בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שנות השימורים

תגובות

ביום שני העניקה עיריית תל אביב את הפרס ע"ש ישראל רוקח לאדריכלות ואת הפרס ע"ש אברהם קרוון לאדריכלות נוף לשישה משרדי אדריכלים - ארבעה זכו בפרס עצמו ושניים זכו בפרס כבוד ובציון לשבח. ואולם, נראה כי הנטייה הרווחת לפצל פרסים בין זוכים רבים - כאילו יש למלא איזו מכסה של כיבודים - מחטיאה את המטרה. הפיצול מפחית מיוקרת הפרסים וממעיט מתהילת הזוכים - ומהם פרסים אם לא יוקרה ותהילה?

בתנאי אינפלציה, קשה להעניק תשומת לב מרבית לכל זוכה או לעמוד על השקפת העולם של השופטים. אולי משום כך, גם מנחת הערב, השחקנית ומחזיקת תיק התרבות והאמנויות בעיריית תל אביב גילה אלמגור, שהיתה אחת השופטות בפרס רוקח, התקשתה להגות את שם הזוכים או לגלות היכרות בסיסית עם העניין שלשמו התקיים האירוע.

הזוכים בפרס רוקח, ע"ש ראש העירייה השני של תל אביב, הם האדריכלים אמנון בראור, רמי גיל ושמואל גרוברמן. פרס כבוד הוענק לאדריכלית ניצה סמוק וליחידה לשימור מבנים בעיריית תל אביב. השופטים היו אלמגור והאדריכלים צבי הראל, רוני זייברט והדריה ליסטנברג. יו"ר הצוות היתה אדריכלית העיר תל אביב דניאלה פוסק. כל זוכה קיבל 18 אלף שקל. לזוכים בפרס הכבוד לא הוענק פרס כספי משום שהם עובדי עירייה.

פרס קרוון הוענק למשרד תכנון נוף בע"מ של האדריכלים צבי דקל, אורי מילר ושלמה זאבי) וכן לאדריכלים איתן עדן, אייל זיו ורלי פרטו. ציון לשבח הוענק למשרד ג.א.ו של ג'ודי גרין ורם איזנברג. השופטים היו אדריכלית הנוף יעל מוריה, האמן בוקי שוורץ, הפרופ' דני שפר ונציגת המשפחה נועה קרוון, נכדתו של אברהם קרוון. היו"ר היה האדריכל דן איתן. כל זוכה קיבל 9,000 שקלים, למעט הציון לשבח שלא כלל פרס כספי. טקס הענקת הפרסים המשותף התקיים במרכז ענב בנוכחות ראש העיר רון חולדאי וקהל רב.

פרס רוקח נוסד ב-1954 כפרס ל"מפעלי הנדסה" בתחומי תל אביב. עוד בחייו של ראש העיר החליטה מועצת העיר שייקרא על שמו, כהוקרה על פועלו בקביעת דמות העיר. רוקח (1959-1896) נולד בנוה צדק בתל אביב ולמד הנדסת חשמל בציריך. ב-1922 נבחר למועצת העיר הראשונה. מאז עמד בראש גופים עירוניים רבים, בהם ועדת הכספים, ועדת החינוך והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. הוא אף היה סגנו של מאיר דיזנגוף במשך שמונה שנים. אחרי מותו של דיזנגוף ב-1937, ירש את מקומו וכיהן בתפקיד במשך 15 שנה. רוקח היה גם חבר כנסת, יו"ר הכנסת ושר הפנים. עד ראשית שנות ה-90 הוענק הפרס אחת לשנתיים או שלוש. מאז 1993 לא הוענק הפרס. השנה התחדשה המסורת.

רשימת הזוכים בפרס רוקח היא קיצור תולדות האדריכלות בישראל משנות ה-50 ועד היום. הזוכים הראשונים נמנים עם הגרעין הקשה של אדריכלות הפרויקט הישראלי - ביניהם דב כרמי על תכנון בניין הוועד הפועל, והאדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון על תכנון בית לסין. לאחרונה הושחתו לחלוטין פניו של בית לסין והוא כיום אנדרטה עצובה לעברו. בניין הוועד הפועל, לעומתו, הוכרז כבניין לשימור ואולי יינצל מגורל מר. האחרונים שקיבלו את פרס רוקח ב-1993 הם משרד קימל-אשכולות ומשרד אדריכל אוניברסיטת תל אביב, שמייצגים זרמים "מקומיים" ופוסט-מודרניים באדריכלות בישראל.

השנה ראה לנכון צוות השופטים, ובצדק, להעניק את הפרס לאחראים ל"עשייה האדריכלית בעלת החשיבות הגדולה ביותר בתל אביב מאז הוענק הפרס לאחרונה" - שימור מבנים והתחדשות עירונית. באירוע כזה, ונוכח החשיבות והבעייתיות של העשייה בתחום השימור, היה אפשר לצפות בטקס להרצאה מרוכזת ומנומקת בהשלכותיה, ולא רק למחרוזת שירי תל אביב הקטנה שליוותה את הערב. סוגיה שראוי לדון בה היא מדוע שימור הוא העשייה החשובה ביותר - האם מתוך הכרה בתרומתו של העבר להווה או רק מתוך בהלה מהמציאות?

אמנון בראור, אדריכל וארכיאולוג, קיבל את פרס רוקח על "מכלול עבודתו ואיכות המחקר בתחום שימור המבנים". עבודתו המוכרת ביותר היא בלי ספק שימור בית לוין בשדרות רוטשילד - כיום בית המכירות סותביס - למרגלות בית אלרוב. שימור המבנה, שהיה כרוך במבצע הנדסי מורכב ומרתק, הוכיח כי אפשרי הזיווג בין צעצוע אדריכלי זעיר משנות ה-20 לגורד שחקים מסוף המאה ה-20.

גיל וגרוברמן קיבלו את הפרס על תכנון שני מבנים חדשים ונאים בתוך מרקמים עירוניים קיימים: בניין מגורים ומסחר ברחוב הלל הזקן בשכונת כרם התימנים - גרסה יאפית לאדריכלות האקלקטית של שנות ה-20; ווילה אורבנית ברחוב שלומציון המלכה בצפון העיר, שעושה שימוש מנייריסטי בחומר בנייה תל-אביבי היסטורי - לבני סיליקט.

צוות שימור מבנים בעיריית תל אביב בראשות האדריכלית ניצה סמוק זכה בפרס הכבוד "על תרומתם להעלאת המודעות למורשת התרבותית וההיסטורית של העיר תל אביב-יפו וטיפוח מורשת זאת, באמצעות קידום פרויקט שימור מבנים ותרומתו להתחדשות מרכז העיר, ומיקוד תשומת הלב המקצועית, הלאומית והבינלאומית בייחודה של תל אביב כמרכז של הסגנון הבינלאומי באמצעות כנסים ותערוכות".

זהו תיאור חסר וממעיט של ההיקף והחשיבות של עבודת הצוות, ובעיקר של סמוק. סמוק לא רק קידמה את פרויקט השימור והעלתה את המודעות למורשת התרבותית, אלא נלחמת עליהם מבית לבית - מלחמה שהתחילה לפני יותר מעשר שנים ועדיין לא הסתיימה. עבודתה של סמוק חורגת מעל ומעבר למצופה ולנדרש מ"עובד עירייה" וכרוכה בעימותים קשים מכל צדי המתרס, לרבות מול נותני העבודה עצמם. זוהי עשייה הירואית, השונה במהותה מזאת של שותפיה לפרס. על כך, ועל הרבה יותר, סמוק ראויה לא רק לתעודת כבוד במסגרת פרס רוקח, מעין שליש כבוד מאולץ, אלא לפרס ישראל לאדריכלות.

פרס קרוון לאדריכלות נוף נוסד ב-1971 והוענק מאז לשמונה משרדים של אדריכלי נוף. הפרס הראשון הוענק לליפא יהלום ודן צור, מהאבות המייסדים של אדריכלות הנוף ה"ציונית" שאחרי קום המדינה, ולימים חתני פרס ישראל לאדריכלות. אברהם קרוון עצמו היה אחראי לכמה מתופעות היסוד בעיצוב הנוף העירוני. הוא היה הראשון שהעתיק ממטעים דקלים ועצי זית בוגרים ושתל אותם בכיכרות ובגנים עירוניים ושיחזר נופים טבעיים על ידי שתילת צמחי בר וכורכר מלאכותי. ואולם, המינון המדויק שאיפיין את קרוון יצא כיום מכלל שליטה.

קרוון נולד בפולין ב-1902 ובגיל 18 הגיע לארץ. בתל אביב היה גנן במחלקת הגנים ועמד בראשה, ואחר כך היה אדריכל הנוף של העירייה. בין השאר היה מעורב בתכנון גן מאיר, גן יעקב וגן העצמאות והיה אחראי להצלת עצי שקמה ברחבי העיר. בנו הוא האמן דני קרוון, שבטקס חלוקת הפרס אמר, בין השאר, כי הוא מקווה שתל אביב תשכיל לא רק להקים גנים חדשים, אלא גם לשמר את אלה הראויים לכך. ייתכן שהתכוון לגן יעקב, אולי הגן המקסים בתל אביב, שאביו היה מעורב בתכנונו, שתוספות הבנייה המתוכננות להיכל התרבות מאיימות כיום על קיומו.

משרד תכנון נוף בע"מ קיבל את הפרס על תכנון גן הזיכרון במערב ראשון לציון, המשלב הנצחה וזיכרון עם תוואי נוף וצמחייה טבעיים ומעשה ידי אדם (שבחלקם מעוצבים יתר על המידה). משרד ג.א.ו קיבל את הפרס על עיצוב גן פרטי בטלביה - "אינטרפרטציה נופית להרי יהודה". איתן עדן, אייל זיו ורלי פרטו קיבלו את הפרס על תכנון טיילת חומת הים ביפו העתיקה. הטיילת, כפי שציינו השופטים, נמצאת בסביבה בעלת היסטוריה ארוכה ועשירה. אבל דווקא בבחירה לאמץ (או לנכס) את מה שתפשו כמרכיבי ההיסטוריה - חומת כורכר, ספסלי אבן מגושמים וריצוף ניאו-עתיק - החמיצו הזוכים הזדמנות לכתוב פרק מפואר משל עצמם.

בלי קשר לאיכות היצירות של הזוכים, השופטים בפרס השנה החמיצו את היצירה החשובה ביותר בתחום אדריכלות הנוף בישראל - החייאת שדרות ח"ן, שדרות בן ציון ושדרות רוטשילד בתל אביב על ידי אדריכל הנוף גדעון שריג. חשיבותן של השדרות חורגת בהרבה מתחומי תל אביב. בפשטותן העניינית והפרוזאית, בכך שהוכיחו שוב שפחות הוא הרבה יותר, בלי לנסות להיות אינטרפרטציה לשום דבר, אלא להיות הן עצמן - שדרות תל אביב הן דגם גנרי של שדרה עירונית, שראוי לשכפול בכל רחבי הארץ כחלופה שפויה למהומת העיצוב שפלשה גם לתחום תכנון הנוף. אף על פי שכבר זכה פעם בפרס קרוון על מפעל חייו, שריג היה ראוי השנה לפרס זה במלואו, אם לא למעלה מכך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו