בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנס שלא קרה למשפחת וולפסון

משפחת וולפסון רכשה שש חברות עם כ-2,000 מתכנתים תמורת 150 מיליון דולר בעסקה ממונפת ובנתה את נס טכנולוגיות. הם תיכננו להנפיק את החברה לפי שווי של 200 אלף דולר למהנדס, או כמעט חצי מיליארד דולר בסך הכל, אך וול סטריט עיקמה פנים פעמיים, והוולפסונים נותרו עם חברה פרטית, ללא מניה סחירה, ללא אופציות לעובדים, בלי כספי ההנפקה ועם האשראי שלקחו לצורך הרכישות

תגובות

באמצע 99' היו יונתן קולבר וקונצרן כור בעיצומה של תוכנית אסטרטגית לבנייה מחדש של תיק ההשקעות של הקונצרן. רענון זה כלל מכירת אחזקות ותיקות ואפורות, וריכוז ההשקעות באי.סי.איי ובמכתשים אגן.

כחלק מהמימושים העמיד כור למכירה את שתי חברות התוכנה קונתהל וטכם, שהיו בבעלות תדיראן. בין המתמודדים על הרכישה היו גופים ותיקים ומוכרים בשוק, כמו קבוצת התוכנה פורמולה, שבשליטת האחים גולדשטיין, וענק התוכנה אמדוקס.

ואולם מה רבה היתה הפתעתם של אלה, כאשר את שני המכרזים קטפה בקלילות חברה אלמונית למדי בשם נס טכנולוגיות שהיתה בשלבי הקמה. נס, שהיתה מוכנה לשלם פרמיה משמעותית לעומת מתחרותיה: שווי של 25 מיליון דולר לקונתהל ושל 75 מיליון דולר עבור טכם, סידרה לקונצרן כור את השנה הכספית המוצלחת האחרונה שלו עד עתה.

גורמים המעורים בענף התוכנה הישראלי הביעו פליאה על המחירים שנס היתה מוכנה לשלם. שווי של 75 מיליון דולר במזומן עבור טכם, שרווחיה ב-98' הסתכמו ב-24 מיליון שקל, נראה לרבים גבוה מדי. עם זאת מסתבר כי באווירה הפיננסית ששררה סביב חברות מחשבים ותוכנה ב-99' - הכל היה אפשרי.

במבט לאחור נראה כי משפחת וולפסון לא הצליחה לסיים מבחינה פיננסית את המהלך שבו החלה. הם קיוו כי נס תקבל הערכת שווי של כמעט חצי מיליארד דולר, וזאת בהתבסס על מכפלה של יותר מ-2,000 עובדי החברה, שכל אחד מהם הוערך ב-200 אלף דולר.

ואולם גם בשיא האופוריה בוול סטריט, לא קנו המשקיעים את הסיפור של נס, והחברה לא הצליחה להגיע למעמד אליו שאפה להגיע. משפחת וולפסון, שהימרה על ענף התוכנה הישראלי, נותרה עם השקעה מכווצת ולא נזילה, שחלק נכבד ממנה עדיין ממונף. האקזיט שלהם עדיין מבושש לבוא.

מאמינים בטכנולוגיות מידע

נס טכנולוגיות הוקמה על ידי משפחת וולפסון הניו יורקית. האחים אברהם, אהרון ומוריס וולפסון צברו את הונם בעסקי נדל"ן בארה"ב, וכן בהשקעות פיננסיות אחרות שביצעו. בעבר השקיעה המשפחה כ-25 מיליון דולר בכמה קרנות הון סיכון, בהן JVP, ובנוסף מחזיקה המשפחה חלק קטן ממניות בנק הפועלים.

ככל הידוע, הונה של משפחת וולפסון לא נצבר בהשקעות בעסקי הטכנולוגיה. מסיבה זו רבים בשוק המקומי הופתעו כשנציגי משפחת וולפסון בישראל הודיעו על כוונותיהם למזג את החברות שנרכשו לחברה אחת, ולהפוך אותה לבית התוכנה הגדול בישראל.

גורמים המקורבים לעסקי המשפחה בישראל הסבירו אז לעיתונות כי משפחת וולפסון מאמינה בתחום טכנולוגיות המידע ובידע שנצבר בתחום זה בישראל. כמו כן הם אמרו כי במשך הזמן תתרחב פעילותם של בתי התוכנה שרכשו לחו"ל, וציינו כי קשריה של משפחת וולפסון בקהילה הפיננסית בחו"ל יוכלו לסייע בכך.

המהלך הראשון של משפחת וולפסון בתחום התוכנה בישראל היה רכישת בית התוכנה קומפרו תמורת 10 מיליון דולר ב-97'. קומפרו עסקה בבניית יישומים לכרטיסים חכמים ומערכות לטיפול בגבייה, והעסיקה 330 עובדים. באותה תקופה הרעיון להקים את נס עדיין לא עלה על הפרק.

תוכניות מגובשות יותר להקמת בית תוכנה גדול הופיעו רק לקראת סוף 98', כשגלעד הירושלמית נרכשה בתמורה ל-24 מיליון דולר. לאחר צירוף קונתהל וטכם רכשה נס שתי חברות בנות של איפקס - איפקס ICS ואיפקס SII, שעסקו בתמיכה ובתחזוקת מערכות. הצירוף של שש החברות יצר את אחד מגופי התוכנה והשירות הגדולים בישראל, שהעסיק בשיא כ-2,300 עובדים.

בסיום הרכישות ביצעה הנהלת החברה ארגון מחדש, שבו פורקו החברות שנרכשו והורכבו מחדש תחת חטיבה שנקראה נס ישראל. שתי חטיבות אחרות היו נס בינלאומי ונס ונצ'רס שסיפקו שירותי פיתוח תוכנה וטכנולוגיות לחברות סטארט-אפ.

השווי קפץ ב-70% בארבעה חודשים

הפרטים הקשורים לרכישות שביצעה נס לא פורסמו במלואם מאחר שהחברה אינה ציבורית. ואולם מהמעט שפורסם ניתן לשרטט תמונה כמעט מלאה של המהלך הפיננסי. שש החברות נרכשו בסכום כולל של כ-150 מיליון דולר, רובו שולם במזומן. עסקות טכם וקונתהל בוצעו במלואן במזומן, ואילו שאר העסקות בוצעו בשילוב של מזומן ומניות נס שקיבלו בעלי המניות הקודמים של החברות.

עיקר המימון לעסקות נעשה באמצעות אשראי בנקאי. במקביל למהלכי הרכישות, ביצעה נס שתי הנפקות פרטיות, שמטרתן היתה לשפר את מבנה ההון של החברה ולהכין אותה להנפקה עתידית.

בתום הרכישות בסוף 99', הכניסה משפחת וולפסון את חברת ההשקעות האמריקאית ורבורג פינקוס כמשקיעה בנס, לפי שווי של 195 מיליון דולר. ההשקעה של ורבורג פינקוס היתה בהיקף של 35 מיליון דולר, והעניקה לה בתמורה 18% מנס.

ארבעה חודשים בלבד לאחר מכן קפץ שוויה של נס בכמעט 70%. במארס 2000, בעת שמניות הטכנולוגיה הגיעו לשיא של כל הזמנים, החליטו בעלי המניות הקיימים להזרים לחברה 40 מיליון דולר נוספים, לפי שווי של 325 מיליון דולר. אחת ממטרות ההנפקה היתה להחזיר חלק מהאשראי הבנקאי הגדול שלקחה נס למימון עסקות הרכישה של החברות.

הנהלת נס ומשפחת וולפסון תלו תקוות רבות בגיוס ענק של 150 מיליון דולר בבורסה, לפי שווי של חצי מיליארד דולר לחברה, שישלים את המהלך הפיננסי. גיוס כזה יכניס את הציבור לחברה במקום חלק גדול מהתחייבויותיה של משפחת וולפסון, יחסל את שארית החוב שנותרה לחברה ויזרים כמות גדולה של מזומן לרכישות נוספות. יעד נוסף של נס היה להגיע למכירות שנתיות של חצי מיליארד דולר עד 2005 - כך הצהיר נשיא החברה, ירון פולק, ביוני 2000. פולק מונה לתפקידו בתחילת 2000, וניהל את תהליך הארגון מחדש של נס.

ואולם בנק ההשקעות האמריקאי של משפחת וולפסון, סלומון סמית ברני, מיהר לצנן את ההתלהבות. בסלומון הסבירו לבעלי נס כי השווי שלפיו ניתן יהיה להנפיק חברת שירותי תוכנה בעלת פעילות מקומית בלבד, גדולה ככל שתהיה, לא עולה על 60 סנט לכל דולר מכירות.

במלים אחרות, אם מכירותיה של נס ב-2000 היו אמורות להסתכם בכ-180 מיליון דולר לכל היותר, השווי המוערך שלה לשם הנפקה לא עלה על 120 מיליון דולר. שווי זה הוענק לחברה בתקופת שיא ההתלהבות בנאסד"ק סביב חברות תוכנה. יו"ר נס, אהרון פוגל, אומר בתגובה כי השיחות לגבי ההנפקה היו מועטות מאוד. "היתה תקופה מסוימת ביולי 2000 שבה בדקנו את האפשרות להנפיק. בקושי הגענו לדיונים על הנפקה, ולא דנו כמעט בערכים", הוא אומר.

מפולת המחירים בנאסד"ק, שהחלה במארס 2000 והקטינה את אפשרויות ההנפקה של נס, הגבירה את הלחץ על בעלי המניות וההנהלה. מעבר לכך, החברה היתה זקוקה לאמצעי תגמול - אופציות על מניות סחירות - שישתפו את העובדים והמנהלים בחגיגה שהתנהלה באותה שעה בוול סטריט.

ארבע הצעות על השולחן

בתחילת קיץ 2000 נואשו בנס מהאפשרות להנפיק באופן עצמאי בוול סטריט, והחליטו לנסות להיכנס לנאסד"ק בדלת האחורית. בחברה החליטו לאמץ שיטה הקרויה "מיזוג הפוך", ובנויה ממיזוג עם חברה שכבר רשומה בבורסת הטכנולוגיה הגדולה בעולם.

נשיא נס, ירון פולק, התגאה בכך שיש לו ארבע הצעות רכישה על השולחן. מתוכן נבחרה חברת התוכנה סאפיינס, שעסקה בהסבות לשנת 2000 וכן בפרויקטי הסבה ליורו באירופה.

בראשית ספטמבר הודיעו הנהלות נס וסאפיינס על המיזוג ואף ציינו כי המיזוג ישלים חוסרים הקיימים בשתי החברות: נס תגוון את פעילותה ותזכה בנוכחות האירופית שחיפשה, ואילו סאפיינס תזכה לגישה למתכנתים רבים ותקבל את המסה הקריטית הנחוצה לה כדי לגשת לפרויקטים גדולים באירופה.

במסגרת המיזוג עם סאפיינס בעלי המניות של נס היו אמורים לקבל שני שלישים ממניות החברה הממוזגת. מחיר מניית סאפיינס היה כ-6.25 דולרים מעט לפני ההודעה, מה ששיקף לנס טכנולוגיות שווי של 250 מיליון דולר (או 350 מיליון דולר, אם מביאים בחשבון את כל האופציות שקיבלו מנהלי החברה ועובדיה). שווי זה היה אמנם

נמוך במעט מהשווי בהנפקה הפרטית במארס, אך אם מביאים בחשבון את המפולת בנאסד"ק, סביר להניח שבעלי המניות של נס היו מרוצים מהעסקה.

ואולם המציאות הפיננסית שוב טפחה על פניהם של משפחת וולפסון ובעלי המניות האחרים של נס. מניית סאפיינס החלה לקרוס, ואיבדה 22% בתוך שבוע מיום ההודעה על המיזוג. בעלי המניות של סאפיינס לא היו מרוצים מהיחס במיזוג, וחשבו כי האופי הטכנולוגי יותר של סאפיינס הצדיק מיזוג בחלקים שווים.

בגל הביקורת השתתפו גם אנליסטים שסיקרו את סאפיינס. מחלקת המחקר של אופנהיימר סברה כי התמחור שניתן לסאפיינס בעסקה נמוך מדי, ואינו משקף את האופי הטכנולוגי שלה, ההתפתחויות בחברות הבנות וכן את העובדה שמכירותיה מתבצעות כולן בחו"ל. ההסבר היחיד שמצאו לתמחור החברות הגלום בעסקה הוא המשקל המהותי שניתן ליחסי מצבת כוח האדם המקצועי בין שתי החברות.

ב-15 באוקטובר, שבועיים לאחר תום הרבעון השלישי, פירסמה סאפיינס אזהרת רווח והודיעה כי היא נתקלת בקשיים עקב חולשת היורו וההאטה הכלכלית. הודעה זו, שהביאה לצניחה של מניית סאפיינס לשפל של 4 שנים, נעצה, כנראה, את המסמר האחרון בארון המתים של המיזוג המתוכנן.

"לא ידענו שסאפיינס עומדת לפרסם אזהרת רווח", אומר פוגל. "אולי ידענו מעט לפני ההודעה, אך לא כשסיכמנו את הפרטים". עם זאת הוא ממעיט בחשיבותה של אזהרת הרווח: "זה פחות חשוב. לא בנינו מיזוג לטווח קצר, ולפי מחיר המניה ביום מסוים".

בעלי המניות של נס לא היו מוכנים לקבל בתמורה לחברה מניות סאפיינס ששוויין הכולל היה גבוה רק במעט מ-100 מיליון דולר, וביטלו את המיזוג. אגב, סכום זה דומה בהיקפו להערכה המוקדמת של סלומון סמית' ברני לגבי שוויה של החברה.

גורם המעורה בעסקה העריך כי ההנפקה הפרטית שנערכה במארס 2000, ושבה הזרימו בעלי המניות 40 מיליון דולר לפי שווי של 325 מיליון דולר, הפריעה יותר מכל לביצוע העסקה. "הם פשוט לא היו מוכנים לספוג הפסד חשבונאי ומורלי כזה, ובתוך חצי שנה בלבד", אמר.

בעקבות כישלון המיזוג עזב את מנכ"ל סאפיינס, דני פלק, את תפקידו, ונימק זאת בעובדה שהוא הוביל את מהלך המיזוג שנכשל. נשיא נס, ירון פולק, כיהן פחות משנה וחצי בתפקידו ועזב במאי 2001. פולק נימק את פרישתו ברצון להתמקד בניהול השקעותיו האישיות.

כך נותרה נס ללא המזומנים שההנפקה היתה אמורה להזרים לקופתה, ללא מטבע לביצוע רכישות בדמות מניה סחירה, ללא אופציות לעובדים, ועם חלק גדול מהחובות לבנקים שנבעו מהרכישות הגדולות שביצעה.

מצבה הפיננסי המדויק של נס קשה להערכה, מאחר שמעמדה הפרטי אינו מחייב אותה לפרסם תוצאות. ואולם סביר להניח כי על מאזנה מעיק עדיין חלק לא מבוטל של אשראי בנקאי, שלא כולו הוחלף במזומנים שהזרימו בעלי המניות.

נס השקיעה במזומן ברכישת החברות קרוב ל-120 מיליון דולר. היא ביצעה שתי הנפקות פרטיות בהיקף כולל של 75 מיליון דולר, ולכן נותרה עם חוב בנקאי בהיקף של כ-45 מיליון דולר. ניתן להעריך כי נכסי משפחת וולפסון - בין אם הם תזרים המזומנים של נס או נכסים אחרים - משועבדים לטובת חוב זה. פוגל אומר כי אשראי זה אינו ייחודי בהיקפו, ומעריך כי הוצאות המימון של החברה הן כ-2.5% מהמחזור.

הנדסה פיננסית

גורמים רבים בענף הופתעו מהקמתה של נס.איחוד שש הרכישות לחברה אחת אמנם יצר חברה גדולה, שלטענת מנהליה יש לה יתרונות בגישה לפרויקטים גדולים. עם זאת המהלך נראה פיננסי בעיקרו, ולא תחרותי או טכנולוגי.

פוגל דוחה את הטענה הזו: "המטרה היתה להקים גוף חזק וגדול, שיצמח מהר ויוכל להפוך בבת אחת לחברה בינלאומית ולפעול בחו"ל. כשאתה גדול מסתכלים עליך אחרת בעולם, ויש באפשרותך לזכות בחוזים גדולים". כדוגמה לפרויקטים שלא ניתן היה לעשותם עם שש החברות הנפרדות הוא מציין את כלל ביטוח ואת ההוצאה לפועל.

למשפחת וולפסון לא היה ניסיון משמעותי בתחום התוכנה לפני שהחליטה על הקמת נס. במבט לאחור, קצת קשה להבין כיצד ביקשה החברה להנפיק חברות תוכנה ושירותים אפורות למדי, שפעילותן נשענה על השוק המקומי בלבד, לפי שווי של כמעט חצי מיליארד דולר.

החברות שעל בסיסן הוקמה נס לא היו חברות חלום ולא הצטיינו בטכנולוגיה יוצאת דופן שהיתה יכולה לכבוש את דמיון המשקיעים. אלה היו חברות פרויקטים השייכות לדור הוותיק של תעשיית התוכנה בישראל.

דברים שאמרו נציגי משפחת וולפסון בישראל בעת גל הרכישות של 99', עשויים לשפוך מעט אור על השיקולים שהנחו אותם. הם הסבירו כי האטרקטיוויות של ענף התוכנה נובעת מההפיכה ההדרגתית של מהנדסי תוכנה לסוג של "קומודיטי" - סחורה אחידה. מכיוון שמהנדסי תוכנה הם מצרך מבוקש בכל העולם, ניתן יהיה להשביח את החברה באמצעות פרויקטים שיבוצעו עבור לקוחות בחו"ל.

פוגל אינו סבור כיום כי המחירים אותם שילמה נס עבור החברות שרכשה היו יקרים מדי. "בדקנו את החברות לפי הערך הכלכלי ולפי הפוטנציאל שלהן, ולא לפי מחירן בבורסה", הוא אומר. "במושגים כיום שילמנו עבור טכם וקונתהל מחיר נמוך משמעותית בהשוואה לפוטנציאל שלהן".

פוגל הוסיף כי הנפקת החברה לא היתה המטרה: "הנפקה היא אמצעי העוזר לך לצמוח במהירות. כשהקמנו את נס לא חשבנו על הנפקה. רק באמצע הדרך חשבנו על אפשרות של הנפקה, אך לפני כן דנו כל הזמן במיזוגים, גם עם חברות לא ציבוריות".

לפי עדויותיהם של גורמים המקורבים לנס, אחד הפרמטרים העיקריים שעמדו לנגד עיניה של משפחת וולפסון היה "שווי למהנדס". מונח זה מזכיר "שווי למנוי" שהיה נפוץ בהערכת חברות תקשורת, וכן מונחי הערכה נוספים שפרחו בתקופת הגיאות הגדולה בוול סטריט.

לפי שווי העסקות שביצעה משפחת וולפסון בישראל, עלות הרכישה למהנדס נעה סביב 90-70 אלף דולר. התוכנית שהם הגו היתה להנפיק את החברה הממוזגת, שתיהנה מיתרונות לגודל, לפי שווי של 200 אלף דולר למהנדס. המכפלה של סכום זה ב-2,000 אנשי תוכנה ברורה: שווי של 400 מיליון דולר ויותר לחברה הממוזגת.

גם אם מתעלמים מהשפעתה הברורה של האופוריה הפיננסית ששררה בנאסד"ק באותה תקופה על המספרים, החשבון שעשתה נס מעורר כמה תמיהות. ראשית, מהנדסים אינם ראשי בקר שניתן לכלוא ברפת. מה מבטיח לנס שהמהנדסים אותם רכשה יישארו עובדיה?

שנית, המעבר של אנשי תוכנה מפרויקט לפרויקט אינו טריוויאלי, ויכול שלא לעלות יפה.

שלישית, האם כל העובדים שרכשה נס הם אכן מהנדסים מיומנים ששווים הרבה מאוד כסף? לא בטוח. מעדויות של עובדים עולה כי החברות שנרכשו אמנם עבדו קשה, אך העסיקו בעיקר הנדסאים ועובדים אחרים שלא כולם עסקו בתכנות, והיו רחוקות באופיין מ"חברות החלום" שהונפקו בנאסד"ק באותה תקופה (ראו תיבה).

באורח אירוני, הגיאות הגדולה סביב מניות הטכנולוגיה בשנים האחרונות העניקה לחברות קטנות רבות, שמחזורי פעילותן לא יתקרבו לעולם לאלה של נס, שווי שהיה גבוה פי כמה מהערך שלפיו שאפו בעלי המניות של נס להנפיק אותה. הגורם שייחד אותן לעומת נס היה צמיחה מהירה, חלום ההתעשרות וייחוד טכנולוגי. כל אלה לא היו קיימים בנס.

"הרגשנו רחוקים מאוד מהמהפכה הטכנולוגית"

150

מיליון דולר השקיעו משפחת וולפסון ובעלי מניות אחרים ברכישה של מה שהם תיארו ככוח מחשוב: מתכנתים ומהנדסים, שהביקוש להם גאה בהתמדה באותה תקופה. גורמים בנס הסבירו כי האטרקטיוויות של בתי התוכנה וחברות השירותים שנרכשו נובעת מכך שהמהפכה הטכנולוגית הופכת מהנדס למעין סחורה עוברת לצרכן, שניתן לנקוב במחירה: 70 ,50 ואפילו 200 אלף דולר למהנדס.

מעבר לבעייתיות בהגדרות אלה והעובדה שלא ניתן לכבול מהנדסים למקום העבודה, מספרים גורמים מתוך החברות על מציאות שונה מאוד מזו הקיימת בחברות הטכנולוגיה האחרות שהנפיקו בנאסד"ק. מציאות זו כללה הרבה עובדים בוגרי קורסים קצרים להסבה. העבודה עצמה כללה מעט מאוד חדשנות טכנולוגית, והרבה מאמץ בפיתוח, בהתקנה, בתמיכה, בהדרכה ובשירות.

ר' עבד במשך שנתיים בתפקיד טכני בחברת גלעד, שנתנה תמיכה טכנית ושירותים, העסיקה כ-450 עובדים, ונרכשה בידי נס ב-98'. התמונה המצטיירת מפיו היא לא של חברת חלום, או סטארט-אפ שמפתח מוצר מהפכני שיכבוש את עולם התקשורת את האינטרנט, אלא חברת שירותים אפורה למדי.

ר' מתאר את כוח העבודה במקום כמיומן, אך לא משכיל במיוחד. "פרט אולי להנהלה, החברה העסיקה מעט מאוד מהנדסים. גם מנהלי המחלקות ומנהלי החטיבות היו הנדסאים".

ר' מעיד כי קצב תחלופת כוח האדם בגלעד היה גבוה מאוד. "תנאי השכר והעבודה לא היו טובים, ובדרך כלל אפשר היה לקבל העלאה רק לאחר שמאיימים לעזוב. חלק גדול מהעובדים לא נשאר יותר משנה".

האווירה בגלעד לא היתה מלהיבה במיוחד, כמו ברבות מכוכבות ההיי-טק הישראלי שהגיעו לוול סטריט בשנים האחרונות, או היו מעוניינות להגיע לשם. "לא היתה אווירה של סטארט-אפ, או רוח התלהבות מיוחדת", מתאר ר'.

"לא התעסקו אצלנו בתוכנה, זו לא היתה חברה שעוסקת בפיתוח", מספר ר'. "זו היתה חברת שירותים רגילה, העובדת קשה בהטמעה ותחזוקה של מערכות מחשב בעיריות ומוסדות ממשלתיים. היינו רחוקים מאוד ממהפכת ההיי-טק והטכנולוגיה".

לתגובות: boazl@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו