בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארכיאולוגיה בשער הפרחים היא המשכה של הפוליטיקה

שלשום חודשו חפירות ההצלה במתחם שער הפרחים בעיר העתיקה. המטרה: לקבל היתר לבנייה יהודית במקום. את המימון לחידוש החפירות הקצה שר התיירות בני אלון, ממובילי המאבק לאכלוס מזרח ירושלים ביהודים. אנשי הרשות הפלשתינית עוקבים מקרוב

תגובות

ילדי המשפחות היהודיות החיות כבר 20 שנה באזור שער הפרחים מכירים היטב את סיפורה של רחל גרין, היהודייה האחרונה בשכונת היהודים בבאב חוטא, שהתעקשה להתגורר בגפה בלב אוכלוסייה ערבית עד שמתה. "הזקנה הזאת", כתב בראשית המאה הקודמת חוקר ירושלים פנחס גרייבסקי, "נולדה בירושלים לפני שבעים שנה, ובכל כוחה מתאמצת היא להחזיק את חצרה היחידה, שארית הפליטה, שלא תיפול גם היא בידי זרים, כמו כל אותם הבתים שהיו שייכים מקודם ליהודים. ובכל הבתים והחצרות שהיו והינם שייכים ליהודים יושבים עתה נוכרים, ורק היא לבדה נשארה בחצר שלה ומתאמצת בכל כוחה שלא תיפול נחלתה גם היא בידי נוכרים. הישמעאלים מהרובע הזה מכבדים ומוקירים אותה ואת אומץ לבה וקוראים לה רחל אמנו".

גם שר התיירות בני אלון מכיר מן הסתם את סיפורה של רחל גרין, "הגיבורה מרובע באב חוטא", הסמוך לשער הפרחים, כפי שהיא מכונה בכתביו של חוקר ירושלים אחר, בן זמננו, שבתאי זכריה. לפני כמה שבועות החליט אלון להקצות סכום של 25 מיליון שקל לחידוש החפירות הארכיאולוגיות ב"מתחם שער הפרחים", אחד השטחים הפנויים היחידים בתוך העיר העתיקה, שמדינת ישראל רכשה לפני כעשרים שנה מהכנסייה הרוסית הלבנה.

הרכישה הזאת היתה אחת האחרונות שביצעה "הימנותא", חברה בת של הקרן הקיימת, בתחומי העיר העתיקה. בשנות השבעים היו רכישות מסוג זה נפוצות יותר ובמינהל מקרקעי ישראל פעלה בחשאי יחידת "איגום", שאנשיה רכשו בשם מדינת ישראל קרקעות ומבנים בעיר העתיקה ובמזרח ירושלים. היה זה חלק ממדיניות ממשלות אשכול וגולדה, שנועדה לשפר את המאזן הדמוגרפי בין יהודים לערבים באזור העיר העתיקה, לטובת הצד היהודי. הרכישה של 2.2 דונם ליד שער הפרחים היתה אחד האקורדים האחרונים במסכת הזאת, שקברניטיה הקפידו לעטות עליה מסך של חשאיות.

העובדה שאלון, אחת הדמויות המובילות בקרב העמותות היהודיות העוסקות זה שנים ברכישה ומימוש של נכסים וקרקעות במזרח ירושלים, החליט שבועות ספורים בלבד לאחר שמונה לשר לממן חפירות ארכיאולוגיות במתחם שער הפרחים - אינה מקרית. אלון רואה בפעילות הזאת חלק ממסכת של נוכחות יהודית בכל חלקי העיר העתיקה, ואמצעי נוסף שמטרתו חיזוק הריבונות הישראלית גם בחלקים שממשלת ברק היתה נכונה להעביר לריבונות פלשתינית.

הניסיונות לבסס נוכחות יהודית במתחם שער הפרחים נמשכים כבר יותר מעשר שנים. אריאל שרון, כשר השיכון, הכין תוכנית לבניית 200 יחידות דיור במתחם. התוכנית הוגשה לוועדת התכנון, אך נפלה שם. ישיבת עטרת כוהנים, השוכנת ברחוב הגיא שבין שער שכם והכותל המערבי, הכינה תוכנית לבניית משכן הקבע והפנימייה שלה במתחם שער הפרחים. התוכנית עברה את כל שלבי התכנון במחלקת מהנדס עיריית ירושלים, אולם כשהתברר שההרשאה לישיבה מטעם המינהל אינה כוללת מגורים, היא הוקפאה.

מי כאן הפולשים

רצח תלמיד הישיבה חיים קרמן לפני כארבע שנים, לא רחוק משער הפרחים, הביא להסתערות מחודשת של אנשי עטרת כוהנים על המתחם. בהשראת טלי, רעייתו של קרמן, עלו אנשי העמותה על המתחם והקימו בו, בבחינת "תגובה ציונית הולמת", כמה פחונים. הפעילות הזאת הוצגה כשלב הראשון, המקדים, לבניין משכן הקבע של הישיבה במקום. מי שטירפדה אז את התוכנית היתה רשות העתיקות, שהוציאה צו האוסר בנייה במקום והביאה למעשה לתחילתן של "חפירות הצלה", שלב מקדים, הכרחי לפי חוק, לבנייה באתר, שהסיכוי לחשוף בו ממצאים ארכיאולוגיים מעניינים הוא גבוה. בקיץ 1998 הרסה עיריית ירושלים את הפחונים, ועטרת כוהנים החליטה לממן את חפירות ההצלה במקום.

אמיר דרורי, המנכ"ל הקודם של רשות העתיקות, פיקח אישית על העבודות, שניהלו במקום הארכיאולוגים יובל ברוך וגדעון אבני. העבודות במקום פסקו כשנגמר הכסף.

מאותם ימים זכור במיוחד העימות המילולי החריף שניהלו ח"כ בני אלון, יחד עם עמיתים מהמפד"ל ומהליכוד, מול קבוצה של ח"כים ערבים, על שפת הבור שכרה הדחפור של רשות העתיקות במתחם שער הפרחים. ח"כ סאלח סלים הביע פליאה על הפלשתינאים, שהפסיקו את חיסול סוחרי הקרקעות הבוגדים בעם שלהם, וסיפק ליועץ המשפטי לממשלה עילה למכתב התראה חמור. הארכיאולוגיה בירושלים, התברר פעם נוספת, נהפכה לחלק בלתי נפרד מהסכסוך הישראלי-הפלשתיני. ח"כ טאלב א-סאנע צעק אז בקול ניחר על אלון וח"כ ניסן סלומיאנסקי: "הערבים הם אלה שגרים כאן. לא היהודים. כמה זמן אתם נמצאים כאן, 3,000 שנה? אנו חיינו כאן עוד לפני אברהם אבינו וגם הארכיאולוגיה לא תעזור לכם. היבוסים והכנענים היו כאן לפני 5,000 שנה. אתם הפולשים. לא הערבים".

אלון, בתגובה, האשים את א-סאנע בעיוות "עובדות היסטוריות שאין עליהן מחלוקת". אלון הציע לשאול את אמיר דרורי "מי התגורר כאן בתקופת בית שני?" "בחברון", בא חשבון אלון עם א-סאנע וסלים, "שחטתם את היהודים בתרפ"ט ומפה גירשתם את היהודים בתרצ"ו. השורשים שלנו כאן קדומים פי כמה ולמרות זאת את השטח הזה קנו בכסף מלא". בצד, במרחק מה, הסביר דרורי כי אזור שער הפרחים שימש כרובע יהודי לפני 900 שנה. סמוך לאזור שער הפרחים פרצו הצלבנים לירושלים. כאן הם ביצעו טבח ביושבי המקום, יהודים ומוסלמים, שהגנו יחדיו על הפינה הזאת של העיר העתיקה. "אנחנו", הצטנע דרורי, "מנסים לעשות כאן ארכיאולוגיה נטו".

הממצאים של הארכיאולוגים אבני וברוך, שחפרו במקום, פורסמו בצורה מסודרת רק לאחרונה. הם כוללים שרידים מעטים מימי הבית הראשון, בעיקר חרסים, ללא שרידי בנייה; ממצאים מעטים מהתקופה ההלניסטית: כמה ידיות וכמה מטבעות מימי המלכים החשמונאים וכן עקבות למחצבת אבני גזית. ממצאים משמעותיים יותר נחשפו מתקופת הבית השני: שרידים של שני מבנים מאסיוויים בנויים מקירות אבן, שהשתמרו בחלקם עד לגובה של מטר וחצי. אבני וברוך קושרים את הממצא הזה לתהליך התרחבותה של ירושלים אל מעבר לקו החומה הראשונה והשנייה ולבנייתה של "העיר החדשה" באזור זה, כפי שמתאר את התהליך יוסף בן מתתיהו: "כי העיר צרה מהמון יושביה ומעט מעט פרצה מתוך חומותיה, ויושביה סיפחו על גבול העיר את מורד הגבעה אשר מצפון להר הבית, הרחיבו את העיר הרבה ובנו את הגבעה הרביעית הנקראת ביזיתא..."

כך נרכש בית הצלם

בינות לשרידי המבנים נמצאה כמות רבה של חרסים, בעיקר סירי בישול פגומים בנקב ושברי קנקנים שידיותיהם הוסרו במתכוון ובמקומם נכתבה המלה "ספיקה". אנשי רשות העתיקות העריכו, שהכוונה למעמד ביניים ביהדות בין הטהור לטמא. ממצאים מעטים משמעותיים פחות נחשפו במתחם מהתקופה הרומית המאוחרת; מהתקופה הביזנטית - קטע מחומת העיר בתקופה זו; מהתקופה המוסלמית הקדומה - שרידי רובע מגורים; ומהתקופה הצלבנית והאיובית - מספר קטן של ראשי חץ מברזל, היכולים להעיד על פעילות של לחימה ומצור שהתנהלו במקום במהלך הכיבוש הצלבני. שרידי מגורים נתגלו במתחם גם מהתקופה הממלוכית ומהתקופה העותמנית.

גם אלון, וגם סרי נוסייבה שהסתייג לפני כמה ימים מחידוש החפירות במקום, יוכלו למצוא איפוא בחפירה של ברוך ואבני את העובדות שנוחות להם. נוסייבה, אגב, השתתף כסטודנט בחפירות שניהלו הארכיאולוגים בנימין מזר ומאיר בן דב למרגלות הכותל הדרומי בשנות ה-70, בעוד שאביו, אנואר נוסייבה, מנהל יחד עם עמיתיו בוואקף מאבק ציבורי בחפירות הללו.

"המתחם היהודי" בשער הפרחים מיועד להמשיך את רצועת ההתיישבות הצרה באזור זה של העיר העתיקה ולהוות המשך למוקדי ההתיישבות הקטנים בבית הצלם, בבית הפרחים, בבית ולרו ובבית האמת, ארבע חצרות שבהן מתגוררות כיום 12 משפחות. גם החברה לפיתוח הרובע היהודי, שהכינה לאחרונה תוכנית חומש במטרה להגדיל את האוכלוסייה היהודית בעיר העתיקה ב-25%, מייעדת את מתחם שער הפרחים להתיישבות יהודית ובניירות שלה מדובר על תוספת של 10 משפחות יהודיות במקום.

מאז נקנה המגרש על ידי "הימנותא" בנו עליו הפלשתינאים כמה מבנים בלתי חוקיים. עיריית ירושלים נמנעת מהריסת המבנים הללו, כפי שהיא נמנעת מהריסת מרבית הבנייה הלא חוקית במזרח ירושלים. הרשות הפלשתינית, שבשנת 1998 הציבה על הבתים הללו תצפיתנים כדי להתעדכן בזמן אמת על הנעשה במקום, חזרה להתעניין במתחם, וזאת על רקע חידוש החפירות במקום. רק לאחרונה הצליחו אנשי הרשות הפלשתינית בירושלים למנוע עסקה נוספת של מכירת בית לעמותה יהודית באזור שער הפרחים. הצלחה נוספת לרשות נרשמה כשאיל ההון הפלשתיני מוניב אל-מצרי הצליח לרכוש בית, סמוך לשער הפרחים, וכך נמנעה למעשה רכישת הבית על ידי יהודים.

החפירות הארכיאולוגיות במתחם חודשו שלשום. עשרות שוטרים איבטחו את העבודה והשקט נשמר. מזג האוויר הסוער מקשה מעט על העבודות. הארכיאולוגים יצטרכו להבטיח תחילה שהחפירה במקום לא תגרום נזק לחומת העיר העתיקה, הנושקת למתחם, או ליסודות הבתים במתחם שבהם מתגוררים ערבים. הדבר ידרוש כפי הנראה עבודות חיזוק ויציקה, שרק לאחריהן אפשר יהיה להרחיב את החפיר הקודם.

סמוך למתחם מוסיפים אנשי הרשות הפלשתינית ואנשי העמותות היהודיות לנהל מאבק סמוי על שליטה במתחמים וחצרות. מאז ימי ברק, שבהם התברר שהאפשרות לחלוקת העיר העתיקה אינה בלתי ריאלית, הגביר הצד היהודי את מאמציו לקנות חזקה על עוד ועוד מבנים באזור. הפלשתינאים, מצדם, מפעילים את מנגנוני הביטחון והמודיעין שלהם בניסיון לאתר עסקאות מהסוג הזה ולסכלן. עסקאות אקראיות, כמו זו שהביאה באמצע שנות ה-80 לרכישת בית הצלם הסמוך לשער הפרחים, שייכות לתקופה אחרת. באותם ימים כיהן מיכאל דקל כאחראי מטעם ראש הממשלה יצחק שמיר על ההתיישבות ביש"ע. יום אחד ביקר דקל את יהודי הרובע המוסלמי, ומתי דן, מראשי עטרת כוהנים, הזעיק צלם מרחבת הכותל כדי לתעד את האירוע. חלפו ימים והצלם לא העביר לדן את התמונות. דן התקשר אליו. היתה טעות במספר, ומהעבר השני ענה בחור ערבי: "מה אתם רוצים?" דן לא התבלבל והשיב: "את הבית שלך בעיר העתיקה". השניים נפגשו. הבחור בא עם כל מסמכי הבעלות על הבית, ובעזרת תרומה של היהודי האמריקאי סם דומב, נקנה הבית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו