בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא בבית ספרנו

שיא חדש בעימות בין החופש האקדמי לצביון הדתי באוניברסיטת בר-אילן: ההנהלה מונעת את מינויים של שלושה מרצים בעלי שם בינלאומי בחוג למוסיקה רק משום שאינם דתיים. החוג יצא למאבק והודיע שאינו מתכוון לפתוח את שנת הלימודים

תגובות

בטי אוליברו לא תיארה לעצמה שיום אחד היא תהפוך לסמל מאבק דתי-חילוני באוניברסיטת בר-אילן. אוליברו, מלחינה בינלאומית ידועה, שיכנעה את משפחתה לחזור מאיטליה לישראל אחרי 18 שנות העדרות, על סמך הבטחה חד משמעית מאוניברסיטת בר-אילן לקבל בשנה הבאה משרה של ראש התוכנית ללימודי קומפוזיציה למתמחים (תואר שני ושלישי) בחוג למוסיקה, במקום פרופ' אנדרה היידו שיצא לגימל- אות. היא ארזה את את מטלטליה ומשפחתה, שכרה דירה בישראל ואז, לפני כשבוע וחצי, הודיעו לה לתדהמתה שהעסקתה בבר-אילן מבוטלת.

אוליברו לא לבד בתדהמתה. מוסדות האוניברסיטה החליטו לא לאפשר לראשי החוג למוסיקה לקבל לשורותיהם בשנת הלימודים הקרובה עוד שני מרצים מהמעלה הראשונה, שניהם בעלי שם בינלאומי: פרופ' זאב פלדמן ופרופ' יונתן ברגר. לצורך דחייתם נעשה שימוש בסעיף ישן נושן בתקנון האוניברסיטה: "התאמה למוסד". מאחורי צמד המלים התמים הזה מסתתרת הסיבה האמיתית: אוליברו, פלדמן וברגר אינם דתיים ולכן אינם יכולים להתקבל לעבודה בבר-אילן.

לא פלא שההחלטה הזאת גרמה לסערה רבתי בחוג למוסיקה. יותר מ-70% מ-29,500 הסטודנטים הלומדים היום בבר-אילן הם חילונים. גם מאות מרצים ופרופסורים מן המניין רחוקים מהדת, הגם שהם מקפידים לחבוש על ראשם כיפה קטנה בהגיעם לשער הכניסה לאוניברסיטה. בהנהלת בר-אילן יודעים כבר שנים רבות את האמת. אי אפשר לאייש סגל אוניברסיטה ששואפת למעמד אקדמי מכובד אך ורק באנשים דתיים. כך נולדה פשרה סבירה אך לא מושלמת: מקבלים לעבודה פרופסורים חילונים, בתנאי שיישמר האיזון הקדוש ומספרם לא יעלה בסופו של דבר על מספר הדתיים. העיקרון הוא שלא ייווצר חס וחלילה מצב שיום אחד יהפכו החילונים לרוב בסנט, ובר-אילן תפסיק להתקיים כאוניברסיטה בעלת צביון דתי.

כך סיכם לפני חצי שנה פרופ' רנון קצוף, דיקן הפקולטה למדעי הרוח, את הוויכוח באחת הפגישות שנערכו עם ראשי המחלקה למוסיקה: "אם אתם מדברים על ברנוביץ' ופלדמן (מועמדים חילונים), אני לא אאשר את המינויים הללו כי הם לא דתיים. אם אתם רוצים להכניס חמישה אנשים לא דתיים חדשים למחלקה, אני לא אתן ידי לכך. אני שמרן ואני חושב שהאוניברסיטה צריכה לשמור על צביונה הדתי בשביל חלק מהסטודנטים שהוא דתי".

כאשר נודע לראשי המחלקה למוסיקה על ביטול שלושת המינויים, הם זימנו בשבוע שעבר את סגל המרצים ואת הסטודנטים לכינוס חירום והודיעו שבמצב שנוצר לא תתקיים הרשמה לקורסים ולא תיפתח שנת הלימודים. "אף אחד לא מפחיד אותנו", אמר לסטודנטים ד"ר גדעון לבינסון, מרכז המגמה לקומפוזיציה. "הסיבה שהתלבשו עלינו היא כי אנחנו קטנים וכי חשבו שאנחנו גם חלשים. הם לא ציפו שאנחנו נפעל שלא בהתאם לחוקי המניפולציה הפוליטית של האוניברסיטה, המתנהגת היום באופן ציני ולא ענייני".

אחרי 18 שנים באיטליה

בטי אוליברו, ילידת תל אביב בת 47, נחשפה בילדותה למוסיקה עיראקית, זמירות מבית כנסת אשכנזי, שירים יווניים וניגוני תימן. כשהיתה בגיל ארבע רכשו הוריה, ילידי יוון, פסנתר ועוד לפני כיתה א' היא כבר כתבה מוסיקה. "זה היה מבצע", אומרת אוליברו, "הורי השקיעו בזה את כל החסכונות".

היא התחילה ללמוד אצל מורים פרטיים ובגיל עשר הלחינה מוסיקה מהניגונים ששמעה בשכונה. בתיכון עירוני ד' היא היתה המסמר המוסיקלי של כל המסיבות. ניגנה באקורדיון ובגיטרה והלחינה מוסיקה, בעיקר יוונית עממית. היא המשיכה בעתודה אקדמית באקדמיה למוסיקה באוניברסיטת תל אביב, ואחרי חמש שנים קיבלה תעודת אמן בפסנתר וקומפוזיציה, דרגה שמקבילה היום לתואר שני. אחרי השירות הצבאי היא קיבלה מלגה לשלוש שנים לאוניברסיטת ייל.

ב-82' קיבלה אוליברו מלגה מיוחדת על שם ליאונרד ברנשטיין, שאיפשרה לה לעבוד בטאנגלווד, מסצ'וסטס, בפסטיבל מוסיקה גדול המתקיים במשך חודשיים בקיץ. שם היא פגשה את המלחין והמנצח האיטלקי הידוע לוצ'נו בריו. "עמדתי להתחיל ארבע שנים של לימודי דוקטורט בקליפורניה על מלגה נדיבה מאוד, אבל מהמפגש איתו הבנתי שאין לי מה לחפש בלימודים אקדמיים. הרגשתי שאני מוכרחה הפסקה. היו בי הרבה משקעים של יצירה שביקשו לצאת. נסעתי לקליפורניה ואחרי שבוע ברחתי משם. חזרתי לארץ והחלטתי לקחת שנה חופש לכתיבה, ואז באה הזמנה מבריו לבוא לעבוד איתו בפירנצה. קיבלתי מלגה מממשלת איטליה לתשעה חודשים. כעבור שבוע הכרתי את בעלי. הוא היה נגן ראשון על קונטרבס בתזמורת שבריו היה מנהלה. נשארתי שם 18 שנה".

ב"ניו גרוב", האנציקלופדיה החשובה ביותר למוסיקה, ממוקמת אוליברו בצמרת המלחינים היצירתיים בעולם. יצירותיה נוגנו על ידי התזמורות הסימפוניות של שיקגו ושל הבי-בי-סי, הפילהרמונית של ניו יורק ושל תל אביב, הסימפונייטה של לונדון ובכל הפסטיבלים החשובים בעולם. מזמינים אצלה יצירות לתזמורות ומוסיקה לתיאטרון. היא חיברה מוסיקה לסרטו האילם של פאול וגנר, "הגולם", שהודפס מחדש לפני ארבע שנים.

אוליברו עבדה בארצות רבות אבל חיה עם משפחתה בגיולה אין קיאנטי, עיירה קטנטנה בטוסקנה. לפני חמש שנים נוצר קשר בין אוליברו לבר-אילן. "התחילו להזמין אותי כמרצה אורחת, ונוצר רומן בלי שום התכוונות רצינית משני הצדדים. לפני שנתיים היידו עמד לצאת לפנסיה והם הציעו לי להחליף אותו. בכדי להיכנס עם דרגה בכירה החלטתי לעשות דוקטורט פורמלי. קיבלתי מלגת הנשיא, שזאת מלגה ציבורית שמטרתה להכין קאדר של מרצים באוניברסיטה. עבדתי יותר משנתיים על הדוקטורט, שבמסגרתו כתבתי יצירה לסופרן ותזמורת סימפונית, ותזה על יצירתו של בריו. מינואר השנה לימדתי כבר רשמית סמסטר שלם. עוד לא רציתי להוציא את הילדים מבית הספר ובחופשות נסעתי לאיטליה. ביולי באנו סופית. את האישור למשרה קיבלתי כבר בפברואר. לא היתה בכלל שאלה. ארזנו הכל, סגרנו את הבית באיטליה, שכרנו כאן דירה ופתאום לפני שבוע מודיעים לי שאין כאן בשבילי עבודה".

שים כיפה על הראש

לפני כשלוש שנים, כשכבר היה ידוע שפרופ' היידו יפרוש, החליט ראש המחלקה הקודם למוסיקה, פרופ' אדוין סרוסי, לערוך מכרז בינלאומי לאיוש המשרה של היידו. "הכנתי את המכרז, שהיה אמור להתפרסם כבר לאחר שעזבתי את ניהול המחלקה", אומר סרוסי, "והיו מועמדויות מעניינות מאוד, מהארץ ומחו"ל. אבל אז נכנס לתפקידו דיקן חדש והדבר הראשון שהוא עשה היה לפסול את המכרז. הוא אמר שבאוניברסיטה לא נהוג לעשות מכרזים כי זה מסוכן, והם חזרו לבחור בשיטה הישנה, בחדרי חדרים. במקרה זה נבחרה מועמדת ראויה מאוד, שהיה לה סיכוי גבוה גם במכרז הפתוח. היא בין המלחינים המובילים היום בעולם ואין שום הצדקה לפקפק ביכולתה".

לאחר שדיקן הפקולטה ביטל את המכרז, הוא הציע לבכירי המחלקה למוסיקה תקציב מיוחד לנסיעות לחו"ל לחיפוש מלחינים דתיים מתאימים לתפקיד. גדעון לבינסון, מלחין ומרצה 15 שנה במחלקה למוסיקה, חוזר בתשובה, אומר שהדיקן הציע לו לחפש מרצים בבתי כנסת ולא באולמות קונצרטים. "מאחר שבבתי הכנסת שאני מכיר לא מצאתי פתרון, הקמנו ועדה פנימית של הסגל הבכיר של המחלקה, שכללה גם את פרופסור היידו וסרוסי ובחרנו בבטי אוליברו. היא הצטרפה במקביל כתלמידה, כדי להשלים את הדוקטורט במלגה מיוחדת ויוקרתית מטעם נשיא האוניברסיטה. בטי לא שומרת מצוות ועל אף זאת הצלחתי להסיר את התנגדותו של הדיקן למינוי. הוא השתכנע שאין מועמד דתי ברמתה והתרשם עמוקות מכך שכתבה את המוסיקה לסרט 'הגולם'".

מוכיח זאת מכתבו של הדיקן למזכיר האקדמי של האוניברסיטה, מוטי משען, שבו הוא מאיץ בו לסיים את הסידורים המינהליים הנוגעים לאוליברו כדי למנותה כבר בשנה שעברה למרצה במחלקה. כך גם סוכם על-ידי הדיקן בישיבת ועדת תוכניות ומינויים של הפקולטה למדעי הרוח, שהתקיימה במאי 2000. "אני מופקד על הצביון הדתי של (ה)מחלקה", אמר הדיקן, פרופ' קצוף. "לכן כשיש רצף של מינויים שכולם חדשים, בכירים, נדלקות נורות אדומות. במחלקה למוסיקה נדלקות חמש נורות ברצף, וזה כבר בעייתי. את המינוי של אוליברו קיבלתי ואני תומך בזה, לאחר ששוכנעתי שיש לה שם בינלאומי כמלחינה. התרשמתי מאוד מהשם שלה ושוכנעתי על ידי חברי המחלקה שלא יימצא מלחין שיש לו התאמה בסדר גודל שאנחנו מחפשים".

שמה של אוליברו והקורסים שהיא תלמד בשנה הבאה כבר מופיעים בידיעון הפקולטה למדעי הרוח. האם זה באמת מחייב את בר-אילן? מתברר שלא. דבר דומה קרה בשנה שעברה לד"ר נמרוד ברנוביץ', מומחה לאתנו-מוסיקולוגיה ולתרבות סין. ב-97' הוא סיים את הדוקטורט באוניברסיטת פיטסבורג וקיבל פנייה מאוניברסיטת בר-אילן לחזור לישראל ולפתח תוכנית ללימודים סיניים.

"באוגוסט 97' הגעתי לארץ ונפגשתי עם ראש החוג לספרות משווה, ששם הייתי אמור להתחיל ללמד כמורה מן החוץ", מספר ברנוביץ'. "שני הדברים היחידים שהוא אמר לי היו, 'שים כיפה על הראש ואם אתה מקבל תווית חניה של בר-אילן, אל תסע עם המכונית הזאת בשבת'. בשנת הלימודים 98-'97' לימדתי מבוא לתרבות והיסטוריה של סין כמורה מן החוץ. יום אחד ראיתי במקרה את טופס קורות החיים שלי, שלא היה דומה לזה שהגשתי להם. הוא היה על נייר בפורמט של האוניברסיטה, ולהפתעתי היה שם סעיף 'התאמה למוסד' והיה רשום בו 'לא דתי'. בעת הקבלה לעבודה אף אחד לא שאל אותי את השאלה הזאת".

בנוסף להוראה בחוג לספרות משווה ובחוג לשפות ומתורגמנות, לימד ברנוביץ' בשנה שעברה במשרה חלקית גם במחלקה למוסיקה. באותה שנה חיפשו שם מרצה למגמת אתנו-מוסיקולוגיה שיחליף את פרופ' אדוין סרוסי שיצא לחופשה ללא תשלום. ביחד עם ברנוביץ' התמודד על המשרה פרופ' פלדמן, שניהם חילונים. שניהם הגיעו לשלב הגמר והמחלקה למוסיקה חילקה את השנה בין שניהם, עד שיוחלט סופית מי יקבל את המשרה.

"הקורסים שלי כבר הופיעו בידיעון האוניברסיטה", אומר ברנוביץ'. "שמונה שעות שבועיות בסמסטר א' ללימודי תואר ראשון ושני, ואז הובהר לראש המחלקה, פרופסור איתן אגמון, שמטילים עלי וטו ושלא מביאים את התיק שלי לדיון. פרופסור אגמון כתב לי: 'צר לי להודיעך כי בניגוד להמלצה המקצועית החד משמעית של כל הסגל הבכיר במחלקה למנותך כמרצה בחצי משרה, הפקולטה למדעי הרוח לא הסכימה להעלות את ההמלצה לדיון'. דבר דומה קרה שנה קודם לכן, כשלימדתי כבר חודש במחלקה למוסיקה ולא קיבלתי כתב מינוי. ראש המחלקה אמר לי שהדיקן מסרב לחתום על כתב המינוי שלי. התנהל מאבק בין ראש המחלקה לדיקן, שבסופו חתמו לי על כתב המינוי.

"בשנה שעברה זה קרה שישה שבועות לפני תחילת הלימודים. שאלתי את אגמון מה לעשות, כי אני כבר שריינתי את הסמסטר הזה. אגמון היה חסר אונים. כל המחלקה הביעה בי תמיכה מוחלטת, אבל זה לא עזר. השיעורים שלי התבטלו ועד היום לא קיבלתי מהם שום מסמך רשמי המודיע לי על הפסקת עבודה. אני יודע בדיוק כמה תלמידים נרשמו לקורסים שלי, כך שלא יספרו שלא היתה הרשמה מספקת. האפליה הזאת על רקע דתי היא בניגוד לחוק. אם הם רוצים ללמד רק דתיים, שיהיו כולל פרטי ולא מוסד שנהנה מכספי ציבור".

אם זה בניגוד לחוק, למה לא תבעת אותם?

"אני לא אמרתי שאני לא אעשה את זה".

אגמון: "בשנה שעברה הדיקן הודיע לי מפורשות שאם אני לא מביא אדם דתי לאייש את המשרה של סרוסי, הוא מבטל את התקן. התעקשנו על שני המועמדים ברנוביץ' ופלדמן, בסופו של דבר נשאר פלדמן והתקן אכן קוצץ".

זה יהרוס את המחלקה

לפני חצי שנה הקים רקטור האוניברסיטה, פרופ' חנוך לביא, ועדת בדיקה פנימית לקביעת היחסים בין הפקולטה למדעי הרוח לבין המחלקה למוסיקה. הוועדה, שחבריה היו הפרופסורים גרשון אלפרוביץ, שלום לרנר וזאב ספראי, קבעה במסקנותיה שיש להשיב למחלקה את האוטונומיה המקצועית, הסתייגה מהעמדת הטיעון של "אי התאמה למוסד" במרכז המחלוקת, וראתה בו טיעון בלתי רלוונטי ובלתי ראוי.

הוועדה דנה בין היתר בנוהל מינויים של שני המרצים פלדמן וברנוביץ'. דיקן הפקולטה חשב שתחומי ההוראה שלהם הם אזוטריים, ובהזדמנות אחרת אמר בעניינם: "אני לא יכול בלב שלם להמליץ לוותר על הדרישה להתאמה דתית... אלא אם אנחנו מפתחים מסלולים רציניים למוסיקה טורקית או מוסיקה סינית".

פרופ' פלדמן נולד בניו-יורק. התחום שלו הוא מוסיקה של המזרח התיכון ומוסיקה יהודית, לא בדיוק תחום איזוטרי. "הוא איש אשכולות אמיתי", אומר לבינסון, "מומחה מספר אחד למוסיקה טורקית. כתב ספרי מחקר רבים וחשובים. בשנה שעברה רצינו להזמין אותו כמרצה אורח ואז ראש המחלקה היה צריך לכתוב מכתב לדיקן שהוא מתחייב שלא נבקש בשבילו מינוי קבע. חתמנו על המכתב ומיד אחר כך עברנו על דיברתנו וביקשנו את המינוי. זאת היתה דרישה לא לגיטימית וחתמנו על ההתחייבות רק כדי שנקבל אותו כמרצה אורח".

פרופ' איתן אביצור, מרכז המגמה למוסיקה במחשבים, דתי, מוותיקי המחלקה, אומר: "אני ייצגתי את המחלקה באותה ישיבה בנוגע למינוי של פלדמן, והדיקן, לפני כל ועדת התוכניות, אמר, 'המינוי הזה מאושר לסמסטר שני ולא יהיה לזה המשך'. אז אני אמרתי לו, 'עוד נראה'".

אגמון, חילוני החובש כיפה רק בתחום הקמפוס, אומר: "מכיוון שעל המינוי של ברנוביץ' הדיקן לא חתם, ידענו שאם לא נחתום על המסמך הזה, שמיד כשחתמנו עליו התנערנו ממנו, לא יהיה לנו סיכוי לקבל את פלדמן השנה".

הם אמנם ניצחו בקרב, קיבלו את פלדמן לסמסטר ב' בשנה שעברה, אבל הפסידו במלחמה. פלדמן לא ילמד בבר-אילן בשנה הקרובה.

ד"ר יהודית פריגישי, אשתו של פלדמן, מומחית למוסיקה של המאה ה-20 ולבלה ברטוק, באה לישראל לפני ארבע שנים מאוניברסיטת פרינסטון לשנה אחת על מלגה מקרן פולברייט. כשהשנה הסתיימה הציעו לה להישאר כמרצה בבר-אילן. פריגישי, ילידת הונגריה, העדיפה את ישראל על ארצות הברית ועלתה עם בנה בן ה-12. פלדמן בינתיים המשיך ללמד אתנו-מוסיקולוגיה באוניברסיטת פנסילווניה, ובבר-אילן כמרצה אורח. השנה, על-פי החלטה של המחלקה למוסיקה, הוא היה אמור לקבל מינוי קבוע.

פלדמן, כרבים אחרים, נכשל בסעיף ההתאמה למוסד. הוא חילוני. בכירי המחלקה חושבים שזה לא רלוונטי. הנהלת בר-אילן חושבת אחרת. אומרת פריגישי: "אני מרגישה שעשיתי כל כך הרבה בשביל בר-אילן, הייתי כאן ארבע שנים בלי בעל, עשיתי מה שביקשו ממני, היו לי כיתות גדולות, עשיתי את זה בשמחה מתוך כוונה שיימצא פתרון גם לבעלי. כל הדברים שלי נמצאים במחסן בניו-יורק, וחלק בדירה השכורה שלו בניו-יורק. זה הכל נורא מסובך ומפוזר בכל מיני מקומות בעולם, ומבחינה כלכלית אנחנו במצב נורא קשה. אני מפחדת שאם זה לא ילך עכשיו, זה לאט לאט יהרוס את המחלקה. אין תור של אנשים ברמה של אוליברו ושל פלדמן, מבחינת הנושאים שבהם הם עוסקים ולא מבחינת הרמה, שמחכים לבוא לכאן".

יש כאן ניסיון להתיש אותנו

פרופ' יונתן ברגר, ראש המרכז למוסיקה ומחשבים באוניברסיטת סטנפורד, הוא חילוני, מלחין וחוקר, האוטוריטה החשובה בעולם במוסיקת מחשבים. אביצור: "כמעט כל מי ששמע עליו באוניברסיטה הסכים שאם הוא יבוא לכאן, הוא יקפיץ אותנו בכמה דרגות. בכל פורום בנושא הזה הוא מככב על תקן של פיגורה מרכזית. יש שני מרכזים פורצי דרך למוסיקת מחשבים בעולם: אחד באוניברסיטת סטנפורד שברגר עומד בראשו, ואחד בפאריס. הוא למד באקדמיה בארץ, נשוי לישראלית והשלים את הלימודים בקומפוזיציה באוניברסיטת הרווארד, בייל, שם לימד 15 שנה ואחר כך עבר לסטנפורד. הוא רוצה מאוד לעלות לישראל אבל אני עצרתי אותו. אמרתי, עד שאין לך מינוי קבוע אני לא רוצה שתזיז כוס אחת מסטנפורד לירושלים".

אדם עם רקע כזה, אומרים הפרופסורים למוסיקה, כל אוניברסיטה תתכבד בו. חוץ מבר-אילן. בדרך לקבלת המינוי שלו עבר ברגר בהצלחה את כל הוועדות הרלוונטיות ונפסל בוועדה הפריטטית.

איזו מין ועדה זאת?

אגמון: "זאת ועדה לא אקדמית אלא מינהלית, חסרת שיניים. חותמת גומי. מצד שני, זהו אמצעי שהנשיא מחזיק בידו כדי לעצור את אותם אנשים שהוא לא מעוניין בהם".

אביצור: "הוועדה אמורה לבדוק אם הוא מקיים תרי"ג מצוות או תרי"ד מצוות. אני בכל שלושים שנותי באוניברסיטה לא זוכר שהוועדה הזאת פסלה מישהו".

דובר בר-אילן: "בוועדה זו חברים נשיא ורקטור האוניברסיטה, חברי סנט וכן נציגי ציבור מהוועד המנהל של האוניברסיטה. מאחר שעל הוועד המנהל נופלת האחריות לכל הפעילות של האוניברסיטה, אך טבעי הוא כי נציגי הציבור בו ישותפו בהליך המינויים האקדמי".

אגמון: "אנחנו כבר שלוש שנים צועקים לחלל אטום. שלחתי עשרות מכתבים לנשיא ולרקטור ולא זכיתי לתשובה, לא בכתב ולא בעל-פה. התרעתי על המשבר העומד להתרחש במחלקה למוסיקה ולא זכיתי אפילו לתשובה טלפונית. אני מניח שיש כאן ניסיון להתיש אותנו עד שניישר קו".

במחלקה למוסיקה לומדים 200 סטודנטים לתואר ראשון, שני ושלישי. מבין תשעת המרצים הקבועים, חמישה דתיים וארבעה חילונים. שלושת המינויים החדשים היו אמורים להטות את הכף. במאי השנה התכנסה ועדת תוכניות ולימודים של הפקולטה למדעי הרוח לדון בתוכנית הלימודים לשנה הקרובה. בהצבעה חשאית אושרה תוכנית המחלקה למוסיקה, כולל המינויים של הפרופסורים החילונים.

השלב הבא בהייררכיה הפנים-אוניברסיטאית התקינה הוא דיון פרטני בוועדה על כל מועמד בנפרד. את התיקים של אוליברו ופלדמן, למרות שהוגשו לוועדה כחוק, דיקן הפקולטה לא העלה כלל לדיון וכל תוכנית הלימודים של המחלקה למוסיקה לשנה הקרובה הוקפאה על ידי רשויות האוניברסיטה.

לבינסון: "לפני שבועיים הנשיא, פרופסור משה קווה, זימן חמישה מרצים בכירים מתוך סגל המחלקה לפגישה. היתה שיחה ארוכה על נושא ההתאמה למוסד והשורה התחתונה היתה שהוא אמר חד-משמעית, 'לא יעלה על הדעת שמישהו יחלוק על חוות הדעת המקצועית שלכם לגבי תוכניות ומינויים, למרות שיש חילוקי דעות עם הדיקן, שהגישה שלו פורמליסטית'. אנחנו יצאנו מהפגישה בהרגשה שהתהליך האקדמי יקוים במלואו".

אביצור: "באותה פגישה הוא ניסה לשכנע אותנו שמצוינות זה לא הכל, שהאוניברסיטה קיימת גם בזכות דגל ערכי. הוא אמר במפורש, 'לדעתי המחלקה למוסיקה שכחה להיות סולידרית עם האידיאולוגיה של המוסד שבו היא נמצאת' וכדי להוכיח זאת עשה רשימה של המרצים הדתיים לעומת החילונים במחלקה".

בשבוע שעבר, לאחר כינוס החירום במחלקה, נשמעו טונים צורמים מבר-אילן. רשויות האוניברסיטה, כצעד ענישה, הודיעו מיד על קיצוץ בשני תקנים. לבינסון: "הדיקן קרא לנו ודיבר איתנו בחוסר נימוס מופגן ואמר: 'הרקטור, הנשיא ואני החלטנו להקפיא שני תקנים ולא לאפשר את המינוי של אוליברו ושל פלדמן, ואתם תסתדרו עם הקומפוזיטורים שיש לכם במחלקה'. כאילו שהוא בכלל מבין מי יכול ללמד אצלנו מה. זה כמו שמנהל בית חולים יגיד לרופא אורתופד, 'אתה מהיום לא מנתח גב, אלא עיניים'. זה בערך באותה רמה. מזל שבמוסיקה לא מהמרים על חיי אדם ולא יכניסו אף אחד לבית סוהר אם הוא מזייף. לגבי ברגר החליטו על מינוי מיוחד לחצי משרה לשנה הבאה, כדי שלא יצטרכו להעביר אותו בוועדה הפריטטית שפסלה אותו, וזה לא המינוי שהובטח לו - משרה מלאה עם קביעות. כששאלנו את הדיקן - אגמון, אביצור ואני - על ההבטחה שלו לאוליברו ופלדמן, הוא אמר, 'נכון, הבטחתי, ועכשיו אני חוזר בי'. יש לנו עשרה אנשים שעובדים כרגע בתוכנית דוקטורט ומאסטר בקומפוזיציה, מי ינחה אותם בשנה הבאה?"

בשבילי זה שוד ושבר

פרופ' אנדרה היידו, חתן פרס ישראל למוסיקה, היה במשך ארבע שנים ראש המחלקה למוסיקה. השנה הוא פרש לגמלאות. "אני מודאג מאוד ממה שקורה ומהשיטות שבהן מנסים לשבור את המחלקה, להפוך אותם לגמדים", הוא אומר. "העניין היסודי הוא הפטרנליזם של האוניברסיטה, שלא מאמינה שהמחלקה מסוגלת להסתדר בעצמה. מצד שני, אם ראשי המחלקה היו יותר דיפלומטים ויותר מניפולטיווים, זה היה מסתדר, אבל הם אנשים מאוד ישרים וצודקים. אבל באוניברסיטה זה לא תמיד מספיק להיות צודק, וההנהלה לא מסוגלת להאמין שיש כאן אנשים שנלחמים בשביל עקרונות ונגד האינטרסים שלהם עצמם. זה שהאוניברסיטה מגיבה בעונשים כלפיהם, זה באמת מקומם".

אביאל בן-עמי, סטודנט חרדי מרחובות, לומד במסלול לדוקטורנטים בתיאוריה. "יש קונפליקט בין הצד המקצועי של המחלקה לבין מה שהאוניברסיטה מגדירה כצביון דתי. אני מתבייש בהתנהגות של הדיקן. המוסד הזה הוא בראש וראשונה מוסד אקדמי שאמור לתת מענה לכל הציבור, לא רק לדתי".

שרה זמיר, דוקטורנטית, מלגאית הנשיא, מתמחה במוסיקה מערבית. עכשיו היא מרגישה מרומה. "זאת אלימות כמו במשטר של הק-ג-ב", היא אומרת. "אני בצרה כמו כולם, באמצע המחקר, ומבחינתי אם לא תיפתח שנת הלימודים, פירושו שהמחלקה תיסגר ובשבילי זה שוד ושבר. אני לא מבינה איך כל צמרת האוניברסיטה נותנת יד לטמטום הזה ואין אחד שקם ואומר, סליחה רבותי, תראו מה אתם עושים? אין להם מנדט להחליט מי ילמד ומי לא על סמך שיקולים שאינם אקדמיים".

פרופ' אדוין סרוסי, ראש המחלקה הקודם, עבד 12 שנה בבר-אילן וניסה להנהיג נורמות אינטליגנטיות יותר למשבצת ההתאמה למוסד. "הפסקתי למרוח ולהמציא כל מיני סיפורים על אנשים, תחת הסעיף הזה. פעלתי בגלוי בכל פורום והתייחסתי רק למצוינות אקדמית. פלדמן הוא בין אבות הרנסנס של מוסיקת הכליזמרים בעולם. הוא נחשב לאחד מגדולי החוקרים של המוסיקה הטורקית. אדם עם קריירה מגוונת שמקומו בכל אוניברסיטה טובה. לפסול אדם כזה, זה תמוה מאוד. לי באופן אישי לא היתה בעיה כל עוד הבחירה של המרצים נעשתה בהתאם לקריטריונים אקדמיים. הפרנויה הנוכחית נובעת מחוסר הביטחון של קברניטי האוניברסיטה, אבל מה לעשות שמעט אנשים דתיים מתעסקים באמנויות ומצטיינים במוסיקה?

"המחלקה הזאת ברובה תמיד היתה לא דתית, אבל תמיד שיקרו. אמרו שזה שומר שבת, וההוא שומר כשרות, כל מיני שטויות בלתי נסבלות וכך שמרו על ההרגשה שהכל כשר. אני בסך הכל יצאתי מהארון והיום אני מרגיש נפגע אישית. הם פוגעים בדובדבן שבקצפת של מדעי הרוח. אני לא מבין למה הם עושים את זה. ואם הם ימשיכו אני אצא ואודיע בפומבי על ביטול כל מפעלי באוניברסיטה, כמו למשל בית ספר למוסיקה שורשית שהקמתי ושאני מנהל בהתנדבות, שמשרד החינוך נותן לי לזה 250 אלף שקלים. אותו דבר עם הדוקטורנטים שאני ממשיך להנחות. אני אגיד להם שיעברו לאוניברסיטה אחרת, וזה הרבה כסף. אולי דרך הכיס הם יבינו".

הפרופסור לפילוסופיה אבי שגיא, מרצה מן המניין בבר-אילן, נלחם בחירוף נפש את מלחמתה של המחלקה למוסיקה. שגיא הזמין אצל פרופ' פנחס שיפמן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית חוות דעת משפטית על מינוי אקדמי מתוך שיקול של התאמה למוסד, כלומר מידת דתיותו של אדם. "לדעתי התשובה לשאלה זו היא חד-משמעית", כותב פרופ' שיפמן בחוות הדעת. "אסור למוסד להשכלה גבוהה להפלות בין מועמדים. עקרון חופש הדת והמצפון הוא עקרון-על שמותר לפגוע בו רק על פי הסכמה חוקית מפורשת. דבר זה מתחייב, כמדומה, גם מעקרון חופש העיסוק".

שיפמן ציטט את חוק המועצה להשכלה גבוהה, שלפיו "הכרה במוסד להשכלה גבוהה מחייבת שכלליו לא יגבילו את חופש הדעה והמצפון". אחד מכללי המועצה להשכלה גבוהה קובע כי "לעניין קבלת תלמידים ומינוי הסגל האקדמי לא יפלה המוסד להשכלה גבוהה בין מועמדים שונים אך בשל גזעם, מינם, דתם, לאומיותם או מעמדם החברתי".

יש הבדל בין אוניברסיטה לבין מוסד דתי, קבע שיפמן. "כשמוסד עוסק רק בתכנים דתיים, כגון ישיבה ואולי בית ספר דתי, אין זה מן הנמנע שתותר הבחנה מטעמי דת. אין הדבר תופס לגבי מוסד להשכלה גבוהה שעוסק בתכנים כלליים של השכלה. עקרונות אלה של משפט חוקתי גוברים על הוראותיה הפנימיות של אוניברסיטה זו או אחרת".

כבר בדצמבר 2000 פנה היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, עו"ד דן יקיר, למועצה להשכלה גבוהה בבקשה לטפל באפליית מרצים חילונים בבר-אילן. בפברואר הוא קיבל תשובה שהעניין בטיפול. מאז לא השתנה דבר במדיניות האפליה בבר-אילן. מהמועצה להשכלה גבוהה עוד לא התקבלה תשובה.

פרופ' שגיא כיהן השנה כיו"ר עמית של תת-ועדה לקידום המחקר בפקולטה למדעי הרוח ונדהם כשגילה שדיקן הפקולטה, פרופ' קצוף, מנע תקנים מהמחלקה למוסיקה בנימוק של אי התאמה למוסד. "זאת תופעה ז'דנוביסטית אופיינית אצל פונדמנטליסטים ולא פעם ראשונה שהוא עושה את זה", אומר שגיא. "הוא ניסה בשנה שעברה מהלך כזה במחלקה לפילוסופיה. הוא איים שלא יתן מינוי לאדם לא דתי, מרצה חדש וצעיר ואמר, 'אני רוצה שמי שמלמד תולדות הפילוסופיה החדשה, ישווה את זה עם הרמב"ם'. אני אמרתי לו, 'תסלח לי, אתה לא תלמד אותי איך ללמד פילוסופיה' ואיימתי עליו שאני הולך ישר לאגודה לזכויות האזרח. חבל שכבר אז לא הגשתי נגדו תלונה.

"הוא ניסה להיאבק נגד כל בכירי המחלקה לפילוסופיה כדי שהאיש לא ילמד אצלנו, כי הוא לא דתי. חיפש נימוקים מגוחכים. בסוף הוא ירד מזה כי נבהל מהרקטור, שלא תמך בו ונבהל מהשערורייה שתהיה. במוסיקה הוא לא מוותר, למרות שוועדת תוכניות ומינויים של הפקולטה למדעי הרוח, שבה אני חבר, אישרה את תוכנית הלימודים של המחלקה למוסיקה, כולל שלושת המרצים שאין להם התאמה למוסד. אני מתמלא בושה. אני דתי בחיי האישיים, אבל באוניברסיטה אני עיוור לכל הדברים הלא אקדמיים".

למה עכשיו הוא לא נבהל?

"כי למחלקה למוסיקה אין סנטורים. המחלקה לפילוסופיה חזקה מאוד, יש לה הרבה סנטורים וזה כוח פוליטי, הגוף העליון באוניברסיטה, והוא זקוק להם בוועדות שונות. עם סנטורים משתדלים לא להגיע לעימות".

אולי המנדט של האוניברסיטה הוא להיות מוסד דתי בלבד?

"מה זה אוניברסיטה דתית? יש מדע דתי? אוניברסיטת בר-אילן זה לא בית כנסת, זה מוסד אקדמי. מי שמכיל עליו תכנים של בית כנסת, חוטא פעמיים. פעם כלפי האוניברסיטה ופעם כלפי בית הכנסת. אני ומספר פרופסורים מהמחלקה שלנו, מובילים מאבק נגד סעיף התאמה למוסד ולא מעניין אותי מה היה אולי פעם המנדט של האוניברסיטה. מעניין אותי מה ראוי היום ומה אינו ראוי. אני נגד עוולות על בסיס דתי". *

האוניברסיטה: סינתזה בין מדע למורשת

דוד וינברג, דובר אוניברסיטת בר-אילן, מסר בשמו של הנשיא, פרופ' משה קווה, את הדברים הבאים: "האוניברסיטה גאה במחלקה המצוינת למוסיקה, אך עדיין סבורה שלראש המחלקה אין סמכות להעניק מינויים אקדמיים, אלא ליזום תהליך מינוי ולהציע שמו של מועמד לדיקן הפקולטה ולוועדת תוכניות ומינויים של הפקולטה. ההתאמה למוסד, לצד מצוינות אקדמית, נשקלת לגבי כל מועמד מוצע, ופירושה בדיקה אם המועמד אינו אנטי דתי. אין משמעות הדבר חקירה ובדיקה אם המועמד דתי או לא.

"כמו כן, האוניברסיטה מחפשת במיוחד חברי סגל המעוניינים לתרום לסינתזה בין מדע למורשת. אך טבעי שהאוניברסיטה היחידה במדינת ישראל שחרטה על דגלה את טיפוח מורשת ישראל ולימוד מקורות היהדות, שומרת לעצמה את הזכות לבחור בארכיאולוג או מוסיקאי מצטיין שמעוניין לטפח את הלימוד והמחקר בכל ענפי התורה והמדע ברוח תורת ישראל ומסורת ישראל, על פני ארכיאולוג או מוסיקאי שעומד בראש אגודה אנטי דתית".

בעניינם של שלושת המינויים, שלא נחשדו כי הם עומדים בראש אגודות אנטי דתיות, אומר הדובר: "מלבד ברגר, שמינויו אושר לעבודה בחצי משרה, אף מינוי אקדמי אחר מטעם המחלקה למוסיקה לא הובא עד כה לדיון בוועדה הפקולטטיווית".

פרופ' איתן אגמון, ראש המחלקה למוסיקה, מבקש להדגיש שהמינויים לא הובאו לדיון בוועדה פקולטטיווית משום ש"למרות בקשותי החוזרות ונשנות מסרב דיקן הפקולטה להביא את התיקים הנ"ל לדיון בוועדה".

בעניינו של פרופ' זאב פלדמן, אומר הדובר, "התגלו בעיות אקדמיות וטכניות", למשל, "תחום ההתמחות שלו לא מתאים לתוכנית הפיתוח של המחלקה".

לא ברור על סמך מה הוא אומר זאת, טוען אגמון, כי ועדת התוכניות של הפקולטה דווקא אישרה את תוכנית הפיתוח של המחלקה.

המכשול השלישי הניצב בפני מועמדותו של פלדמן, טוען הדובר, היא העובדה שאשתו, ד"ר יהודית פריגישי, עובדת באותה מחלקה. על כך מגיב אגמון: "הדיקן ואשתו עובדים באותה פקולטה, וזוגות נשואים רבים נוספים בקמפוס עובדים באותן מחלקות. זאת פעם ראשונה שאני שומע על הנורמות החדשות באוניברסיטה".

"נשיא האוניברסיטה והדיקן", אומר הדובר, "הופתעו לשמוע על סיפורה המצער של בטי אוליברו (סגרה את הבית באיטליה, הוציאה את הילדים מבית הספר) בפעם הראשונה מפנייתך אליהם. עד כה הבנתם היתה כי גב' אוליברו שוהה בישראל, שכן היא נהנתה ממלגת קיום מהאוניברסיטה בשנת הלימודים תשס"א, יחד עם מינוי במשרה חלקית כמורה במחלקה, מתוך הנחה שהיא גרה בארץ".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו