בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה גבולות ההגדרה של הפצצה המתקתקת

תגובות

לא נדרשה התמצאות מיוחדת בעניינים אסטרטגיים כדי לשער כיצד יתפתח השבוע הנוכחי. מרגע הדיווח הראשון על ההתנקשות בחיי איש הפתח ראאד כרמי, שלשום, יכול היה כל ישראלי או פלשתינאי - "בוגר" 15 וחצי חודשי העימות האחרונים - להעריך במידה רבה של דיוק את הצפוי: נקמת בזק מצד אנשי פתח, חבריו של כרמי בגדה; עלייה תלולה במספר פיגועי הירי, בעיקר בשומרון; תגובה צבאית חריפה של ישראל בשטחים ובעקבותיה (או במקביל לה) ניסיונות פלשתיניים מחודשים לפיגועי התאבדות בתחומי הקו הירוק.

אירועי הימים האחרונים משחזרים במדויק את התרחישים המוכרים מהמהדורות הקודמות של מבצעי "הסיכול הממוקד": השייחים ג'מאל מנסור וג'מאל סלים דמוני בשכם ביולי האחרון, מזכ"ל החזית העממית אבו עלי מוסטפה בשלהי אוגוסט; פעיל הפתח עאטף עביאת מבית לחם באוקטובר ורב-המחבלים מחמאס מחמוד אבו הנוד בנובמבר. אחרי כל אחת מההתנקשויות התלקחו השטחים, ובעקבותיהם אחזה התבערה גם בישראל.

ובכל זאת, ה"חיסולים" נמשכים. לטענת חברי ה"מטבחון" וראשי מערכת הביטחון - פשוט משום שאין ברירה אחרת. ההתנקשויות משתקות ומוציאות מכלל פעולה את מתכנני הפיגועים ויוזמיהם, את ה"מהנדסים" ולעתים גם את המתאבדים המיועדים עצמם. העיכובים שנגרמים ביישום התוכניות, הבלבול בקרב ארגוני הטרור ואילוץ המבוקשים להקדיש זמן רב לשרידותם האישית מצדיקים, לדעת מקבלי ההחלטות, את המשך המדיניות הזו. מה גם שלפחות חלק מהפעולות באו בימים שבהם היה מפלס הפיגועים הרצחניים גבוה ממילא.

בסבבים הקודמים נשמעה גרסת השב"כ משכנעת מאוד, בעיקר כשהיה מדובר בפעילי טרור מובהקים כמו אבו הנוד או חברו לרשת הטרור משכם, איימן חלאווה. כשנהרג אבו הנוד, הוא עמד לשגר חמישה מחבלים לפיגועי התאבדות בו זמניים ברחבי ישראל. רק מי שאוטם בכוח את אוזניו לא יראה היגיון כלשהו בפגיעה באדם כמותו.

גם ראאד כרמי, למרות היותו חבר פתח, עסק באחרונה בשיגור מתאבדים. אבל הודעת לשכת ראש הממשלה, שלשום (שפורסמה בזריזות מפתיעה לנוכח העובדה שמדובר באדם שישראל מגדירה רשמית כקורבן "תאונת עבודה") ובה ה"רקורד" המפורט של כרמי, מיקמה את הפיגוע האחרון שבו היה מעורב ב-5 בדצמבר. בניגוד לנהוג בעבר, לא נכתב בהודעה שכרמי עסק בימים אלה בתכנון פיגועים נוספים. בצה"ל אמרו, באופן לא רשמי, כי הפיגועים הבאים שתיכנן היו "כבר בצנרת", אם כי לא עמדו להתבצע בימים הקרובים ממש. ברור שכרמי לא בחר לצאת לפנסיה מוקדמת בעקבות נאום ערפאת, לפני כחודש.

הנקמה על ההתנקשות בכרמי באה באזורים מגוונים: שכם, רמאללה ובית לחם. אפילו רוצח מקומי כמוהו (האחראי למות תשעה ישראלים) כבר אינו רק גיבור אזורי. הבוסים המקומיים של "גדודי חללי אל-אקצה" ברחבי הגדה רואים בו מושא להזדהות. יש הרבה דימיון בין חבורת גנבי הרכב מטול כרם שעשו הסבה לפעילות חבלנית לבין חבריהם, אנשי שבט התעמרה, שהשתלטו על הזרוע הצבאית של הפתח בבית לחם.

התגובה המהירה של חבריו ביומיים האחרונים מלמדת שפתח לא טמן את נשקו עמוק מדי במרתפים. אבל קשה להתעלם מהעובדה שהרשות השליטה בשטחים שקט יחסי זה קרוב לשבועיים, גם אם לטווח הרחוק יותר (כפי שעולה מפרשת "קארין אי" ומביסוס תשתית רקטות ה"קסאם-2" בגדה) היו לה תוכניות קטלניות.

ההבדל הברור בין מות כרמי להתנקשויות קודמות (הפלשתינאים מונים יותר מ-40 כאלה) הוא, שלפחות על פני השטח לא היה בגדה וברצועה שקט כזה מאז פרוץ האינתיפאדה. ישראל - בפעולה ברפיח ובחיסולו של כרמי - נתפשת כמי שמחממת אותו. לכן שאלת המפתח היא כמה חזק היה שאונה של "הפצצה המתקתקת" כרמי: אם הגיע לעוצמה שבה לא נותרה לישראל ברירה אחרת מלבד ההתנקשות, גם במחיר סיכון מחושב להידרדרות חדשה.

האלוף אילן שיף, נשיא בית הדין הצבאי לערעורים שפרש באחרונה, הציע באחרונה שגורם משפטי בכיר יאשר את רשימת היעדים להתנקשות, בטרם פעולה. נראה ששיף, כמו אחרים, היה רוצה לוודא שגבולות הגדרת ה"פצצה המתקתקת" לא נמתחים מעבר לנדרש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו