בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האב הרוחני של המתנ"ס

התנועה היהודית, הקרובה ברוחה לרוב הישראלי החילוני, היא אלמונית בישראל. באחרונה ביקרו בארץ ראשי הזרם הרקונסטרוקציוניסטי בניסיון לחשוף את הקהל הישראלי, בעיקר המשכיל, לרעיונותיו

תגובות

לא כבר ביקרה בישראל משלחת, ראשונה מסוגה, של ראשי התנועה הרקונסטרוקציוניסטית, הזרם הרביעי ביהדות האמריקאית (לצד האורתודוקסים, הקונסרווטיווים והרפורמים). בארץ כמעט שאין יודעים דבר על קיומו של הזרם הזה וחברי המשלחת באו לבחון את הדרכים להעמקת הקשרים עם ישראל.

ברוח זו התקיים לפני כשלושה חודשים במכון ון-ליר בירושלים יום עיון על הגותו של הרב מרדכי קפלן - מייסד התנועה. לכאורה, היה זה עוד כנס אקדמי שבחן את משנתו של הוגה זה או אחר. אבל היוזמה לכינוס לא היתה של מכון ון-ליר עצמו, אלא של "העמותה ליהדות מתחדשת" - שמה הישראלי של התנועה הרקונסטרוקציוניסטית - כחלק ממטרה ברורה לחשוף את הקהל הישראלי, בעיקר המשכיל, לרעיונות התנועה.

בארה"ב נהפך הזרם הזה - שעמו נמנים כ-75 אלף בני אדם והוא הקטן ביותר מבין ארבעת הזרמים - לבולט ביותר ב-20 השנים האחרונות מבחינת קצב גידולו: לדברי איימי קליין, מזכ"ל התנועה בארץ, מספר הקהילות הרקונסטרוקציוניסטיות גדל בתקופה זו פי ארבעה והן מונות כיום יותר ממאה.

הזרם הרקונסטרוקציוניסטי מזוהה במובהק עם אדם אחד: הרב מרדכי קפלן. בישראל מוכר קפלן, אחד מהוגי הדעות והמנהיגים הבולטים ביותר של יהדות ארה"ב במאה העשרים, רק למי שעוסקים בתחומי ההגות היהודית או בחקר יהדות ארה"ב. הוא נולד ב-1881 בליטא למשפחה אורתודוקסית - אביו היה רב מחמיר במצוות; בהיותו בן שמונה הגיע עם משפחתו לארה"ב. הוא חי בניו יורק, הוסמך לרבנות בתנועה הקונסרווטיווית, ואף על פי שייסד בפועל תנועה חדשה, עד צאתו לגמלאות המשיך להיות חלק מבית המדרש לרבנים של הקונסרווטיווים. אולי היה זה הרקע האורתודוקסי המזרח אירופי שלו, שגרם לו להכיר בחשיבות התמיכה הקהילתית לעצם קיומם של חיים יהודיים במדינה מערבית מודרנית, כמו ארה"ב.

עוד ב-1916 יזם את תנועת המרכזים הקהילתיים, שהמוסדות שהקימה - Comunity Center JCC: Jewish - נחשבים עד היום נדבך מרכזי בשמירת הזהות היהודית והקשר הקהילתי, למי שאינם חברים בבית כנסת (בה בעת גם טיפח קפלן את הפיכת בתי הכנסת עצמם למרכזים קהילתיים). במידה רבה, המרכזים האלה הם גם האבות הרוחניים של המתנ"ס הישראלי. ב-1983, מת והוא בן 102.

מעמדו כמחנך הוכר גם בארץ. לדברי הרב יעקב כהן, בן 82, מוותיקי התנועה הרקונסטרוקציוניסטית בישראל ותלמידו של קפלן, "עוד בשנות השלושים הוצע לקפלן לעמוד בראש בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית. מכיוון שהיו לו ארבע בנות, אשתו התנגדה שייסעו לארץ הרחוקה". כהן משוכנע כי למורו היתה כריזמה גדולה, ולדעתו, "אילו נענה קפלן להצעה, ייתכן שההיסטוריה של החברה הישראלית וזו של יהדות ארה"ב היו שונות".

אבל עיקר פרסומו בא לקפלן כתיאולוג. בשנות השלושים פיתח תפישה שאימצה את הראייה החילונית של היהדות (רבים רואים בקפלן את תאומו, או צאצאו, הרוחני של אחד העם). הוא תפש את היהדות כתרבות (הוא עצמו העדיף את הביטוי הרחב יותר "ציוויליזציה") שפיתחו בני אדם מאמינים. את דמות האלוהים פירש לא כאל משגיח, הנותן שכר ועונש, כפי שמקובל בתפישה הדתית, אלא כמושג מופשט, ביטוי שטבעו בני אדם לתכונות של הסדר המוחלט, של העולם כנברא; בעצם, אלוהות ולא אלוהים.

הוא עצמו המשיך לשמור מצוות ואף נחשב למחמיר במיוחד, למשל בכל דקדוקי הלכות שבת - ולכך גם חינך, אבל מבחינה רעיונית הוא ראה בשמירת המצוות רק ערך תרבותי של שמירת מסורת הדורות, ולא ציות להוראות שניתנו משמים.

יתר על כן: מכיוון שהמצוות היו לשיטתו רק ביטוי של ערכים אנושיים, כפי שהתקבעו בזמן מסוים, ולפיכך יכולות להשתנות עם שינוי הערכים, הוא לא חש את עצמו מחויב אפילו לכללים הזהירים של התפתחות ההלכה בתפישה הקונסרווטיווית. וכך, קפלן תמך בשוויון מעמד הנשים במערכת הדתית - כולל תפקידי רבניות - הרבה לפני שהדבר היה לנורמה בתנועות הלא-אורתודוקסיות.

את השקפותיו ביטא קפלן בעלון שייסד ב-1935, "רקונסטרוקציוניסטים" שמו, ומכאן נגזר לימים גם שמה של התנועה. הוא עצמו, אגב, התנגד כל ימיו להקמתה של תנועה וזרם חדשים, והעדיף לעסוק בהפצת הרעיונות, אבל ב-1968, בערוב ימיו, התעקש חתנו, הרב איירה אייזנשטיין, על הקמת בית מדרש נפרד לרבנים בפילדלפיה, שידגול ברעיונותיו של קפלן. אף כי לכאורה קיימת סתירה פנימית בתנועה המתנגדת לראיית היהדות כדת ומקימה בתי כנסת ובית מדרש לרבנים, נראה שהסתירה הזאת היא המשך לסתירה הפנימית אצל קפלן עצמו בין התיאולוגיה שבה דגל לבין אורח החיים האורתודוקסי שניהל. "קפלן היה כל חייו איש של בתי כנסת", אומר מל סקאלט, הביוגרף של קפלן. "הוא גם הגדיר את היהדות כציוויליזציה דתית, ולכן טבעי שבתנועה שלו יהיו רבנים ובתי כנסת".

בשני העשורים האחרונים גדל מספר הקהילות, במיוחד בחוף המערבי. רבים המשיכו את רעיון ההתחדשות של קפלן לכיוונים חדשים, מקצתם שונים מרוחו של המייסד. כך, למשל, לצד העקרון הפמיניסטי הודגש העקרון הדמוקרטי; בקהילות אין רב, וההחלטות - כמו שינויים בסידור התפילה - מתקבלות בהצבעת חברים. יש דגש אקולוגי ניכר; ט"ו בשבט נהפך לחג חשוב במיוחד, ושינה את אופיו הציוני המקורי לאקולוגי אוניוורסלי. הרוח הכללית היא של "ניו אייג'", ואולי זה מה שהביא לפריחת התנועה. כהן, התלמיד הוותיק, אינו בטוח שהוא מרוצה. "קפלן החשיב את הצד הרגשי, בתנאי שהוא מבוסס על הפן האינטלקטואלי. היום יש הרבה יהודים שלא חשוב להם מה כתוב בסידור, העיקר הרגש".

בישראל, לעומת זאת, התנועה הזאת עדיין אלמונית. בשנות השישים ייסדו הרב כהן, שעלה לארץ ב-1961, וקבוצת חברים בירושלים את קהילת "מבקשי דרך". בדומה לרוחו המקורית של קפלן, הקהילה לא זיהתה את עצמה במפורש עם תנועה רקונסטרוקציוניסטית, אלא עם הרעיונות של קפלן, בניסיון למשוך אנשים מכל הזרמים. דגש רב הושם על לימודי יהדות ברמה גבוהה, והקהילה היתה למוקד משיכה לאינטלקטואלים ירושלמים, בהם המרצה לאיסלאם, הפרופ' חוה לצרוס-יפה, אליעזר מרכוס, לשעבר יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, ואף רחל ינאית בן-צבי, אלמנת הנשיא בן-צבי.

אבל בסופו של דבר, בהעדר תנועה רקונסטרוקציוניסטית בישראל, הסתפחה הקהילה לפני כשנתיים לתנועה הרפורמית. הדבר אופייני לתלמידיו של קפלן בישראל, שלא בהכרח מתפללים ב"מבקשי דרך". קליין, למשל, נוהגת להתפלל בכל שבת במקום אחר של התנועות הלא-אורתודוקסיות, ופעם בחודש מקיימת התנועה מניין משלה, במבנה בית המדרש של התנועה הרפורמית.

מאז עלתה קליין לישראל ב-1997 היא מבקשת "לייבא" את פעילות התנועה לישראל ועושה זאת באמצעות קשר עם מרכז בינה, מרכז ללימודי יהדות של התנועה הקיבוצית באפעל - שם מלמד ארי אלון (בנו של השופט העליון לשעבר מנחם אלון, אחיו של שר התיירות בני אלון), שלימד במשך שמונה שנים בבית המדרש הרקונסטרוקציוניסטי בפילדלפיה. קליין השיגה מתנועתה מימון לפעולות שאלון ובינה רצו בהן ממילא: דף שבועי בפרשת השבוע, ברוח חילונית-ליברלית; הקמתה של "קהילה חוגגת" - חבורה של עשרה צעירים (ביניהם כיום גם שני דתיים), הלומדים באינטנסיוויות את השורשים התרבותיים של חגי ישראל ומשתדלים למצוא דרכים חדשות לציונם ועוד. לדברי שראון פז, אחד מרכזי הקבוצה, "בפורים, למשל, אנחנו מעלים הצגה במסגרת הקבוצה שלנו ואחר כך הולכים לשמח קבוצות ילדים פגועים. בפסח אנחנו מקיימים סדר פסח 'אלטרנטיווי', בשביעי של פסח".

בפועל, אין בפעולות האלה ייחוד "רקונסטרוקציוניסטי" מובהק. פעולות מהסוג הזה - של עיצוב טקסים יהודיים ברוח חילונית - נעשות בחלק גדול מבתי המדרש והתנועות ליהדות חילונית הפורחים בשנים האחרונות, ונעשו עוד קודם במשך שנים בתנועה הקיבוצית.

זה אולי הפרדוקס המלווה את שאלת חדירתה של התנועה הרקונסטרוקציוניסטית לישראל. מצד אחד, אומר אלון, "מכל התנועות של היהדות האמריקאית, זו התנועה הקרובה יותר ברוחה לרוב הישראלי החילוני, מכיוון שאפילו הרפורמים מדברים על היהדות כדת בשעה שהתנועה הזאת מדברת על יהדות כתרבות". מצד אחר, זו התנועה שהכי פחות מצליחה לחדור לחברה הישראלית. הבעיה העיקרית בהקשר זה, לדברי קליין, היא העדר משאבים. לפיכך הוחלט בין אנשי התנועה שלא לעסוק בהקמת קהילות בארץ, אלא לקדם קודם לכל את זיקתם של אנשי ומנהיגי התנועה בארה"ב לישראל. ברוח זו גם אורגן ביקור המנהיגים האחרון.

אבל ייתכן שדווקא הקרבה העמוקה בין רעיונותיו של קפלן והתנועה שהקים לרוח החילונית הכללית הם שעומדים לה לרועץ. "ייתכן שהרוב החילוני אינו זקוק למסגרת של התנועה הרקונסטרוקציוניסטית, כי הוא ממילא חי ברוח הזאת", אומר אלון. "אדרבה, החברה החילונית בישראל היא המגשימה האמיתית של קפלן ושל הרעיון של היהדות כציוויליזציה, יותר מהתנועה שהקים בארה"ב. בעצם, המבחן האמיתי להצלחת דרכו יהיה במידת הצלחתו של המפעל הציוני-החילוני בישראל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו