בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זה לא היה רק בידוובנה

תגובות

באפריל 1983 הגעתי לווארשה עם אבי ועם עוד מאות יהודים שבאו לציין מלאות 40 שנה למרד גטו וארשה. כבר באוטובוס שהסיע אותנו למלון החל אבי לתכנן את נסיעתנו לעיירת הולדתו גראייבו, בצפון-מזרח פולין, שערב מלחמת העולם השנייה היו בה פחות מ-3,000 יהודים. מצאנו במלון נהג מונית שהסכים להסיע אותנו, ואבי, ניצול יחיד ממשפחתו הענפה, שעלה לישראל ב-1945, ואני, שנולדתי בישראל לאחר קום המדינה, נמלאנו התרגשות גדולה.

חיים קוברסקי, מנכ"ל משרד הפנים באותם ימים, שמע כי בדרכנו לגראייבו יש בדעתנו לעצור בראדז'ילוב, עיירה קטנה ליד לומז'ה שבמחוז ביאליסטוק, שאותה עזב בנעוריו לפני המלחמה, וביקש להצטרף אלינו. יצאנו לדרך למחרת.

מאבא, שנמנה עם ניצולי השואה שסיפרו לצאצאיהם על עברם, ידעתי כבר בילדותי כי פולנים שרפו חיים בגורן את מאיר אחיו בעיירה ראדז'ילוב, ב-1941. מאחר שאבא עצמו טרח לציין שאת הרצח ביצעו פולנים פשיסטים, ומאחר שידעתי על האנטישמיות הקשה ששררה בפולין במחצית השנייה של שנות ה-30, הסיפור לא הפליא אותי. באותם ימים כבר עסקתי בכתיבת מחקר על יהודי ביאליסטוק בתקופת הכיבוש הגרמני, ומאחר שידעתי על ליטאים ואוקראינים ששיתפו פעולה עם הגרמנים, אך טבעי היה בעיני שגם פולנים נמנו עם רוצחי יהודים.

כשהגענו לראדז'ילוב פנינו לבית העירייה. ידענו קודם, כי במקום שבו שרפו את יהודי העיירה הוצבה אבן זיכרון, ולכן ביקשנו שיובילו אותנו לשם. הגענו לאתר הרצח, וכשראה אבי את האבן הקטנה עם הכיתוב המטושטש, השתטח עליה ופרץ בבכי קורע לב על אחיו. לעולם לא אשכח את המחזה הכואב מול האבן השותקת, הניצבת על קברם של מאות יהודי רא'דז'ילוב שנשרפו חיים, ביולי 1941. המשכנו לגראייבו, ראיתי את הבית שבו נולד אבא וחזרנו לווארשה.

למחרת ביקרתי בביתו של פרופ' שמעון דטנר, לשעבר מורה בגימנסיה העברית בביאליסטוק, שנשאר בפולין לאחר המלחמה והיה להיסטוריון שעבד במכון ההיסטורי היהודי בווארשה. לדטנר סיפרתי על מקורותי ועל הביקור בראדז'ילוב. דטנר סיפר לי, שפולנים רצחו יהודים לא רק בראדז'ילוב, אלא גם בכמה עיירות נוספות באזור, והדגיש, שהרצח הגדול ביותר בהיקפו התחולל בעיירה ידוובנה. זה היה כאילו קיבלתי אישור של היסטוריון מוסמך לדברים שנודעו לי מאבי. דטנר ניגש לספרייתו העשירה ושלף מאמר שכתב בפולנית על חיסול יהודי מחוז ביאליסטוק. הוא הוסיף לו הקדשה בעברית והגיש לי אותו בהתרגשות רבה.

כ-20 שנה חלפו עד שיאן תומס גרוס כתב את ספרו "שכנים", על הטבח שביצעו הפולנים ביהודי ידוובנה ביולי 1941. הספר עורר בפולין שיח ציבורי נרחב. בעקבות הוויכוח על חלקם של הפולנים ברצח יהודי ידוובנה הגיע "המכון לזיכרון לאומי" בפולין, העוסק בעיקר בפשעים שבוצעו נגד העם הפולני, להחלטה לחשוף את האמת באמצעות גביית עדויות, במטרה להעמיד לדין את מי שנטלו בו חלק, באשמת רצח-עם.

במאמר שפורסם בדצמבר 1966 בבולטין של המכון ההיסטורי היהודי בווארשה נמנע דטנר לציין מפורשות, שאת רצח היהודים בכמה עיירות במחוז ביאליסטוק, ביולי 1941, ביצעו הפולנים עצמם. ייתכן שדטנר, שראה את עצמו כהיסטוריון פולני, לא רצה לציין במפורש את מבצעי הרצח, או שהמאמר צונזר. אולם מנתונים מספריים מפורטים שמסר במאמרו, הוא מבחין במפורש בין יהודים שנורו למוות, בדרך כלל ביערות מחוץ למקום מגוריהם, לבין יהודים שנרצחו במקום מגוריהם - כאשר את הירי ההמוני ביצעו הגרמנים, ואילו את הרצח במקום ביצעו הפולנים, והמבין יבין. מנתוניו, הנסמכים על עדויות שהוא מציין, עולה לפיכך, כי ביום אחד, 7 ביולי 1941, נספו בידוובנה בין 1,000 ל-1,200 יהודים, בראדז'ילוב נרצחו 1,500 יהודים, בוונסוש 1,185 יהודים, ועוד. מן הראוי לבדוק נתונים אלה בדיקה מדוקדקת משום שאם יש בהם ממש, הרי שהם משנים מהותית את הדימוי של העם הפולני כקורבן.

כוונתם הכנה של חוקרי "המכון לזיכרון לאומי" בווארשה להוציא את האמת לאור תיתקל מן הסתם בקשיים, ולו רק בשל העובדה, שמרבית העדים כבר אינם בין החיים. עם זאת ניתן להסתייע באין ספור עדויות המצויות בארכיונים בפולין, בספרי יזכור של קהילות יהודיות ובארכיון "יד ושם", שבו מצויה, למשל, עדות בת מאות עמודים על הטבח שביצעו הפולנים ביהודי ראדז'ילוב.

שום טיעון אפולוגטי על כך שהיהודים שיתפו פעולה עם הסובייטים ב-1941-1939, כשמחוז ביאליסטוק סופח לברית המועצות, והסגירו לידיהם פולנים, אינו יכול להצדיק רצח אלפי יהודים. אם פולין רוצה להתנער מדימויה האנטישמי ולהבטיח את מקומה בקרב העמים הנאורים, מן הדין שתמצא את האומץ להתעמת ביושר עם עברה, משום שרק כך תוכל לבנות את עתידה.

ד"ר בנדר מלמדת בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה וחוקרת במכון לחקר השואה ביד ושם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו