בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבועיים שהפכו לנצח

בנובמבר 48' הם גורשו מבתיהם. מאז ועד היום לא שבו לשם, למרות ההבטחות ופסיקת בג"ץ. סיפור המאבק שלא נגמר

תגובות

ב-6 בנובמבר 48', שבוע אחרי שכוחות צה"ל כבשו את הכפר איקרית, צוו כ-600 תושבי הכפר הקתולי לעזוב את בתיהם "עד אשר מצב הביטחון יאפשר להם לשוב אליו". הם הועברו לכפר ראמה ושוכנו שם בבתים נטושים. ב-13 בנובמבר צוו אלף תושבי הכפר המארוני הסמוך בירעם, תושבי ישראל, לעזוב את כפרם למרחק חמישה ק"מ בשטח לבנון. זמן מה הסתתרו במטעים ובמערות בסביבה, אך בעקבות פנייה לשר לענייני מיעוטים, בכור שטרית, הם הועברו לכפר גוש חלב (ג'יש), והובטח להם שיוכלו לחזור לכפרם בתוך שבועיים. השבועיים הללו עדיין לא הסתיימו.

מאז ועד היום דחו העקורים כל הצעה לאדמה חלופית או פיצוי כספי. העקורים מונים היום כ-3,000 נפש - 420 בתי אב - ומתגוררים בגוש חלב, עכו, מכר, חיפה וכפר ראמה. הם אינם מבקשים את האדמות שנמסרו לעיבוד יישובים יהודיים, אך מבקשים ששאר האדמות - ובהן שטחי המרעה - יועברו לרשותם. מאז ראשית שנות ה-80 מקיימות משפחות העקורים קייטנות באזור הכפר לילדיהם - דור שלישי לעקירה - שם לומדים הילדים על ההיסטוריה של הכפר. גם את מתיהם קוברים העקורים בכפר.

ב-31 ביולי 51' קבע בג"ץ בעתירתם של ועד עקורי איקרית, כי "כל עוד לא ניתן על ידי רשות מוסמכת צו יציאה נגד התושבים, הם רשאים לשבת בכפר איקרית". בית המשפט קבע שהכרזת האזור כאזור ביטחון אינה שוללת מתושביו את הזכות לחזור לכפרם. בתגובה הוציאו שלוטונת הביטחון צווי יציאה לתושבי איקרית. ב-24 בדצמבר 51' הרס צה"ל את בתי הכפר איקרית והשאיר על תלה רק את הכנסייה. באוקטובר אותה שנה, בעקבות פניית ועד עקורי בירעם לבג"ץ, הוציא צה"ל צווי יציאה נגד תושביו, שנמצאו בגוש חלב. כמו במקרה איקרית, סיכל צה"ל את שובם. ב-16 בספטמבר 53' הפציץ חיל האוויר את בתי בירעם, מלבד הכנסייה. את אדמות הכפרים חילקה הממשלה לקיבוצים ולמושבים בסביבה: ברעם, סאסא, שומרה ודובב.

בשנות החמישים והשישים דחו עקורי איקרית ובירעם הצעות לוותר על תביעותיהם לשוב לכפרם בתמורה לקבלת פיצויי מקרקעין וכספיים. בעקבות ביטול הממשל הצבאי בדצמבר 66', ובמיוחד בעקבות ביטול תקנות "האזורים הסגורים" ב-72', חידשו העקורים את תביעותיהם לשוב לכפרם. בתגובה חזר והחיל שר הביטחון משה דיין את הצוויים אזורים סגורים על שני הכפרים. ביולי אותה שנה החליטה ראש הממשלה, גולדה מאיר, שלא להתיר לעקורים לשוב לבתיהם כדי "למנוע תקדים". איקרית ובירעם הם אמנם מקרים יוצאי דופן, אך היו גם בכפרים אחדים נוספים נעשה גירוש שלא לפי התקנות שנקבעו אז.

בגין לא קיים ההבטחה

לאחר מהפך 77' הבטיח מנחם בגין להחזיר את העקורים, אך לא קיים את הבטחתו. ב-93' מינתה ממשלת רבים ועדת שרים בראשות הפרופ' דוד ליבאי. הוועדה הציעה לתת לעקורים פיצוי כספי על האדמות, ולהקים באזור שני יישובים קהילתיים בשטח 600 דונם האחד, מחוץ לשטח הכפרים המקוריים. מכל משפחה שהתגוררה במקום ב-48' תוכל לקבל מגרש לבניית בית מגורים בן שלוש קומות. נציגי העקורים התנגדו לכמה מסעיפי ההצעה, וביקשו את קרקע פרטית ולא "החכרה לדורות".

גם ראשי המועצות המקומיות היהודיות באזור הסתייגו מהחזרת העקורים, וביקשו להגביל את הבנייה בכפרים, את מספר התושבים, את עיסוקם בחקלאות, ומעל לכל - למנוע כל החזרת קרקעות מהקיבוצים והמושבים לעקורים.

חילופי השלטון ב-96' הפכו את המלצות הוועדה לחסרות תוקף. בדצמבר 98' דחתה ממשלת בנימין נתניהו את הצעת שר המשפטים, צחי הנגבי, להחזיר את העקורים לאדמותיהם. מאז ביקשו הממשלות בראשות נתניהו ואהוד ברק ארכות, כדי לעכב את הדיון בבג"ץ. בג"ץ אישר את כל הבקשות. הארכה האחרונה תסתיים ב-1 באוקטובר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו