בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פייסל אל-חוסייני - נצר לאצולה הפלשתינית שהפך לאחד ממנהיגי האינתיפאדה

תגובות

פייסל אל-חוסייני נולד ב-1940 בבגדאד למשפחת אצולה פלשתינית-ירושלמית. דודו היה המנהיג הפלשתינאי חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים, ואביו היה עבד אל-קאדר אל-חוסייני, לוחם הגרילה הכריזמטי ("מנהיג הכנופיות") שהנהיג את המרד הערבי בשנים 36-'38'. בגלל פעילותו צבאית, גירשו שלטונות המנדט הבריטי את עבד אל-קאדר אל-חוסייני לבגדאד ב-38', ושם נולד בנו פייסל. עבד אל-קאדר השתתף אחר כך במרד של רשיד אל-כילאני נגד הממשל העיראקי, נאסר, ואחר-כך גורש לסעודיה. הוא נהרג בקרב בקסטל במבואות ירושלים ב-48'.

חוסייני הבן בילה תקופה קצרה מילדותו בירושלים, וגדל בסעודיה ובקהיר, שם סיים בית ספר תיכון. בסיום לימודי התיכון יצא ללימודים אקדמיים בעיראק, חזר לקהיר, ושם ב-59' היה ממקימי ארגון הסטודנטים הפלשתינאים עם יאסר ערפאת וצעירים פלשתינאים לאומנים אחרים שהיו אחר כך לגרעין המייסד של אש"ף.

חוסייני נשאר בקהיר עד 64', אז עבר לירושלים, והיה לסגן מנהל מחלקה בממסד המתהווה של אש"ף בעיר. ב-66' יצא לסוריה מטעם אש"ף, ונרשם ללימודים באקדמיה הצבאית בחלב. ב-67' הצטרף לצבא השחרור הפלשתיני (צש"ף) בתפקיד של קצין חבלה. כשפרצה מלחמת ששת הימים בקיץ של אותה שנה, נשלח חוסייני לארגן את הלוחמים הפלשתינאים בגבול לבנון.

מיד לאחר המלחמה חזר חוסייני לירושלים, ונפגש במחתרת עם יאסר ערפאת, שהפקיד בידיו, לדבריו, שני רובים. באוקטובר 67' גילו שלטונות הביטחון את דבר הימצאם של כלי הנשק בידיו, והוא נשפט לשנת מאסר.

בעשור שאחרי שחרורו שמר חוסייני על פרופיל ציבורי נמוך. בשנת 79' ייסד את המרכז ללימודים ערביים, גוף שניהל מחקרים והוציא לאור פרסומים בעניינים לאומיים פלשתיניים, ושוכן עד היום באוריינט האוס. הוא גם היה לחבר במועצה המוסלמית העליונה בירושלים, שלמשפחתו היתה בה נוכחות מרכזית מאז ומתמיד.

בשנות ה-80 הגביר את פעילותו הציבורית בשירות אש"ף, הושם במעצר בית על ידי ישראל כמה פעמים ובנה את מעמדו כאחד הפעילים הבולטים של ארגון פתח בגדה המערבית. חוסייני היה הדמות הבולטת ביותר בקרב קבוצה של אישים פלשתינאים מהגדה, רובם אינלקטואלים, שאמנם היו קשורים לאש"ף, אך בנו לעצמם גם בסיס כוח עצמאי בתחומי השטחים ונהנו מתמיכה רחבה. חברי הקבוצה היו חברי ההנהגה הפוליטית של האינתיפאדה שפרצה בדצמבר 87'.

פעילים צעירים מן הליכוד, שהבחינו בהתחזקותו של גרעין ההנהגה הפלשתיני הלאומי שבראשו עמד חוסייני, קיימו כמה פגישות עימו ועם עמיתיו במרוצת 87', עד שראש הממשלה שמיר הורה על הפסקת המפגשים ושלח את חוסייני לכלא.

בשנתיים הראשונות של האינתיפאדה שהה חוסייני 15 חודשים במעצר מינהלי, שחודש לפרקים. הוא המשיך בפעילות פוליטית בתוך תחומי הכלא, שם גם נפגש עם אישים ישראליים, בהם מתאם פעולות הממשלה בשטחים, שמואל גורן.

בעת האינתיפאדה חיזק מאוד חוסייני את האחיזה הציבורית העממית שלו בגדה המערבית, הרבה מעבר לחוגי האינטלקטואלים שעימם היה קשור עד אז. הוא שימש כבורר בסכסוכים משפחתיים (תפקיד שהמשיך למלא עד היום), ורבים עלו לרגל לביתו או למשרדו שב"אוריינט האוס" - בית מלון לשעבר שבבעלות משפחת חוסייני - לצורך ייעוץ.

מעמדו הבכיר של חוסייני קיבל גושפנקה רשמית ב-91', כשעמד בראש קבוצת האישים הפלשתינאים מן השטחים שנועדה עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'יימס בייקר בסיוריו במזרח התיכון לקראת כינוסה של ועידת מדריד. הקבוצה שייצגה את הפלשתינאים הורכבה אז מתוך המנהיגים האינטלקטואלים תושבי השטחים - כולם מזוהים עם אש"ף - משום שישראל סירבה לשאת ולתת ישירות עם אש"ף. השתתפותו של חוסייני בקבוצה היתה לצנינים בעיני ממשלת הליכוד, משום שחוסייני הוא תושב מזרח ירושלים. משום כך גם התנגדה ישראל להשתתפותו במשלחת הירדנית הפלשתינית המשותפת לוועידת מדריד באותה שנה.

כמו יתר חבריו למו"מ עם ישראל, חוסייני לא היה מודע למשא ומתן הסודי המתנהל בין ישראל לצמרת אש"ף באוסלו, וכמותם הוא חש נפגע - כמעט נבגד - כשנודע לו על המו"מ. הוא דחה הצעות של יאסר ערפאת למלא תפקידים בכירים בקבינט הפלשתיני, והסתפק בתפקיד האחראי על תיק ירושלים מטעם הרשות הפלשתינית, שהוצע לו ב-96'.

חוסייני, ששמר מאז ומתמיד בקנאות על תדמיתו הציבורית ה"נקייה", החפה מכל שחיתות, העדיף לשמור על מרחק מסוים מן המנגנון של הרשות הפלשתינית וגם מערפאת עצמו, כדי שלא ידבק בו רבב של שחיתות או של דימוי ציבורי שלילי.

לאורך כל דרכו הציבורית, לא ויתר חוסייני על קיום קשר עם ישראלים במטרה למצוא נוסחות פשרה שיאפשרו חיים בצוותא. בראיון ראשון לעיתונות הישראלית שהעניק בכלא ב-68' לאמנון רובינשטיין, אז עיתונאי ב"הארץ" והיום חבר כנסת, אמר חוסייני: "לשני העמים יש זכויות על הארץ הזאת. ההיסטוריה מחייבת מלחמה בינינו, אבל המציאות מחייבת דו קיום בשלום".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו