מחלוקת באפריקה בשאלת תביעת פיצויים מהמערב על העבדות
זימבבואה תובעת שילומים מלאים על העבדות; סנגל מתנגדת לכך בתוקף
137 שנה לאחר שחרור העבדים על ידי אברהם לינקולן, מובילים צאצאיהם - "האפריקאים האמריקאים" - את המאבק הבינלאומי נגד ג'ורג' בוש. ועידת דרבן היא זירה ראשונה מסוגה, בהיקף ובמעמד שכזה, לבירור התביעה האפריקאית כי מדינות שהרוויחו מסחר העבדים והקולוניאליזם יתנצלו וישלמו על כך פיצויים.
ארה"ב היא המתנגדת הנחרצת ביותר לתביעה הזו, אך גם האיחוד האירופי בו חברות המעצמות הקולוניאליות לשעבר, סוחרות העבדים הגדולות - צרפת, בריטניה, ספרד, פורטוגל, הולנד ובלגיה - עוין מאוד את הדרישות האפריקאיות. האירופים מציעים להגדיל את הסיוע לאפריקה ואף מוכנים להתנצלות "מוגבלת", אך דוחים מכל וכל את עניין הפיצויים.
ארגוני השחורים, במיוחד אלה המובילים את "התודעה השחורה" בארה"ב, טוענים כי העושר ממנו נהנה כיום העולם המפותח הושג על גבם של העבדים ובזכות חומרי הגלם שנלקחו מהיבשת הענייה ביותר כיום. לדבריהם, כל הבעיות הכלכליות והחברתיות הרובצות על הקהילה השחורה בארה"ב מקורן במאות שנים של עבדות. זו תביעה לצדק היסטורי בממדים חסרי תקדים.
"מדובר כאן בתיקון הנזק שנגרם", אומר ג'סי ג'קסון, מנהיג התנועה לזכויות האזרח בארה"ב. "אנחנו, האפריקאים האמריקאים, זוכים לפחות שירותים ופחות חינוך. אנו נכלאים בשיעור חסר פרופורציה ונהרגים על ידי המדינה. תוחלת החיים שלנו קצרה יותר. יש לנו פחות גישה להון".
אלה טענות ותיקות שליוו את מאבק השחורים בארה"ב כבר מראשיתו. דרבן העניקה להן תאוצה מחודשת. "סחר העבדים הרס את המשאבים האנושיים של אפריקה", הסביר נציג אפריקאי. "במאה ה-16 לא היה הבדל גדול בין אירופה לבין אפריקה. היום יש פער נורא, בשל הקולוניאליזם והעבדות, שסייעו לבנות את הכלכלות המערביות. הדור הזה במערב הרוויח מהפשעים הללו ועליו לשלם על כך". אך סוגיית הפיצויים רחוקה מלהיות עניין מוסכם אפילו במדינות אפריקה.
שרת המינהל של דרום אפריקה, ג'רלדין פרייזר-מולקטי, העומדת בראש המשלחת של ארצה בדיונים בסוגיית הפיצויים, טוענת כי הגוש האפריקאי מחזיק בעמדה משותפת. אך המציאות שונה.
התביעה האפריקאית המוסמכת הוצגה בדרבן על ידי אנוק קאווינדלה, סגן נשיא זמביה, המייצג גם את "האיחוד האפריקאי" שירש את "הארגון לאחדות אפריקה". האיחוד קורא לגיבוש "מיתווה פיצויים בינלאומי" לקורבנות סחר העבדים ולכינון "קרן לשחזור ופיתוח" שתספק משאבים נוספים למדינות שנפגעו מהקולוניאליזם. חברי קונגרס שחורים מארה"ב מעניקים לכך גיבוי נמרץ.
מועצת אירופה הודיעה כי כל חברותיה - 43 מדינות היבשת - הסכימו על תוכנית פיתוח
חדשה לאפריקה כדי לסייע בפיצוי על הקולוניאליזם והעבדות, אך הכספים הללו יועברו מחוץ למסגרת ולהקשר של ועידת הגזענות. האירופים, אם בכלל, מוכנים להגביר את הסיוע לאפריקה בעיקר באמצעות "היוזמה האפריקאית החדשה" - תוכנית פיתוח בחסות דרום אפריקה שנועדה לסייע לפרויקטים שונים ביבשת. אך מספר מדינות אפריקאיות בעלות "קו נוקשה" דורשות כי הפיצויים או השילומים ייעשו על פי מידת הסבל והנזק שספגה כל מדינה אפריקאית מסחר העבדים או הקולוניאליזם.
את הקו הזה מובילות נמיביה וזימבבואה - "עוד דמוקרטיה למופת", סינן נציג צרפתי. הן תובעות התנצלויות ספציפיות מהמדינות שעסקו בסחר עבדים וקולוניאליזם, תשלום פיצויים, ביטול החוב האפריקאי והשקעות נוספות ביבשת.
מדינות אחרות מגלות גישה שונה. חוף השנהב, למשל, הסבירה כי אינה מעוניינת בקבלת פיצויים, אלא סבורה כי המערב צריך למחוק את החוב החיצוני הענק של מדינות אפריקה למוסדות הפיננסיים הבינלאומיים. במקום פיצויים, מעדיפים באביג'אן להשיג הכרה מוסרית בסחר העבדים כפשע נגד האנושות. "חשוב עכשיו ליצור שותפות בין אלה שסבלו לבין אלה שהרוויחו כדי לשתף פעולה טוב יותר", אמר שר המשפטים של חוף השנהב, סיינה אולאי.
סנגל, לעומת זאת, לא רק שאינה תובעת פיצויים, היא מסתייגת מהם בתוקף. "אנחנו עדיין סובלים מהשפעות העבדות והקולוניאליזם, וזה אינו יכול להימדד בכסף", הכריז הנשיא עבדולאיה וואדה. "מה זאת אומרת פיצויים? האם זה אומר שישלמו סכום מסוים של דולרים ואז העבדות חדלה מלהתקיים, והנה הקבלה שמוכיחה זאת? זה לא רק אבסורד אלא גם מעליב".
במהלך השלבים המכינים של ועידת דרבן התנגדה ארה"ב לכלול בסדר היום את סוגיית הפיצויים. פרישתה מהוועידה גרמה ככל הנראה להקשחה בעמדות האפריקאיות. מדינות מסוימות שהבטיחו כנראה למשוך את תביעותיהן לפיצויים, לפתע הגישו אותן מחדש השבוע. את העידוד הבולט ביותר לכך הם קיבלו מנציגי השחורים בארה"ב, שזעמו על החלטת הפרישה של בוש.
בתגובה לכך, אומרים במערב כי סוגיית הפיצויים משרתת את שליטי אפריקה בחזית כפולה: מול המערב והמוסדות הבינלאומיים וגם בזירה הפנימית. שליט רודני כרוברט מוגאבה מזימבבואה כבר עושה בכך שימוש נרחב כדי להצדיק את הפשיטות על החוות הלבנות בארצו. ואילו מבחינת ארגוני השחורים, ועידת דרבן העניקה להם דגל לגיוס פוליטי. ג'סי ג'קסון כבר הבהיר כי לא יניח לסוגיה הזו לרדת מסדר היום בארה"ב.
באפריקה מתעלמים מהעבדות הנוכחית
בדיונים אתמול ניכרה הקשחה של העמדה התובעת פיצויים מלאים. רבים במערב, אך גם בעולם השלישי, רואים בכך ניסיון אפריקאי להסיט את תשומת הלב מהפרת זכויות האדם ביבשת, מעוולות המשטרים המקומיים, מהשחיתות והעושק, ולתרץ את המצוקה הנוכחית בעבדות ובקולוניאליזם בלבד.
הדיונים בדרבן מגבירים את הלוך הרוח הזה. האפריקאים בוועידה שמים דגש כמעט בלעדי על סחר העבדים הטראנס-אטלנטי, תוך התעלמות מופגנת מהעבדות רחבת ההיקף ששררה באפריקה עצמה, ושנפוצה גם כיום במדינות מסוימות. כאשר הם נשאלים על כך, הם טוענים כי העבדות הנוכחית ביבשת היא "עבדות ביתית".
"יש המבקשים למחוק מההיסטוריה את הפרקים הקודרים על משתפי הפעולה האפריקאים, אשר סייעו ללבנים שעסקו בסחר העבדים", כותבת ד"ר תמר גולן, שגרירת ישראל באנגולה, בספרה "שחור-לבן, לבן-שחור". "יש לזכור כי האירופים שהגיעו ליבשת השחורה היו מעטים. בלא משתפי פעולה מקרב האוכלוסייה המקומית בוודאי לא היו מצליחים להרוס כפרים שלמים, לשלוח לעבדות מיליוני אנשים ולשבור את המבנה החברתי הקיים... ברור שלא ניתן להצדיק את גילויי העריצות, הדיכוי, והשחיתות במדינות שונות באפריקה של היום רק מתוך הישענות על סבל העבר".
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר