בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת חוקר המוסיקה פטר עמנואל גרדנוויץ

תגובות

בתקופה שבה ספרות המוסיקה בעברית היתה נדירה אף יותר מאשר בימינו, ספרים כמו "עולם הסימפוניה" (1945), "המוסיקה הקאמרית" (1948), "המוסיקה בישראל" (1945/1954) ו"עולם הפסנתרן" (1952) היו סמני התרבות המוסיקלית של ישראל. הד"ר פטר עמנואל גרדנוויץ, מחבר הספרים האלה ורבים אחרים, מייסד "הוצאת המוסיקה הישראלית", שנתנה ביטוי יחיד בתקופתה ליצירה המוסיקלית המקומית, מת בסוף השבוע בגיל 91. הוא היה חלוץ תרבותי, ובעל מחשבה מקורית עד יומו האחרון.

גרדנוויץ, בעל ידע מוסיקלי חובק עולם והומור עוקצני, שילב שני תחומים מוסיקליים: חקר המוסיקה, שבו זכה להישגים חשובים, כמו עבודתו על המלחין הבוהמי יוהן שטאמיץ וגילוי יצירה שלו; ולא פחות מכך - קידומה של המוסיקה בקרב המאזינים. לכך נועדו ספריו ומאמריו, שאת חלקם כיוון לקהל הרחב. לכך גם נועדה פעילותו בתחום המוסיקה העכשווית כמו"ל, כמנהל החברה הבינלאומית למוסיקה בת זמננו בישראל, וכמרצה - בעיקר על היבטים של המוסיקה המודרנית, עם מקום נרחב לחייו וליצירתו של ארנולד שנברג.

בראיון שהעניק ב-1994 ליובל שקד, עורך הביטאון של המכון למוסיקה ישראלית, אפשר לזהות את התלהבותו מהמוסיקה העכשווית. גרדנוויץ האמין שקבלתה של מוסיקה כזאת אפשרית בקרב כל קהל, והמפתח לכך הוא הדרך שבה מציגים אותה: "כשמסבירים את שומאן, מספרים על אהבתו הגדולה לקלרה", אמר אז. "על בטהובן מספרים איך טייל ביער, הקשיב לשירת הציפורים וכתב את 'הפסטורלית'. אבל כשמגיעים למוסיקה בת זמננו מדברים במונחים של סקונדה קטנה בעלייה וטרצה בירידה... כמובן, איש אינו מעוניין בכלל לדעת על זה".

גרדנוויץ היה בעצמו מלחין, אם כי התנגד למלה זו: מבחינתו, מלחין הוא "כותב לחנים", משמע מלודיות, ואילו מחבר מוסיקה ראוי שייקרא "קומפוזיטור". מאז 1934 הוא הלחין כמה יצירות של מוסיקה קאמרית וסימפוניה אחת. אבל המחקר, ובעיקר הפעילות החלוצית שהיתה קשורה בו, שבו את לבו יותר. אחרי שהשלים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת פראג, ב-1936, עלה לארץ ישראל. נוסף על ספריו ומאמריו כתב גם תוכניות על מוסיקה עכשווית והפיק אותן לרדיו, אירגן פסטיבל של מוסיקה בת זמננו, ולימד באוניברסיטת תל אביב עד 1977.

גרדנוויץ, שנולד בברלין ב-1910, היה מסוג המוסיקאים שכמוהם אין עוד בנמצא בישראל. הוא היה מודרניסט במלוא מובן המלה: נעדר ציניות, שופע סקרנות והתלהבות מכל החדש והנועז, ואפילו אופטימי - למרות ביקורתו החריפה על הנעשה בתרבות המוסיקלית הישראלית. חינוכו היה נטוע במודרניזם האירופי: מורו לקומפוזיציה היה הנס אייסלר, והמלחין דריוס מיו עיין ביצירותיו. הוא העריץ את שנברג ואת המוסיקה שצמחה בעקבותיו, וכעס על השמרנות המוסיקלית שמאפיינת את חיי המוסיקה בישראל. "האם אינך פסימי אשר להתפתחות המוסיקה בישראל?" שאל אותו שקד באותו ראיון. "לא, איך אפשר להיות פסימי?" היתה התשובה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו