בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זרה בתוכם

המהפכה הפמיניסטית מתדפקת על דלתות העולם ההלכתי: חביבה נר דוד, דתייה אורתודוקסית, עומדת לסיים לימודי סמיכה לרבנות בהדרכת רב אורתודוקסי ומבחינתה אין סיבה שלא תוסמך לרב. לא קשה לצפות את תגובת הממסד הרבני - חבל על הזמן

תגובות

חביבה נר דוד, אשה דתייה בת 32, אם לארבעה ילדים, דוקטורנטית באוניברסיטת בר אילן, רוצה להיות רב. לו היתה נר דוד רפורמית או קונסרווטיווית, לא היתה מעוררת תשומת לב מיוחדת. אבל נר דוד היא אשה אורתודוקסית, בת למשפחה אורתודוקסית. אין לה שום כוונה לפנות לזרם ליברלי, שיקבל את הרעיונות הפמיניסטיים שלה בהבנה. ומה שמפתיע עוד יותר: היא מצאה רב אורותודוקסי, אריה סטריקובסקי, איש הממסד הרבני, שמדריך אותה מאז עלתה לישראל מארה"ב לפני שש שנים במסלול הסמיכה לרבנות, כאילו היתה גבר.

אבל בשביל מה לה הצרה הזאת? "אני רוצה להיות רב, ולא הוגן למנוע את זה ממני", היא אומרת. "אין מניעה הלכתית שאשה תהיה רב. אני חלק ממשהו גדול יותר בעולם האורתודוקסי - נשים שמרגישות תסכול, ורוצות להיות שוות יותר. זה ירגיז אנשים, אבל אין ברירה. לפעמים צריך להרגיז אנשים כדי להתקדם ולעשות שינוי".

מה מושך אותך להיות רב?

"תמיד אהבתי ללמוד טקסטים. הדת לימדה אותי לתת משמעות לחיים. עכשיו אני רוצה לעזור לאחרים לתת משמעות לחיים. את מסלול הסמיכה שלי אני רואה כתיקון עולם. העולם נברא לא מושלם ותפקידנו לתקן אותו. התיקון שלי הוא להגדיל את השיתוף של נשים ביהדות. אם אני לא אלמד להיות רבנית, אף אחת לא תעשה את זה במקומי. נשים רבות אמרו לי: אנחנו לא יכולות לעשות את זה בעצמנו, אבל אנחנו שמחות שאת עושה את זה בשבילנו. הייתי יכולה לייעץ לאנשים גם בלי התואר. התואר הוא רק דבר סמלי. אבל המסלול שאני עוברת נותן לי ביטחון עצמי. בסופו של דבר הוא גם ייתן לי הכרה שאני מוכנה לתפקיד".

הממסד הרי לא יכיר בך. למה שלא תהיי רבנית רפורמית או קונסרווטיווית?

"אין לי אשליות. אני יודעת שהממסד לא יכיר בי. אבל יש אנשים שיכירו בי, וכל תהליך מתחיל ממשהו. ליהדות הרפורמית או הקונסרווטיווית לא אפנה. אשר לרפורמים - אני דבקה במערכת ההלכתית, אני מקיימת את כל המצוות, זה בלתי אפשרי. אשר לקונסרווטיווים - אני לא מתחברת לפלגנות. ההלכה היא אותה הלכה, הספרים הם אותם ספרים, אני לא מבינה מדוע היה צריך לקום זרם קונסרווטיווי נפרד".

איך הגעת לרב סטריקובסקי?

"התקשרתי אליו ואמרתי לו: 'שמעתי שאולי תהיה מוכן ללמד אשה לקראת סמיכה לרבנות'. הוא אמר: 'למה לא?' הוא לא רצה לדבר הרבה. הוא לא דברן. הוא אמר לי: 'בואי'. הלימודים תמיד מאוד ענייניים, כי שנינו אנשים עסוקים. זו חוויה. בשבועות האחרונים אני עוסקת בהלכות כשרות. הרב סטירקובסקי הוא צדיק, אדם מיוחד, תמיד רוצה לעשות מצוות. הוא גם אף פעם לא מוכן לגבות ממני תשלום".

מה המניע שלו ללמד אותך?

"הוא פשוט חושב שהגיע הזמן".

התקדים הכורדי

הרב אריה סטריקובסקי יושב באחת מכיתות הלימוד של "פרדס", ישיבה משותפת לבנים ולבנות בירושלים. הערב החורפי קר וזועף וסטריקובסקי, איש מבוגר ורך דיבור, עטוף בסוודר. כעובד האגף לתרבות יהודית במשרד החינוך, בדרגת מפקח בחצי משרה, הוא עורך עלון בנושאי יהדות, "דף לתרבות יהודית", שיוצא לאור אחת לחודש וחצי זה 18 שנה. בחזותו החיצונית הוא לא נראה כמהפכן, ואכן - אינו כזה. כלומר, לא לגמרי.

אשה יכולה להיות רבנית?

"אני מאמין שהתורה שייכת לא רק לגברים, אלא גם לנשים. אני מתייחס לידע, לא למין. כל אשה שתוכיח את עצמה ותלמד תורה ברוח מסורת ישראל - אתייחס אליה כגבר. צריך לשאול מדוע לימודי הקודש אינם תמיד להיט בציבור הדתי. נדמה לי שאחת הסיבות היא שהזניחו את הנשים. הנשים לא למדו לימודי קודש במסגרות החינוכיות כמו הגברים, ובמיוחד תורה שבעל פה, ולכן לא נתנו מספיק השראה לילדים שילמדו. הפסדנו לא רק את הנשים בגלל ההזנחה הזאת, אלא גם את דור ההמשך".

הסמיכה לרבנות כשלעצמה, הוא אומר, לא חשובה. "מורי ורבי, הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, גאון שישב בבוסטון ולימד בישיבה יוניברסיטי, אמר: 'אם אתה יודע - אתה לא צריך סמיכה לרבנות; ואם אתה לא יודע - הסמיכה לא תעזור לך'. כך גם אני חושב. אבל אני רואה נתינת תארים כסוכרייה שתמריץ נשים ללמוד תורה. צריך לזכור שאנחנו חיים בחברה שמעריכה תארים".

אבל האם אין מניעה הלכתית שאשה תהיה רב?

"אין בכך בעיה הלכתית. בעל החינוך אומר שאשה יכולה לפסוק שאלות, והרב עוזיאל מצא שניתן לסמוך נשים, אם כי נראה מדבריו שהוא היה נמנע מלעשות זאת למעשה. בנוסף לכך, כבר היה לכך תקדים. בכורדיסטן. היתה רבנית בשם אסנת ברזאני, במאה ה-17 או ה-18. אביה היה רב של קהילה, ולאחר שהוא נפטר היא מילאה את מקומו. מבחינה הלכתית לא היתה גם בעיה שהיא תסמוך רבנים אחרים".

אסנת בת שמואל ברזאני נולדה בכורדיסטן ב-1590 בקירוב. אנציקלופדיה יודאיקה יודעת לספר שאכן נודעה כמומחית בספרות ההלכה, והיתה ראש ישיבת מוצול.

יש הבדל בין נשים לבין גברים, באופן הלימוד?

"בכיתה של חביבה היו תלמידים גברים, ולא ראיתי הבדל עקרוני בינה לבינם. אשר לנשים שלומדות תורה, עולה שאלה שמתעוררת גם באשר לבעלי תשובה רבים. כדי להיות גדול בתורה, צריך ללמוד ולהתעמק בכמות אדירה של טקסטים. זה נבנה לאט לאט, צריך להקדיש לכך את החיים מגיל צעיר. כשמתחילים ללמוד בגיל 20, כפי שקורה בדרך כלל אצל נשים, זו בעיה".

למה רבנים אחרים לא מבינים מה שאתה מבין, ולא מקדמים נשים?

"רבים מהם כן מבינים. יש היום טוענות רבניות, והן חייבות בבחינות לא פחות קשות מאלה של חביבה. יש מכונים שמלמדים עשרות נשים את התכנים שלומדים רבנים".

הוא אומר שאינו יודע מתי תשלים נר דוד את לימודיה. היא אם לילדים ועסוקה גם בעבודת הדוקטור שלה, הוא מסביר באנחה של השלמה. הוא אומר שבראייתו, כשתשלים נר דוד את לימודיה, היא תוכל לפסוק פסקי הלכה וללמד לסמיכה גברים ונשים אחרים. עם זאת, הוא לא יעניק לה את התואר "רב", אלא תואר אחר - "אשת חייל", נניח. ניכר ברב שהוא רוצה להלך בין הטיפות. מצד אחד, לפתוח את הדלת להכרה עתידית של הממסד הדתי בסמיכתן של נשים כרבניות; מצד אחר, לא להקים את הממסד הזה על רגליו האחוריות כעת, כשהשעה אינה בשלה. "מה שחשוב זה הידע שלה, ולא התואר", הוא אומר. הוא לא יהיה פורץ גדר.

למה רק בנים

נר דוד מתגוררת בבית אבן יפהפה בשכונת בקעה בירושלים. בעלה, יעקב, הוא יזם היי-טק אמיד, התומך ברעיונותיה. הם חיים ברווחה כלכלית גדולה מזו הגלויה לעין, שמאפשרת לה להקדיש עצמה ללימודיה ולילדים. בחדר המגורים בבית שרועים על הרצפה צעצועים ובגדים, ואין בו טלוויזיה. ארון הספרים גדוש בתערובת של ספרי קודש, ספרי היסטוריה אמריקאית בת-זמננו ומעט ספרי מקור בעברית. חלומה הוא לסיים את עבודת הדוקטור ואת לימודי הסמיכה לרבנות באותו יום, אבל לפי שעה מעכב פרויקט אחד את האחר ויוצר סדר יום עמוס. "לפעמים אני קצת עייפה מזה. הודות לבעלי אין לנו דאגות כלכליות. אבל לפעמים אני חושבת שלו הייתי הולכת למסלול אחר - נניח, לימודי עבודה סוציאלית - הכל היה פשוט יותר. היום החיים שלי קצת מבולבלים. אני לא יודעת מה יהיה העתיד שלי".

היא לא גימיק; גם מי שמלעיגים על שאיפתה להיות רב, מדגישים שנר דוד היא סמן חלוצי של תופעה שבדרך כלל לא זוכה לתשומת לב ציבורית - המאמץ שעושות יותר ויותר נשים אורתודוקסיות בישראל לכבוש לעצמן מקום בעולם התורני. השאלה אם תצליח לעורר תשומת לב לאתגר שהיא מציבה לפני הרבנות פתוחה. שליטתה בעברית מוגבלת. עולם המושגים שלה אמריקאי. הסיפור שלה זכה עד כה לתשומת לב בעיקר בארה"ב ובקהילה האנגלו-סקסית בישראל: "ניו יורק טיימס" ו"ואשינגטון פוסט" כתבו עליה בעמודם הראשון, והמהדורה הישראלית של "הראלד טריביון" הקדישה לה כתבת דיוקן. היא גם פירסמה ספר ("Life on the Fringes", בהוצאת JFL). זהו מסמך אוטוביוגרפי, בנימה אישית וחושפנית מאוד, שאולי הקדים מעט את המאוחר בהציגו את סיפור חייה.

היא גדלה בניו יורק. אביה עורך דין, אמא מרפאת בעיסוק. שניהם אורתודוקסים מודרנים, יהודים אמריקאים שביקשו להשתלב בחברה בלי לאבד את זהותם הדתית. נר דוד נשלחה לבית ספר אורותודוקסי, ומגיל צעיר נמשכה ללימודי יהדות. היא לא הצליחה להבין מדוע מה שמותר לבנים, אסור לבנות. כשראתה את אחיה הגדול, יונתן, מתעטף בטלית ומניח תפילין, רצתה לעשות כמוהו.

בספרה היא מתארת את היום שבו עזב יונתן את הבית לאוניברסיטת ברנדייס. היא היתה נערה מתבגרת, והיטתה אוזן לשיחה שלא נועדה לאוזניה. ההורים חששו שחיי הקמפוס יפתו את הבן הבכור לעזוב את הדת. אחרי שנארזו המזוודות הם דרשו ממנו כמה התחייבויות, ובהן שיניח תפילין בכל בוקר. נר דוד לא הצליחה להבין למה דורשת אמה מאחיה משהו שלא עולה בדעתה לעשות בעצמה. חוסר השוויון נראה לה לא-צודק.

התגובה המיידית שלה היתה נסיגה מהיהדות. בשנתיים האחרונות של התיכון ובשנה הראשונה ללימודיה באוניברסיטת קולומביה, כסטודנטית לספרות אנגלית, מרדה נר דוד בהוריה ובדת. היא הדליקה אורות בשבת, אכלה מאכלים לא כשרים, בילתה בפאבים ואפילו ניסתה מריחואנה.

המרד מוצה כשהיתה בת 19. "זה היה כיף, אבל הגעתי למסקנה שיש בזה חוסר משמעות, שאין לחיים האלה תכלית", היא אומרת. כשהחליטה לחזור לדת, החלה לעסוק ברצינות במה שהטריד אותה כשהיתה ילדה ולנסות לשלב בין יהדות לבין פמיניזם. לימודיה הביאו אותה למסקנה שאין מניעה שתהיה אורתודוקסית אבל תניח תפילין ותתעטף בטלית - והיא החלה לעשות זאת. "התפילין זה דבר מרכזי ביהדות. זה הופך את התפילה ממשהו מופשט למשהו פיסי יותר. כשהבנתי שאין מניעה שאניח תפילין, חשבתי - מדוע לוותר על דבר מהותי כל כך?"

את בעלה יעקב פגשה במסדרון של המעונות בקולומביה. גם הוא, כמוה, עזב את הדת לתקופה קצרה. זו היתה אהבה ממבט ראשון. מה שחיזק אותה היה התודעה הפוליטית והציונית החזקה של שניהם. הדייט הראשון שלהם היה בהפגנה למען ג'ונתן פולארד, ומאז לא נפרדו.

עוד לפני שעלו לישראל החליטה שהיא רוצה להיות רב. ב-94' הגישה בקשה ללימודי סמיכה ב"ישיבה יוניברסיטי", ולדבריה לא זכתה כלל לתשובה. זמן קצר אחר כך פנה אליה ידיד, שהיה עורכו של כתב העת היהודי "מומנט", והציע לה לכתוב מאמר על שאיפתה להיות רב. "אני לא מקיימת מצוות שבדרך כלל רק גברים מקיימים כדי להוכיח נקודה כלשהי", כתבה במאמר, שפורסם תחת הכותרת "מדוע הגשתי טופסי קבלה לישיבה יוניברסיטי" ועורר הדים רבים. "לא יהיה נכון לומר שלפמיניזם אין קשר לעמדה שלי, אבל הכוח המניע אותי הוא האהבה ליהדות ולה'".

בני הזוג עלו לארץ כעבור שנתיים, בקיץ 96', אז הזדרזה ליצור את הקשר עם הרב סטריקובסקי והחלה בלימודי הסמיכה. השאלה מדוע בחרה המשפחה לעלות נשמעת לנר דוד מוזרה. "אני לא יודעת אם כך זה היום, אבל כשאנחנו היינו ילדים בארה"ב הרוח בבתי הספר האורתודוקסיים המודרניים היתה ציונית. הייתי בישראל שלוש פעמים כילדה, ואהבתי אותה מאוד - את ההיסטוריה, את מזג האוויר. אם אדם יכול לגור בירושלים, עיר הקודש, מדוע לגור במקום אחר?"

עבודת הדוקטור שלה עוסקת בגלגולים של הלכות הנידה. בין שאר עיסוקיה היא פעילה בארגון "נשות הכותל", במסגרתו פועלות נשים אורתודוקסיות ורפורמיות לאפשר תפילת נשים עטופות בטליתות בעזרת הנשים של הכותל המערבי. "השנה הגישו הסיעות החרדיות הצעת חוק ולפיה יגזרו שבע שנות מאסר על נשים שיתפללו עטופות בטלית, או יקראו מהתורה בכותל, או יתקעו בשופר", היא אומרת בלהט. "אם החוק הזה אי פעם יעבור - ולצערי יש סיכוי שזה יקרה - אני אהיה מוכנה לשבת בכלא שבע שנים אבל לא אשתוק. זו תהיה בושה וחרפה. לשים אשה בכלא רק בגלל שהיא רוצה לקיים מצוות שהיא לא חייבת לקיים?"

היי את הפוסקת

כמי ששואפת לכתוב פסקי הלכה, מה תאמרי לזוג צעיר שישאל אותך על יחסי מין לפני החתונה?

"היו כבר כמה זוגות שהפנו אלי את השאלה הזאת. גיל הנישואים כיום מאוחר יותר, והתופעה קיימת בקרב זוגות דתיים. לא הייתי אומרת שהיא נפוצה, אבל היא קיימת. בגיל 30 כבר קשה להתאפק. לזוג כזה אני אומרת שאם הם כבר מקיימים יחסי מין לפני החתונה, על האשה ללכת למקווה. האיסור לקיים יחסי מין לפני הנישואים הוא מדרבנן, והאיסור לקיימם בלי שהאשה הלכה למקווה הוא מדאורייתא, כך שאם האשה לפחות תלך למקווה, זה יהיה גרוע פחות".

מה דעתך על הפלות?

"בלי להיכנס לסוגיה הסבוכה הזו לעומק, אני יכולה לומר שהפלה היא החלטה מאוד פרטית של האשה. אם אשה רוצה לעשות הפלה - זו הבחירה שלה. מבחינה הלכתית, מותר לעשות הפלה אם נשקפת סכנה לחייה של האשה. כדי לאפשר הפלות, ניתן להגדיר סכנה במובן הרחב ביותר, למשל השפעה על חייה של האשה. ההגדרה צריכה להיות רחבה ככל האפשר. אבל חשוב להדגיש שהחלטה על הפלה היא החלטה כבדה מאוד, והאשה צריכה לחשוב בכובד ראש לפני שהיא מחליטה על כך. אם אשה תשאל אותי על הפלה, אני אומר לה כמה זה נפלא להביא ילד לעולם".

מה דעתך על הומוסקסואליות?

"האיסור בתורה הוא לא שתהיה אהבה בין שני גברים, או שהם יקימו משפחה ביחד - אלא שהם יקיימו יחסי מין. לכן לא חייבים לשאול זוג הומוסקסואלי על מה שקורה בחדר השינה שלהם. אפשר לקבל אותם לבית הכנסת בלי לשאול מה הם עושים בדיוק.

"מה הייתי אומרת לזוג הומוסקסואלי ששואל על קיום יחסי מין? יש לי בעיה להגיד שזה דבר רע לגמרי, כי אלוקים ברא אותם כך ואחוז גדול מהאוכלוסייה הוא כזה. אני נאבקת בסוגיה הזאת. כפי שההלכה נראית עכשיו, יש בעיה הלכתית עם יחסים הומוסקסואליים. אבל כל אחד חייב לעשות את השיקולים שלו. לזוג הומוסקסואלי הייתי אומרת שלא חייבים לשלול את כל היהדות בגלל האיסור על יחסים הומוסקסואליים. אם הדת מושכת אותם, אין להם סיבה לומר לעצמם שהם לא יכולים לקיים את המצוות האחרות רק בגלל שהם הומוסקסואלים. תמיד יש אפשרות שההלכה תשתנה. חשוב מאוד שההומוסקסואלים לא ירגישו שאין להם מקום בעולם ההלכתי והדתי".

מה תאמרי לאשה שתרצה לעשות ניתוח להגדלת חזה?

"אני אומר לה שאנחנו צריכים לדעת לקבל את עצמנו, איך שנבראנו. אבל אשה שגודל החזה שלה מפריע לה באופן שמונע ממנה להיות שמחה - יש מקרים שמומלץ שתעשה ניתוח כזה, כמובן אחרי הרבה מחשבה".

מה תאמרי לזוג שיטען שסרטי פורנו מציתים את חיי האהבה שלו?

"אני אומר להם לא לצפות בסרטי פורנו. בסרטי פורנו מעורבת פגיעה באנשים אחרים, אלה שמופיעים בסרט, ולכן זה פסול בכל מקרה".

באיזה גיל תרשי לבתך לצאת עם בנים?

"לא חשבתי על גיל מסוים. חשבתי שכשהיא תגלה בזה עניין היא תבוא אלי - ונראה. אני יודעת שהיום זה מתחיל בגיל צעיר יותר".

מה דעתך על הרב עובדיה יוסף?

"אני לא יודעת מה לעשות אתו. מבחינת הידע שלו בהלכה הוא מכובד מאוד, אבל יש לי בעיה עם ההתבטאויות שלו. אני לא רואה כיצד אפשר להפריד בין הידע שלו לבין ההתבטאויות שלו".

שולמית אלוני?

"אני מאוד מכבדת את מה שהיא עשתה למען זכויות אדם. יש לי קצת בעיה עם זה שהיא כל כך אנטי דת".

אין לך טלוויזיה בסלון. מה השקפתך על טלוויזיה?

"אני חושבת שצפייה בטלוויזיה היא בזבוז זמן. יש כל כך הרבה דברים לעשות, אז למה לצפות בטלוויזיה, פעולה פסיווית כל כך? כשביקרתי בישראל בילדותי תמיד היה נראה לי שזו מדינה טובה יותר מארה"ב משום שהיה כאן רק ערוץ אחד. למרות הכבלים והלוויין, אני חושבת שגם היום ישראל חומרנית פחות. יש לנו טלוויזיה בחדר אחר, אבל רק בשביל סרטי וידיאו. סרט הווידיאו האחרון שראינו היה 'בילי אליוט', ומאוד נהנינו. הסרט האחרון שראינו בקולנוע היה 'הארי פוטר'. נהנינו, אבל הילדים קצת פחדו".

את יודעת שההשקפות שלך הרבה יותר ליברליות מאלו של היהודי האותודוקסי הממוצע.

"כן, אני מאוד ליברלית. אורתודוקסית, אבל ליברלית".

חבל על הזמן

בממסד הרבני מתקבלים לימודי הסמיכה של נר דוד בתערובת של פליאה וזלזול. הראשון לציון, אליהו בקשי דורון, לא הסכים להתראיין בנושא. בלשכתו אמרו שהעניין נשמע תמוה. הרב הראשי, ישראל מאיר לאו, לא נמצא בארץ ולא היה יכול להתראיין. דוברו הציע לשוחח בנושא עם רבה הראשי של רמת גן, הרב יעקב אריאל.

אריאל: "אני מעריך מאוד את אשתי, היא חכמה יותר מהרבה אנשים אחרים. למדתי תורה אצל נחמה ליבוביץ, אשה חכמה מאוד. אני שמח על כל אשה שלומדת תורה ועולה במעלות התורה. אבל השאלה היא בשביל מה היא צריכה את זה. אני לא חושב שהיא עושה את זה לשם שמים.

"הסיבה שנר דוד לא תוכל לכהן כרב היא טכנית: היא לא תוכל למלא את משימתה. תפקיד הרבנות, כפי שאנחנו רואים אותו היום, הוא תפקיד מוגדר, שיושב בצורה מסוימת, בדרך מסוימת, בציבור. בית הכנסת הוא מקום מרכזי שהרב פועל בו. הציבור מחכה לתפילתו, לדבר פיו. אלה פעולות של גברים, והנשים משתתפות בהן בצורה אחרת.

"מה היא תעשה עם הסמיכה? בישיבות לא אצים רצים לעשות סמיכה לרבנות, לא רואים בזה עניין. מי שרוצה לפסוק הלכה לא צריך סמיכה. הסמיכה היא בשביל הממסד, בשביל תפקיד ברבנות. השאלה היא, האם האשה צריכה תפקיד כזה, כשיש לה הרבה אפשרויות למלא תפקידים תורניים? אני הייתי משכנע אותה לרדת מזה. כמו שאומרים: חבל על הזמן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו