בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלחמת העולם של פיטקרן

מי מת, מי נולד ואיך ניצחו החתולים את החולדות. חדשות מן האי

תגובות

היונקים היחידים שהתרוצצו על האי פיטקרן בשנת 1790, כשהגיעו אליו מורדי הבאונטי, היו חולדות האוקיינוס השקט. אלה חולדות קטנות שהביאו למקום ימאים פולינזים שביקרו בו ואולי אף התגוררו בו לפני מאות שנים.

מורדי הבאונטי הביאו אתם מטהיטי חיות בית. את העזים והחזירים הם שיחררו לרעות בכל רחבי האי ואת החתולים והכלבים גידלו בבתיהם. לאחר כמה שנים התברר שנביחות הכלבים מטרידות את מנוחת הפיטקרנאים ומגדילות את הסיכון שהאי ותושביו יתגלו על ידי אונייה חולפת. לכן הושמדו הכלבים ונשארו רק חתולים.

עיקר מזונם של החתולים בא מן החולדות וכך הוגבל מספרם של המכרסמים שהזיקו ליבולים החקלאיים. בשנת 1838, כשנכתב ספר החוקים הפיטקרנאי הראשון בעבור 100 תושבי האי, נמצאו בו הסעיפים הבאים המגינים על החתולים: "א. אם אדם מתחת לגיל עשר יהרוג חתול, כי אז הוא (או היא) ייענשו בעונש גופני של מלקות. ב. אם אדם בין הגילים 15-10 שנים יהרוג חתול, כי אז הוא (או היא) ישלם קנס של 25 דולרים. חצי הסכום יינתן למי שהודיע על הפשע, והחצי השני יועבר לקופת הציבור".

כך נהפך החתול הפיטקרנאי לחיית בית מוגנת. במיפקד שהתקיים בשנת 1977 נרשמו באי 47 חתולים. בשנים האחרונות, כשהלך והתמעט מספר התושבים (לאחרונה דווח על 45 תושבים. כיום, לאחר מותה של אירמה כריסטיאן והיא בת 77, נותרו רק 44), התמעט גם מספר החתולים והתרבו החולדות.

מספר החולדות גדל עד כדי כך, שהן השמידו את כל חלקות התירס, תפוחי האדמה והבננות. תושבי האי התקשרו אל השלטונות בניו זילנד וביקשו עזרה. אל האי נשלח משמיד מכרסמים מוסמך, שחקר את הבעיה והציע פתרון: לפזר בכל האי רעל נגד חולדות. התושבים הסכימו בשמחה, אך כאן הופיעה האגודה הניו זילנדית לשימור היערות וחיות הבר והעלתה בעיה אחרת: אם אמנם יושמדו כל החולדות יתחילו החתולים הפיטקרנאים לתקוף ציפורים, ובהן גם הזמיר הפיטקרנאי, שהוא זן נדיר המצוי אך ורק באי.

כדי למנוע את הכחדת הזמירים, התנתה ממשלת ניו זילנד את הרעלת החולדות בסילוק כל החתולים. באין ברירה ובצער רב נפטרו הפיטקרנאים מחתולי המחמד שלהם, ורעל החולדות פוזר בכל רחבי האי. כעבור כמה חודשים התברר כי מספר החולדות עלה לאין שיעור. ייתכן שהרעל לא היה קטלני דיו וייתכן שלחולדות נמצא מזון טעים יותר שאינו מכיל את הרעל. מכל מקום, בהעדר חתולים פרצו החולדות אל המטבחים ואל האסמים. כל היבולים הושמדו והתושבים הגיעו כמעט עד חרפת רעב.

בייאושם, הם התחילו להניח מלכודות לחולדות בכל פינה. בכל יום יצאו, חמושים ברוביהם, וירו בכל חולדה שנראתה לעין. לפעמים הרגו שם ביריות עד 500 חולדות ביום, ובכל זאת הלך מספרן וגדל. כעת יצרו הפיטקרנאים קשר רדיו עם ניו זילנד ודרשו לשוב ולגדל חתולים. בנוסף לביורוקרטיה השכיחה, קיימת בפיטקרן גם בעיית תובלה. גם אם יותר להביא חתולים לאי, עוברים לפעמים שישה ואף שמונה חודשים בלי ביקור של ספינה שם.

בסוף השנה שעברה הגיע זוג חתולים, ולפני כמה שבועות נולדו לשמחת כולם שבעה חתלתולים. בעצת וטרינר מניו זילנד, מאכילים את ההורים ואת הגורים בתרופה הסותרת את רעל החולדות, וזאת למקרה שחתול יטעם מבשרה של חולדה שנגסה עתה זה ברעל המפוזר בכל פינות האי. חתולים מחוסנים נוספים נמצאים בדרך ויגיעו בספינה הקרובה.

וכך, לאחר הרעל, המלכודות וכדורי הרובים, רואים הפיטקרנאים אור בקצה המנהרה ומצפים לניצחון החתולים על החולדות.

ועכשיו, לחדשות טובות יותר:

לפני כמה שבועות הגיעה אל הכנסייה הקטנה והיחידה שבאי "שלהבת שלום-העולם והכמיהה לטוב". מקורה של השלהבת, שהועברה בלפיד, בכנסיית הקבר הקדוש בעיר העתיקה בירושלים. משם היא נסעה ביבשה, באוויר ובעיקר בים, עד שהגיעה לאי פיטקרן, המרוחק כ-20,000 ק"מ מארצנו. את הלפיד הביאה שייטת של תשע יאכטות, שהיא חלק מצי של 40 ספינות שהשתתפו במבצע שנקרא "אודיסאת המילניום".

במסגרת המבצע הועברה השלהבת מירושלים ל-42 איים רחוקים בכל רחבי העולם. השלהבת נמסרה למנהל האי הנוכחי, ג'י וורן, ולכומר המקומי נול טוסן, מידי ג'ימי קורנל, המוציא לאור של "ירחון השיט העולמי", שגם יזם את המבצע.

נראה, כי השאיפה לשלום-העולם והכמיהה לטוב מאחדת עתה את פיטקרן וירושלים. בנוסף לכך, כל הפיטקרנאים הם שומרי שבת, מאחר שמאז 1891 הם חברים בכנסייה הנוצרית האדוונטיסטית של שומרי היום השביעי.

מאחר שיש כיום מקומות מועטים כל כך בעולם שירושלים קרובה אליהם אידיאולוגית, ייתכן כי הגיע הזמן לשקול כריתת ברית ערים תאומות בין אדאמסטון, בירת פיטקרן (וגם היישוב היחיד שם), לבין עיר הקודש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו