בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההצגה של ליהי גלוזמן

עדותו של ראש צוות החקירה בתיק הרצח של אסף שטיירמן, בשבוע שעבר, שופכת אור על החופזה שבה נהגה הפרקליטות בעשיית הסכם החסינות עם חברתו לשעבר של הנאשם ברצח

תגובות

לעתים רחוקות מתראיינים אנשי התביעה בישראל אחרי מתן פסק דין. לעתים רחוקות עוד יותר מתראיינים אנשי התביעה תוך כדי משפט שעדיין לא הסתיים. מקרה חריג כזה קרה לפני כשלושה חודשים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בתום ישיבה שבה נחקרה על דוכן העדים ליהי גלוזמן, עדת המדינה במשפטם של רעי חורב וסיגלית חיימוביץ'. חורב וחיימוביץ' מואשמים ברציחתו של אסף שטיירמן. הרצח בוצע בחורשת יער אוסישקין בכפר סבא בליל 4 בדצמבר 1996.

בתום חקירתה של גלוזמן, אחרי שגם השופטים המטירו עליה שאלות נוקבות, נאספו העיתונאים סביב הנציגה הבכירה של התביעה בתיק, עו"ד הדסה נאור, וזו הסבירה להם את שיקולי התביעה לחתימת הסכם של עד מדינה עם גלוזמן. לדעתה של נאור, בהודאה שמסר חורב במשטרה, לרבות השחזור, לא היה די; נדרשה גם ראיה עצמאית וזו באה מפי גלוזמן. היא הדגישה שאין די לבסס הרשעה במקרה של רצח על הודאתו של הנאשם בלבד. חוץ מזה, בעת שהפרקליטות חתמה הסכם עם גלוזמן עדיין לא באה לעולם הודאתה של חיימוביץ', ששהתה בדרום קוריאה ואף ניסתה לשלוח יד בנפשה (ראו מסגרת).

אחד המבקרים הקולניים של עסקת החסינות שנחתמה עם גלוזמן הוא עו"ד משה מרוז, המייצג את חיימוביץ'. מרוז, עורך דין פלילי בעל ניסיון רב, מנוסה גם בראיונות בתקשורת; הוא עט על כל מיקרופון גם כאשר המשפט מתנהל.

הטקטיקה של מרוז, בניגוד לעורכי דין אחרים החגים סחור סחור סביב העד, היא להתמקד בעיקר ומיד. מרוז מבקש להוכיח לשופטים כי גם גלוזמן צריכה לחבוש את ספסל הנאשמים. תוך כדי חקירתה של גלוזמן שאלו אותו השופטים כיצד מרשתו תצא נשכרת מקו חקירה זה. על כך השיב, כי בשל היכרותו את שלושת השופטים הוא מקווה שפירות חקירתו ישפרו את מצבה. מרוז לא פירט מה היתה כוונתו - וגם השופטים לא ביקשו ממנו לפרט בשלב זה. השופטים יקבלו ממנו הסברים, מן הסתם, בשלב הסיכומים.

מרוז משתית את חקירותיו בבית המשפט, בין היתר, על הודאתו של חורב, שבדרך זו או אחרת קשר את גלוזמן לשלבים הראשונים של האירוע, לפני הרצח עצמו. חורב, סטודנט לאדריכלות במכללה פרטית בירושלים, הסגיר למשטרה, למן ההתחלה, את שמותיהן של חיימוביץ' וגלוזמן.

גלוזמן הכחישה בתחילה כל קשר למעשה הרצח ("פנטזיות" של חורב, כדבריה). גרסתה היתה, כי באותו לילה השתמשה בסמים (חשיש) יותר מכפי שהיתה רגילה ולכן היתה מטושטשת. עד שמסרה גרסה כלשהי במשטרה שמעה באדיקות בעצת סניגורה, עו"ד אייל שומרוני-כהן, ושמרה על זכות השתיקה.

חורב סיפר בחקירתו, כי גלוזמן שמעה שחיימוביץ' קראה להם "בואו נהרוג אותו" (את שטיירמן). לדברי חורב, הוא הביט בגלוזמן וסבר כי שמעה והבינה את הדברים שאמרה חיימוביץ'. לדבריו, אמרה להם גלוזמן, לפני שיצאו השלושה לחורשה לקראת מעשה הרצח עצמו, להשתמש בכפפות. התביעה מציינת כי חורב הזכיר עניין מהותי זה בנוגע לכפפות רק לאחר שכבר נחתם הסכם החסינות עם גלוזמן ולא בגרסאות הראשונות שמסר. בעיני התביעה, נועדה אמירה מאוחרת זו לסבך את גלוזמן אחרי שהתברר כי הצליחה להיחלץ מהגשת כתב אישום נגדה. אשר לשימוש בסכינים אמר חורב בהודאתו: "זה (הסכינים) היה לפניה".

חורב וחיימוביץ' סיפרו בחקירתם במשטרה כי גלוזמן, בהליכה בחורשה, השתרכה מאחוריהם ושאלה "לאן הולכים". גלוזמן מאשרת, כי ראתה שחיימוביץ' החזיקה מתחת לשרוולה חפץ עשוי מתכת ופלסטיק, אולם לגרסתה, היא לא ידעה מה זה בדיוק. היא הוסיפה שהדבר הזה, "החפץ", הרתיע אותה. חורב, לדבריו, אמר כי סיכם עם שתי הנערות, בנות 17 וחצי, מתי לתקוף את הנרצח, אולם לגרסה זו אין אישור מצד חיימוביץ'. חיימוביץ' מספרת, כי גלוזמן אמרה לה: "אני רוצה ללכת מפה", ואף תפסה בשרוול הסוודר שלה כאשר הנרצח החל לקרוא בחורשה "אמא'לה". חורב וחיימוביץ' אינם אומרים כי ראו את גלוזמן ברגעים הקריטיים של הדקירה.

בשבוע שעבר העיד במשפט ראש צוות החקירה בתיק, פקד עופר מועלם, המשמש ראש מחלק התשאול במחוז המרכז של המשטרה. עדותו פותחת אשנב לחופזה שבה נהגה הפרקליטות בעשיית הסכם החסינות עם גלוזמן. נראה כי אם פקד מועלם לא היה קיים, עו"ד מרוז היה צריך להמציא אותו: מועלם סבר כי עסקת החסינות שהוצעה לגלוזמן היתה נמהרת. כמו הסניגור, גם ראש צוות החקירה סבר שיש להעמיד לדין את גלוזמן, אולם לא בעבירת הרצח אלא בעבירות אחרות.

מועלם הסכים להגדרתו של הסניגור כי גלוזמן "עשתה הצגה" ביחס לחלק שלה בפרשה. אמירה אחת, לפחות, של הקצין התקבלה בביטול בפרקליטות: מועלם אמר בעדותו, כי גם שתיקתה של גלוזמן במשטרה היתה יכולה לשמש ראיה נגדה. לא צריך להיות משפטן כדי לדעת כי הנחתו של החוקר אינה נכונה: ראיה שיכולה לחזק את ראיות התביעה היא שתיקה בבית המשפט, להבדיל משתיקה של נאשם בחדר החקירות.

הסכם החסינות עם גלוזמן נחתם ב-18 בדצמבר 2000. לדברי מועלם, התובעות המטפלות בתיק, עורכות הדין הדסה נאור ואורלי בן-ארי, הנחו אותו לחתום הסכם עם גלוזמן, מאחר שהיא אינה העבריינית העיקרית בתיק אלא הדמות המשנית בו. מלבד זאת, נדרשו ראיות עצמאיות נגד חורב ונגד חיימוביץ' אם זו תשוב לארץ. בתשובה לשאלתו של ראש הרכב השופטים, השופט נתן עמית, אמר מועלם כי לפני החתימה על ההסכם עם גלוזמן הוא חשב שיש להעמיד אותה לדין בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ואי מניעת פשע.

השופט עמית שאל את העד על מה הוא התבסס: "אתה בעצם מתבסס על העדות שלו, של חורב, הרי אין לך יותר מזה?"

מועלם: "אני התבססתי על כמה יסודות. אחת, העדות של חורב; שתיים, ההתנהגות שלה בעימות; שלוש, השתיקה שלה".

עו"ד מרוז: "איזה עוד חילוקי דעות היו לו בתיק זה?"

מועלם: "אני מוכרח לומר שזה לא דבר שהוא לא בשגרה - הוויכוחים עם הפרקליטות. זאת אומרת, הרבה פעמים, גם בתיקים קלים וגם בתיקים מסובכים יותר, אנחנו מתווכחים עם הפרקליטות".

השופטת שרה ברוש שאלה את מועלם, אם החסינות המוחלטת שניתנה לגלוזמן היתה ההצעה הראשונה של המשטרה: "איך הצגת את זה בשלב הראשון בפני עורך הדין שומרוני-כהן?"

מועלם: "אמרתי לו, תראה, אם נוכל להגיע להסכמה אולי נדבר עם הפרקליטות. אמרתי לו שאני נמצא פה (הכוונה לפגישה ביניהם - צ"ה) בהסכמת הפרקליטות ועל פי הנחייתה, ואמרתי לו, אולי נעשה עסקה על קשירת קשר ואי מניעת פשע ויתחשבו בזה. הוא לא הסכים. הוא אמר שזה לא רלוונטי. אין לו שום צורך בזה, הרי 'אין לכם ראיות, אפילו לא לקשירת קשר, אז אני לא צריך לעשות שום עסקה כזאת'. דיברתי עם אורלי בן-ארי והיא אמרה לי, נציע לו את החסינות המוחלטת. ובאמת הצעתי לו את החסינות המוחלטת".

עו"ד מרוז: "אומר לכם רעי חורב, הבחורה (גלוזמן) היתה בסוד העניינים. היא הציעה, היתה פעילה, 'הלכנו ביחד לעשות מעשה'. זאת אומרת, יש לך שתי עדויות קיצוניות בהרבה מובנים (עדות חורב מול הכחשת גלוזמן את חלקה בפרשה - צ"ה). תראה, אם אתה היית סתם אדם זר אז מה אני מבלבל לך את המוח, אבל אתה היית ראש הצח"ם, אתה ידעת שאחרי שהיא חתמה על ההסכם היא מסרה גרסה הפוכה לגרסה של רעי?"

מועלם: "בחלק שלה".

מרוז: "בעוד שרעי חורב אומר שהיא שותפה לפשע, כמו שאתה חשבת בצדק לפני החתימה, ואתה אמרת שאפשר לקשור אותה לקשירת קשר ולסיוע לרצח ולאי מניעת פשע. ולכאורה לא היתה לך סיבה שלא להאמין שהיא באמת מעורבת כפי שרעי תיאר, מפני שרעי הודה על עצמו, אז מה אכפת לו, למה הוא צריך לשקר?"

מועלם: "אני מאמין לעדות של רעי".

מרוז מחניף לחוקר: "אתה איש מצפון ואני מכיר אותך הרבה שנים. איך לא נזעקת כשקראת את השקרים האלה לגבי עצמה? איך ישנת בלילה? איך השלמת עם זה? איך לא באת לפרקליטות ואמרת: 'רבותי, יש בעיה, היא משקרת. אני האמנתי לרעי והיא אומרת שהיא לא ידעה מכלום. צריך לקרוע את ההסכם הזה ולשכוח שהוא היה בכלל'?"

מועלם: "אז אמרתי את הדברים האלה לפרקליטות".

מרוז: "למי אמרת?"

מועלם: "לאורלי (בן-ארי) ולהדסה נאור. אמרתי אפילו אחרי השחזור של גלוזמן. התקשרתי לאורלי אמרתי לה, 'באשר לחלק שלה היא משקרת בצורה בלתי רגילה ואפשר לראות את זה ולהתרשם מההקלטה'".

השופטת רינה משל-שהם: "ומה התשובה שקיבלת?"

מועלם: "אני רק דיווחתי, לא קיבלתי תשובות (...) אני לא זוכר את התגובה. התגובה היתה מורכבת בטח. אני לא מסוגל לזכור את המלים המדויקות".

השופט עמית: "במה חשבת שהיא משקרת, על סמך איזה חומר חקירה?"

מועלם: "היא טענה טענת שכרות כתוצאה מכמה שלוקים של גראס. זה נראה לא סביר ולא נכון (...) עצם ההצטרפות שלה, הירידה שלה ביחד אתם, היא ראתה את הסכינים, חוסר ההתנגדות שלה להצטרף להיות במקום, עד לרגע שבו מתחילים לדקור - זה סיוע לרצח".

השופט עמית: "מאז שרעי חורב התחיל לבצע (את הדקירות), מכאן ואילך יש לה גרסה. אתה מסכים שהגרסה שלה נכונה?"

מועלם: "כן, שהיא עזבה את המקום, כן. זה גם נסמך על גרסתה של סיגלית".

השופט: "גם רעי אומר את זה?"

מועלם: "כן".

עו"ד מרוז מתקדם למסירת הודאתה של גלוזמן במסגרת הסכם עד המדינה: "עכשיו היא עדת מדינה ומתחייבת לומר את האמת, ואתה חתום על ההסכם, לא אורלי בן-ארי. והאחריות המצפונית והמשפטית, האתית, היא שלך. ומה כתוב בהסכם אתה יודע?"

מועלם: "שאם היא תשקר אנחנו יכולים..." (הכוונה לאפשרות של ביטול ההסכם אם העד אינו עומד בו ומשקר).

מרוז: "עכשיו התברר לך שהיא בעצם מצדה הפרה את ההסכם. היא לא אמרה אמת ולא חשוב לגבי מי. אתה אמרת לפרקליטות, לדעתי, צריך לבטל את ההסכם אתה?"

מועלם: "כן".

מרוז: "מה אמרו לך בפרקליטות?"

מועלם: "אמרו לי שאלה ראיות נסיבתיות. זה לא משהו ישיר, שאני הבאתי ראיה ממקום אחר שהיא משקרת, ולכן אי אפשר להוכיח שהיא שיקרה".

מרוז: "השאלה שלי אליך פשוטה: הואיל וגם לך יש מלה פה כי אתה צריך לחתום על ההסכם. אתה לא ביקשת מהפרקליטות: 'רבותי, תעשו לי טובה, אתם נורא ממהרים אבל תנו לי לפני זה לשמוע, לפני שאני חותם על ההסכם הזה תנו לי לשמוע את הגרסה מפיה?"

מועלם: "אני לא זוכר שביקשתי דבר כזה".

מרוז: "למה?"

מועלם: "אני סמכתי על הפרקליטות".

מרוז: "אבל גם בפרקליטות לא שמעו אותה?"

מועלם: "אני ידעתי שנערכה פגישה בפרקליטות מחוז המרכז אצל הגברת נורית שניט (פרקליטת המחוז), נאור ובן-ארי, והפרקליטות ידעה מה גלוזמן עומדת להעיד" (בעקבות הפגישה עם עו"ד שומרוני-כהן).

מרוז סיים את חקירתו הנגדית של מועלם, לא לפני שקבל בפני השופטים, כי במשך הקריירה הארוכה שלו כעורך דין לא שמע מעולם על מקרה שבו אדם המבקש להיות עד מדינה אינו מפרט במו פיו, לפני שלב החתימה ממש, את גרסתו ומציג את הסחורה שהוא מציע בתמורה לאי העמדתו לדין.

חקירתו הנגדית של מועלם בידי מרוז נמשכה שעתיים לכל היותר. לקראת תומה שאלו השופטים את הסניגור כמה שעות עוד נדרשות לו לחקירת העד. מרוז השיב להם, כי אינו זקוק לכמה שעות אלא לשעתיים-שלוש. "קיבלתי כל מה שרציתי", השיב לשופטים ביהירות. השופט עמית חתם את הישיבה באומרו, "אנחנו מעריכים את גילוי הלב של העד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו