בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המקום בו אנו צודקים

ליגת האלופות / ריאל מדריד משייטת בקלילות. חורחה ולדאנו יושב בראש הפירמידה והוגה במהות הכדורגל

תגובות

פעם, כשהיה עדיין מאמן ריאל, שיבח חורחה ולדאנו בפומבי את המשטר בקובה. הדבר עורר מחלוקת אדירה במדריד הלאומנית. ולדאנו אומר שהוא למד מכך שיעור חשוב: "מאמן או דמות בכירה בריאל מדריד הוא דמות לאומית חשובה כל כך, שעדיף לו להימנע מהתבטאויות פוליטיות או לדרוך על מה שנתפס פוליטיקלי-קורקט". ולדאנו מודה שהשתיקה בעניינים אלו קשה לו, אבל פחות מאשר היה צעיר.

זה היה קשה כי חורחה ולדאנו, מנהל ענייני הכדורגל בריאל מדריד והאיש מספר 2 לנשיא המועדון (פלורנטינו פרז, ראה מסגרת), לא הגיע למעמדו על המסלול הרגיל של שחקן-מאמן-אדמיניסטרטור. בדרך הייתה לו תחנה די מרתקת כעיתונאי וכסופר.

וזו לא הייתה הקריירה העיתונאית הרגילה של כוכב עבר שנתמכת בסופרי צללים. ולדאנו הוא לא איש של מסעדות פאר בלונדון או פאריס. כשהוא נקלע אליהן תראו אותו שותה רק מים עם הארוחה. התענוגות האוראליים שלו הם של בתי קפה. של ויכוחים סוערים. מדובר בפולמוסאי מלידה.

ולדאנו היה קליל ומרתק עם השפה כפי שהיה עם הכדור. סיפוריו המאלפים על כדורגל, על מחשבות כדורגלנים, על הדינמיקה במגרש ובחדרי ההלבשה, לימדו את קוראיו פן נסתר לחלוטין של המשחק. אם ניק הורנבי היה חלוץ ספרות הכדורגל האיכותית באנגליה, ולדאנו היה מרכזי במהפך דומה בעולם דובר הספרדית. סיפוריו הקצרים הופיעו ב"אל-פאיס", ב"גרדיאן" (עיתוני האיכות של ספרד ולונדון) ובשלוש אסופות של סיפורים קצרים - "חלומות כדורגל", "סיפורי כדורגל" ו"יומנו של ולדאנו".

לקוראיו הוא היה אינטלקטואל אמיתי, אחד שלא רק יודע לפתח רעיונות אלא גם אוהב את העיסוק בהם. גם כשזה לא התאים לאליטה התרבותית, שלא אהבה לראות כדורגלן מחוץ למשבצת הטבעית שלו. וגם כזה לא התאים לממסד הכדורגל. גם את האנטיגוניזם כלפיו מממסד הכדורגל הוא די הבין: "לכדורגל יש תכונות מאד שמרניות ומאד היררכיות. אולי כי זה משחק בסיסי כל כך, עם קרבה כל כך גדולה לאלימות. ניסיונות להבין את תופעת הכדורגל נתקלות תמיד בהתנגדות גדולה מתוך ממסד הכדורגל".

ביוני 1986 הבקיע חורחה ולדאנו שער בגמר גביע העולם בכדורגל מול מערב גרמניה. כמה דקות אחר כך הניף הקפטן שלו את גביע העולם בזכות אותו השער. הוא הגשים חלום שמלווה כל ילד עם כדור, ומלווה אותו כמעט מאז נולד בעיירה ארגנטינאית קטנה לפני 47 שנים. הוא החל את הקריירה שלו ככדורגלן בניואלס אולד-בויס בגיל 16. בתוך ארבע שנים עבר לשחק כדורגל מקצועני באירופה, במדי אלאווס בספרד. הוא נשאר בספרד לאורך כל הקריירה שלו כשחקן וכמאמן. מאלאווס עבר לריאל סארגוסה ומשם הגיע בגיל 29 לריאל מדריד. כשחקן בריאל הבקיע 40 שערים ב-4 עונות. אבל את המקום שלו בהיסטוריה של המועדון הוא ימצא בתפקידים אחרים.

אחד ממעריציו הגדולים ביותר של ולדאנו הוא דיאגו מראדונה. אולי כי "הפילוסוף" (כפי שכונה ולדאנו בארגנטינה עוד כשחקן) תמיד ידע לדבר, ולא פחות מכך גם להקשיב. מראדונה מזכיר אותו תמיד כאחד המנהיגים של נבחרת ארגנטינה ב-1986. ומתגאה בכך שגייס אותו לעמוד לצידו במאבק השחקנים מול פיפ"א לגבי שעות המשחקים במונדיאל במקסיקו - שנקבעו לצהרי היום הלוהטים בכדי לספק את קהל הטלויזיה באירופה. מראדונה סיפר לא פעם איך ולדאנו הוא אחד האנשים הבודדים להם הוא מקשיב, וצוטט ש"יש דברים בחיים שלי שאני מספר רק לאשתי ולולדאנו". ולדאנו מצדו, גם כדמות ציבורית, נאמן תמיד למראדונה ומגן עליו גם כשהשערוריות הולכות ומצטברות: "מראדונה הוא אדם רב פנים - נערץ, אהוב, שנוא, אבל גם חשוב כפרובוקטור של ויכוח חברתי גדול בארגנטינה. זו תהיה טעות לשים דגש על חייו האישיים".

הקוסמוס והקהילה

ולדאנו חזר לריאל בשנת 2000, דווקא לאחר תקופה בה השתדל להתרחק מכדורגל. הוא מתאר את תפקידו הנוכחי "כנקודת השיא של חייו כאיש כדורגל. וכתפקיד שלא היה מחליף בשום דבר שבעולם". כששואלים אותו על שורה של תוצאות לא יציבות בעונה הנוכחית הוא שוב מוצא מפלט במלים שהן על סף שירה: "תארים הם לא מחוייבות", הוא אומר שוב ושוב. החלום שלו הוא ליצור מערכת יציבה שתשרוד שנים. לבנות לריאל מדריד מערך של שחקני נוער לצד רכישות הענק. כמאמן תמיד דגל בטיפוח צעירים.

הפיטורים, כמאמן, מריאל מדריד סימנו עבורו את סוף דרכו בכדורגל. הוא היה מוכן לסיים את עיסוקיו בתוך המערכת ולהישאר המשקיף הפילוסופי מהצד. ולדאנו אמר בזמנו כי הוא חש שהוא מאבד את הספונטניות שלו וכי זה הדבר הגרוע ביותר בעיניו. הוא סירב למספר הצעות לאמן אחרי ריאל מדריד ושנה לפני שקיבל את תפקידו הנוכחי אפילו סירב לחזור לאמן בריאל.

כשאני שואלת, איך האמונה שלו בטפוח צעירים מסתדר עם רכישות בעשרות מליוני דולרים, הוא עונה: "עד שהגעתי, המועדון הזה קנה בממוצע חמישה שחקנים מדי שנה. חלק היו כבר כוכבים. חלק היו שחקנים מבטיחים וכמה כאלו שלא ממש יכולתי לקטלג. בשיטה הנוכחית אנחנו יוצרים מקום לשחקנים הטובים ביותר בעולם כי ריאל מדריד חייבת להישאר מועדון ענק מבחינה עולמית. אבל עכשיו אני קונה שחקן אחד מדי שנה ולא חמישה. גם אם אני מוציא את כל 70 מיליון הדולר שלי על שחקן אחד.

"הסיבה שאנחנו מביאים שחקן אחד בלבד מדי שנה היא בדיוק בגלל השחקנים הצעירים. זה המודל החדש שלנו. בעוד חמש שנים יהיו לי עשרה שחקנים תוצרת בית שישחקו כאן בקביעות. זידאן יסמל את הקוסמופוליטיות שלנו. הילדים את הקשר שלנו לעם, למדריד ולקהילה. זידאן ופיגו מסנוורים אנשים עם הברק שלהם. זה עלול לסנוור אנשים ולמנוע מהם לראות כמה טיפוח צעירים הוא מטרה עליונה בריאל מדריד".

מחשבות על כדורגל

וכשהוא גומר עם הפילוסופיה של ריאל מדריד, ולדאנו מתפנה לעניינים הרבה יותר חשובים. שיחה על מהות הכדורגל ותפקידו החברתי. לעניינים הללו יש לולדאנו את כל הזמן שבעולם. הוא איש בתי קפה. נגיש, שנון, מצחיק, ציני ובעיקר פולמוסאי בחסד. פוליטית, הוא נחשב לשמאל, וכך גם בכדורגל - איש האסכולה של לואיס סזאר מנוטי ויוהאן קרוייף. איש שלא יתכופף בפני מבחן התוצאה.

ולדאנו שולל בתקיפות את כל השיח על מותו הבלתי נמנע של הכדורגל. הוא מתעמת עם כל ההשקפות הללו. "המדענים טוענים כי הדינמיקה וההתקדמות של העולם יחסלו דבר כל כך פרימיטיבי כמו כדורגל. שהעולם בכלל ועולם הספורט יידחו את המשחק מפני עיסוקים מתוחכמים יותר. אנשי תרבות מצפים שעיסוק מעודן יותר יתפוס את מקומו של הכדורגל כמרכזי בחברה שלנו. השמאל החברתי רוצה להאמין שאדם חדש, עם סולדריות חברתית לא ישתחווה לכדורגל כמו עד היום. אחרים חושבים שהטלוויזיה תהרוג את המשחק. אבל זה לא קורה."

ולדאנו לעולם לא מתעייף מלהגן על הלגיטימיות של המשחק מול הגישות הללו. מבחינה אינטלקטואלית הוא רואה בכדורגל עניין שמעורר תגובות יצריות ולאו דווקא הגיונית. שהתפקיד של המשחק הוא מנוחה להגיון וליום יום - לא לספק שום פתרונות לבעיות חברתיות או אישיות. הכדורגל לדעתו, פשוט יוצר קיום מחוץ לקיום הרגיל. קיום פחות חשוב אבל תחליף חשוב בנסיבות מסויימות.

"כדורגל יכול להיות חור מנעול. דבר קטן מאד דרכו אתה יכול לראות עולם שלם. נופים מרהיבים. תביטו פנימה! תראו שם גיבורים, תראו את השבט מתאחד סביב רגשות, את הכוח של האשליה, את הנקמה, את הארוטיות, את הקרקס התקשורתי, את האלימות מצד אלו שאין להם מפלט אחר. תביטו על המשחק הזה בזהירות: למרות הפשטות שבו - ואולי בגלל הפשטות הזו - הוא משחק מורכב מעבר לדמיון. הוא הופך אותנו לאנשים אמיתיים עם רגשות אמיתיים בעולם שהוא לרוב די מזוייף".

מרסלה מורה יי אראוחו כותבת בין היתר עבור ה"לה-נאסיון" של בואנוס איירס

חורחה ולדאנו

קריירה

* תאריך לידה: 4 באוקטובר 1955, לאס פראחאס (סנטה פה).

* קבוצות במהלך הקריירה כשחקן:

1973 - 75: ארגנטינה - ניואלס אולד בויס, 11 שערים; 1975-79: ספרד - אלאווס (ליגה שנייה), 21 שערים; 1979 - 84: ספרד - ריאל סראגוסה, 45 שערים; 1984-87: ספרד - ריאל מדריד, 40 שערים.

* בנבחרת ארגנטינה: 22 משחקים, שבעה שערים; טורניר גמר גביע העולם 1986 - ארבעה שערים, כולל שער ניצחון בגמר נגד מערב גרמניה.

* קריירת אימון: 1992-94: ספרד - טנריף (מנע פעמיים מריאל מדריד את האליפות במחזור האחרון); 1994-96: ספרד - ריאל מדריד (זכה עם הקבוצה באליפות ב-1995).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו