בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אוצר בעליית הגג

על סמך עותק שנמצא בבית משפחת ילין בירושלים, יצאה כעת מהדורה חדשה של תנ"ך ארם צובא, שנכתב בסוריה במאה העשירית ועמד לנגד עיניו של הרמב"ם בכותבו את "הלכות ספר תורה"

תגובות

נקודת המפנה של הסיפור הזה מתרחשת, כמו במיטב סיפורי המתח, בעליית הגג, בגילוי אקראי של ספר שאילמלא נחה עליו העין הנכונה ברגע הנכון, היה נעלם לעד. וכיאה לסיפור כזה, הוא רבוד תשוקות דתיות, מסעות, מתחים משפחתיים וסכנות. ואפילו סוף טוב יש לו.

ראשית הסיפור לפני 145 שנה, שעה שהחל מסעו של הרב שלום שכנא ילין מן העיירה סקידל שבליטא לארץ ישראל, והוא מסתיים בימים אלה, עם הוצאת תנ"ך "כתר ירושלים". הסיפור נוגע בנקודות ציון רבות בתולדות הארץ: מבית הכנסת בחלב שבסוריה והקהילה החרדית בירושלים, דרך הטורקים והבריטים ועד ימיה הראשונים של פתח תקוה וראשיתה של העיתונות העברית.

מומחים סבורים כי תנ"ך "כתר ארם צובא", שנכתב במאה העשירית בטבריה ושימש את קהילת יהודי חלב, עמד לנגד עיני הרמב"ם בכותבו את "הלכות ספר תורה". "כתר ירושלים", מהדורה חדשה של התנ"ך, ראתה אור לאחרונה (בהוצאת מפעלי דפוס ירושלים), והיא עוקבת בקפדנות אחר "כתר ארם צובא" מבחינת ההגהות ומבחינה צורנית, על פי שיטת הרב מרדכי ברויאר.

ב-1947 ניזוק הספר קשות, בפרעות שנעשו ביהודי חלב, שבהן נשרף בית הכנסת שבו הוחזק. נראה כי כדי להציל את הספר נטלו ממנו אנשי הקהילה דפים ומילטו אותם למקומות שונים. חלקם נאספו במשך השנים והם שמורים במכון יד בן צבי בירושלים. עד היום חסרים כמאתיים עמודים שנפגעו כנראה בשריפה, ובהם חמשת חומשי התורה.

מהיכן אם כן נלקח המידע החסר באשר לנוסח המקורי של כתר ארם צובא? את התשובה מספקים עדינה ילין-טייבלום, ועמנואל ילין, שהרב שלום שכנא ילין היה אבי סבם, ושבעליית הגג של בית משפחתם בירושלים נמצא העותק המהימן האחרון ואולי היחיד, של התנ"ך ההוא, רגעים ספורים בלבד לפני שנהרס הבית.

הרב ילין, מן העיירה סקידל שברוסיה, היה מגיה מהולל לספרי תנ"ך. לעת זקנתו, כשהחליט לעלות לארץ ישראל, שלחו גדולי הרבנים הוראה לכל קהילה שעבר בה, כי יש למסור לידיו את ספרי התורה וכי אסור לקרוא בהם עד שהלה יגיהם. משום כך נתארכה דרכו, ונמשכה שנתיים. כשהגיע לירושלים פנו אליו רבני העיר בבקשה כי ישוב וייצא אל חלב, כדי להגיה את התנ"ך של קהילת ירושלים מול כתר ארם צובא, ולהעתיק ממנו את כל ההבדלים, בניקוד ובסידור. כתב השליחות שניתן בידו נחתם על ידי כל רבני ירושלים הגדולים, בהם סלאנט, אבולעפיה וברלין, והעניק לו גישה חופשית אל הספר שיהודי חלב לא הרשו לאיש לגעת בו (אפילו לא לקסוטו, שהתלונן על כך).

"הוא היה כבר בן 70 כשקיבל את כתב השליחות", אומר עמנואל ילין, "ולאחר תלאות הדרך לא יכול היה לצאת למסע נוסף. לכן שלח את חתנו משה יהושע קמחי, שלא היה מומחה גדול כמוהו. שלום שכנא נתן בידו תנ"ך שבו פירט והעיר הערות והדריך אותו כיצד ומה לבדוק בחלב". הספר שניתן לקמחי הוא הספר שבזכותו אפשר היה לשחזר את הכתר המפואר. קמחי יצא לדרכו כעשר שנים לאחר שנחתם כתב השליחות המקורי. "תראי", מצביע עמנואל ילין, "בכל עמוד יש שאלות של שלום שכנא, המפרט את ספקותיו ותמיהותיו ומורה לקמחי לבדוק האם שורות מסוימות הן פתוחות או סתומות, את הפיסוק, את הטעמים".

בנו של שלום שכנא, צבי הירש ילין, הלך בדרכו והיה גם הוא מגיה וסופר סת"ם. הספר ששב מחלב נשמר אצלו בבית ירושלים, ואליו היו פונים הרבנים כדי לברר מחלוקות - מסבירה עדינה ילין-טייבלום. "הוא נפטר ב-1914, ובנו, יצחק יעקב, נאלץ אז לברוח מפני הטורקים שרצו לגייס אותו לצבא, ועבר להתגורר בפתח תקוה". אז גם נעלם מן העין העותק המוגה, שכן ילין הנכד לא ידע היכן החביא אביו את ניירותיו וספריו, והוא עצמו התעניין יותר בתחומים אחרים.

"אבי היה איש אשכולות, ולמרות שהיה דתי קרא את ספרות העולם, כתב שירי אהבה ועסק בעיתונות עברית", מספר עמנואל ילין. "הוא היה העורך והמו"ל של 'הד העם', שבועון ארץ ישראלי דתי לאומי שעסק בפוליטיקה, שירה וספרות. הוא כתב ב'דואר היום' של איתמר בן אב"י ומאמרים ב"הארץ". הוא גם תיעד את חיי היומיום בפתח תקוה ביומן שעתיד לראות אור בקרוב".

"כשבנה את ביתו בקרית משה בירושלים הוא לא ידע מה נמצא בין חפצי אביו שדחף לבוידעם", אומרת ילין-טייבלום. חשיבותו של הספר שהיה מונח שם, בפח מתכת עלוב למראה, גדלה לאחר הרס בית הכנסת בחלב, ורבנים וחוקרים פנו במשך השנים למשפחה בניסיון לאתר אותו, אך איש לא שיער שהוא נמצא שם. בעלה של עדינה, גדליה טייבלום, אומר שכשנועד הבית להריסה עלה הוא בעצמו לעליית הגג, החזיק את הספר בידו והחזיר אותו למקום מבלי לדעת מה החזיק.

"היו שם ערימות של עיתונים, וכתבי קודש שהיו צריכים ללכת לגניזה", אומר עמנואל ילין. "חיפשנו שם דברים משפחתיים, והנחנו את כל השאר. אחייניתי, עופרה, שלחה ידיד לבדוק את מה שנותר והוא סיפר בישיבה שבה למד, כי גילה ספרים של שלום שכנא ילין. למרבה המזל היה בישיבה יוסף עופר, שכתר ארם צובא היה תחום התמחותו".

עופר שימש עוזר במחקרו של אמנון שמוש, שספרו המתעד את קורות כתר ארם צובא יצא לאור ב-1987, זמן קצר לפני שנתגלה הספר שנסע לחלב וחזר לירושלים. "למשפחה נודע גודל הגילוי מהטלוויזיה", משחזרת עדינה ילין טייבלום. "דווח על גילוי הספר שאותו מחפשים כבר עשרות שנים, והתחלנו להעביר טלפונים מאחד לשני בהתרגשות". "אמרנו לעופר", משחזר גדליה טייבלום, "'אנחנו נתנו לך חליפה ישנה במתנה, ולא ידענו שבכיס שלה יש אוצר', והוא החזיר לנו את הספר".

ההחלטה לתרום את הספר המקורי, שעל פיו שוחזר כתר ארם צובא במלואו, ליד בן צבי התקבלה כמעט פה אחד. קרובים רחוקים ניסו לשנות את ההחלטה באמצעות הליך משפטי אך נכשלו, ועמנואל ילין, הצעיר מבין 11 ילדי המשפחה, שעליו הוטל לייצג את המשפחה, החל במסע גילוי ותיעוד שהוביל אותו למכתבים ומסמכים מרתקים, כתבי יד ועיתונים. "יש בסיפור הזה כל כך הרבה מקריות", הוא אומר. "אבל בסופו של דבר הכל בא על תיקונו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו