בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המפגש בין דוד לאביגיל

או: איך הלך דוד אחר האור שהבריק משוקיה של אביגיל

תגובות

חג השבועות נחשב במסורת כיום פטירת דוד המלך ונהגו בקהילות שונות בחו"ל לומר ביום השני של החג פרקי תהלים לזכרו. נוכל איפוא להצטרף אליהם על-ידי עיון זה שנעיין בפרשה ידועה אחת מסיפורי דוד שבמקרא: סיפור מפגשו עם אביגיל (שמ"א פרק כה).

אביגיל, כידוע, היתה נשואה מתחילה לנבל הכרמלי, איש עשיר מבית כלב שבנגב ארץ יהודה. בימי נדודיו של דוד באזורים הללו, כשהסתתר מפני שאול, ביקש מנבל כי ייתן לו ולאנשי הגדוד שעמו מן האוכל שבסעודת הגז של הצאן שערך, וכשסירב נבל כעס דוד ועלה עם גדודו להכותו. משנודע הדבר לאביגיל יצאה "בסתר ההר" (כ) על דעת עצמה לפייס את דוד. אביגיל הביאה אתה למפגש מתנות, והרעיפה דברי נועם מרגיעים על דוד, וביקשה כי יימנע מלפגוע בבני ביתה.

הדיאלוג שבין אביגיל לדוד מכיל בנקודה זאת כמה ביטויים מעניינים שהמדרש נתלה בהם מאוחר יותר, כדי לספר את סיפור המפגש הזה באופן מופלא ונועז. בתוך דבריה אומרת אביגיל כך: "ועתה אדני, חי ה' וחי נפשך אשר מנעך ה' מבוא בדמים... והיה כי יעשה ה' לאדני ככל אשר דבר את הטובה עליך וצוך לנגיד על ישראל, ולא תהיה זאת לך לפוקה (=תקלה) ולמכשול לב לאדני ולשפך דם חנם ולהושיע אדני לו, והטיב ה' לאדני - וזכרת את אמתך" (כו-לא). ודוד עונה לה: "ברוך ה' אלהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי, וברוך טעמך, וברוכה את אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים והשע ידי לי" (לב-לג).

ואולם, בדבריה אלו של אביגיל, כך מסתבר, היא מביאה לדוד את המתנה החשובה מכל: את עצמה. יש כאן היפוך מעניין בסיפור: אביגיל יוצאת אל דוד כדי להציל את נבל וביתו מפני דוד, אך מה שנראה כפעולת הצלה מוצלחת הוא בעצם מפגש של משיכה עזה בין שניהם; מפגש שכתוצאה ממנו הופכת לאחר מכן אביגיל לאשת דוד. נבל המתואר בסיפור כנבל ממש, רע לב וגס רוח - והוא מוצא מן התמונה בדרך אלגנטית: בידי אלוהים - כשהוא מת בפחד ותדהמה מששמע כשהתפכח מיינו את העובדה שדוד עלה עם גדודו להורגו.

הנה לנו סיפור רומנטי מעניין - כמעט מערבון: לפנינו אותו משולש מפורסם של אשה אחת בין שני גברים; בסיפור מעורבים תככים שונים: חבורת שודדים הנעה באזור המדברי שבו נמצאת אחוזת איש נבל ורע - ובין כל הדמויות הגבריות, השלפניות, המחוספסות ומהירות החימה מצויה "מרגלית" אחת: אשה יפהפייה, עדינה וחכמה שגורלה מתהפך עליה מרעה לטובה. בעלה הרשע, הנפוח מגאווה, מת בכסילותו, והגבר היפה והאדמוני, ראש חבר השודדים, המיועד לרשת את כס המלוכה, לוקח אותה לאשה.

יש שניסו לנקות את דמותו של דוד, שנראה בסיפור זה לפי פשוטו של מקרא, כמעין ראש חבורת שודדים שלוקחת מנתיניה דמי-חסות. כך למשל מרכך יוסף בן מתתיהו את העניין בטענה כי דוד השקיע מאמץ רב במניעת הגזל של בני הצאן של נבל על-ידי חבורת השודדים שלו - שהיו נוהגים לגנוב ברעבונם מכל הבא ליד. שמירה זו היתה שמירה מעולה שהועילה לעדרי נבל מפני כל גניבה, ועל מאמץ זה היה ראוי כי נבל יחזיר לדוד טובה כנגד טובה - אך כנגד זה פתח נבל בדברי נבלה כנגד דוד (קדמוניות, מהד' שליט, א, עמ' 212). ומעניין שדווקא דרשן האגדה שב"מדרש תהלים" אינו מהסס לראות בתביעת דוד "דמי חסות", וכך הוא מציג את טיעוניה של אביגיל לפני דוד: "אמרה לו... אדוני המלך אם בא הדין הזה (=המקרה הזה) אליך מה אתה עושה? אם יילך עני ויאמר לבעל 'עשה עמי צדקה, תן לי פת אחד', ואינו נזקק לו (=אינו נותן לו) והעני נופל עליו והורגו??" (מהד' בובר, נג, עמ' 287).

אבל מעבר לאופן אפולוגטי זה של הצגת הדברים, יוסף בן מתתיהו גם עקר לגמרי מסיפור זה כל אלמנט רומנטי. דווקא חז"ל הם שקראו בדרך המדרשית המפליאה שלהם את רמזי המשיכה החזקה שבין אביגיל לדוד כבר בדיאלוג הראשון הנזכר.

בדברי ההצטנעות של אביגיל "ואני אמתך" (כה) ושוב "וזכרת את אמתך" (לא) נתלה המדרש כדי לקשור באסוציאציה את השיחה לסצינת פיתוי מופלאה שמזכירה את החלילן מהמלין, ובטוחני שאם פליני היה מכירה היה מקדיש לה אחד מסרטיו. לפי המדרש עשתה אביגיל פתאום, בתוך שיחתה עם דוד, פעולה מפתיעה זאת: "מלמד שגילתה את שוקה" - ומשגילתה את שוקה יצא מירכיה אור בעל עוצמה מושכת כל כך עד שדוד "הלך לאורה שלוש פרסאות" (לפי הגירסה בירושלמי, "הלכו לאורה" משמע כי כל גדודו של דוד הלך אחר האור שהבריק משוקיה של אביגיל! - ואף הפליגו בעניין זה ודרשו את המלים "ותפגש אותם" - הוקרו כולם" כלומר, כל הגברים בגדודו של דוד פלטו מיד שכבת זרע מחמת התאווה שהיא עוררה בהם!), ולבסוף אף לא עמד דוד ביצרו ו"אמר לה: הישמעי לי (=שכבי עמי)!!"

אך עוד לפני כן החלה משיכה מינית עזה זו להלך בינה לבין דוד, וזו התחילה לדברי המדרש ברמזים דקים שהיו בדבריה של אביגיל. וכך אמרו: "וזכרת את אמתך - מלמד שפקרה עצמה" (ירושלמי ב, ג, כ ע"ב). ועוד אמרו שם: "ואני אמתך - מלמד שתבעה (=דוד) לתשמיש (=מיד באותה פגישה. יש לזכור כי "אמה" היא גם כינוי לאבר-המין בלשון חז"ל, ובמלה "זכרת" אפשר גם לשמוע אזכור לעניין הזכרות)".

אך לפי המדרש, אביגיל, כמו מפתות רבות אחרות, אינה נענית מיד להתלהבותו של דוד חם-המזג, והיא נתלית בטענה שהיא מצויה בזמן המחזור. היכן מצאו הדרשנים רמז לכך? הם מצאו זאת בדברי דוד המברך אותה לבסוף על שמנעה ממנו בחוכמתה "מבוא בדמים"! (לג). לפי דרשנות מפותחת זו, היא הוציאה לפני דוד מיד את גלימתה, בגדיה התחתוניים (=יש לשים לב לאלמנט הפיתוי-והדחייה המדהים שראו כאן הדרשנים גם יחד!) כדי להראות לו שהיא מוכתמת בדם.

בתלמוד הבבלי (מגילה יד ע"א) ראו זאת בקשר אסוציאטיווי עם הנאמר בפסוק כ, שאביגיל "יורדת בסתר ההר", והתלמוד הבין כי היא מורידה לפני דוד את מה שב"בסתר ההר" (!).

אך לפי המדרש הזה, בכך לא הסתיים העניין. דוד התעקש לקיים אתה יחסים גם כך, וטען כי לפי ההלכה אין משמעות להוכחה הזאת, כי "אין רואין כתמים בלילה (=הדרשנים הניחו שמפגש זה היה לילי)". אבל אז מתבררת כמה מתוחכמת היתה פעולת הפיתוי של אביגיל מנקודת-הראות של קריאת הסיפור של הדרשנים, שכן כאן נעצרת אביגיל ואומרת לדוד: אם כן, כיצד אתה דוד דן עתה בלילה פסק-דין מוות על בעלי, נבל? הלא "ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר - כתמין אין רואין בלילה, ודיני נפשות דנין בלילה??" טיעון זו עוצר את ה"דמים" החמים של דוד, גם לעניין הרצח וגם לעניין תביעתו המינית - והוא נרגע ומברך את אביגיל על כך שמנעה אותו מבוא בדמים - תרתי משמע.

אביגיל נחשבה בעיני החכמים כאשה צדיקה (ראו משנה סנהדרין ב, ד) ואין זה סותר לפי תפישתם את מיניותה העזה והאקטיווית. הם תיארוה בברייתא כמי שידעה היטב להשתמש בכוח הפיתוי שלה, ואמרו שהיתה מן ה"ארבע נשים יפיפיות שהיו בעולם (שרה ואביגיל, רחב ואסתר - שעליה ניטש ויכוח), ומסרו מצאו כי רחב בשמה זינתה (=שמה מרמז לפתחה הרחב), יעל בקולה (=כשהזמינה את סיסרא 'סורה אדני סורה אלי' בשופטים ד, יח) אביגיל בזכירתה (=כשאמרה לדוד 'וזכרת את אמתך') ומיכל בת שאול בראייתה ('ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון' שמ"ב ו, טז)" (בבלי מגילה טו ע"א).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו