בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יפה וסוחף

בית שישים האבות מיינדרט דה יונג. תירגמה מאנגלית: רנה ורבין. איורים: מוריס סנדק. הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 180 עמ', 54 שקלים

תגובות

יום אחד הגיעו היפאנים לכפר הקטן בסין, שאין לו שם אמיתי: הוא נקרא פינת-ההרים-שם-נפגשים-הנהרות. הפולשים הבריחו ביריות את תושבי הכפר ושרפו את בתיהם. אילו ידע לנסח זאת, היה טיין פאו אומר שככה התחילה בשבילו מלחמת העולם. אבל טיין פאו הוא גיבור ספרו של דה יונג, סופר שהילדים בספריו יודעים רק מה שילדים יודעים ומקצת ממה שהמבוגרים אומרים, ומאחר שגם הוריו של טיין פאו אינם אמני הניסוח, הוא נשאר עם מידע מועט מאוד על מה שקורה "בגדול".

הבריחה מהכפר בסמפן - כלי תחבורת הנהרות הסיני - היא רק ההתחלה, והעיקר מתחיל כשהסמפן ניתק מחוף הנהר דווקא כשההורים והאחות התינוקת אינם. זהו בוקר גשום, ותיאור הסופה מפחיד, מרהיב - מהיפים שקראתי מעודי. אבל זה הרי תנאי להרפתקה בספר ילדים: הילד צריך להיות יתום או "יתום וירטואלי", היינו מי שאינו יכול לפנות לעזרה מסיבות שבדה הסופר. טיין פאו מתחיל את האודיסאה שלו אי שם במורד הנהר, אחרי שאיבד את רוב רכושה של המשפחה ובכלל זה הסמפן והברווזים, וכל מה שנותר לו הוא החזיר הקטן, שעליו יגן בחירוף נפש.

הדרך הפתלתלה בחזרה אל זרועות אמו אכן מובילה את טיין פאו אל קסרקטין שבו שישים טייסים אמריקאים המאמצים אותו, אבל למען האמת זה הרף עין קצרצר ולא ממש חשוב בסיפורו עוצר הנשימה של אודיסאוס הסיני.

מדוע בעצם נבחרה אפיזודה זו לשם הספר, ולא נרמז בו המפגש המרגש עם אנשי הגרילה האנטי-יפאנית, האשה שאירחה אותו יפה כל כך ונרצחה בידי היפאנים, או "אל הנהר" - האמריקאי זהוב השיער מתחילת הסיפור, ניצל מהיפאנים בזכות טיין פאו באמצע הסיפור ומחזיר אותו להוריו בסופו? קשה לדעת; אפשר רק לנחש.

ספריו של דה יונג מצטיינים ביכולת סיפר ילדותית, ללא התערבותו של הסופר הבוגר, שאליה כמהים כל סופרי הילדים באשר הם. ואבל אף על פי שלפעמים מתגנבת מחשבה אפיקורסית שאולי סיפור מפורט כל כך, ללא גבולות וכללים, עלול להיעשות משעמם בעמוד הבא, בפרק הבא - מה כבר עשוי לקרות שעוד לא קרה? - הוא מפתיע וממשיך לרתק.

אם יש פגם בסיפור היפה והסוחף הזה, המתורגם לעילא, הרי הוא בשמץ של התנשאות המתלווה אליו. כך, למשל, אפשר להאמין שהאיכרים הסינים, ובייחוד בניהם שלא חבשו ספסל לימודים מימיהם, מתקשים להבין את העולם הטכנולוגי הזר המתפרץ לחייהם בדרך של כיבוש ובדרך של תשועה; אבל מצד שני יש להם האמונות והמחשבות שלהם, ואלה אינן דווקא נלעגות כפי שעלולים הקוראים להבין מהצגתן התמימה בספר.

ואף-על-פי שטיין פאו יודע רק מה שילדים יודעים, אני שואל את עצמי אם קוראי הספר יראו מה שטיין פאו אינו מצליח לראות - איך האדונים האמריקאים המושיעים מעבידים את הסינים בפרך כדי שיהיו להם שדות תעופה שמהם יוכלו להמריא כדי להציל את עובדי-הכפייה-מרצונם.

לא מעט מהתיאורים נמסרים מעיני הילד המשקיף על הנעשה - בנהר, בעיר הנגיאנג המתפנה בריצת אמוק, ברכבת - ממקום מורם, הר או מצוק. ולעתים רחוקות נדמה שגם הכתיבה נעשית קצת ממקום כזה. ואם מזווית התיאור הגיאוגרפית אין לי קושי, הרי שמבחינת המפגש התרבותי נראה לי שהיום היה סיפור כזה נכתב אחרת.

דה יונג נולד בכפר ויירום בפריזלנד שבצפון מזרחה של הולנד ב-1906 (לפי אתרי האינטרנט הוא עדיין חי). בגיל 12 היגר עם הוריו לארצות הברית, גדל בחוות ולמד באוניברסיטה. בתקופת השפל הגדול, בשנות ה-30 של המאה ה-20, עסק בעבודות שונות, ובסופו של דבר בלע את גאוותו וחזר לחווה של הוריו. מ-1938 היה לסופר, שכתב בעיקר ספרים לנוער. אחדים מספריו מתרחשים במחוזות ילדותו, פריזלנד. אחרי שארצות-הברית הצטרפה למלחמת העולם השנייה היה דה יונג להיסטוריון הרשמי של חיל האוויר האמריקאי בסין, ואין פלא שחוויותיו אלה התנקזו לספר המתרחש בסין - "בית שישים האבות".

אבל לא נקדים את המאוחר. את הספרים בעלי הערך החל דה יונג לכתוב בשנות ה-50, והיה המועמד-הבא-בתור לזכייה בפרס ניוברי היוקרתי על ספרו "שאדראך" וגם (באותה שנה!) על ספרו "מהר הביתה, מותק"; שניהם נכתבו ב-1953.

"שאדראך" הוא הארנבון שמקבל גיבור הספר, שאייר מוריס סנדק, מטובי המאיירים בעולם; כבר בו בולטת סגולתו העיקרית של דה יונג, לתאר את העולם מבעד לעיניו של ילד ולמחוק כל זכר לעיבוד המראות האלה בשכלו המבוגר של הסופר. "מהר הביתה, מותק" הוא סיפור על בעלי-חיים, וכמותו הרבה דה יונג לכתוב.

בשנה שלאחר מכן, 1954, כתב את "גלגל על הגג", שאף אותו אייר סנדק, והפעם זכה בפרס ניוברי; ה"גלגל" היה לספרו הראשון של דה יונג שתורגם לעברית - בידי טלי נתיב-עירוני, לסדרת "מרגנית". גם "בית שישים האבות" (1956) היה המועמד-הבא-בתור לזכייה בפרס ניוברי, וכך גם סיפור החיות "והנה בא גם כלב" (1958). אפשר להגיד, על כן, שדה יונג היה מהסופרים האמריקאיים הבולטים בשנות ה-50, ועל רקע זה אולי אין זה מפליא שב-1962 היה לאמריקאי הראשון שזכה בפרס אנדרסן (מעין פרס נובל לספרות המוענק לסופר ילדים, שהרי לא ייתכן שסופר ילדים יזכה בנובל). מאז, אגב, זכו באנדרסן שלושה אמריקאים (סקוט או'דל, 1972; פולה פוקס, 1978; ווירג'יניה המילטון, 1992). להשוואה, רק משתי מדינות יש יותר מכלה/חתן פרס אחד (שוודיה - אסטריד לינדגרן וגריפה, וגרמניה - אריך קסטנר וקריס) ובין הכלות והחתנים גם ישראלי אחד, אורי אורלב.

מדוע תורגם הספר הזה רק עכשיו? מדוע נדחק דה יונג הצדה במשך ארבעים שנה? אין על כך תשובה אחת, ובכל זאת אנסה להסביר. היו תקופות במו"לות הישראלית שספרים על מלחמת העולם בלי שואה נחשבו לחילול הקודש; והיו תקופות שבהן ספר לנוער המתרחש בארץ אחרת, באווירה שונה מהמקובל כאן, נראה לא מתאים; והיו אפילו סיבות בלתי הגיוניות בנוסח "ספר על הולנד ועל חסידות? כבר יש" ("ז'ן וין והחסידות" מאת מרים זינגר, תירגם מאיר מוהר, 1947) ו"ספר על סין? כבר תורגם" ("פו הנער הסיני" מאת אליזבת פ' לואיס מ-1932, תירגם אריה חשביה בראשית שנות השישים). ובכל זאת, למרות האיחור, צריך לשמוח שדה יונג תורגם - יש לנו הרבה מה ללמוד ממנו על סגנון כתיבה ועל האופטימיות שבספרות הילדים.

The House of Sixty Fathers \ Maindert DeJong

יחיעם פדן הוא עורך ומתרגם ספרות ילדים ונוער



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו