אבל זאת לא האהבה של הנישואים כפי שאני רואה אותם. אבא מקבל את אמא כפי שהיא, מתעצבן לעתים קרובות, אבל שותק עד כמה שאפשר בגלל שהוא יודע אילו קורבנות הקריבה אמא.

"על העסק, על דברים אחרים, על אנשים, על הכל - אבא לא שואל לדעתה תמיד, לא מספר הכל, בגלל שהוא יודע שהתגובה שלה תהיה מוגזמת מדי, או ביקורתית מדי ויש לה לעתים קרובות דעות קדומות. אבא לא מאוהב, הוא נושק לה באותה צורה שהוא נושק לנו, הוא אף פעם לא מביא אותה בתור דוגמה, מפני שהוא אינו יכול. הוא מסתכל בה במבט מקניט או בהומור, אבל לעולם לא באהבה".

אפשר לומר שלמעשה אוטו פרנק צינזר כמה מהדברים שכתבה בתו?

קורלניק: "לא הייתי אומרת שהוא צינזר. חייבים לזכור שבסך הכל מדובר באב שחוזר אחרי המלחמה, הוא עצמו אדם שבור, אשתו נספתה וכך גם שתי בנותיו. הוא נותר לבדו בעולם. חייבים לראות את הכל מהזווית שלו - הוא מקבל את היומן שכתבה בתו ומתחיל לקרוא אותו. מובן שמדובר כאן בחוויה מדהימה מצד אחד, אבל מצד שני גם מאוד טרגית. אוטו פרנק מחליט לפרסם את מה שכתבה בתו, אבל אז זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה הוא לא יכול היה לדעת מה הספר שיורכב מרשימותיה של אנה יעשה לעולם.

"צריך להביא בחשבון גם את התקופה שבה מדובר, ב-1947 אנשים לא היו כל כך חופשיים, ואיש לא חשב לדבר בפומבי על נושאים כמו וסת או על המיניות. במקרה של אנה מדובר הרי ביומן שאדם כתב לעצמו, ואוטו פרנק לא רצה לשתף את העולם בדברים הכל כך פרטיים מחייה הקצרים של בתו".

גם בחלקים אחרים של היומן שכבר פורסמו בעבר מותחת אנה ביקורת קשה על אמה. במכתב שכתבה ב-3 באוקטובר 1942, אף מציינת אנה מפורשות כי היתה מסוגלת לסטור לאדית. "אתמול שוב היתה התנגשות, ואמא השתוללה נורא. היא מנתה את כל חטאי באוזני אבא ופרצה בבכי ואני כמובן גם כן ואחר כך היה לי כאב ראש נורא. לבסוף סיפרתי לאבא שאני אוהבת אותו הרבה יותר מאשר את אמא. הוא אמר שזה יעבור לי איכשהו, אבל אני לא מאמינה בזה. הצרה היא שאת אמא איני סובלת ועלי להכריח את עצמי לא לגעור בה תמיד ולשמור על קור-רוחי. הייתי יכולה לסטור לה בפניה".

את אבא אני אוהבת עד לטירוף

בהרצאה שנשא ב-1968 התייחס אוטו פרנק ליחסים המעורערים שבין בתו לאשתו. "מצד אחד לא רציתי להכאיב לאשתי, אבל לא פעם זה לא היה קל לנזוף באנה, כשהתנהגה בחוצפה ובגסות אל אמה".

נראה שגם אדית החלה בתקופת המחבוא להשלים עם הנתק בינה לבין אנה. באחד באפריל 1943 מסרבת אנה להתפלל לפני השינה יחד עם אמה. "אמא קמה, עמדה רגע ליד מיטתי, ואחר כך הלכה לאט לאט לעבר הדלת. פתאום הסתובבה, פניה נתעוו ואמרה: 'אינני רוצה לכעוס. אהבה אי אפשר לכפות'. כמה דמעות ניגרו על לחייה בשעה שיצאה", כתבה אנה למחרת. "ריחמתי על אמא. ריחמתי מאוד מאוד... כשם שאני מתכווצת תמיד, כאשר היא מטיחה בפני את דבריה הקשים, כך נתכווץ בה לבה בראותה שאין עוד אהבה בינינו".

בהרצאה אחרת הסביר אוטו, שאשתו גילתה הבנה רבה ליחסה השלילי של אנה כלפיה. לדבריו, אדית האמינה שזאת תגובה חולפת של גיל ההתבגרות, ואמרה לו לא פעם כי היא שמחה שלאנה יש לפחות את אביה.

חוקרי היומן מאמינים שבתקופת המחבוא אנה עברה, ככל נערה בת גילה, את גיל ההתבגרות. היחס לאביה כמעט שלא השתנה בזמן הזה, את הזעם היא הפנתה לכיוון אמה ואחותה. "אמא עצבנית מאוד, ובשבילי זה תמיד מסוכן. האם זה מקרה בלבד, שאבא ואמא מעולם אינם נוזפים במרגוט, ושתמיד מאשימים אותי בכל?... אם אמא עומדת תמיד לצידה של מרגוט, אין זה מפתיע אותי... אני אוהבת אותן רק משום שהן אמא ומרגוט. לא כן אבא... כי את אבא אני אוהבת עד לטירוף. הוא המופת הגדול שלי, ואין אני אוהבת איש בעולם מלבד אבא", כותבת אנה ב-31 באוקטובר 1942, ומיד מוסיפה, "כל זה נובע מן העובדה, שבדמיוני אני רואה מופת של אם ואשה, ואין אני מוצאת אף שמץ ממופת זה באשה זו שאני חייבת לקרוא לה אמא".

להתמודדות הזאת חייבים להוסיף גם את החיים הקשים בתוך דירת המסתור, שבה התחבאה משפחת פרנק כשנתיים (אנה נכנסה לבית האחורי בגיל 13 והסתתרה בו עד מעצר משפחתה כשהיתה בת 15). "בשעה כזאת אני אדישה לאבא, אמא ומרגוט. אני תועה מחדר לחדר. עולה במדרגות וחוזרת יורדת, ומרגישה עצמי כציפור שעקרו כנפיה וניקרו עיניה - והנה היא מתעופפת בכלובה הצר בחשכה האופפת אותה, ומתנגשת בסורגי הכלוב. "החוצה! אוויר! צחוק!" משוועת נפשי. איני מנסה להשיב. אני שוכבת על ספה וישנה כדי לקצר את הזמן, את הדממה, את הפחד האיום - הרי להימלט מהם אי-אפשר", (29 באוקטובר 1943).

יחסה של אנה לאמה לא שונה עם כן גם בחלקי היומן שכן פורסמו בעבר; נראה שאוטו פרנק החליט לגנוז דווקא את הקטעים הללו בגלל הביקורת המרומזת שמותחת אנה עליו. ביום נישואיו היה אוטו פרנק כבר בן 36. בספרה קובעת מליסה מילר, כי בצעירותו היה אוטו מאוהב בנערה אחרת, שנכנעה ללחץ הוריה וסירבה להתחתן אתו. אדית הולנדר נבחרה ככל הנראה לתפקיד הרעיה מתוך חוסר ברירה ומטעמי נוחות.

"יכול להיות שבגלל הקורבנות שהקריבה אמא היא הפכה לקשה ולא נעימה לסובבים אותה, אבל בהתנהגותה הזאת היא סוטה יותר ויותר מנתיב האהבה ומעוררת פחות הערכה. ואני בטוחה שגם אבא יידע פעם, שאמנם כלפי חוץ היא לעולם לא תבעה את אהבתו המלאה, אבל עקב כך, לאט אבל בטוח היא התפוררה מבפנים. היא אוהבת אותו יותר מכל אדם שהוא, וקשה לראות אהבה כזאת שתמיד נשארת ללא מענה", ממשיכה לרמוז אנה במכתב הגנוז.

בהמשך מנסה אנה להבין את מקור סלידתה מאמה, אך מסיימת בביקורת נוספת עליה. "אז למעשה אני אמורה לרחם מאוד על אמי? אני צריכה לעזור לה? ואבא? - אני לא יכולה, אני תמיד רואה אמא אחרת לנגד עיני, אני לא יכולה. - ואיך? היא לא סיפרה לי כלום, מעולם לא שאלתי אותה. מה אנו יודעות אחת ממחשבותיה של השנייה? אני לא יכולה לדבר אתה, אני לא יכולה להסתכל באהבה בעינים הקרות האלה, אני לא יכולה - לעולם לא? - אם היה בה לפחות דבר אחד שיש באם מבינה, רכות או ידידות, או סבלנות או משהו אחר, הייתי מנסה שוב ושוב להתקרב אליה. אבל לאהוב את הדבר חסר הרגש הזה, את היצור הלגלגני הזה, נהפך כל יום ליותר ויותר בלתי אפשרי".

במשך חמישים שנים לא פורסם המכתב הזה. קטע אחר, מתאריך בלתי ידוע, נגנז ככל הנראה בגלל שבאחד החלקים בו כותבת אנה, כי היתה רוצה שיומנה לא יתפרסם לעולם. במקרה הזה החליט אוטו פרנק שלא לכלול את השורות הללו בספר שראה לאור על סמך היומן, כדי שלא יואשם שפירסם את דבריה של בתו ללא הסכמתה. במקומות אחרים ביומן כותבת אנה מספר רב של פעמים כי לכשתגדל היא רוצה להיות עיתונאית וסופרת. כשהחלה לשכתב את יומנה אף הוסיפה אנה לאחר פרק המספר על ריב שהיה לה עם בני הבית את ההערה הבאה: "נ.ב - הקורא מתבקש להביא בחשבון, כי כאשר נכתבו דברים אלה, עוד לא פג כעסה של הכותבת". חודש לפני שנעצרה היא חושפת לקיטי את סודה הגדול. "עלי לעבוד כדי שלא אשאר טיפשה, כדי להתקדם כדי להיות עיתונאית - כי זה מה שאני רוצה בו! אני יודעת שאני מסוגלת לכתוב... אני רוצה להמשיך לחיות לאחר מותי! ולכן מודה אני כל כך לאלוהים, שבשעת לידתי כבר נתן לי את האפשרות להתפתח ולכתוב ולבטא כל אשר בלבי". מהדברים האלה, וכן מרבים אחרים האמין אוטו שבתו אכן רצתה שיומנה יפורסם, והחליט לגנוז את הדברים המנוגדים לכך שהיא כותבת באחד המכתבים.

גילוי הדפים החסרים

"כל פרט חדש על אנה פרנק הוא מעניין בקנה מידה בינלאומי", מסביר דויד ברנאו מהמכון ההולנדי לחקר מלחמת העולם השנייה (NIOD), עורך המהדורה ההולנדית של היומן המחודש. "איננו יכולים לדעת מדוע אוטו פרנק החליט להחביא את הדפים אלה. לגבי הנישואים שלו לאשתו זה די ברור, ואילו בנוגע לאי-הרצון שלה שהיומן יפורסם, כפי שזה מתגלה בפרק שלא פורסם עד כה, חייבים לזכור שמדובר בסך הכל בנערה מתבגרת. יום אחד היא כותבת שהיא רוצה להיות סופרת גדולה ושהיא תפרסם את היומן אחרי המלחמה, יום אחרי זה היא אומרת את ההיפך. אוטו לא רצה שאנשים יחשבו שהוא פירסם את היומן בניגוד לדעתה של בתו, בעוד שהיא דווקא מאוד רצתה את הפרסום הזה".

אבל תוכניתו של פרנק האב לא צלחה, וחמשת הדפים פורסמו לאחר מותו. מעט לפני מותו מסר אוטו את שני הקטעים לידידו קור סאויק. בן דודה של אנה פרנק, בראנד "באדי" אליאס, (שאפילו מוזכר כמה פעמים ביומנה) העומד כיום בראש הקרן השווייצית על שם אנה פרנק, מספק גרסה מעט שונה: "במשך כל התקופה אוטו פרנק שמר בעצמו על הדפים האלה, אך שלושה חודשים לפני מותו החלה בדיקה של כל כתביה של אנה, כדי שאלה יוכלו להפריך טענות של ניאו-נאצים כי היומן זויף (גורמים בימין הקיצוני טענו שאנה פרנק מעולם לא היתה קיימת, ואוטו פרנק הוא שכתב את היומן לאחר המלחמה בשמה - ל"ק). אוטו לא רצה שחברי ועדת הבדיקה יקראו את הדפים ולכן החליט לתת אותם לסאויק כדי שישמור עליהם. האיש הזה החזיק בדפים וטען לאחר מותו של אוטו, כי אלה ניתנו לו כמתנה. לדעתי, זה בלתי אפשר. אוטו פרנק לעולם לא היה נותן כמתנה דפים מקוריים בכתב ידה של אנה. ואם כן, אז הוא היה מעניק אותם לאשתו השנייה פריצי, לבני משפחתו - לי, או לקרן שלנו על שמה של אנה פרנק. האפשרות השנייה היא שסאויק בא לבית משפחת פרנק פעמיים או שלוש ב-1997 בלי ידיעתנו כשפריצי עוד היתה בחיים, אך מצבה המנטלי היה קשה. הוא צילם את הדפים שאוטו לא רצה שיפורסמו, ויש לנו עד לכל המעשים האלה שלו. לאחר שסאויק מסר חלק מהדפים החסרים לכלי התקשורת, אנחנו - קרן אנה פרנק - לא ראינו עוד כל טעם שלא לפרסם אותם, במיוחד לנוכח העובדה שאוטו ופריצי כבר אינם בין החיים".

השנה נקנו הדפים, בכתב ידה של אנה, על ידי ממשלת הולנד. "כשהדפים החסרים התגלו לפני כשנתיים זה כמובן עורר סערה גדולה בכל העולם", נזכרת הסוכנת הספרותית של היומן אווה קורלניק, "אבל צריך לזכור שאת הדברים האלה כתבה נערה רגילה ולכל נערה יש מחשבות כאלה או אחרות על החיים והנישואים של ההורים שלה. מדובר בתגובה נורמלית לגמרי. קרן אנה פרנק החליטה לפרסם גם את העמודים החסרים, בעיקר בגלל הסערה הציבורית שעוררה הידיעה שיש מכתבים שכתבה אנה שלא פורסמו. אם הקרן היתה מחליטה שלא לפרסם את הדפים, אתה יכול לתאר לעצמך איזו שערורייה היתה מתעוררת - היו אומרים שהם שומרים סוד ענק וממשיכים להסתיר אותו מהציבור".

בימים אלה מתורגמים חמשת הדפים החסרים לאנגלית, בתוך כמה חודשים הם יצורפו למהדורה החדשה של יומנה של אנה פרנק שתפורסם בארצות הברית. בחודשים הקרובים יתורגמו הדפים הללו גם לעברית, וייצאו לאור במהדורה חדשה של היומן שמתכננת להוציא בישראל הוצאת דביר. *יר. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו