בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קנאת סופרים ונתן החכם

צדק חיים גורי באומרו כי די בדרמה האמיתית של אישיות גדולה כשל נתן אלתרמן לפרנס סיפור שלם ומרתק בלי תוספות מיותרות מפרי הדמיון, כאלה שהביאו בשפע נתן זך ודן מירון לסרט "אלתרמניה"

תגובות

כל החוקר את חייו ויצירתו של סופר עברי יודע שבצד מסמכים ראשוניים - מכתבים, יומנים, סטנוגרמות של נאומים - כדאי להתבונן בעין בוחנת גם במסמכים משניים. לאלה שייך הז'אנר עממי של "חברים מספרים על", שנתפתח סביב סופרים נערצים, וראשון להם ח"נ ביאליק. מעולם לא זכה סופר עברי לשובל כה ארוך של ספרי זיכרונות, רשמים, הגיגים, ציטטות ואנקדוטות. ביניהם יש גם חומר רב משמעות, כמו בספרו של הצייר ח' גליקסברג, שביאליק ישב באטלייה שלו שעות ארוכות, ובספרו של מ' עובדיהו, שנתלווה לביאליק בתקופת לונדון, ורשם מפיו דברים שאלמלא נרשמו היו אובדים לעד.

אולם יש ספרי זיכרונות הלוקים ב"סינדרום א"ב". א"ב היה סופר מתחיל בתקופת תל אביב של ביאליק (1934-1924). ספרו על המשורר מכיל שיחות ארוכות ועמוקות, ששוחח לדבריו עם המשורר הדגול, אלא שכולן משכתבות חומרים ידועים מאיגרות ביאליק ומכתביו. תמוה מדוע בחר המשורר להשיח בזה דווקא עם הסופר האלמוני, אך ברור כי אין בהן כל חידוש.

בימים אלה שודר בטלוויזיה הסרט "אלתרמניה", שעורר ציפייה נרגשת בעזרת קדימון קופצני. החיתוך הקופצני אפיין את הסרט כולו, וגם אם התאים לדברים חסרי הערך והקשר שהובאו מפי מרואיינים אקראיים, שנועדו לשוות לסרט צבע לוקאלי, בייש במקצת את המרואיינים המרכזיים, שנועדו להוסיף לסרט ערך ומשמעות. גם בתוך המרואיינים הבכירים נתבלטו שתי קבוצות מנוגדות: האחת - קבוצת סופרי "דור הרעים", ובה חיים גורי, שהירבה לצטט מאלתרמן, וכן הסופרים משה שמיר, אהרן מגד ואידה צורית, שניתן היה להאמין לכל מלה שהצליחו להשמיע; השנייה - קבוצת בני "דור המדינה", ובראשה נתן זך, מקטרגו הגדול של אלתרמן שביקש להפתיע ולבש גלימת "סניגור". דבריהם הפרטניים לקו בתסמונת א"ב בצורתה החמורה והמדאיגה ביותר, שכן השתמשו בדמותו של המשורר כבתירוץ להבלטת דמותם, ולשם כך לא בחלו בשום תחבולה וטכסיס.

ביניהם בלט אמנם לטובה הסופר יורם קניוק, שהיה מקורב לתרצה אתר, בתו היחידה של אלתרמן, אך הביע ספק אם זיכרונותיו מדויקים, בהתחשב בזמן שחלף. היסוסו המגומגם הוסיף מהימנות לדבריו, ועם זאת, העדות כאילו חיבר אלתרמן את "שיר משמר" בנוכחותו, לוקה לדעתי באמינותה. זך ומירון, לעומתו, היו רהוטים להפליא; שום פקפוק לא נשמע בדבריהם, שהרי כל שבילי אלתרמן נהירים להם כרחובות תל אביב.

וכך שמענו סיפור פנטסמגורי, המגולל כיצד הציל אלתרמן את זך מאנשי העולם התחתון בבר זונות זול. גם אלמלא היתה זו סצינה הלקוחה מספרו המאוחר של אלתרמן "חגיגת קיץ" (1965) ניתן היה לפקפק בעדות זו ולהחשידה בסנסציוניות שאינה אופיינית לאלתרמן. אמנם, בניגוד לתדמית המפיסטופלית שהדביקו לו זך וחבריו, היה אלתרמן אדם אמיץ ונדיב כמו מישה בר-חסיד, גיבור "חגיגת קיץ", אך האם באמת ובתמים ביקר עם זך בבר זול והשליך את נפשו מנגד כדי להציל את יריבו? האם לא סביר לשער שנתן זך קרא את ספרו של אלתרמן, ניכס את אירועיו לעצמו וכבר התחיל להאמין בסיפור היפה הזה?

הגדיל לעשות ממנו דן מירון, שנטל, לדעתי, דברים שאמר אלתרמן בגנות יהודי העולם בספרו "החוט המשולש" (1971), הוסיף עליהם סצינה מוחשית מתוך סיפור אקספרימנטלי נידח בשם "החטוטרת" שפירסם אלתרמן בשנת 1933, שבו זורקת האשה הנרתעת מבעל החטוטרת בשאט נפש את המלים "אתה גיבן!", ועל בסיסם בנה - יש לשער - סיפור מדהים שנתרחש כביכול לנגד עיניו הרואות; סיפור שלפיו עלב אלתרמן כביכול במשורר יהודי אמריקאי בעל חטוטרת, באומרו לו: "אתם החטוטרת שעל גבה של הספרות העברית!" גם בספרו האחרון, "פרפר מן התולעת", הביא מירון אוסף של "אמיתות" על אלתרמן, למשל שהתרועע כביכול עם זונות רחוב והכיר את בתי הבושת של פאריס, על סמך אמירת אגב של המשורר, כי יש "הרבה שירה בבתי הבושת".

לא בכל יום מופק סרט רב היקף על חייו של משורר עברי ועל יצירתו, ומה גם סרט הזוכה לתמיכה ממלכתית. המפגש בין יוצר דגול לאנשי רוח מן השורה הראשונה כדוגמת זך ומירון עשוי היה לעורר ציפייה לסרט שיתמודד כראוי עם פלא דמותו של אלתרמן. תחת זאת שמענו דברים שכל בעל טור רכילות ב"צהובון" מצוי יכול היה להביאם. בצופה הממוצע, שאינו מכיר את העובדות ואת הנתונים מכלי ראשון, הצטיירה תמונה של שיכור רשע, שנודע במקרה בכינוי "נתן החכם" וכתב שיר או שניים. במקום לתהות על סוד הקסם האלתרמני, על אורותיו וצלליו, העניקו המרואיינים לצופים הצמאים לידע ולדברי טעם רשמים חופשיים ואישיים, מנומרים בהערות שיכולות לפרנס שיחת הבאי טרקלינית. קנאת סופרים מרבה חוכמה, אך כשהיא מתבטאת ברכילות חסרת אמינות ובסיס עובדתי, טעמה כשל חיסול חשבונות פשוט.

הוא שאמר המשורר חיים גורי בטקס הסרת הלוט מעל לוח שקבעה עיריית תל אביב בפתח ביתו של אלתרמן בשדרות נורדאו ביום שישי שעבר. "הירבו לדבר באלתרמן בעת האחרונה", אמר גורי, "אך לא כל האמור הוא נכון". עוד הוסיף גורי ואמר, כי די בדרמה האמיתית של אישיות גדולה כשל אלתרמן כדי לפרנס סיפור שלם ומרתק בלי תוספות מיותרות, פרי הדמיון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו