בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עד שהטנקים יגיעו לטקסס

תגובות

מאז הפתרון הצבאי המושלם של קין לבעיית הבל, פתרון שהביס את המנצח כשקומם עליו כוח גדול עוד יותר, ברור לכל שמלחמות מתנהלות בין בריתות ודורשות הסכמה פנימית. מקצת חברות הברית משתתפות בלחימה, אחרות נשארות בחיפוי נצור. ישראל היא חברה, לעתים פעילה ולעתים (במפרץ הפרסי) סבילה, בברית האמריקאית. המפקד העליון של צבאות ישראל נמצא כעת בחופשת קיץ בקרופורד, טקסס, והוא מתיר לצה"ל לירות אך לא לפלוש, לפי הכלל המקובל כיום: אש ללא תמרון.

כך מבחוץ. מבפנים נחשפה השנה נצרה חדשה מתוצרת ישראל ושמה שמעון פרס. בדיונים מדיניים-ביטחוניים מתגולל פרס ברגיל על המודיעין הצבאי, אף שבעתות משבר, בהיותו ראש ממשלה ושר ביטחון, הפציר באמ"ן לגלות לו את צפונות העתיד. העיקש ביריבי אסכולת פרס, ביחסה ליאסר ערפאת, אינו פוליטיקאי אחר אלא סגן הרמטכ"ל, האלוף משה (בוגי) יעלון. חמש שנים וחצי, מאז היה פרס ליורשו של יצחק רבין, מתעמתים השניים, יעלון בגישה ישירה ובוטה, פרס בגישה עקיפה התוקפת שותפים רעיוניים של יעלון אך זוטרים ממנו, כגון האלוף עמוס גלעד כשכיהן כראש חטיבת המחקר באמ"ן.

המנוף הייחודי של פרס, כמי שבתמיכתו רוצים משיקוליהם הנפרדים שר הביטחון בנימין בן-אליעזר וראש הממשלה אריאל שרון, סיפק לו השבוע שני ניצחונות-למחצה. הראשון היה האישור למגעים עם הפלשתינאים. ניצחון, כי האישור מנוגד לנדריו הקודמים של שרון; אבל רק למחצה, כי תוכן מהותי אין בו, ולזרועו של פרס ייכבל - כמו בלדר לתיק מסמכים סודיים - האלוף גיורא איילנד, ראש אגף התכנון במטכ"ל. בצה"ל חושדים בפרס שינצל רגע של עירנות פחותה להתייחד עם ערפאת ולהבטיח לו משהו נורא, ללא אישור מראש, עם דיווח והנהון רק בדיעבד. כך, טוענים במטכ"ל, נהג פרס רק בחודש שעבר, בליסבון. איילנד יהיה לפיכך משול לאנשי הק-ג-ב שאיבטחו קרקסים ורקדנים סובייטיים, כביכול מפני התנכלות ובעצם לסיכול עריקת לוליינים ובלרינות למערב. גורל האומה יהיה תלוי מעתה בשלפוחית של איילנד. אם לא יצליח להתאפק ויפרוש לדקה לענייניו, יברח ממנו פרס.

הניצחון-למחצה השני, גם הוא ארעי, היה בביטול מבצע "עין לציון" של מפקד חטיבת עציון מרסל אביב ומח"ט הצנחנים אביב כוכבי, נגד מקורות האש על גילה. כאן היה לפרס שותף בכיר, בוש. כשפרס אומר "לא", בן אליעזר אומר "טוב, בינתיים לא", וכאשר בוש אומר "לא", שרון אומר "כן, המפקד". לא מוצאם של הטנקים, פאטונים אמריקאיים, משופרים בישראל, של חטיבת מרחב התפר שבפיקוד אל"מ עוזי מוסקוביץ (ה"מרכבות" החדישות דרושות לזירה הצפונית, נגד סוריה), הטריד את מנוחת בוש, אלא מה שביסוד הפעולה. הישראלים רצו להרגיל את הפלשתינאים, ואת זירת העולם, לפשיטות על שטחי A; והאמריקאים רצו להרגיל את הישראלים לזכור שבוואשינגטון, ובטקסס, מסרבים להתרגל. קריאת הפתיחה המסורתית של השריון "נוע, נוע, סוף" עודכנה. עכשיו אומר שרון "נוע", ושאול מופז מהדהד אחריו "נוע", והכוחות נעים, עד שבוש מודיע "סוף".

בוש דיבר קדימה, לא אחורה, למנוע מה שדווח לו שמתרגש מול בית ג'אלה, בניגוד בולט לתגובות הנזעמות על הפעולה בבית חנון, לפני שלושה חודשים, ובהמשך לשתיקה נוכח הפצצת האף-16 ברמאללה, בליל ההשתלטות על "אוריינט האוס". בהערכת המצב באותו ערב הסתייג ראש אמ"ן, האלוף עמוס מלכא, מהחייאת הוויכוח על המטה המדיני הדועך של משפחת חוסייני. לעומת זאת הפתיע מלכא, המתנגד בדרך כלל למהלכים חריגים כהפעלת מטוסי קרב, וצידד הפעם באף-16, כדי לשבור את דימוי האיסור על הפצצות כאלה מחשש לתגובה אמריקאית.

שני הצדדים צריכים עכשיו לבזבז שבועיים. עד לאחר סוף השבוע של 1 בספטמבר העולם בחופש, והותיר את הדובר התורן בסטייט דפרטמנט בודד במערכה, ולאחר 1 בספטמבר, 4 בו - גמר אליפות מפלגת העבודה, יותר מכביה מאולימפיאדה, בן-אליעזר נגד אברהם בורג. התוצאות ישפיעו גם על הצמרת הביטחונית. ניצחון של בן-אליעזר יגדיל את סיכוייו של האלוף עוזי דיין - לוחם מנוסה במסדרונות הכוח, שקצת נחפזו מדי להספידו - להתמנות לרמטכ"ל הבא. בן-אליעזר זכה בתיק הביטחון אצל שרון לאחר שאהוד ברק ויתר עליו, ובמאבק עם אפרים סנה ומתן וילנאי. אילו התמיד ברק בהסכמתו לכהן בממשלת שרון, היה מאריך את כהונת מופז בחצי שנה, עד סוף דצמבר השנה, ומודיע על מינוי דיין לרמטכ"ל הבא. אילו ניצח סנה במאבק המשולש, היה מעניק למופז ארכת שנה ובסופה מפתיע וממנה לרמטכ"ל את אלוף פיקוד הצפון גבי אשכנזי (ואת גלעד לראש אמ"ן). וילנאי, אילו ניצח, היה ממנה לרמטכ"ל את מלכא. הם - הפוליטיקאים ומועדפיהם - הפסידו, והמקריות הפוליטית, של יחסי הכוחות במפלגה מסוימת בנקודת זמן שרירותית, העמידה בצומת ההחלטה את בן-אליעזר.

אם ינצח את בורג, צפוי שמשקלו בקביעת הרמטכ"ל הבא יהיה מכריע; שרון לא יפסול את המועמד שלו. אם ינצח, יהיה חייב משהו לברק, ובן-אליעזר מעריך שברק "מצפה" למינוי דיין. ציפייה כן, עסקה לא. ברק הוא אדם זהיר, הנרתע ממעורבות במאבקים אישיים (של זולתו). הוא לא התערב, מבחוץ, בפעם הקודמת, וילנאי מול מופז; הוא לא יתערב הפעם, מבחוץ, נגד סגן הרמטכ"ל משה (בוגי) יעלון, שסיכוייו טובים כרגע לפחות כמו אלה של דיין; ושניהם ראויים בעיניו מאוד, אבל דיין קצת יותר.

כישלון מאמציו של דיין להישאר סגנו של מופז הרחיק אותו לפני שנה, לטובת יעלון, ממוקד ניהולו של צבא בלחימה. זו פגיעה (מכוונת, מצד מופז) בדיין, שיכולה להיות לו ליתרון: יעלון מזוהה עם מדיניות מופז, לטוב ולרע, בהשקפת עולם ובאחריות לכישלונות כמו להצלחות, ואם הדרג המדיני ימאס בקו הנוכחי של צה"ל וירצה שינוי, יחפשו שר הביטחון והממשלה מישהו אחר. זו עשויה להיות שעתו של דיין.

מפעל חיים

סיפור פשוט: אדם מנסה, ומתקשה, למכור דירה, ומישהו אחר מחפש דירה לקנייה. אם רק יהיה מי שיפגיש בין השניים, תירקם עסקה, והכל ירוויחו. אבל מה אם הקונה, בכספי הציבור, הוא משרד ממשלתי, והמוכר - שנתקע עם דירה אין חפץ בה - הוא הממונה על מי שקונה דירות באותו משרד? מה אז דינו של המוכר?

לא עונש הוא מקבל, כמסתבר, אלא את "פרס ישראל". זה נשמע כמו משחק מלים, פרס ישראל על מפעל חיים לחיים ישראלי, אלא שזה בדיוק מה שקרה בשנת היובל, ברוב חג ועם. ועדה בראשות הרמטכ"ל לשעבר משה לוי המליצה, וישראלי - המשנה למנכ"ל משרד הביטחון ועוזר השר - זכה לשבחים על 50 שנות טיפולו בנושאים "רגישים ואנושיים" ועל "התמסרות וצנעה".

ישראלי, בן 74, עובד בלשכת שר הביטחון מאז היה תפקיד זה שם נרדף לבן-גוריון. הוא צבר עוצמה וידע להשתמש בה. השרים - מהם שהתוודעו אליו כקצינים שואפי קידום - פיתחו בו תלות. עזר ויצמן לא נגמל בהתחלת יומו, בשבע ושלושים בבוקר, משיחת טלפון אתו. יצחק רבין חשד בנאמנותו למשה דיין ולשמעון פרס; אחר כך היה רבין תשע שנים שר הביטחון ולא פגע במעמדו של ישראלי.

ישראלי היה איש הקשרים האחוריים. ברצותו, הוענק למבקש טיפול מיוחד. במקום אפליה, היה כאן עוקץ: הכל היו זכאים לבקש טיפול כזה, אך לשם כך היה עליהם לדעת איך ולמי לפנות. סתם אזרח, סתם נזקק לשירותי אגף השיקום במשרד הביטחון, אינו יכול לדעת על קיומה של ועדת ל' (קיצור של "לפנים משורת הדין"). פנייה של ישראלי לוועדה היתה המלצה טובה מאוד, אף ששיקול הדעת נשמר לחברי הוועדה, בדרך כלל מקורביו במשרד. רב-אלוף בדימוס לוי, ראש הוועדה שהעניקה לישראלי את הפרס, לא סבל מהיכרותו האישית עם ישראלי ועם קשריו.

היועצים המשפטיים של המשרד - אליקים רובינשטיין, משה קוחנובסקי, צביה גרוס - התרועעו אתו. הוא היה מוגן היטב, גם מפני הלחישות סביבו, עד שבאה חקירת השחיתויות באגף השיקום ואיימה לגרוף גם אותו. סגן ראש האגף, אלי חוף, סירב ליפול לבדו. באוזני חוקריו, אנשי הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ"ב), גולל טענות גם כלפי ישראלי. בין השאר טען כי ב-1984 נודע לישראלי כי נכה צה"ל, הזכאי למימון דיור מאגף השיקום, מחפש דירה. ישראלי הציע לאגף השיקום דירה בבעלותו. שמאי קבע טווח סביר, תחתון עד עליון, למחירי דירות בגודל ובמיקום האמורים; המשרד, בנדיבותו, לא התמקח עם ישראלי ובחר בחלופה הגבוהה לתשלום.

תיק ישראלי, כנגזרת של תיק חוף, הועבר למשנה לפרקליטת המדינה, רחל סוכר, להחלטתה. לעניין המרכזי, של מכירת הדירה, נוספה הסתבכות: ישראלי היה משוכנע שקוחנובסקי, הסמנכ"ל לתפקידים מיוחדים במשרד ובן זוגו הקבוע לסעודות הצהריים בחדר האוכל של המשרד, יזכור כי המכירה אושרה בשעתה כדין. אבל קוחנובסקי לא הצליח להיזכר, והמחלוקת ביניהם נהפכה למריבה קשה, עד כדי קץ לארוחות המשותפות ותהייה שמא היה כאן ניסיון להשפיע על עד.

ישראלי ידוע כפטרונו של היועץ המשפטי לממשלה. שמו של רובינשטיין נעדר מהודעת הפרקליטות השבוע, בתשובה לשאלה על סגירת התיק. סוכר, בהסכמת פרקליטת המדינה עדנה ארבל, קבעה שעל מה שהתרחש לפני 17 שנה חלה התיישנות. מסמך כלשהו, שהכל חיפשו, נעלם ואיננו, אולי נפל קורבן לביעור חמץ, וגם בעניין האחר, רענון זיכרונו של קוחנובסקי, אין די ראיות. שלא כבפרשיות אחרות, נמנעה הפעם הפרקליטה מ"דין וחשבון ציבורי"; היא השאירה לבן-אליעזר את ההחלטה אם לרמוז לישראלי ללכת או אולי - כמו כל קודמיו - ללכת לפניו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו