בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

45 שנות פיגועים קשים

ההיסטוריה הענפה של הפיגועים ברחוב בן-יהודה בירושלים התחילה בפברואר 1948, כאשר עריקים בריטים פוצצו במקום שלוש משאיות ממולכדות. מאז התפוצצו במקום מטענים רבים, שהקטלני שבהם הוטמן במקרר. השנים האחרונות מתאפיינות בפיגועי מתאבדים

תגובות

פיגועים במדרחוב בן-יהודה מלווים את ירושלים עוד מלפני קום המדינה; הרבה לפני שהרחוב בכלל נהפך למדרחוב - פשוט משום שכבר אז היה מדובר ברחוב מרכזי בעיר. למעשה, מדובר בשלושה פיגועים מרכזיים שבוצעו ברחוב במשך השנים: הפיגוע שביצעו חיילים בריטים עריקים בפברואר 1948; פיצוץ מקרר התופת בכיכר ציון (הממוקמת בקצה התחתון, המזרחי, של הרחוב) ביולי 1975, והפיגוע, הדומה לזה שהתרחש במוצאי שבת, שבו התפוצצו סימולטנית שלושה מחבלים מתאבדים, בספטמבר 1997. אבל לבד מהפיגועים האלה, התרחשו באזור במשך השנים עוד עשרות פיגועים וניסיונות פיגוע "קטנים" יותר.

ב-22 בפברואר 1948, סמוך לשש וחצי בבוקר, הגיעו חיילים ושוטרים בריטים לפינת הרחובות בן-יהודה ובן-הלל. הם נהגו שלוש משאיות תופת עמוסות בחומר נפץ, ולאחר שהדליקו את חומר הנפץ הסתלקו במהירות מהמקום. מעוצמת הפיצוץ נהרסו ארבעה בניינים בסביבה. 52 גופות חולצו מתחת להריסות, 38 אנשים נפצעו, מהם שישה נוספים מתו מפצעיהם.

בדיעבד התברר כי "החיילים הבריטים" היו עריקים מהצבא הבריטי שגויסו לפיגוע, בהבטחת שוחד, על ידי מנהיג הכוחות הערביים באזור ירושלים, עבד אל-קאדר אל-חוסייני (שנהרג כמה חודשים מאוחר יותר בקרב על הקסטל). המשאיות והמדים הבריטיים איפשרו למבצעי הפיגוע לעבור את כל המחסומים שהקימו הבריטים עצמם בעיר, ולהגיע אל היעד. הפיצוץ כוון להתרחש בסמוך למלון "אטלנטיק", בצומת הרחובות בן-יהודה ובן-הלל, שבו נהגו להתגורר מלווי השיירות של הפלמ"ח. המשטרה הבריטית החלה לדלוק אחרי המפגעים, אבל אלה צעקו "פיצוץ"; העובדה שהם היו, כאמור, בריטים בעצמם הטעתה את השוטרים, ואלה העדיפו פשוט להימלט מזירת הפיצוץ.

חוקר ירושלים (שכיהן בעבר גם כסגן ראש העיר), ד"ר מירון בנבנשתי, שהיה באותם ימים נער בן 14, מספר שהגיע לאזור, יחד עם חבריו מתנועת הנוער, שהתבקשו לסייע בפינוי ההריסות. "האנגלים הציעו ציוד פינוי, בתנאי שהם עצמם יפעילו אותו", הוא מספר, "אבל הסוכנות היהודית (שהנהיגה אז את היישוב העברי, י"ש) סירבה, וכך הביאו אותנו לפינוי. אני זוכר שהתכופפתי לפנות ופתאום ראיתי כף יד אדם מבין ההריסות. זה מראה שכמובן לא אשכח. הגג של קולנוע 'אוריון', ששכן בסמוך, הועף כולו מעוצמת הפיצוץ, ובמשך שנים היה לקולנוע רק גג מפח, וכשירד גשם אי אפשר היה לשמוע את הסרטים המוקרנים".

ארגוני האצ"ל והלח"י ביצעו פעולות נקמה בתגובה על הפיגוע. אנשי האצ"ל הרגו קצין, סמל ושני נהגים בריטים ליד בנייני הסוכנות, ואילו אנשי לח"י הרגו עשרה שוטרים בריטים. בסופו של דבר, גם מזלם של ששת החיילים הבריטים שביצעו את הפיגוע לא שפר עליהם. כשביקשו את הכסף שהובטח להם מידי המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני (דודו של עבד אל-קאדר), שילח אותם כלעומת שבאו. הוא כבר לא היה זקוק להם, מה גם שלאור הביקורת הבינלאומית על הפיגוע הוא לא רצה כל הוכחת קשר למעשה. יתר על כן: לאחר שעבד אל-קאדר אל-חוסייני הודיע לעיתונות שהוא האחראי לפיגוע, פירסם "הוועד הערבי העליון", שחשש מהביקורת הבינלאומית, הודעה המכחישה את הודעת אל-חוסייני. המופתי עצמו נתן את אישורו לפרסום ההודעה המכחישה את הודעת אחיינו. כך שהיחסים המורכבים בין מבצעי הפיגועים להנהגה המכחישה אחריות או מגנה אותם אינם רק עניין של ימינו.

רבין התנגד למו"מ

ביום שישי, 4 ביולי 1975, התפוצץ בכיכר ציון מקרר שהכיל בדפנותיו חומר נפץ במשקל 5 ק"ג. 15 איש נהרגו בפיצוץ ו-77 נפצעו. למרבה האבסורד, סייע עובר אורח יהודי, שבתי לוי, למחבל להעלות את המקרר למדרכה. לוי סיפר אחר כך כי "היו לו בעיות עם הפריג'ידר והוא לא הצליח להעלות אותו על המדרכה. אז קמתי ועזרתי לו". מצד שני, המקרר עורר את חשדם של אסתר לנדנר ויהודה ורשבסקי, שני אנשים שעבדו בסמוך לכיכר. לנדנר התקשרה למוקד המשטרה, אך המוקד לא ענה. היא חייגה למודיעין הטלפוני, ושם הציעו לה להתקשר למספר הטלפון של מרכזיית המשטרה בירושלים. המרכזנית במוקד החלה לתחקר אותה באריכות על המקרר, ואז, תוך כדי שיחה, אירע הפיצוץ.

בעקבות הפיצוץ הבטיח ראש הממשלה אז, יצחק רבין, מעל בימת הכנסת מלחמה ללא פשרות בארגוני הטרור והוסיף כי "הרצח משמש אות אזהרה שלא להיתפס לאשליות לגבי מגמות ארגוני הטרור... לכן עלינו לדבוק במדיניות שלא לקיים שום משא ומתן אתם. עלינו לדבר אתם רק בשפה המובנת להם, שפת החרב". ח"כ אהרן יריב ממפלגת העבודה, לימים ראש המרכז למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב, ציין, כי "יש להבהיר את הסכנה שבהקמת מדינה פלשתינית בגדה על רקע הטרור".

ב-4 בספטמבר 1997 התפוצצו שלושה מחבלים מתאבדים, אנשי הזרוע הצבאית של החמאס, בו בזמן לאורך המדרחוב. ארבעה ישראלים נהרגו, ביניהם שתי תלמידות בנות 14 (אחת מהן היתה סמדר פלד, נכדתו של האלוף במילואים מתי פלד, מראשי וראשוני התומכים בדיאלוג עם אש"ף). הפיצוץ אירע בסביבות השעה שלוש אחר הצהריים, בשעה שהמדרחוב היה הומה אדם. מחבל אחד, מחופש לאשה, התמקם מול קפה "עטרה" שבמדרחוב. כ-20 מטרים משם, במורד המדרחוב, התמקמו השניים האחרים. המחבל המחופש התפוצץ ראשון, וכחצי דקה אחריו התפוצצו חבריו.

יו"ר הרשות הפלשתינית, יאסר ערפאת, גינה את הפיגוע וכינה אותו "פעולה טרוריסטית המופנית כלפי חפים מפשע... דבר המזיק לתהליך השלום ששני העמים חותרים אליו". הוא אף הביע תקווה שהפיגוע לא ישפיע על הביקור שעמדה לערוך באזור שרת החוץ האמריקאית, מדלן אולברייט. השר לביטחון פנים, אביגדור קהלני, הסביר, כי השוטרים אינם יכולים לבדוק כל אדם ברחוב וכי גם הטלת סגר אינה יכולה להבטיח מניעת פיגועים: "אין גבול בינינו לבינם, ואפשר לחדור גם מבעד לסגר. הסגר מקל עלינו, אבל אינו מבטיח הגנה הרמטית". הוא ציין גם, כי "בירושלים ישנם 165 אלף תושבים ערבים, המסתובבים בתוכה בצורה חופשית".

הרימון לא התפוצץ

לבד משלושת הפיגועים הבולטים, התרחשו כאמור במדרחוב ובסביבתו עוד שורה ארוכה של פיגועים וניסיונות פיגוע. הנה רשימה חלקית שלהם.

* 8.9.71: רימון הושלך לפתח קפה "אלנו" ברחוב בן-יהודה. הרימון לא התפוצץ ולא היו נפגעים.

* 20.12.74: מטען התפוצץ ברחוב בן-יהודה. 13 נפצעו באורח קל עד בינוני.

* 13.11.75: מטען התפוצץ ליד קפה "נאווה", הממוקם ברחוב יפו, בסמוך למדרחוב. שבעה בני אדם נהרגו ו-45 נפצעו.

* 9.4.76: מכונית תופת פורקה ברחוב בן-יהודה זמן קצר לפני שהיתה אמורה להתפוצץ.

* 33 :3.5.76 עוברי אורח נפצעו בהתפוצצות קטנוע ממולכד, בפינת הרחובות בן-יהודה ובן-הלל. בין הפצועים קונסול יוון בירושלים ואשתו. למחרת, ערב יום העצמאות, אירגנה העירייה הפנינג במקום הפיגוע, תחת הסיסמה: "אף על פי כן".

* 16.1.79: מכונית תופת התגלתה בסמוך לקפה "עטרה" במדרחוב ונוטרלה כחצי שעה לפני הזמן שבו היתה אמורה להתפוצץ.

* 24.3.79: הרוג ו-13 פצועים, רובם קל, מפיצוץ מטען חבלה שהוטמן בפח אשפה בכיכר ציון.

* 19.9.79: שני הרוגים ו-37 פצועים בהתפוצצות מטען ליד קפה "אלנו" במדרחוב.

* 2.5.81: חבלן משטרה נפצע באורח בינוני ממטען שהוטמן בפח אשפה ליד קפה "אלנו".

* 15.8.84: מכונית תופת התגלתה ברחוב בן-יהודה ופורקה כעשר דקות לפני שעמדה להתפוצץ. במכונית היו כ-12 ק"ג חומר נפץ ועוד 3 ק"ג מסמרי ברזל.סמרי ברזל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו