בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צרות בגן עדן

הסאגה של מורדי הבאונטי וצאצאיהם שמצאו מפלט באי פיטקרן באוקיינוס השקט במאה ה-18 היתה נושא להתעניינות רחבה, למעקב ולמחקרים היסטוריים. כיום מאיימת הציוויליזציה המערבית על התושבים המעטים שנותרו באי

תגובות

האי פיטקרן הוא ללא ספק אחד המקומות הנידחים ביותר על פני כדור הארץ. זהו צוק סלע בלב האוקיינוס השקט, המרוחק אלפי קילומטרים מכל יבשת. (ניו זילנד נמצאת 5,300 ק"מ ממערב, ותעלת פנמה 6,600 ק"מ ממזרח). באי הקטנטן (4 קמ"ר) אין שדה תעופה, ואפילו ספינות המשא החולפות שם פעם בכמה חודשים נאלצות לעגון הרחק ממנו, היות שגלי החוף האדירים מקשים על העדינה במזח הקטן היחיד.

בכפר היחיד שבאי, אדמסטאון, גרים 46 תושבים, כמעט כולם צאצאים של מורדי ה"באונטי". המרד המפורסם התרחש ב-28 באפריל 1789, כאשר פלצ'ר כריסטיאן, סגן רב החובל של אוניית הוד מלכותו החמושה "באונטי", השתלט בלב האוקיינוס השקט על הספינה. הוא עצר את הקברניט ויליאם בליי, והוריד אותו, ביחד עם עוד 18 קצינים ומלחים נאמנים לו, לסירה קטנה. בליי, כנראה גדול הימאים של דורו, הצליח לנווט את סירת המפרש העמוסה, חצה את האוקיינוס במשך 40 יום והגיע עד לאי טימור (כיום במזרח אינדונזיה). כריסטיאן, עם המורדים האחרים, פנו באונייה לעבר טהיטי. כמה מן המורדים בחרו להישאר שם (מאוחר יותר נתפסו, הוחזרו לאנגליה, ונשפטו - שלושה מהם אף נתלו). כריסטיאן, שפחד מזרועה הארוכה של האדמירלות הבריטית, יצא מטהיטי ב"באונטי" ביחד עם עוד שבעה מורדים ו-19 פולינזים (12 נשים, שישה גברים ותינוקת אחת). עקבותיו נעלמו למשך 18 שנה. בשנת 1808 העגין הקברניט מהיוי פולגר מארה"ב את ספינת ציד כלבי הים "טופז" ליד אי נידח באוקיינוס השקט (האי הזה התגלה לראשונה ב-1767, וכונה האי פיטקרן, אך סומן במפות במקום שגוי, ולכן "נעלם" למשך 41 שנה).

להפתעתו של פולגר, הגיחה מהאי סירה ובה נערים שחומים שדיברו אנגלית. הם הביאו את פולגר אל האי שגר בו אחרון מורדי ה"באונטי" - ג'ון אדמס. מסיפורו של אדמס התברר כי נוסעי ה"באונטי", בראשות כריסטיאן, ירדו בפיטקרן, שלא היה מיושב אך פורה. הם שרפו את הספינה, בנו בתים ועיבדו את האדמה. שנתיים לאחר מכן פרץ סכסוך אלים בין המורדים הבריטים לבין הגברים הפולינזים. הבריטים התייחסו אל הפולינזים כאל עבדים, העבידו אותם בפרך וגזלו את נשותיהם, עד שבאה ההתפרצות. במשך שנים מספר הרגו אלה את אלה, עד שלבסוף נותרו שם רק נשים וילדים ואיש אחד לבן - ג'ון אדמס. המלח האלים מפרוור עני של לונדון היה לפטריארך הקהילה הקטנה, ובעזרת התנ"ך של הבאונטי, הספר היחיד שהיה שם, חזר בתשובה והפך את הנשים והילדים שאתו לנוצרים אדוקים.

פולגר הביא את בשורת מציאת צאצאי ה"באונטי" לעולם, שהוקסם מסיפור ההרפתקאות. הסיפור הוליד גם כאלפיים ספרים, וגם ארבע הפקות הוליוודיות.

תושבי פיטקרן התרבו, ובשנת 1856, כאשר היו שם כמעט 200 איש, התעורר החשש שהאי לא יוכל לכלכל אותם. אוניות של הצי הבריטי פינו את כולם והעבירו אותם לאי אחר, גדול יותר ומרוחק משם אלפי קילומטרים - האי נורפולוק. בנורפולק חיים כיום יותר מ-600 צאצאי ה"באונטי".

כמה משפחות שלא נקלטו באי החדש חזרו אחרי שלוש שנים לפיטקרן. גם הם התרבו, וב-1937 הגיע מספר תושבי פיטקרן לשיא - 233 נפש. מאז הידלדל מספר התושבים. החיים באי קשים. החקלאות פוחתת. אין דרכים סלולות, אין תיירים, אין רופא, וכמעט שאין קשר עם העולם החיצוני (למעט תחנת אלחוט, וספינות המזדמנות לעתים רחוקות). פרנסת התושבים היא בעיקר על בולי האי פיטקרן (המיוצרים ומודפסים בבריטניה), ועל מכירת עבודות יד שונות.

באחרונה נחתו על התושבים עוד מכות: איסוף הבולים כתחביב עולמי הולך וקטן בעקבות השימוש הגובר בטלפון ובמחשב. בנוסף לכך, הודיעה ממשלת בריטניה, לפני כשנתיים, כי היא תפסיק את התמיכה באי שהיה אחד ממושבות הכתר האחרונות. לבסוף, כאשר התושבים ההמומים שנותרו בחוסר כל ניסו לחשב את צעדם הבא, נחת עליהם גם סיפור האונס.

ראשית הסיפור לפני כארבע שנים. מורה מניו זילנד, הגברת קרניהן, שבאה ללמד בבית הספר הקטן בפיטקרן לשנתיים, גילתה כי אחד מתושבי המקום מקיים יחסי מין עם אחת מתלמידותיה, בת 14. בעקבות תלונתה, שלחה נציבות האי (המפקחת עליו מניו זילנד), בלש בשם דניס מק-גוקין שישב באי וחקר את העניין. הוא מצא כי התלמידה הסכימה לחיי אישות עוד בגיל 11, וכי התנהגותה מקובלת על כל תושבי האי, ולכן הסתפק בגערה ובכתיבת דו"ח. הוא גם אימן ומינה שוטרת מקומית, מרלדה וורן, שתדאג לכך שהגברים ינהגו בהתאם לחוק הבריטי (האוסר על קיום יחסי מין עם קטינים בני פחות מ-16).

תלונה נוספת לא איחרה לבוא. השוטרת וורן הודיעה כי גבר מבוגר בעל נערה בת 13, ושוב חזרו חוקרים אל האי. מתברר, כי פיטקרן לא אימצה את חוקי המוסר המערביים וכי על פי קוד המוסר הפולינזי אין פסול בבעילת קטינות. הפעם המליצו החוקרים כי יש מקום להעמיד את האנס למשפט ובכך יצרו מכלול אדיר של בעיות.

ראשית: היכן לקיים משפט כזה? באי יש רק 46 תושבים. העברה של שופט, מזכיר, תובע, סניגור וחבר מושבעים תימשך חודשים רבים, תעלה הון עתק, ותיצור בעיות של שיכון וכלכלה. גם בית כלא אין באי. אם, לעומת זאת, יוחלט להעביר את המשפט לניו-זילנד או ללונדון, ייוצרו בעיות אחרות. רבים מתושבי האי ייצאו משם כעדים, וההיסטוריה מראה, שרוב אלה שעזבו את האי לא חזרו אליו עוד. בנוסף לכך, מדברים הנאשם והעדים בשפת פיטקרן, שהיא תערובת של אנגלית קלוקלת מן המאה ה-18 ופולינזית, ויש להניח שבית המשפט יתקשה להבין את דבריהם.

אם כי תושבי פיטקרן משוכנעים שלא נעשה באי כל פשע, הם חרדים לתדמיתם ולתדמיתו של האי שלהם, שהצטייר בעיני העולם כמקום אידילי. לכולם ברור, כי אם אמנם יתקיים משפט, הוא ינחית מהלומה נוראה על הקהילה הקטנטונת ויסכן את המשך קיומה.

אך בינתיים עסוקים הפיטקרנאים בציפייה לאונייה הבאה. אם תגיע, ואם מזג האוויר יאפשר, הם ייצאו אליה בסירות המשוטים שלהם וינסו למכור לנוסעים ולצוות בולים, סלים קלועים, פסלוני עץ וחולצות טי עם ציור מפת האי. אם יתמזל מזלם, יעלו אותם אל הסיפון ואפילו יכבדו אותם בגלידה או בפיצה.

אחר כך הם ינפנפו בידיהם מן הסירות אל האונייה, וכשזו תתרחק הם ישירו לה את שיר הפרידה המסורתי שלהם: "...שלום, שלום מתוק/עוד נשוב ניפגש בחוף היפה/של האי הירוק".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו