בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבק סלעים בחריצי הידיים

חיים מרינוב, בונה ירושלים, 2001-1904

תגובות

כשהסופר חיים באר נסע לראשונה לאנגליה, ישב מולו ברכבת לאוקספורד "גבר מוצק בעל פנים נחרצות ושיער שיבה וידיו ידי פועל עמלניות, מחוספסות, כבדות. דומה שאפשר היה עדיין לראות שרידי אדמה או אבק סלעים בחריצים שנפרצו בעור ידיו המגוידות". מה איש כזה מחפש באוקספורד, תהה באר, אולי הוא מנהיג כורים שבנו לומד שם? אך לתדהמתו של באר הוציא האיש מתיק העור הישן שלו ספר בהוצאת "עם עובד". אתה ישראלי, קרא באר. כן, השיב האיש, אני חיים מרינוב מירושלים.

באר טעה בזהות האיש, אך לא בעובדה שהיה עובד כפיים: חיים מרינוב היה שנים רבות מבוני ירושלים. הוא נאסר בחרקוב על שאירגן פעילות ציונית באוקראינה, ובמקום להשלים לימודי רפואה נשלח לגלות בסיביר, מרחק אלפי קילומטרים מעירו. חודשים היטלטל בדרך, מבית סוהר אחד למשנהו, אך למזלו התערבה הגברת יקטרינה פשקובה, אשתו הראשונה של הסופר מקסים גורקי, אשר כיהנה כנשיאת הצלב האדום בברית המועצות, והביאה להמרת הגלות באפשרות יציאה מהארץ. הוא בחר לעלות לארץ ישראל וב-1926 התיישב בירושלים. תריסר שנים עבד כסתת וכיוצק מדרגות, בין השאר בבניינים ידועים בירושלים כמו בית הבריאות ברחוב שטראוס והספרייה הלאומית בהר הצופים.

בשנת 1939 החליטה ההסתדרות להקים לשכת עבודה. מרינוב התמנה לעמוד בראשה, והמגע עם פועלים שאין להם מקום עבודה קבוע הניע אותו ליזום את קרן הביטוח לפועלי הבניין - סנונית ראשונה בביטוח הסוציאלי בארץ ישראל. כמנהל מפעלי אבן סיד בירושלים הוא בנה מפעלים חדישים בעטרות ובקסטל, וכך שיחרר את ירושלים מהתלות באספקת חומרי בניין על ידי הערבים. בזמן מלחמת הקוממיות נפל המפעל בעטרות וחרב, ואילו המפעל בקסטל עבר מיד ליד ונהרס אף הוא. מרינוב הקימו מחדש.

לפני מלחמת ששת הימים התמנה כממונה על מחלקת מהנדס העיר. הוא עמד בפרץ נגד ניסיונות לעקוף את החוק המנדטורי, שחייב לבנות בירושלים רק באבן. הגם שהיה מינוי פוליטי, ושימש גם כסגנו וממלא מקומו של טדי קולק, נהנה מהערכה רבה מהדרג המקצועי. מנחם פרוש, ממנהיגי אגודת ישראל, מדבר על דלתו הפתוחה ונכונותו לעזור לכל אזרח. אחרי שפרש היה יו"ר מגן דוד אדום בבירה, יו"ר האגודה למלחמה בסרטן ויו"ר ארגון חברי ההגנה בעיר. ב-1978 זכה לאות יקיר ירושלים.

קולונל הנרי פוק, מחנך שבויי מלחמה נאצים, .2001-1907 במהלך מלחמת העולם השנייה נשלחו חיילים גרמנים שנפלו בשבי הבריטי למחנות שבויים במדינות חבר העמים, בעיקר קנדה. עם הפלישה לנורמנדיה, ב-1944, הוקמו מחנות שבויים גם בבריטניה, ובסוף המלחמה כבר שהו בה קרוב ל-400 אלף שבויים גרמנים. הנרי פוק, ראש מדור שבויי מלחמה במשרד החוץ הבריטי, התרשם בסיוריו במחנות השבויים שמקצת הגרמנים המוחזקים בהם הם נאצים נלהבים (הוא כינה אותם "שחורים"), מיעוטם הזניח הוא אנטי-נאצי ("לבנים"), ואילו בתווך - הבלתי מזוהים ("אפורים"). פוק החליט להעביר את ה"אפורים" חינוך מחדש, ולטעת את ערכי הדמוקרטיה וההומניזם בלבם. באחד המחנות הוא הקים מעין אוניברסיטה, שבה למדו השבויים מקצועות חופשיים. רבים מה"בוגרים" מילאו אחרי שחרורם תפקידים בכינונה של הדמוקרטיה בגרמניה המערבית.

פרופ' נתן פוסי, נשיא הרווארד, .2001-1907 כאשר התמנה פוסי, פרופסור להיסטוריה יוונית ומומחה בחוק האתונאי, לנשיא ה-24 של האוניברסיטה המהוללת, הוא היה הנשיא הראשון שבא מחוץ לניו אינגלנד. הוא נולד באיובה, ואחרי שסיים את לימודיו בהרווארד בהצטיינות, לימד בקולג' בוויסקונסין, מדינתו של הסנטור הידוע לשמצה ג'וזף מקארתי. כשהסנטור רץ לבחירה מחדש ב-1952, פוסי פירסם מנשר שבו תקף בחריפות את מקארתי על השמצותיו חסרות הבסיס, כאילו הממשל האמריקאי מלא בקומוניסטים. כשנודע למקארתי ב-1953 כי פוסי נבחר לנשיא הרווארד, הוא אמר: "ההפסד של הרווארד הוא הרווח של ויסקונסין". בשנות השישים זכה פוסי להתקפות גם מהשמאל, כשבעת ההפגנות נגד מלחמת וייטנאם הזמין את המשטרה לסלק את הסטודנטים המתפרעים. "לחמתי במקארתי ובהתפרעויות הסטודנטים בשם אותו עיקרון", הסביר לימים.

***

ברשימת "אחרי מות" על יקותיאל פקטה, שהופיעה בשבוע שעבר, נכתב בטעות כי שמו הפרטי של פקטה היה גבריאל. המערכת מתנצלת על הטעות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו