בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קצין רזה לדוגמה

המשפט "קצינים שמנים מגעילים אותי" הפך את אל"מ יוסי היימן, מפקד בית הספר לקצינים, יעד למתקפה כללית. עכשיו, כשניתנה לו סוף סוף רשות להגיב, הוא מעמיד דברים על דיוקם מנקודת ראותו כאלוף צה"ל בכושר קרבי. בהזדמנות זו הוא מביע את הסתייגויותיו מהחברה הדתית שממנה בא

תגובות

אל"מ יוסי היימן, מפקד בית הספר לקצינים של צה"ל (בה"ד 1) מוכר לכל סובביו כאיש נעים הליכות, הומניסט ונאור, קצין החף מכל גינוני וולגריות וכוחנות. לכן הופתעו הכל כשהתפרסם הציטוט המביך מדברים שאמר לצוערים בבסיס: "קצינים שמנים מגעילים אותי, אם זה היה תלוי בי הייתי תולש מעליהם את הדרגות". את הציטוט הזה פירסם לפני כשבועיים "ידיעות אחרונות" בעמודו הראשון ובעקבותיו ספג היימן מטחי ביקורת מקיר לקיר, החל בעופר שלח, דרך ח"כ שאול יהלום ושלמה שרף (ששלח את היימן לפסיכיאטר) וכלה במוסף זה שהציב את הדברים בראש רשימת האמירות המטופשות של השבוע.

מיד בתחילת ההסתערות עליו, ביקש היימן לעלות לשידור בתוכניתו של רזי ברקאי בגלי צה"ל, כדי להעמיד דברים על דיוקם. אלא שהאלוף הממונה עליו, מפקד זרוע היבשה, יפתח רון-טל, עצר אותו בטענה ש"עד מחר האבק ישקע". בדיעבד התבררה ההחלטה כטעות, לפחות מבחינתו של היימן. מול השתיקה שנכפתה עליו, המסע התקשורתי נגדו קיבל תאוצה. התגובה הלקונית של דובר צה"ל ("כוונתו היתה להדגיש את חשיבות השמירה על הכושר הגופני בצה"ל") לא תיקנה את הנזק ומשפט המחץ ההוא על השמנים ממשיך לרדוף את היימן, מי יודע עד מתי.

משום כך נזעק היימן להסיר את הווטו ולהציג סוף סוף, בפעם הראשונה, את הצד שלו בפרשה. האבסורד הוא שהיימן, לדבריו, כלל לא אמר את הדברים המיוחסים לו, בטח לא בסגנון ובנוסח שהתפרסם. "הדברים שהכתב שם בפי יש בהם בפירוש כדי להעיד על אטימות, זילות ויוהרה מצדי, רק שלא אמרתי את מה שהוא מייחס לי. זה לא אני, זה ודאי לא הסגנון שלי", הוא אומר בלהט. "לפחות הנושא עלה לסדר היום ונפתח שיח בנידון".

"הנושא" הוא, כמובן, הכושר הגופני בצה"ל, ואין זה מקרי שדווקא היימן נדרש לו. הוא מכור לכושר גופני ובסופו של השבוע שבו התפוצצה הפרשה זכה באליפות צה"ל בכושר קרבי כשניצח, אף שהיה המבוגר שבמתחרים, במקצה למפקדי יחידות מיוחדות. בטרם קודם לבה"ד 1 היה ראש מחלקת תורת חי"ר וצנחנים ובה בעת ראש מחלקת כושר קרבי. במסגרת זו הזדמנה לו לפני שנה בצפון קרוליינה חוויה בלתי נשכחת כשהצטרף על פי בקשתו לשיעור ספורט שקיימה מחלקת סיור של המרינס. הוא השתתף בשעה אחת מתוך ארבע, אבל זו הספיקה לו להבין "איפה אנחנו ואיפה הם".

זה גם היה הרקע לסערה שתחילתה בהרצאה על דמות הקצין, שנשא לרגל סיום קורס קצינים בסיסי המיועד לצוערים שאינם משתיכים למערך הלוחם, רבים מהם בשל פרופיל רפואי נמוך. באחד מפרקי ההרצאה, לאו דווקא מהמרכזיים, דיבר היימן על האופן שבו קצין צריך לדבר, להתנהג ולהיראות והציג את השגותיו על המציאות הקיימת. "אמרתי בין היתר שבדיוק כמו שאשה לא מטופחת תתקשה למכור קוסמטיקה, כך צה"ל יתקשה להעניק תחושת ביטחון לאזרחי המדינה אם הקצינים שלו יהיו במשקל שאינו מאוזן. מובן שלא כולם חייבים לתפוס מקום ראשון בכושר גופני, אבל צריך להיות בכושר שמאפשר לתפקד ביעילות. לשמור על משקל סביר זה גם ענין תרבותי".

לדוגמה הוא הביא, בלי לנקוב בשמות, תמונה שצולמה בעבר בגבול לבנון ובה נראית צמרת צה"ל, כשכרסה הולכת לפניה ומותניה עבים. "'זה צבא?' חברים שאלו אותי, 'זה הרי לא דומה לכלום'. תיארתי לצוערים איך זה עובד בצבא האמריקאי והוספתי שאני מאוד מקווה שצה"ל יאמץ בבוא היום משהו מהמודל שהם פיתחו שם. פעם בחצי שנה כל חייל וכל חיילת, ודאי כל קצין, ניגש למבחן שבו הוא רץ שני מייל, ובמרינס שלושה, עושה תרגילי בטן וידיים וגם בודקים לו אחוז שומן ביחס לגובה. במקרה שהוא לא עומד בסטנדרטים הוא מורחק מהשירות. יצא לי לעלות על ספינה של המרינס שעגנה בנמל חיפה. פגשתי שם את מפקדת בית החולים הצף, רס"ן בת 40. אחרי שהיא ערכה לנו הצגה מדהימה של טיפול בנפגעים שאלתי אותה בדרך אגב אם גם היא עושה את הבוחן. היא ממש נעלבה שהטלתי בכך ספק".

מיד בגמר ההרצאה ניגש אליו מפקד הפלוגה שבה התקבצו בעלי הפרופיל הנמוך ביותר, (כ"מ 2 בלשון הצבא). "יש אצלי חבר'ה שמסיבות רפואיות הם בעלי עודף משקל ולמרות המגבלה הם התעקשו להתנדב ולא לקבל פטור", אמר להיימן, "הם מאוד נפגעו ממה שאמרת'. בלי להסס לרגע הודיע היימן שלמחרת יתנצל לפניהם אישית. הוא עמד בדיבורו. "כל הכבוד לכם", אמר לצוערים, "אבל מבחינה עקרונית אני בשום אופן לא חוזר בי".

היימן לא יודע איך שובשו דבריו בדרך לעיתון: "מעולם לא אמרתי את מה שטען הכתב, שלא היה נוכח בהרצאה, כאילו קצינים שמנים מגעילים אותי ושהייתי תולש מעליהם את הדרגות. השימוש במלים מהסוג הזה זר לי. אני בטח לא אותו פרחח גס רוח שמגלה חוסר התחשבות בשונה כפי שניסו לצייר אותי בתקשורת. לא ראוי שקצין בצה"ל יתבטא כך, על אחת כמה וכמה מפקד בה"ד 1. אלה גם הדברים שהצגתי לרמטכ"ל שהתקשר אלי כדי לתמוך בי לנוכח ההתקפה עלי. הוא הרי מבין מה היתה כוונתי. עם זאת בהחלט טעיתי. לא הייתי מספיק ערני לעובדה שיש בין תשע הפלוגות שסיימו שלושה-ארבעה צוערים שסובלים מעודף משקל בגלל סיבה בריאותית. לכן מיד אספתי אותם כדי לתקן את העוול. לא חיכיתי לתקשורת כדי לקום ולהתנצל".

בשיחת ההתנצלות שלו עם הצוערים הפתיע אותם כשחשף את הפרופיל הרפואי שלו - 31 - תוצאה של מחלה ראומטית חמורה בגב התחתון. "כמוכם גם אני יודע מה זה לחרוק שינים ולכן אני מעריך את המאמץ שאתם עושים", אמר להם. "יש אנשים עם מגבלה כמו שלי, שזוחלים על הרצפה ולא יכולים ללכת. גם אני הייתי מאוד קרוב למצב הזה והרבה הודות לטיפוח הכושר הגופני שיקמתי את עצמי".

זה לא עזר לו מול ההתקפות בעיתונות. העובדה שהציב מראה לנוכח בעית הכושר הגופני של צבא שמן, תרתי משמע, הוצנעה. "בלחימה ובאימונים הוכח שקיים קשר ישיר בין רמת הביצוע למשקל עודף", הוא אומר. "זה עניין של פיסיקה. חינכתי מאות תרגילי כיתה מחלקה ופלוגה ,ולצערי כבר ראיתי קצינים שבגלל כושר לקוי לא מסוגלים להוביל הסתערות וגם לא להיכנס מתחת לאלונקה".

בצבא הסיר את הכיפה

לא כך קיווה יוסי היימן לפתוח את הקדנציה שלו בבה"ד 1. מרגע שהוכרז על מינויו לתפקיד שהוא מגדיר "התגשמות משאת נפש", הלך אל ארבעה מקודמיו כדי לשמוע מהם לקחים ומסקנות על הדרך הנכונה לחנך את קציני העתיד של צה"ל. הוא פגש את קצין חינוך ראשי, תא"ל אלעזר שטרן, את ראש אגף תכנון במטכ"ל האלוף גיורא איילנד, את מנכ"ל "בזק" אילן בירן והרחיק אף עד ההיסטוריון הצבאי, ד"ר מאיר פעיל, שכיהן כמפקד בית הספר בשנים 66-'64'. היימן יצא מהפגישה מוקסם: "עד היום הנושא חשוב לפעיל. הוא ממש חי אותו ולמרות גילו הוא מתייצב אצל כל גדוד שמזמין אותו להרצות על מנהיגות וערכים. השניים שעניין הכשרת הקצונה בוער בעצמותיהם הם מאיר פעיל, שממנו שאבתי את המסר 'קצין כמעין המתגבר' ואלעזר שטרן. למרות חילוקי דעות קשים בינינו, נראה לי שזכותו הגדולה שהוא מקדיש את עצמו לנושא. חלפו חמש שנים מאז שהוא עזב את בה"ד 1, אין גדוד שהוא סיים בלי שהוא הופיע לפניו כדי לפרוש את משנתו. על המחויבות שלו לדבר אני בהחלט מוקיר אותו".

היימן הפתיע את מפקדיו כשביקש מראש לשרת בבה"ד 1 שלוש שנים, פרק זמן ארוך מהמקובל, גם במחיר עיכוב קידומו לדרגת תא"ל. בית הספר לקצינים, הוא מסביר, היה בשבילו תמיד פסגה וייעוד. "במקרה זה אני נוטה לאמץ את דעתו של שטרן שאומר שגם אם אתה ממשיך לתפקיד בכיר הרבה יותר, 'מבה"ד 1 אין קידום'. כאן ניתנת לך האפשרות להשפיע על צוערים בנקודה הכי ארכימדית בצה"ל".

הוא נולד בחיפה, בבית שהזדהה עם פועלי אגודת ישראל. האב, יליד הולנד, היה בברגן בלזן. האם היא נצר לעזריאל הילדסהיימר שהיה רבה הראשי של ברלין. היימן, חניך בני עקיבא בעברו, הוא בוגר הישיבה התיכונית "נתיב מאיר" בירושלים. בן מחזור שלו הוא השר דני נוה, אז מנהיים. אחרי שהתגייס הסיר את הכיפה, בניגוד לארבעת אחיו ולהוריו שהקצינו לכיוון ההפוך. "זה מתבטא אצלם בקיום קפדני פי כמה של מצוות הדת ובהצבתו של רעיון ארץ-ישראל במרכז ההוויה. הדבר שהוציא אותי מהכלל היתה היומרה של חלק ניכר מהציבור שאליו השתייכתי לחשוב שאם הוא מאמין בהשגחה עליונה הוא גם בן אדם טוב יותר.

"כשהגעתי לצבא גיליתי להפתעתי, בניגוד לכל מה שהתחנכתי עליו, שקיבוצניקים ועירוניים אפילו שהם מדליקים אור בשבת ואוכלים מזון לא כשר הם ערכיים לא פחות מאתנו. כשהעמקתי לחשוב על הסתירה לכאורה מצאתי שגם בחברה ממנה באתי, ממש כמו במחנה חילוני, יש אנשים רעים, אגואיסטים וצבועים. שלא ישתמע חלילה שאני מזלזל בחברה הדתית. אני מאוד מכבד אותה, אבל מאז 67' התרחש בה סחף שלקח אותה לכיוונים לא חיוביים. העיקרון ההלכתי של אחרי רבים להטות, שקדם בהרבה לרעיון הדמוקרטיה, לא לגמרי הופנם אצלה, לצערי".

אחותו הבכורה, מיכל, חיה בהתנחלות עצמונה ברצועת עזה. אחותו הצעירה, יפעת, בנתה את ביתה על גבעה מבודדת ממזרח לאיתמר שבשומרון. "אני מזדהה עם הנחישות וההקרבה שלה", הוא אומר, "אבל יש לי בעיה עם זה שהיא גרה במקום שעלה באופן לא חוקי". לפני שלוש שנים כשהיה מח"ט בנימין (רמאללה) היה יעד להתקפות קשות מצד ערוץ 7 על שלא התיישר אוטומטית עם עמדות המתנחלים. כדרכם הדביקו לו שם תווית של שמאלני.

כמח"ט בנימין נמנה עם הצוות שהוקם בפיקוד מרכז לפיתוח תורת "העימות המוגבל" (מול הפלשתינאים), פרויקט שהוביל האלוף עוזי דיין ובעקבותיו משה יעלון. כיום היימן אומר שאיש לא העריך אז שהמאבק נגד הפלשתינאים יהיה ממושך כל כך. "עם זאת בפירוש ציפינו שהמצב יגיע לפיצוץ גדול ולכן צה"ל יכול היה להתכונן לקראתו מבעוד מועד". להיימן, הגם שרקם בשעתו קשרים הדוקים עם מקביליו הפלשתינאים ברמאללה, לא היו אשליות בנוגע לתסריט שיתפתח במקרה של התלקחות. "בזמן אמת של עימות חזיתי אני בספק אם הקשרים האלה יתרמו להרגעת המצב", העריך בראיון ל"הארץ" ביולי 98'.

חולם להשתלם בגסטרונומיה

היימן נחשב לבשלן בחסד, מומחה ברקיחת ריבות, כבישת זיתים ואפית לחם, ובעל מיומנויות נאות במטבח האיטלקי. "אני מוצא בזה אושר צרוף. יש לי חלום להשתלם בגסטרונומיה באחד מבתי הספר הכי טובים בעולם", הוא אומר. על רשמי ביקור במנהטן שבו סעד בהיכלות הגורמה "דניאל" ו"נובו" הוא מסוגל להתמוגג שעות. הספר האהוב עליו הוא "המנדולינה של קפטן קורלי".

הוא נשוי לאירית ואב לשלושה, בוגר החוג לכלכלה ולניהול בטכניון. את מלחמת לבנון עבר בביירות כמ"פ במסגרת בית הספר למ"כים של הנח"ל. בהמשך היה מ"פ בבה"ד 1 ובילה שנה באזרחות. בתום אותה שנה חזר לחטיבת גולני, בתיווכו של אלוף אילן בירן. הוא מילא שורת תפקידים מקמב"צ חטיבה עד מג"ד 13, ואז, למרות הפצרותיו של אלוף פיקוד צפון אז, יצחק מרדכי, החליט היימן להשתחרר בשנית.

לאחר שלוש שנים ללא מדים גברו געגועיו לצבא. על סף קידום למשרת ניהול בכירה ברשת "ידיעות תקשורת" החליט היימן שלא מיצה את הפרק הצבאי ובחר לחזור בתפקיד מג"ד חי"ר בבית הספר לקצינים. "אני אוהב את ההדרכה, זה בנשמתי", הוא מעיד. "לכן גם שאפתי להיות מפקד בה"ד 1 ולא מח"ט גולני או גבעתי". חוות הדעת שצבר במרוצת הזמן הן מצוינות למעט הסתיגות אחת הנוגעת "לחוסר סבלנות לעמדות לתהליכים ולאנשים שלא מתישרים על פי אמונותיו".

ערב האינתיפאדה הוא היה מזכיר ועדת החקירה לאסון דובדבן שבראשה עמד האלוף שי אביטל. בהנחיית הקחצ"ר לשעבר תא"ל ישראל זיו הוא היה שותף בכיר לבניית המודל החדש של בה"ד 1, תוכנית שמאז סוף אוגוסט הוא מופקד על יישומה בפועל. "הכשרת הקצין בעבר הרחוק התבססה על ההנחה שלנו יש מוטיבציה גבוהה בעוד שהצד השני משאיר את הנעלים בחולות ובורח. על חוסר מקצועיות פיצינו במנהיגות, ב'אחרי', בציונות, באומץ לב, באלפיים שנות, בעם ישראל ובאינסטינקטים, אלא שבעת הזאת לנוכח האתגרים והמורכבות של שדה הקרב המודרני הנוסחה הזאת לבדה שהיתה יפה מאוד לשעתה כבר לא עונה על הצרכים. הים הוא אמנם אותו ים, כמו שאמר בזמנו ראש הממשלה יצחק שמיר, אבל בהתייחס ליכולות צבאות ערב ואפילו הפלשתינאים הם כבר לא אותם ערבים. נוצר צורך דחוף לשדרג את הרמה של המפקדים וללמוד את המקצוע הצבאי לעומק".

להבדיל ממקצוענות לשמה, המסר שהיימן משווק היא "זהות מקצועית קצינית". בקצין שהוא רואה לנגד עיניו הוא מחפש את הגאווה היוקדת שזיהה אצל מבקר כרטיסים שווייצי מן השורה ברכבת מציריך לסן מוריץ, בדרך לחופשת הסקי הראשונה שלו. "אני למשל לא התפתחתי נכון מהבחינה הצבאית. התנועה הלוך וחזור שעשיתי בין הצבא לאזרחות, אותם דילוגים חסרי מנוח, לא ייתכנו למשל אצל מנהל מחלקה בבית חולים. פעם קצינים חתמו שנה ועוד שנה כי הם לא ראו במקצוע ייעוד ודרך חיים. היום אין לנו כבר שום סיבה להתנצל. צבא זה מקצוע מכובד ככל המקצועות ולכן בפורום מח"טים שכינס הרמטכ"ל קמתי ואמרתי שהגיע הזמן שצה"ל יפסיק את התופעה של קצינים קרביים שיוצאים בהמוניהם ללמוד ארבע שנים משפטים. כדי להשאיר אותם אצלנו אנחנו לא זקוקים לפיתוי הזה שלא תורם כלום לצבא".

בבה"ד 1 מודל 2001, שגולת הכותרת שלו הוא קורס קציני יבשה רב-חילי, בוטלה ההפרדה המסורתית בין חי"ר לאג"ם. את השלב הראשון והמסיים של ההכשרה עושים הצוערים יחד ואילו בפרק האמצעי הם מתפצלים להשתלמויות חיליות. במקום תרגילי מחלקה ביעד חשוף או בנוי ניתן דגש על הטמעת תורות לחימה. הצוערים שוהים זמן רב יותר בכיתה מאשר בשדה. בה בעת קוצץ, למורת רוחם של רבים, הפרק המוקדש לחינוך אף שהקורס הוארך.

"כדי לראות מה התרומה או הנזק שהביא השינוי דרוש זמן", אומר היימן. "הביקורת שכבר נשמעת נגדנו היא שאנחנו לוקחים את הצוערים גבוה מדי, ומנסים להפוך את המ"מים לגנרלים. מבקרים אותנו על האקדמיזציה של התהליך וטוענים שעדיף היה להצטמצם בתחום הצר של אימון והטמעה של טכניקות קרביות בסיסיות. אצל אלעזר שטרן המוטו המוביל היה 'קצין זה לקום לזקנה באוטובוס'. אנחנו לעומת זאת חושבים, מבלי להמעיט מחשיבותם של הערכים, שלמען ניצחון בקרב באופן תחבולני נדרש מאתנו להקנות כבר בשלב היסוד של ההכשרה ידע וחשיבה במנות מוגברות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו