בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסק הדין בעניין ערעור ראש הממשלה על דחיית תביעת הדיבה נגד "הארץ"

תגובות

בבית המשפט העליון בשבתו בבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 323/98

בפני: כבוד השופט א' מצא

כבוד השופט י' טירקל

כבוד השופט א' ריבלין

המערער: אריאל שרון

נגד

המשיבים: 1. עוזי בנזימן

2. הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי

בתל-אביב-יפו מיום 4.11.97 בת.א. 81/93

שניתן על ידי כבוד השופט מ' טלגם

תאריך הישיבה: ט' באייר התשס"א (02.05.01)

בשם המערער: עו"ד ד' ויסגלס; עו"ד י' ויינרוט

בשם המשיבים: עו"ד מ' מוזר; עו"ד מ' גולדשטיין

פסק-דין

השופט א' מצא:

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיא מ' טלגם), לפיו נדחתה תביעה בעילת פרסום לשון הרע, שהגיש המערער (מר אריאל שרון; להלן - שרון) נגד המשיבים, העיתונאי עוזי בנזימן (להלן - בנזימן) והוצאת העיתון "הארץ" (להלן - "הארץ").

רקע עובדתי 2

. בשנים 1983-1981 כיהן שרון כשר הביטחון בממשלתו של מנחם בגין ז"ל. ביום 17.5.1991 פירסם "הארץ" מאמר מפרי עטו של בנזימן. תחת הכותרת "גרסה מזוגזגת" - במסגרת טור פובליציסטי בו התייחס גם לנושאים אחרים - הביא המחבר דברים שייחס שרון לראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, ושעל פי הנטען במאמר, הוכחשו על ידי בגין. על רקע זה ביקר המחבר את אמינותו הציבורית של שרון (שלעת הזאת כיהן כשר השיכון והבינוי). אגב כך איזכר מאמר של בנימין זאב בגין, שפורסם בעיתון "מעריב" ביום 28.1.1987, בו הגיב המחבר על הרצאה שנשא שרון זמן מה קודם לכן, אודות קורותיה של מלחמת לבנון. לאחר דיון קצר נוסף, ניסח בנזימן את מסקנתו במלים הבאות:

"במלים אחרות, מנחם בגין אמנם יודע היטב כי שרון רימה אותו, אבל הוא אינו רוצה להסתיר מאחורי גבו הרחב של שר הביטחון שלו את אחריותו האישית של ראש הממשלה למלחמה, לתהפוכותיה, לתוצאה ובעיקר למחירה".

3. את תביעתו נגד המשיבים ביסס שרון, אך ורק, על האמור בקטע המובא, ובעיקר על המלים "מנחם בגין אמנם יודע היטב כי שרון רימה אותו. ואולם הדיון בערעור יצריך התיחסות גם לחלקים אחרים של המאמר. אקדים אפוא ואביא כלשונם את עיקרי המאמר, ככל שהללו נוגעים למחלוקתם של הצדדים ונדרשים להכרעה בערעור:

1. גרסה מזוגזגת

"יומיים אחרי שכינה את משלחת הח"כים מהשמאל "קומנדו של מלשינים" הלך אריק שרון והלשין על מנחם בגין. בגין, טען, הסכים עם התפישה שירדן היא אתר המדינה הפלשתינית, ואף המריץ את שרון לומר זאת בפומבי. באופן מפתיע היתה תגובתו של ראש הממשלה לשעבר מיידית ונחרצת: הכחשה מכל וכל של גרסת שרון, שאילצה את שרון לחזור בו מדבריו. שוב הוכח כי כאשר שרון נתקל במישהו או משהו מוצק, הוא מתקפל.

בגין האב עשה לשרון השבוע מה שבגין הבן עשה לו לפני ארבע שנים. באוגוסט 87' פירש שרון את גירסתו על מלחמת לבנון. זו היתה הרצאה ארוכה במכון ללימודים אסטרטגיים שליד אוניברסיטת תל אביב, שבעקבותיה חיבר בנימין זאב בגין מאמר קצר ופירסם אותו ב"מעריב" ("בין הגירסאות", 28.8.87). בגין הבן שיפד את שרון בעטו. הוא כינה אותו מי שמזגזג בגירסאותיו, ומי שהוא חותר בלתי-נלאה לראשות הממשלה. בגין הבן חיווה דעתו ששרון אינו ראוי לאמון, וכי דרכו הציבורית ראויה לבחינה מדוקדקת. הוא ניתח את הרצאתו של שרון, את מאמריו ואת ההודעות הפומביות שמסרה הממשלה, חמש שנים קודם לכן, לגבי כוונותיה בלבנון, והמחיש את הסתירות הבוטות בדבריו של שר הביטחון לשעבר. ממבלי שאמר זאת במפורש, הוביל בני בגין את הקורא לאותה מסקנה שאליה הגיע 30 שנה לפני גן ראש הממשלה דוד בןן גוריון: שרון הוא שקרן חסר תקנה.

התוצאה הישירה של מעשהו של בני בגין היתה בלימת כוונתו המוצהרת של שרון ללכת מסניף לסניף ומאסיפה לאסיפה ולהוכיח את חפותו. שרון מוסיף להסתובב בעולם כאשר אות הקין של מלחמת לבנון חקוק על מצחו, ומכסה את התחבושת ההירואית של מלחמת יום הכיפורים.

מדוע מי שהצהיר כי שרון אינו ראוי לאמון מסתפק בגיחות בלימה בודדות? מדוע בני בגין אינו נאבק להשבת כבודו האבוד של אביו? ניחוש: .... ניחוש שני: ..... ניחוש שלישי: בגין הבן אינו לוחם את מלחמת אביו משום שהאב אינו רוצה במלחמה זו, בגלל תחושת האחריות האישית האופפת אותו לגבי מלחמת לבנון.

במלים אחרות, מנחם בגין אמנם יודע היטב כי שרון רימה אותו, אבל הוא אינו רוצה להסתיר מאחורי גבו הרחב של שר הביטחון שלו את אחריותו האישית של ראש הממשלה למלחמה, לתהפוכותיה, לתוצאתה ובעיקר למחירה.....

שרון הטעה לגבי עמדתו של מנחם בגין על פלשתיניותה של ירדן משום ששגה בהערכתו: הוא הניח שבגין לא יגיב. אך אנשים הנמצאים בקשר עם בגין בשנים האחרונות מעריכים כי הוא יגיב על כל טעות, או הטעיה, או רמייה ההנוגעות לו ולעמדותיו, ובלבד שלא תעסוק במלחמת לבנון. על המלחמה אינו רוצה, או אינו מסוגל, לדבר בפומבי, העניין מכרסם בו ומוסיף להכאיב לו. על סילופים בתחומים אחרים ישמיע את קולו, גם אם באמצעות יחיאל קדישאי".

קורות תהליך 4

. התובענה שבה ניתן פסק הדין נשוא הערעור הוגשה על-ידי שרון סמוך לאחר מחיקתה, לפי בקשתו, של תובענה קודמת באותה עילה שהוגשה על-ידו לבית המשפט המחוזי בירושלים. וכך, כעולה מן החומר המצוי לפנינו, נתגלגלו הדברים: התובענה המקורית מטעמו של שרון הוגשה, לבית המשפט המחוזי בירושלים, ביום 11.7.1991. ביום 5.2.1992 הגישו המשיבים לבית המשפט בקשה דחופה להעדתו מטעמם של מר בגין, בטענה שמצב בריאותו הרופף מחייב להקדים את שמיעת עדותו. לאחר קבלת תגובת באי-כוחו של שרון לבקשה זו, הורה בית המשפט למשיבים (ביום 10.2.1992) להגיש תצהיר לתמיכת בקשתם. התצהיר אכן הוגש (ביום 24.2.1992), אלא שביום 9.3.1992, ובטרם הספיק בית המשפט להזמינו למתן עדות, הלך מר בגין לעולמו. ביום 1.7.1993, לבקשת שרון ובהסכמת המשיבים, החליט בית המשפט למחוק את התובענה. בקשת שרון למחיקת התובענה נומקה בכך, כי לאחרונה פורסמו נגדו דברים בנושא המשפט מפי אישיות פוליטית בכירה זרה; ובעוד שבמאמרו של בנזימן נזכר נושא המשפט רק כ"אמרת אגב", הרי שהפרסום מפי האישיות הפוליטית הזרה עסק בנושא באופן ישיר. פרסום זה, נטען, מספק לשרון הזדמנות טובה להעלות את הנושא בהרחבה בפורום נוח יותר.

אלא שביום 4.7.1993 - שלושה ימים בלבד לאחר מחיקת תובענתו הראשונה - שב שרון והגיש נגד המשיבים (הפעם לבית המשפט המחוזי בתל-אביב) תובענה שנייה באותו עניין. לטענתו, החליט לעשות כן בעקבות ידיעה שפורסמה ב"הארץ" ביום 2.7.1993 (למחרת ההחלטה על מחיקת התובענה הראשונה: בידיעה זו נכלל ציטוט הקטע ממאמרו של בנזימן, שפרסומו הניע את שרון להגיש את תובענתו הראשונה. כן צוטטה בה תגובת בנזימן למחיקת התובענה, לאמור:

"עוזי בנזימן הביע אתמול צער על החלטתו של שרון לבטל את התביעה. הוא אמר כי התנהגותו ששרון במלחמת לבנון לא עברה את הליבון הציבורי הראוי לה, וכי המשפט היה יכול לספק הזדמנות לעשות זאת. בנזימן הדגיש, כי מובן מאליו שהוא עומד מאחורי מה שכתב, וכי גם בעתיד יכתוב זאת".

למען השלמות אוסיף, כי התביעה שלמען הגשתה ביקש שרון למחוק את תובענתו הראשונה מעולם לא הוגשה. מן החומר המצוי לפנינו עולה, כי הפרסום אותו ייחס שרון ל"אישיות בכירה זרה" נעשה על-ידי ג'ורג' שולץ, מי שהיה מזכיר המדינה של ארצות הברית. אלא שכעבור זמן התנצל שולץ בפומבי על הדברים שפירסם אודות שרון, ולנוכח התנצלותו נמנע שרון מהגשת תביעה נגדו.

5. בכתב התביעה החדש נטען, כי הדברים שיוחסו לשרון במאמרו של בנזימן (בקטע שהובא בפתח הדברים) מהווים "כזב פוגעני", וכי בפרסומת הוציאו המשיבים לשון הרע על שרון וגרמו לו לנזקים. להלן הסתמכו באי כוחו של שרון על הידיעה שפורסמה ב"הארץ" למחרת ביטולה של התובענה הראשונית, לרבות תגובת בנזימן על הביטול. בפרסום נוסף זה, נטען בתביעה, חזרו המשיבים ואישרו את אמיתותו, כביכול, של קטע המאמר שעליו סבה התובענה הראשונה, וגרמו לפרסומו בשנית. אף בכך, נטען, הוציאו המשיבים לשון הרע על שרון, "ועל מנת להסיר צער מלבו של (בנזימן) מוגשת נגדם תביעה זו".

המשיבים התגוננו מפני התביעה בשתי טענות עיקריות: האחת, כי הדברים שפורסמו על-ידם הם אמת וכי יש בפרסומם עניין ציבורי; והשנייה, כי מכל מקום עומדת להם הגנת תום הלב. בנוסף טענו, כי הגשת התביעה החדשה - לאחר ביטולה ללא תנאי של התביעה המקורית - לוקה בחוסר תום לב. לטענת המשיבים, ההיאחזות בפרסום הנוסף, כצידוק להגשת התביעה החדשה, אינה מתיישבת עם הטעם שניתן להצדקת ביטולה של התביעה המקורית. משהצהיר שרון, כי הוא מבטל את תביעתו בשל רצונו להביא את נושא המשפט לבירור מלא ומקיף לפני פורום אחר, אין בחידוש תביעתו - לנוכח הצהרתו של בנזימן כי הוא דבק באמיתות וחשיבות הדברים שכתב במאמרו - אלא משום ניסיון לפגוע בחופש הביטוי ולהרתיע כותבים ודוברים מהתבטאות ביקורתית בנושא התנהגותו של שרון במלחמת לבנון.

להמשך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו