בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"יש לי קשר עין עם משולש טובלנו, השטח ריק מאויב"

איפה אני נמצא, לעזאזל? על התמצאות בשדה הקרב אלישיב שמשי. הוצאת מערכות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 196 עמ', 58 שקלים

תגובות

היה לנו פעם מ"פ שבעת פעולה בלבנון לא מצא את המבנה שאותו היה אמור לפוצץ. בלי להתבלבל הוא פרץ לאחד הבתים, שלף ממנו את ראש המשפחה, הציג לו את הבעיה וזה, בן הכפר, הציץ בהגדלה של הצילום והוביל אותו בביטחה אל היעד. אנחנו התגלגלנו מהקטע אבל לא סיפרנו את הסוד. חודשים ספורים לאחר המקרה המ"פ הדגול התמנה לסמג"ד.

הו, כמה נפלאים אך מופקרים היו אז ה"בירבורים", הסיבונים והאבטיחים שליוו כדבר מובן מאליו כל מסע ניווט. תרבות שלמה של תחבולות והערמות התפתחה בתחום. הבירבורים הם אותם לילות לבנים שבהם ציר תנועה פשוט למדי, שנדרשו לו שעתיים, מקסימום שלוש, הפך לסיוט מתמשך שנמתח עד אשמורת הבוקר, כשסיבובים סחור-סחור של הכוח סביב עצמו לא הביאו אותנו אל המטרה. הסיבונים היו של אלה בקורס מכ"ים, שבמקום ללכת ברגל את מלוא מסע הניווט בחרו לדלג מנ"צ זה לאחר באמצעות טרמפ מזדמן שחסך להם קילומטרים אחדים. היו ביניהם כאלה שלרוע מזלם נפלו ישר לזרועות המ"מ, שפיטרל על הכביש ברכב אזרחי ולכד את הסוררים. עוד באותו יום ראינו אותם אורזים ציוד. האבטיחים נאספו ממקשאות שנמצאו על ציר התנועה. לא היתה חוויה מענגת מזו. היינו מפצחים אותם על הברך ובעודם נוטפים עסיס לוקחים ביס מהלב, כך שניים ושלושה. הטעם, בבחינת מים גנובים ימתקו, היה בלתי נשכח.

זכורים לטוב גם אותם מנווטים אגדיים שהספיקה להם הצצה חטופה במפה על מנת להפנים את הציר. כדי לסיים את בה"ד 1 בהצלחה היה רצוי מאוד להתביית בחוליה עם מי מאלה. הוא עבד, צעד בראש, בעוד יתר הצוערים, שהשתרכו הרחק מאחור, לא באמת מבדילים בין שלוחה לגיא, נהנו מהפירות.

את אלישיב שמשי - שמוטרד מהמחיר הכבד של מחדלים בניווט ובהתמצאות וגם, כך נדמה, מהיחס הסלחני מאוד כלפי התופעה - הקטעים האלה ממש לא מצחיקים. הוא מנתח 13 קרבות יבשה בתולדות צה"ל, מתש"ח עד מלחמת לבנון. לזה הוא מוסיף גם שני אירועים בים ובאוויר. בכל אלה הקרב השתבש לחלוטין בגלל בלבול וקריאה לא נכונה של השטח.

השם המוצלח שבחר לספר, "איפה אני נמצא, לעזאזל", מזכיר ודאי לרבים שהיו מ"מים את הרגע המביך שבו פתאום סגר עליהם הלילה, והם הבינו שהם לחלוטין לא בכיוון. אילו היו אז לבדם, ניחא. אבל כשעיניהם של 25 חיילים נעוצות בגב זה הרבה יותר מאשר לא נעים. זה מעמד שבו המנהיגות מתרסקת, ואם חלילה עומד גם אויב מנגד, התוצאות עלולות להיות הרות אסון.

לעתים אין צורך אפילו באויב כדי שתתחולל טרגדיה. במו ידינו אנחנו קוטלים את עצמנו, ונדמה שלא במקרה בחר שמשי לפתוח את הספר דווקא בדוגמה מהקבוצה הזאת. ביום הרביעי למבצע שלום הגליל, בעין א-תינה, נמצאו כוחות החוד של שני גדודי שריון מחטיבה 460 במרחק 60 מ' בלבד זה מזה, והם לא ידעו זאת. מג"ד 196, ספי שאומן, דיווח למח"ט שהוא בתוך הכפר, בעוד שכבר היה הרחק מדרום לו. את העובדה הזאת, הגורלית, לא ידעו אנשיו של מג"ד 198, בני לידור, ולפיכך הם פתחו באש כשראו טנקים, שאותם חשבו בשל החשיכה לסורים המתקרבים לעברם. חמישה לוחמים נהרגו מירי כוחותינו, ביניהם סא"ל שאומן.

כדי לרדת לעומק הדברים ולהבין עד לדקויות את שורשי הפאשלה ריאיין שמשי את המח"ט, את הסמג"ד של שאומן, את המ"פ שמ"מ 3 הוא שזיהה "טנק אויב בטווח אפס ממני, פגעתי בו סוף", וכן את לידור, שלהפתעתו של שמשי הקדים ומסר כי "אף פעם לא תיחקרו אותי על הקרב הזה". מתברר מהספר שזה רק מקרה יחיד מני רבים שבו דבר כה מובן מאליו - בוודאי לאור התוצאות העגומות - מעולם לא נעשה על ידי צה"ל. העדים השתוקקו לדבר, אבל לא היה מי שישאל אותם.

באותה יסודיות שבה בדק את פרשת עין א-תינה ניגש שמשי לחקר האנטומיה של ההסתבכות ב"משולש טובלנו", שהפכה לפרשת סולטן יעקוב. הכל התחיל ונגמר בטעות חמורה בזיהוי, שקרתה למרות ליל ירח מלא. אל"מ נחמן ריבקין הודיע לאוגדה שהוא בנקודה X. "יש לי קשר עין עם משולש טובלנו, השטח ריק מאויב", בעוד שלמעשה היה שלושה ק"מ משם. על סמך הדיווח האופטימי שהעביר נבנתה תוכנית התקפה, שמאוחר מדי התברר שהיתה מבוססת על נתונים שגויים לחלוטין. לא פלא שתקלה רדפה תקלה: ראשית דבר, שבעה נהרגו מאש כוחותינו, ובסופו שישה היו לנעדרים.

ההחמצות הן משוועות, ונכמר הלב למראה התרשימים המצורפים, המציגים בפשטות מה צריך היה לעשות לעומת מה שנעשה. בצור היה פספוס של הסתעפות דרכים; במלחמת יום כיפור, בקרב החרמון, מ"פ ב' של גדוד 51 משך מערבה במקום מזרחה; בששת הימים, בירושלים, הצנחנים של מוטה החמיצו את הפנייה לרחוב סלאח א-דין וכך נקלעו ל"סמטת המוות"; גדוד 129 ניהל קרב גבורה על קלע במקום על זעורה; בתל פאחר לא נמצא התוואי שדרכו תוכנן לתקוף ובאום כתף המשימה לא בוצעה. קרב רפיח בששת הימים, מבצע "דני" וקרב לטרון השני במלחמת העצמאות, דור דור ושגיאותיו הפטאליות. לפעמים היו אלה הטובים שבמפקדים, שברגע האמת לא מצאו את הצפון, תרתי משמע, או שבהגיעם למזלג ואדיות לקחו דווקא את הלא נכון.

לזכותו של שמשי יש לומר שהוא לא מסתפק בסקירות, מאלפות ככל שהן, אלא מנסה ללכת הרבה מעבר לכך. החידוש שלו עיקרו בהבחנה החדה שהוא עושה בין ניווט להתמצאות. אין בין זה לזה כלום, הוא טוען. הניווט מנקודה לנקודה הוא עניין טכני שכמעט כל בעל מלאכה מסוגל ללמוד אותו ולהצליח בו פחות או יותר. לא כך התמצאות במרחב, שזו כבר אמנות צרופה שאינה ניתנת לתרגול, כי עליה אחראי אזור מסוים במוח. זו סגולה, או שיש אותה או שאין.

נראה שגם עיתוי צאתו לאור של הספר איננו מקרי. עם השימוש הגובר במכשיר לניווט לווייני (GPS) שמשי חש, ולא בכדי, שהצבאות חיים בתחושה שהעניין פתור, שהודות לטכנולוגיה תם עידן הטעויות. ולא שהוא לא מכיר בערך ההמצאה. הוא בהחלט מתפעל. יחד עם זאת, הוא חוזר ומתריע, אין לראות בה את חזות הכל. טכנולוגיה, מתקדמת ככל שתהיה, מועדת לתקלות, ואם נסמוך אך ורק על המכשור ונפסיק ללמוד את המקצוע במתכונתו המסורתית נצא קירחים אם חלילה ישתבש משהו בפעולת המערכת.

שמשי אינו מתגולל על הפאשלות. הוא לא מחפש אשמים. הטון שהוא נוקט הוא ענייני. הוא בא מאמפתיה, וחופר לעומק. עם זאת, לעתים הוא ממצה את הבירור אחרי עד אחד בלבד, ולא שלושה-ארבעה, כפי שהוא נוהג ברוב הפרשיות, והתמונה יוצאת חסרה.

סעיף נוסף שמחייב הערה נוגע למספר החללים באירועים שהוא מתייחס אליהם. יש שהוא מדייק במניין, אבל קורה, וחבל, שהוא מסתפק בהערה אגבית בנוסח "הרבה הרוגים".

יחד עם זאת, אין באלה כדי לפגוע בהמלצה החמה להעניק את הספר לבוגרי קורס קצינים למען יראו וייראו. נדמה שזה הציבור שאליו, בראש ובראשונה, מופנה הספר. מתעניינים בהיסטוריה צבאית אף הם ימצאו אותו מאלף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו