בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גשר לשום מקום

תגובות

הפרס על שם האדריכל אריה אל-חנני על שילוב אמנות באדריכלות הוענק ביום חמישי שעבר לאמנים בוקי שוורץ וישראל הדני ולאדריכל צבי הראל בטקס חגיגי שהתקיים בבית התפוצות בתל אביב. בוועדת הפרס, בראשות הד"ר שוש אביגל, השתתפו נציגי משפחת אל-חנני, אדריכלים וכן אנשי ציבור בתחום האמנות. כל זוכה קיבל 15 אלף שקלים. למרבה הצער, לא פורסם קטלוג או כל חומר תיעודי, מילולי וגרפי, על הזוכים ועל אל-חנני עצמו.

פרס אל-חנני נוסד לפני 20 שנה ביוזמת משפחת האדריכל, ובשיתוף קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות בתל אביב. יו"ר הקרן, גיורא עיני, היה בין חברי ועדת הפרס. על אופיו של הפרס כתבו השופטים כי "מאז ומעולם הילכו האדריכלות והאמנות שלובות זרוע. חברי ועדת הפרס מחפשים את השילוב האמיתי בין אדריכלות לאמנות, שילוב המוליד ישות חדשה ומצורפת, שבה השלם שונה ומשמעותי יותר משתי האמנויות המרכיבות אותה".

אריה אל-חנני (1985-1898) היה צייר, מעצב ואדריכל, ויצירתו ממחישה באופן מובהק את רוח הפרס. הוא היה מעורב ביצירת כמה מהבולטים בסמליה החזותיים של התרבות הישראלית - רבים מהם נטמעו בה מבלי שיתקשרו בתודעה עמו.

אל-חנני נולד בפולטבה שברוסיה תחת השם אריה ספוז'ניקוב, ולמד בבית הספר לאמנות ולאדריכלות בקייב. ב-1922 עלה לישראל והשתלב בעשייה אמנותית ואדריכלית מגוונת. הוא צייר ועיצב תפאורות לתיאטרון הבימה ולתיאטרון האוהל ותיכנן תפאורות לנשפי פורים ולתהלוכות עדלאידע עם ברוך אגדתי ומשה הלוי. הוא היה אחראי לתכנון ירידי המזרח בארץ מראשיתם (ולעיצוב ביתני היריד בחו"ל), ועיצב את סמל הגמל המעופף ופסל הפועל העברי - דמות מבטון הנושאת קורת ברזל שהוצבה ליד "ארמון תוצרת הארץ", כפי שכונה הביתן הארץ-הישראלי ביריד. בשנות ה-50 היה אל-חנני שותף לעיצוב ותכנון תערוכת "כיבוש השממה" ותערוכת העשור.

יצירתו האדריכלית של אל-חנני כוללת מבני ציבור, בנייני מגורים ומבני זיכרון. בין השאר תיכנן את תוכנית האב של מכון ויצמן ברחובות וכן מבנים רבים במכון עצמו, שהבולט בהם הוא בניין ספריית ויקס ברוח האדריכלות הברוטליסטית של שנות ה-50. אל-חנני תיכנן גם את האנדרטה לברון רוטשילד בכניסה לפתח תקוה, בסגנון היסטורי, ואת אחוזת הקבר של הנשיא חיים ויצמן ברחובות. אוהל יזכור שתיכנן במתחם יד ושם בירושלים הוא בלי ספק מבנה הזיכרון החשוב בישראל עד היום, אף שחלו בתחום זה תמורות רבות עם השנים, לא בהכרח לטובה. ב-1973 זכה אל-חנני בפרס ישראל לאדריכלות. בנו הוא האדריכל יגאל אל-חנני, שנמנה עם חברי ועדת הפרס, לצד אחותו מיכל גולן.

עד היום זכו בפרס כמה מחשובי האמנים בארץ. האדריכל היחיד שזכה בו הוא צבי הראל, על תכנון גשר הבעל שם טוב בדרום יפו. בנימוקיהם לבחירתו כתבו השופטים, בין השאר, כי עיצוב הגשר "מתכתב במודע עם מאפיינים מזרחיים ועם קצב התגלות הנוף הנראה גם מנקודת מבטו של הנוסע במכונית היורדת אל עבר הים - אלא שהים חסום. בגלל נסיבות חברתיות ופוליטיות נותק הגשר מהפונקציה האורבנית שיועדה לו ונותר מבודד, כאמירה חברתית בוטה, שהיא יותר אסתטית מפונקציונלית, יותר אמנות מאדריכלות. הגשר הזה, במקום לגשר בין חלקים שונים של יפו ולהשתלב בזרימה של תל אביב דרך יפו לים, מדגיש את הפער הבלתי מגושר בין מקומות, אנשים וזמנים".

במלים פחות נקיות, גשר הבעל שם טוב - "היפה והעצוב", כפי שהגדירו אותו חברי הוועדה - הוא גשר מיותר, מנקר עיניים, סמל לבזבוז, אפליה, קיפוח והתנשאות. העובדה שכישלונו זיכה אותו בפרס מעידה בלי ספק על דרך מקורית להענקת פרסים. הגשר אינו קורבן שווא תמים של אילוצים. הקמתו נועדה מלכתחילה לכסות על החטא של ביתור דרום יפו לשניים על ידי כביש מיותר. ההשקעה הציבורית העצומה בו ובכביש שמתחתיו עומדת בניגוד משווע לסביבה המוזנחת והחרבה למחצה שמאוכלסת בעיקר בתושבים ערבים. עיצובו, כתפאורה פסאודו-מזרחית מופרזת בכוונה תחילה, מוסיף חטא על פשע.

בטקס היטיב הראל להגדיר באירוניה דקה ובהומור מעודן את מקורות ההשראה ליצירתו: "אחרי הריסות האנגלים, אחרי שרידי מלחמות יהודים-ערבים, אחרי הזנחת עמידר, מנוכסת איקונוגרפיה פלשתינית לטובת פנטסיית הדלא-ניידי הישראלית של 'אגן המזרח התיכון החדש'". חבל שתושבי האזור, הבעלים החוקיים של "האיקונוגרפיה הפלשתינית", לא היו באולם כדי לשמוע איך עושים מהם צחוק.

לקהל הנלהב סיפר הראל כי בינו לבין עצמו הוא מכנה את הגשר "פוטיומקין-וקיו" - שם עם אירוניה דקיקה, המשלב בין הגשר העתיק בפירנצה לבין אגדה שהראל שמע או המציא. לפי האגדה, הגנרל פוטיומקין נשלח על ידי הצאר הרוסי כדי להקים כפרים חדשים לאיכרים, אך ביזבז את הכספים על מטרות אחרות. כאשר התבקש להראות את הישגיו, הוא הקים במהירות תפאורות דו-ממדיות של כפרים, והעמיד במקום איכרים מאושרים שנופפו בשמחה לצאר. זהו סיפור יפה (גם הגשר עצמו יפה) עם מוסר השכל מאלף. חסרים בו רק תושבי הסביבה שינופפו בידיהם בתודה למעניקי הפרס.

הראל הוא אדריכל מוכשר ומבקר תרבות חריף. במשך שנים הוא מנתח את ההוויה האדריכלית הישראלית בקריקטורות וברישומים מבריקים, שהתפרסמו מעל במות שונות, אולם נשארו על הנייר. שם הם ראויים לכל הוקרה על שילוב מושלם של אמנות (וביקורתיות) באדריכלות.

האמן בוקי שוורץ זכה השנה בפרס בפעם השנייה על פסלו "פינבול", המוצב בלובי של בית ישראכרט ברחוב המסגר בתל אביב. בנימוקי ועדת הפרס נכתב, בין השאר, כי "היצירה חושפת את קרביו של הבניין ומעניקה להם תוכן אנושי... הדימויים מרחפים בתוך שני חללים גבוהים וריקים שמבחינה אדריכלית אינם מנוצלים ורק היצירה האמנותית מקנה להם 'משמעות'". ככזאת, ובלי להתייחס לערכה האמנותי, אין ספק שהיצירה ראויה לפרס. זוהי בלי ספק אמנות שנחלצת להציל בניין מליקויים בתכנון ואינה רק תכלית לעצמה. נדמה ששירות כזה הולם את רוח הפרס.

ישראל הדני קיבל את הפרס על פסל חוצות שניצב ליד בית קליפורניה בפינת הרחובות יגאל אלון ותוצרת הארץ בתל אביב. בנימוקים להענקת הפרס כתבו חברי הוועדה, בין השאר, כי "הפסל הסביבתי שקוף וקל ומשתלב הן בצללית הבניין והן ברחוב ובנתיב הולכי הרגל. הוא אינו חוסם את המדרכה אף שלפי מבנהו אינו מאפשר לגשת אל הבניין באותה נקודה שהוא מוצב". העובדה שוועדת הפרס נדרשה לנימוקים על דרך השלילה ("הפסל אינו חוסם" וכו') מעוררת את השאלה, האם יש הצדקה להציב פיסול סביבתי באזורים עירוניים רבים בארץ, הכורעים ממילא תחת עומס של חפצים ומטרדים חזותיים, בנוסף לתחזוקה ירודה. בלי קשר לאיכותם הסגולית של הפסלים עצמם, זה לא לכבודו של הפיסול הסביבתי להיחשב למטרד נוסף.

פרס אל-חנני הוא אחד משורה של פרסים בתחום האדריכלות שמוענקים באחרונה. לפני שבועות אחדים העניקה עמותת האדריכלים תעודת הוקרה לאדריכלים הוותיקים אל מנספלד ושמואל מסטצ'קין ולאדריכל הצעיר רפי סגל. בשבוע הבא יוענק פרס ישראל רוקח לאדריכלות ופרס אברהם קרוון לאדריכלות נוף לשישה משרדי אדריכלים ומתכנני נוף. כל הפרסים האלה הם ללא ספק הזדמנות לדיון ולהתבוננות בסביבה הבנויה, שבדרך כלל נתפשת כמובנת מאליה וחומקת מהעין ומהתודעה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו