בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תיק הר שפי

עיון מחודש בפרוטוקולים המלאים של משפט מרגלית הר שפי, כולל הכרעותיהן החד משמעיות של שלוש הערכאות, מחדד את סימני השאלה סביב החלטת הנשיא לחון אותה. היא לא יכלה שלא לדעת, היא לא התחרטה, היא אפילו לא הצטערה

תגובות

בליל ה-4 בנובמבר 95', מיד לאחר ששמעה על רצח יצחק רבין פתחה מרגלית הר שפי בסידרת טלפונים במטרה לאתר את יגאל עמיר. הטלפון הראשון היה לביתו. אחיו, חגי, ענה לה ואמר לה שיגאל בהפגנה. הטלפון הבא היה לאבישי רביב. היא שאלה אותו אם עמיר לידו והוא אמר לה שלא. הטלפון הבא היה לחברתה אודליה. הדיאלוג בין השתיים היה אחת מנקודות המפתח בעדותה של הר שפי בעת משפטה בבית משפט השלום בתל אביב. התובעת פנינה גיא ניסתה לברר מה בדיוק נאמר שם.

גיא: "הדבר הבא שאת עושה אחרי שאת גומרת לדבר עם בית עמיר ועם אבישי רביב, את מדברת עם אודליה, נכון?"

הר שפי: "לא יודעת מתי זה היה. זה היה אחרי, כן".

גיא: ואת אומרת ככה - 'אחרי כן הייתי בהלם אבל דיברתי עם אודליה והיא אמרה לי, בא לי לתת לו (ליגאל עמיר) מכות ולחבק אותו, וגם אני אמרתי, לחבק אותו'. נכון?"

הר שפי: "שוב, הסברתי את זה בזוטא".

גיא: "כן? שרצית לחבק אותו?'

הר שפי: "אני רק רוצה להוסיף פה שאף פעם לא נגעתי בבן, גם לא היתה לי שום מחשבה לעשות את זה לרגל העניין. בציניות אני אומרת את זה, כמובן, אלא זה היה משהו ערטילאי של בן אדם שאתה יודע שברגע, רבין אז, מבחינת מה שדיווחו, היה חי".

גיא: "שמעת מה שאלתי?'

הר שפי: "שנייה, שנייה, שנייה".

גיא: "אם אמרת לאודליה שאת רוצה לחבק אותו... אני רוצה היום, אחרי שעתיים של חקירה, לשמוע תשובה אחת לעניין. האם אודליה אמרה לך שבא לה לתת לו מכות ולחבק אותו?"

הר שפי: "כן".

גיא: "האם ענית לה - גם אני אמרתי לה שבא לי לחבק אותו?"

הר שפי: "כן".

גיא: "כן, יפה מאוד".

*

שישה שופטים בשלוש ערכאות הרשיעו את מרגלית הר שפי באי מניעת רצח רבין. חמישה מתוכם גזרו עליה תשעה חודשי מאסר. ועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר סירבה לשחרר אותה אחרי ריצוי מחצית מתקופת העונש בין השאר מפני שהר שפי לא הביעה חרטה על המעשה. "בפנינו היא אמורה להכות על חטא ולומר בקול צלול וברור, במלוא הכנות והענווה, שהפנימה את מחדלה, שמודעת לאחריותה ושלמדה את הלקח", כתבו שלושת חברי הוועדה, "במקום זאת היא גימגמה שלא הבינו אותה או שדבריה לא נרשמו במלואם". גם מחלקת החנינות במשרד המשפטים ושר המשפטים התנגדו לחנינה. הנשיא משה קצב התעלם מכל זה והחליט לחון את הר שפי אחרי שתסיים לרצות שני שלישים ממאסרה, ב-10 באוגוסט. הוא עשה זאת, לדבריו, אחרי שקרא את החלטות בתי המשפט בעניינה. עיון מחודש בתיק הר שפי מעורר כמה שאלות על ההחלטה.

כתב האישום

יומיים אחרי רצח רבין נעצרה הר שפי ל-48 שעות. שבוע ימים אחר כך היא נעצרה לעשרים ימים. בדצמבר 95' הסתיימה חקירתה. בפברואר 97' הוגש נגדה כתב אישום לבית משפט השלום בתל אביב. כתב האישום כולל שני סעיפי אישום: אי מניעת פשע ומתן אמצעים לביצוע פשע.

על פי כתב האישום הקשרים בין הר שפי ליגאל עמיר היו הדוקים. הם אירגנו ביחד שבתות תמיכה במתיישבים בנצרים, מעלה ישראל, בית חגי ויישובים נוספים. בפגישותיהם הרבות חזר עמיר ואמר שעל רבין חל דין רודף, כי צריך להרגו ושהוא מתכוון לעשות זאת באקדח "אותו הוא מחזיק ונושא עמו". מתוך שיחותיהם, שהתנהלו בין דצמבר 94' ועד לרצח, "ידעה הנאשמת כי יגאל נחוש בדעתו לרצוח את ראש הממשלה".

בשתי הזדמנויות שקדמו לרצח התכוון עמיר לרצוח את ראש הממשלה. ב-22.1.95 בא עם הר שפי ואחרים להפגנה ביד ושם כשהוא מצויד באקדח, אבל בסופו של דבר רבין לא בא למקום. זמן מה אחר כך אמר לה עמיר, לפי עדותה: "כשהיינו ביד ושם, אם רבין היה מגיע לשם, את זוכרת את ההפגנה הזאת? אם רבין היה מגיע לשם הייתי רוצה להרוג אותו". לדבריה, לא האמינה לו, מכמה סיבות. "אל"ף, כשנסענו לשם ידענו שרבין כבר לא יהיה שם, בי"ת, זאת אומרת, מה? מה הוא פתאום כאילו חמישה חודשים, ארבעה חודשים אחרי זה, נזכר לספר לי דבר כזה מטורף. הסיפור הזה נראה לי כל כך פנטזיה מקושקשת של איזה שהיא עשיית רושם של איזה מאצ'ו או משהו כזה".

גם לרצונו לרצוח את רבין בטקס חנוכת המחלף בכפר שמריהו ב-11.9.95 היא התייחסה, לדבריה, באותו אופן. "זה היה שוב נראה לי כל כך, כל כך מרוחף, זה שם לי שוב פעם עוד שכבה של מכסה, שהנה הכל קשקושים כאילו, שזה קשקוש, שזה סתם ניסיון לעשות עלי רושם. אגב, הוא ניסה לעשות רושם על כולם, על בנות היה לו קטע מיוחד לעשות רושם, אבל כאילו, יכול להיות שאני באופן מיוחד".

בתחילת קיץ 95' ביקש ממנה עמיר לערוך תצפיות על ראש הממשלה כשהיא לבושה בלבוש חילוני, לצורך הסוואה. הוא גם שאל אותה אם היא מכירה אנשים "המתעסקים במדעים שהם קיצוניים בדעותיהם ויוכלו לסייע לו בהכנת פצצות" למאגר הנשק של המחתרת שהוא מתכוון להקים. הר שפי הפנתה אותו אל ד"ר אריה בכרך מבית אל.

העדות

ב-27 לפברואר 98', שנה אחרי הגשת כתב האישום, התייצבה הר שפי לעדותה בבית המשפט. עדותה נמשכה יומיים ומשתרעת על 189 עמודי פרוטוקול. היא סיפרה שהכירה את עמיר בדצמבר 94', כשאירגנה שבת תמיכה לחיזוק הישוב בנצרים: "ההתנחלות היתה אז במצב מאוד קשה, רצו לפנות אותה, אז פשוט ארגנו שם שבת... אירגנתי את זה עם חבר מאוד טוב שלו, אוהד, ואיכשהו הוא סחב אותו לארגון".

השבת בנצרים לא הציתה להבות. "לא כל כך התפתח קשר. פעם בחודש היינו נפגשים באקראי באוניברסיטה ומדברים, אבל לא שום דבר יותר מזה, עד בעצם מאי 95' כבר, שאז אורגנה שבת נוספת ואז כבר יגאל לקח על עצמו את כל הארגון... תוך כדי כך הוא התחיל להפגש אתי יותר ויותר באקראי, אני לא יודעת, כאילו, די ניסיתי להתחמק ממנו, לא משום סיבה פוליטית או משהו כזה, פשוט סתם לא וזהו, ופשוט נוצרו, דיברנו, היו לנו הרבה שיחות, לא, בעיקר לא על נושאים פוליטיים. התחלנו בעצם לדבר על הכל, כאילו על אלוקים, על האדם, פסיכולוגיה, פילוסופיה, מדע, ממש הכל, והוא התחיל גם לדבר יותר על נושאים אישיים שלו, על קשרים שלו, על המשפחה שלו, על העבר שלו, על התכניות, על העתיד שלו, כאילו, כל מיני, כאילו הוא נחשף וזה".

"דיברנו ולמרות שקצת ניסיתי להתחמק כי הוא פשוט, אני חושבת שגם הפסיכיאטר קבע לו איי-קיו של 140, אנ לא יודעת, לפי דעתי זה היה יותר, הוא פשוט היה גאון והיה מרתק לדבר אתו על כל נושא שבעולם, זה תמיד היתה מחשבה אחרת, המון ידע, ולא מצאתי כל כך אנשים שאפשר לדבר איתם ברמה הזאת".

הסניגור, יוסף אילון: "בשפה פשוטה, אתם הייתם זוג?"

הר שפי: "Never ever".

אילון: "תסבירי".

הר שפי: לא... אף פעם לא חשבתי על הכיוון הזה, לא... זה נכון שהוא נחשף בפני על הרבה נושאים אישיים". הפעם הראשונה ששמעה את עמיר מדבר על דין רודף, סיפרה בעדותה, היתה כשהם חזרו מההפגנה ביד ושם. התעורר ויכוח. "כולם היו בעליהום עליו... כל אחד התייאש בשלב שלו, אני זוכרת אפילו מישהו שעבר לקצה השני של האוטובוס, אבל אני לא ויתרתי, הייתי היחידה שהמשיכה להתווכח אתו עד סוף הנסיעה".

הוויכוחים ביניהם נמשכו כמה חודשים. היא הרגישה שהם טוחנים מים, היא אמרה, ואז החליטה לבקש עצה מהרב שלמה אבינר, הרב של בית אל. "יש אנשים בבר אילן שאומרים שלרבין יש דין רודף", אמרה לו, "והוא שאל אותי: בגלוי? אמרתי: כן, בשיא הגלוי. אחרי שדיברנו ארוכות אמרתי לו: אז מי שאומר את זה, אז אתה צריך להסגיר... לא בגלל שחשבתי שהוא יעשה משהו, ממש, ממש לא, אף פעם לא חשבתי דבר כזה, פשוט הדיבורים האלה מאוד הפריעו לי, מאוד... ואז הוא אמר לי: לא, יהודי לא פוגע ביהודי, זה סתם דיבורים. עשרות אנשים פונים אלי בשאלה הזאת, כבר קיבלתי הרבה מאוד פניות כאלה, זה לא... אף אחד לא יעשה את זה, אין צורך לפגוע סתם במישהו. זה הכל דיבורים".

מחקירתה במשטרה עולה שהיא היתה מודעת לתכנון המעשי של עמיר לפגוע ברבין. פעם נתן לה לדרוך את אקדח הברטה שלו, שלא היה טעון, היא שיחקה קצת באקדח והחזירה אותו לבעליו. "לגבי איך לעשות את זה, יגאל אמר שהוא ירה בו באקדח", היא אמרה במשטרה. בבית המשפט היא הכחישה שאמרה דבר כזה. "הייתי בנתק, היה לי קשה מאוד להיזכר בדברים," העידה בחקירתה, "אמרתי כאילו, אני לא יודעת, לא יודעת, לא זוכרת... אחרי זה נזכרתי. הוא אף פעם לא אמר לי דבר כזה, לא אמרתי בשום פנים ואופן את השורה הזו".

בעדותה אמרה הר שפי כמה פעמים שהיא איימה על עמיר שתסגיר אותו. בתגובה שאלה השופטת נירה לידסקי: "ראית שיש לך עניין עם אדם שמבחינה תיאורטית לפחות, מאוד דבק בתיאוריות האלה שלו, מאוד חפץ, לפחות מן הבחינה התיאורטית, בהעלמו של רבין. לא חששת מזה שאולי הוא לא יעשה בעצמו אבל ידרבן מישהו אחר לבצע את זה?" הר שפי: "לא חשבתי שהוא יתפוס מישהו".

לידסקי: "מה הוא אמר לך כשאמרת לו שאת תלשיני עליו?"

הר שפי: "לפעמים הוא לא הגיב, לפעמים הוא אמר לי כאילו, מה ואני לא, ואני לא, מה, את יודעת, אני בכלל לא רציני ודברים כאלה. זאת אומרת לא רציתי סתם להרוס לו את החיים... אף פעם לא ידעתי שהוא הולך לרצוח את ראש הממשלה, אף פעם לא, פשוט לא ידעתי... יכול להיות שאם אני הייתי מכירה אותו רק בויכוחים האלה אז פני הדברים היו אחרת, אבל עיקר השיחות שלנו היה על דברים אחרים והוא תמיד עבד עלי, תמיד הקו שלו בין דמיון ומציאות היה מאוד מטושטש, זאת אומרת, לא האמנתי, לא האמנתי לו במיל, היה לי אמון אפסי בו והוא גם סיפר לי כל כך הרבה פנטזיות וכל כך הרבה דברים שאני ראיתי אותם כשקרים ולכן לא ידעתי, לא שהוא נחוש בדעתו ולא ידעתי בטח שלא לרצוח את ראש הממשלה". בקיץ 95' הם נסעו למעלה ישראל, התנחלות שהוקמה בתגובה להסכמי אוסלו. הר שפי שוחחה עם עמיר ועם אחיו, חגי. "הוא שוב אמר שלרבין יש דין רודף, צריך להרוג אותו, אז חגי אמר לו: יאללה, יאללה, תעזוב כבר את השטויות שלך, ואז הוא אמר לו כזה בחיוך, בחצי חיוך המפורסם שלו, הוא אמר כזה למה? יש לנו פה אחת שתעשה תצפיות בלבוש חילוני. כולם צחקו שם אחרי זה. לא הייתי היחידה שצחקה. אני תמיד מתווכחת אתו על זה, אז שאני אקום ואלך לעשות תצפיות, ועוד בלבוש חילוני?"

בחקירה הנגדית טענה התובעת, פנינה גיא, שבעדותה הראשית של הר שפי היו "שקרים בולטים" והציגה אותה כפעילת ימין מובהקת. היא השתתפה בהפגנה של "זו ארצנו". לחוקר השב"כ אמרה שקיוותה להיעצר מפני שזה נחשב לכבוד. בבית המשפט הכחישה. היא אף טענה שהיא לא יודעת על הניסיונות קודמים לרצוח את רבין. "אף פעם לא ייחסתי לדברים האלה ניסיונות". גיא: "למה? בכפר שמריהו למחרת הדבר הראשון שהוא עושה הוא מגיע אלייך ומספר לך שהוא היה שם".

הר שפי: "אני לא יודעת, תשמעי, תשמעי, שמעי, אני, לדעתי, אני לא יודעת אם זה היה בדיוק למחרת, אבל זה היה אחרי".

גיא: "הוא מצלצל אליך, הוא נפגש אתך והוא אומר לך שהוא ניסה אתמול לרצוח והוא פשוט החמיץ אותו כי הוא כבר לא היה שם, אז זה לא ניסיון בעינייך?".

הר שפי: "לא, זה פשוט נכנס לי מפה ויצא לי משם, לא ייחסתי לזה שום חשיבות".

גיא: "כבר פעם שלישית הוא מדבר אתך על זה שאם הוא היה יכול הוא היה רוצח אותו, נכון?"

הר שפי: "אל"ף, זה פעם שניה. אף פעם לא האמנתי לשום דבר שהוא אומר, זה לא עורר בי טיפת אמון. הרגשתי פשוט שהוא עובד עלי".

גיא: "ולמרות כל אלה פנית לרב אבינר להתייעץ אתו אם להסגיר אותו".

הר שפי: "זיעזע אותי שאומרים דבר כזה".

גיא: "לפני רגע אמרת שזה פנטזיה, בכלל נכנס לך מפה יצא לך מפה, עכשו זה מזעזע אותך?"

הר שפי: "הדיבורים האלה. מזה שאנשים פשוט מדברים ככה".

גיא: "האם הוא אמר לך שהוא רוצה לרצוח את רבין? פעם, שלוש, הרבה, קצת, אף פעם".

הר שפי: "יכול להיות, אבל לא הרבה, בטוח".

גיא: "במשטרה אמרת: לטובתכם, מוטב שלא תעמידו אותי לדין כי אז אני אדבר כמו יגאל ואני נראית ילדה טובה ואני יכולה להשפיע על אנשים כי אני ויגאל ביחד יכולים לעשות יותר ממה שהוא עשה ביחד".

הר שפי: "את יודעת באיזה תסכול, באיזה לחץ נפשי אדיר הייתי?"

גיא: "ב-19 לנובמבר עמיר כתב לך מכתב: אני צריך אותך בחוץ להמשך הפעילות, את הקול שלי בחוץ".

הר שפי: "קטונתי מלהיכנס לראש שלו. הוא לא אמר לי אני מתכוון להרוג, מקסימום הוא היה אומר לי: אני רוצה להרוג... הוא תמיד היה אומר: צריך, רוצה, הוא לא אמר לי: אני מתכוון לרצוח אותו, זה לא".

גיא: "רוצה ומתכוון זה לא אותו דבר בעברית שלך?"

הר שפי: "לא, לא, מתכוון זה איזה שהוא, מתכוון זה, יש בזה איזה שהוא ממד של רצינות, רוצה, רוצה, כל רצון שלו מבחינתי, אני רוצה מחר לפגוש את קלינטון, משהו כזה".

הכרעת הדין

ב-14 ליוני 98' כתבה השופטת לידסקי בהכרעת הדין: "יש בכל המפורט לעיל כדי להצביע על מערכת יחסים קרובה בין הנאשמת לבין יגאל עמיר ועל מידת האמון שרחש לה... לעומת הדמות התקיפה העומדת על דעתה ואינה מהססת לחשוף חלק נכבד מדיעותיה במהלך שתי תקופות החקירה בהן עמדה, התאמצה הנאשמת ככל יכולתה לשקף דמות שונה ומנוגדת בעת מתן עדויותיה בבית המשפט. מחד ובדלית ברירה הודתה כי התנגדה למדיניותו של רבין והתפללה למותו, אבל מאידך הפך אצלה רצח רבין ל'כתם הכי שחור שיש למדינת ישראל'. את מאמציה השקיעה הנאשמת כדי להראות שדעתה שלה היתה הרבה פחות קיצונית מזו של יגאל עמיר והיוצא הוא שקשה לי לקבל את דבריה בדבר היות רצח רבין 'כתם הכי שחור' שעה שנכון לאותה תקופה ואותם ימים סירבה לצרף את המלה ז"ל לשמו וכי לא ראתה בו כמי שנמנה על קהל עדת ישראל וסירבה לעמוד דום לזכרו ואף לא הצטערה על מותו.

"אני מסיקה מעדותה שהיו שיחות רבות בינה לבין עמיר, כי היו ויכוחים רבים... אם השיחות ברוח זו היו כה טריוויאליות וכה מעטות, ויגאל עמיר הוא פנטזיונר, לא רציני, והיא לא התייחסה אליו ברצינות, מה טעם טרחה באותה וכחנות אין-סופית עמו... לא שמעתי מפיה דבר שקר אחד שאמר לה, פנטזיה כלשהי שלו שאינה מציאותית. וההיפך הוא הנכון. מתוך דברי הנאשמת עצמה ופעילותה באותה מסגרת בה פעל עמיר אני מסיקה כי היא שיתפה פעולה בנסיעות השבת, בהפגנות ובגינוי דרכו הפוליטית של רבין וכי בכלל לא זלזלה ביגאל עמיר או בפועלו.

"לגבי בחורה שהעידה על ההלם וסערת הרגשות שתקפו ובאו עליה לאחר הרצח, כמי שלא אכלה ולא שתתה במשך ארבעה ימים, למעט בננה אחת וחלב... ציפיתי שבמצב דברים זה תספר לו שהוא גרם ליום שחור בחיי העם בישראל, שהוא ביצע מעשה נורא, כי נגרם לה זעזוע ממעשהו וכי גרם אף למעצרה. או לפחות תשאל אותו למה. אולם הן השיחה הראשונה והן מרבית השיחה השניה היתה כללית, אודות מכרים משותפים ובנות המקורבות לשניהם... לא נראית לי שמחתה ורצונה לפגוש ביגאל בתקופת המעצר לאחר ש'הרברבן' ו'השקרן' הזה עשה מעשה כה נורא שהיא התנגדה לו בכל לבה.

"די אם ידעה דבר זממו של יגאל, דהיינו תכנונו של המעשה וכוונתו לבצעו בתוספת העובדה כי תמיד נשא עמו אקדח... הנאשמת ידעה את דיעותיו הקיצוניות של יגאל עמיר, הנאשמת ידעה דבר רצונו של עמיר להקים מחתרת להגנה עתידית על הישוב היהודי מהמקומות שיפונו על ידי צה"ל ולצורך כך לצבור נשק, הנאשמת ידעה את כושר הארגון בו ניחן עמיר ואת נחישותו, הנאשמת ידעה כי זה רצה להרוג את רבין ביד ושם, הנאשמת ידעה על כוונתו להרוג את רבין במחלף כפר שמריהו. עצם היוועצותה ברב אבינר באה לאחר ידיעתה שעמיר אמנם יבצע את זממו".

בסופו של דבר הרשיעה לידסקי את הר שפי באי מניעת פשע וזיכתה אותה ממתן אמצעים לביצוע פשע. בספטמבר 98' גזרה עליה 9 חודשי מאסר בפועל ו-15 חודשי מאסר על תנאי.

הערעור הראשון

הר שפי ערערה על חומרת העונש ועל עצם ההרשעה לבית המשפט המחוזי. ערעורה נדחה. השופט אברהם בייזר קבע בפסק הדין שניתן ב-25.4.99: "פנייה לשלטונות במועד והודעה על הכוונה לרצוח את ראש הממשלה ייתכן והיתה מונעת את המעשה הנוראי שנעשה. מבחינתי אין כאן שום ספק... די באפקט המצטבר של הדברים האמורים על מנת להגיע למסקנה החד משמעית לפיה ידעה הנאשמת על זממו של יגאל עמיר. ידיעה פוזיטיווית, קשה, מיידית וממשית, ידיעה אשר אם היתה מעבירה אותה לגורמים המוסמכים, ייתכן והיה נמנע רצח ראש ממשלת ישראל".

השופט זאב המר תיאר את הר שפי כ"יהירה, מתנשאת ומקוממת בהתנהגותה" וקבע: "מדובר במי שזמם לרצוח אדם ולכן שום תיאוריות פילוסופיות על ערכה של הידידות או על סלידה מן המלשינות לא יכולים להאפיל על חובתה, אם אכן ידעה על זממו של עמיר... היא שמעה שוב ושוב על כוונתו לרצוח את רבין, לא רק על דין רודף שחל עליו, אלא שגם צריך להרוג אותו ושהוא רוצה להרוג אותו, וכן על שני ארועים, אמנם בדיעבד, שבהם רצה לבצע זאת. יגאל עמיר זמם להרוג את ראש הממשלה והוא יידע את המערערת על כוונתו זו והיה דבק בדעתו".

השופטת דבורה ברלינר, בדעת מיעוט, זיכתה את הר שפי מחמת הספק בטענה שיש לקבל את דברי הר שפי שחשבה שעמיר הוא פנטזיונר: "הטרגדיה שנגרמה לעם ישראל כולו, ההיסטוריה של מדינת ישראל שנחצתה ללפני ואחרי אינה יכולה לגרום לטשטוש גבולות בין התנהגות מקוממת לבין אי מניעת פשע ובין חכמה שלאחר מעשה לידיעה שלפני מעשה".

הערעור השני

הר שפי לא ויתרה. היא ביקשה רשות ערעור ומשזו ניתנה לה עירערה לבית המשפט העליון. ב-21 בפברואר השנה נדחה ערעורה. בנימוקיו כתב השופט אליעזר ריבלין: "עוד קודם שפורסמה זהות הרוצח, התקשרה המערערת לזומם ולאחרים, ובהם לחברתה, ולזו האחרונה אמרה כי משנודע לה המעשה רוצה היא לחבק את הזומם".

השופט יעקב טירקל דחה את הערעור בטענה שבהחלטתה לפנות לרב אבינר יצאה הר שפי "מגדר מי שספק ידע ובאה בגדר מי שידע". ובכל זאת הוא הציע להקל בעונש לשישה חודשי עבודות שירות בשל גילה הצעיר של הר שפי. בעת הרצח היא היתה בת עשרים, כיום היא בת 25. עברה נקי, בשל העובדה שמעטים עמדו בישראל לדין על פי סעיף 262 לחוק העונשין, אי מניעת פשע וכן בשל העובדה שהר שפי "בשום צורה ואופן, ואף לא בעקיפין" לא היתה צד לעבירת הרצח שבה הורשע עמיר.

השופט מישאל חשין כתב בהחלטתו: "הר שפי ידעה היטב כי לדעת עמיר יש להרוג את יצחק רבין כמי שחל עליו דין רודף. עמיר התבטא כך פעמים רבות. יתר על כן: בחקירתה אמרה מספר פעמים שעמיר אמר לה כי לא זו בלבד שעל יצחק רבין חל דין רודף וכי יש להרגו נפש, אלא כי הוא עצמו, עמיר, רוצה לקיים את הדין... בעדותה בבית המשפט ביקשה המערערת למעט במשמעות החמורה של הדברים בתארה את התבטאויותיו של עמיר אודות רצונו לרצוח את רבין כהתבטאויות מעטות, מעורפלות ומסויגות... למרות ניסיונותיה לחסר ולמעט מדברים שאמר לה עמיר עולה תמונה ברורה אף מעדותה-שלה, והיא שעמיר אמר לה פעמים רבות כי על ראש הממשלה חל דין רודף, כי יש להרגו נפש וכי הוא עצמו, עמיר, מתכוון לעשות את המעשה.

"כמותן ואיכותן של הראיות, כל אלה מעלים מסקנה, מעבר לספק סביר, כי המערערת ידעה שעמיר הוגה-זומם, מתכנן ומתכוון לבצע מחשבת רצח לרצוח את ראש הממשלה. ידעה ולא עשתה דבר. לא דיווחה לרשויות על שידעה ולא נקטה בכל אמצעי סביר אחר למנוע את ביצוע המעשה... לעולם לעולם לא נדע כיצד היו מתגלגלים הדברים לו עשתה המערערת את שמצווה היתה לעשות, לדווח לרשויות על מזימת הרשע של יגאל עמיר. לו אך עשתה המערערת מעט שיכולה היתה לעשות, אפשר היה יצחק רבין עמנו היום הזה. שיחת טלפון אחת, ולו בעילום שם, וחייו של יצחק רבין אפשר והיו ניצלים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו